סוד הצמצום – פרשת פקודי

מאת רוני פיזנטי | כ״א באדר ה׳תשע״ח | פרשת השבוע - דברי תורה על הפרשה

אנשים רבים היו רוצים לחוות איזשהו גילוי אלוקי. לראות, לשמוע, להרגיש או לקבל איזשהו מסר מהשם יתברך שהוא כאן איתנו. הרי גילוי שכזה בוודאי יועיל ליראת השמיים של האדם ויעזור לו בעבודת השם. מתוך גילוי שכזה אפשר להתקרב אליו, לעבוד אותו, לשמוח ולחיות חיים קדושים וטהורים.

ולכאורה הדבר נראה לא ברור, מדוע השגחת השם מוסתרת מאיתנו? שכאילו מביאים לנו את כל הסיבות לחטוא ולהפוך למגושמים. שהכול מסביבנו חומרי, מלא בתאוות, פועל על פי טבע וכו’. ואז יוצא שעליונים למטה ותחתונים למעלה. צדיק ורע לו ורשע וטוב לו. יש אנשי השם בזויים ולא מצליחים, ויש כופרים שמתעלים. אז איך נזכה להכיר את השם יתברך?

ורואים שהרוב המוחלט של העולם הם גויים, וגם בתוך המיעוט האפסי של היהודים, רובם לא הולכים בדרך השם וכו’. ואם כן, כיצד מצפים מאיתנו להתקדם בעבודת השם? ומדוע בכלל העולם מתנהל כך? מדוע השם יתברך לא מגלה את השגחתו בעולם כך שכולם יחזרו בתשובה והעולם יגיע לתיקונו?

בסוף פרשת פקודי, לאחר שהמשכן הוקם, מתואר שמשה לא יכול היה לבוא אל אוהל מועד "כי שכן עליו הענן וכבוד השם מלא את המשכן" (שמות מ, לה). ויוצא מכאן שכאשר ישנו גילוי אלוקי גדול ביותר (כבוד השם מלא), אז אין אפשרות לאדם להכיל את הגילוי הזה.

משה לא יכול היה לבוא כיוון שכבוד השם מלא את המשכן. היה עליו לחכות שהענן יסור מהאוהל כך שגילוי השכינה יתמעט, ורק אז הוא יכול היה להיכנס לשם.

וישנו משל ידוע לאור השמש, שאם האדם ינסה להסתכל ישירות על השמש, הוא לא יצליח לראות כלום ועלול להזיק לראייתו. שהאדם לא יכול להכיל הארה כל כך גדולה ולא יצליח לסבול את זה. אין לו כלים להכיל את האור העצום.

אבל אם ישתמש בכלים מתאימים, כמו משקפי שמש חזקים שיצמצמו את האור הגדול, אז יוכל לסבול את האור ולהסתכל על השמש. אלא שמובן הדבר שהשמש שהוא רואה עם המשקפיים היא בוודאי לא אותה שמש מקורית בפני עצמה, אלא גילוי מסוים שלה על פי הכלים שלו.

וזהו עניין הצמצום. שהאדם המוגבל לא יכול להכיל גילוי כל כך גדול. אז אם הכין לעצמו כלים מתאימים, הוא יוכל לקבל דרכם את האור. ולפי גודל וחוזק הכלי, כך כמות האור שהוא יכול לקבל. אבל אם לא הכין כלים מתאימים, אז אין לו אפשרות כלל להכיל את ההארה.

הכלים מגלים את האור

להבדיל אלפי הבדלות מהשמש החומרית, בוודאי שאין שום סיכוי שאדם גשמי יצליח לראות את האור הרוחני העצום של השם יתברך. ולכן כל אדם מצליח לקבל ולהכיל את אור השם יתברך רק על פי הכלים שבנה לעצמו. ככל שהוא מזכך את עצמו יותר, כך הוא זוכה לגילוי גדול יותר.

וכאשר כל אדם בונה לעצמו את הכלים, אז כל אדם קולט את הדברים בצורה שונה. בין מצד גודל ההארה, ובין מצד התפיסה השונה שיש לכל אחד שדרכה מתקבל האור. וכמו למשל שאם אדם ייקח משקפיים אדומות, אז יתקבל מהשמש אור אדום, ואם ייקח משקפיים עכורות, אז האור יהיה לא נקי וכו’.

ולכן יש הבדל עצום בין השקפות העולם של אנשים שונים. כי כל אדם רואה את המציאות דרך המשקפת שלו, וכך מתקבלת אצלו תמונה שונה של המציאות. למרות שאור השם יתברך הוא אחד, שווה ומוחלט, מכל מקום האדם מקבל אותו דרך הכלים שלו בצורה שונה מהמקור.

ואנשים רבים לא עבדו על עצמם ולכן הכלים שלהם מועטים מאוד. אבל מכל מקום גם אדם שלא עבד על עצמו כלל מקבל הארה מהשם יתברך בחסד, וגם הרשעים הגדולים ביותר והקליפות הקשות. שאילו לא היו מקבלים את האור אפילו לרגע אחד, אז לא היו יכולים להתקיים כלל. אלא שאותו אור מגיע עם צמצומים רבים.

וכמו למשל האור שמתקבל בעולם דרך האטמוספרה, שנותן תאורה לכל העולם, ואף למי שאין כלים מתאימים כדי להתבונן ישירות באור השמש. בצורה שכזו אמנם אין אפשרות להסתכל על מקור האור, אבל מכל מקום אפשר ליהנות מהאור עצמו.

וכמו שאדם הולך ברחוב ורואה את השביל, את האנשים ואת המכשולים בדרך, הכל מכוח אותו אור שבא מהשמש, למרות שהוא לא מסתכל באותו רגע בשמש עצמה כלל. ואדרבה, אם ינסה להסתכל על השמש עצמה היא תסנוור אותו והוא לא יצליח לראות היטב. אלו צמצומים שונים שנועדו לכך שהאדם יוכל ליהנות מהאור.

שורש הכפירה

ואם נתאר לעצמנו עולם שבו לא רואים את השמש כלל, וכמו ביום שהאוויר עכור מאוד. וגם נתאר לעצמנו שאין תנועה של השמש, כך שאין מצב של שינוי בין יום ולילה. במצב כזה יוצא שישנו אור קבוע שאינו משתנה וגם אינו מורגש כלל.

שהרי כל ההגדרה שלנו של אור היא עניין יחסי על פי החושך. שכאשר אנו יודעים שיש מצב של אור ושל חושך, אז אפשר להשוות ביניהם ולומר בצורה יחסית שיש פה הרבה אור, כי אנחנו יודעים שבמצב של חושך יש פחות אור.

אבל אם האור אחיד ובצורה קבועה, שאין אור גדול או מועט, אלא אחיד ושווה, ובנוסף גם לא רואים כלל את השמש שהיא המקור של אותו אור, אז מגיע מצב שבו אין לכאורה שום גילוי לשמש. אמנם מצד אחד אנו יכולים ליהנות מהאור ולהשתמש בו, אבל מצד שני אין לנו שום דרך לגלות מהו אותו אור או מהיכן הוא מגיע.

ואילו היה מצב כזה, אז לא הייתה לנו אפילו הגדרה של "אור". לא היינו יודעים שבכלל קיים מושג כזה. היינו רואים זה את זה, רואים חפצים וכו’, אבל לא היינו רואים את האור עצמו. לא היינו יודעים שהאור הוא זה שעוזר לנו לראות את כל הדברים שאנו רואים.

וכמו למשל שפעם לא ידעו שקיים מושג כזה "אוויר" שמורכב מחמצן, פחמן ועוד גזים שונים. עד שמצאו שיש מושג של ריק שבו אין אוויר ואז יכלו להשוות. בתחילה חשבו שאין כלום כיוון שלא רואים שום דבר ממשי באוויר. רק כאשר יש משהו מנוגד, אז אפשר למדוד את הדבר ולהבין אותו בצורה יחסית.

ואמנם האדם יכול להרגיש שהוא נושם וכך להבין שיש משהו, אבל אם האדם לא היה נושם בצורה מורגשת, וכמו למשל שהיה מקבל את החמצן דרך העור שלו ללא צורך בנשימה, אז הוא לא היה מודע לזה שקיים דבר כזה בכלל.

וכך העניין באותו אור אחיד שאינו משתנה. הרי אין ממשות כלשהי שאותה אנו יכולים להרגיש באור הזה. אדם שהולך ברחוב באמצע היום רואה את כל הדברים סביבו בזכות אותו אור, אבל הוא לא רואה את האור עצמו. הוא לא יכול להגדיר אותו. אילו האור היה אחיד וקבוע ומקור האור היה נסתר, אז לא היינו יכולים בכלל לשער לעצמנו שקיים דבר כזה "אור".

וכך אנשים רבים מקבלים את האור העצום של השם יתברך. זהו האור שמחייה אותם, זוהי הנשמה שבתוכם, אלו כל המחשבות והרגשות שלהם, זהו כל העולם כולו וכל פרט קטן שבתוכו. אלא שכיוון שהם רגילים לאותו מצב, ולא רואים את המקור, אז הם קוראים לזה בשם טבע ומתעלמים.

ולכאורה, היינו מצפים מהשם יתברך שייתן להם איזשהו רמז. שייתן להם גילוי כלשהו כך שייראו שיש מקור שמחייה אותם. אלא שאילו היה מתגלה אליהם, הם לא היו יכולים להכיל את החוויה הזו והייתה פורחת נשמתם. לכן השם יתברך ברוב רחמיו עשה צמצומים רבים כדי שנוכל להכיל את האור.

אלא שהמצב הזה לא מחייב. שהכול תלוי בנו ובאפשרותנו להכין כלים מתאימים שיכילו את האור, וכך גם לקבל אור גדול יותר בהתאם. וכמו שאדם שהכין משקפי שמש חזקות יכול להסתכל על השמש ולהבין מעט על קיומה. ואמנם הוא יקבל את הדברים מתוך הכלי שלו, מתוך התפיסה וההבנה שלו ובצבע של המשקפיים שלו, אבל מכל מקום הוא יוכל לקבל משהו.

וזוהי העבודה שלנו בעולם. שהאדם צריך להכין כלים מתאימים כדי להכיל את האור של השם יתברך. שהשם יתברך רוצה להשפיע לנו שפע רב, והוא נותן לכולם, גם לרשעים הגדולים. אלא שכל אחד מקבל את האור על פי הכלים שהכין לעצמו.

איך להביא לגילוי האור

כך יוצא שאדם שעבד על הכלים שלו, שלמד תורה, שקיים הרבה מצוות, והשתדל לעשות אותם בכוונה, בדבקות ומתוך יראת שמיים, שעשה מעשים טובים, שחשב מחשבות טובות, שנמנע מעבירות, שהרבה בתפילות, שהשתוקק להתקרב להשם יתברך, אז ככל שהשתדל יותר והרבה בדברים האלו, כך הכלים שלו יהיו גדולים, חזקים ומזוככים יותר.

ולעומת זאת אדם שעבד פחות על עשיית הכלים, יכיל כלים קטנים יותר, חלשים יותר ועכורים. שאמנם גם הוא יוכל לקבל את הארת השם, אבל בצורה מועטה ופחות מורגשת. ששם האור הנקי ייהפך לעכור, ואז הוא יחשוב לעצמו שיש ח"ו גם דברים לא טובים בהנהגת השם בעולם, כי הוא מקבל את הכל דרך המשקפיים המלוכלכות שלו וחושב שכאילו ח"ו זה האור עצמו שמלוכלך.

ואם האדם התרחק ממש ולא התאמץ כלל להכין כלים, אז גם הוא יקבל הארה כלשהי, אבל ללא כלים. וכמו משל האטמוספרה, שאז אותו אדם יקבל הארה שמחייה אותו, שכל המהות שלו היא מאותה הארה, אבל הוא לא יהיה מודע לאותה הארה. הוא יחשוב שזה מצב טבעי ורגיל, ולא יצליח לזהות שיש הארה שמחייה אותו. כי אין לו כלים להכיל את זה.

ואז אותו אדם יצחק על כל מי שמדבר על השגחה ויבוז למי שטוען שחש אלוקות בקרבו. כי הוא רואה רק חומריות סביבו. אמנם כל חיותו היא רוחנית ומתוך הארת השם יתברך, אבל הוא לא יכול לראות את ההארה. כי אין לו כלים להכיל אותה. הוא רואה מצב רגיל וקבוע של אור אלוקי אחיד ופשוט, ואין שום דבר יחסי שנוגד לאותה הארה כך שיוכל להגדיר אותה באיזשהו אופן.

והעצה לאותם אנשים רחוקים היא להתבונן. כי כאשר מדקדקים היטב ומנסים להתבונן היטב בפרטים הקטנים מתוך מחשבה מעמיקה, אז אפשר לגלות מעט מהאור האלוקי. לכן צריך להתבונן לעומק ולעשות חשבון נפש עם עצמנו, וכך נוכל לזכות ליותר הארה.

ולאחר שנקבל מושג קלוש לגבי אותו אור אלוקי מופלא, אז צריך להשקיע יותר ויותר כדי להכין כלים מתאימים. לימוד תורה, קיום מצוות, מעשים טובים, תפילות בכוונה, תיקון המידות וכו’. כל מאמץ שלנו להתקרב להשם יתברך יכין לנו כלים ויחזק אותם. וכאשר נזכה לכלים מתאימים, נוכל לקחת את אור השם יתברך איתנו לכל מקום, ולהרגיש אותו ממש על פי ההשגות שלנו.

משה רבינו לא יכול היה להיכנס לאוהל מועד כאשר הענן היה שם, כיוון שהאור היה כל כך עצום, שהיה גילוי מרובה שלא היה אפשר להכיל אותו. אבל כאשר הענן סר משם, אז משה רבינו יכול היה להיכנס ולדבר עם השם, כי אז היה גילוי מועט יותר שמשה כן יכול היה להכיל.

אלא שברור הדבר שאנשים פשוטים לא יכלו להיכנס לשם גם כאשר הענן לא היה שם. כיוון שמשה רבינו זיכך את עצמו כל כך עד שקרן עור פניו מאלוקות. הוא עצמו האיר באור עצום ולכן יכל לעמוד בהארה הגדולה. אבל אחרים לא יכלו להכיל את ההארה גם כאשר הענן סר משם.

משה רבינו הכין לעצמו כלים עצומים, שיכול היה לדבר עם השם פנים אל פנים, מה שאף אדם לא יכול. וישנם נביאים שהכינו כלים שיכלו לקבל נבואה מהשם יתברך, אבל רק בדרך של חלום או חיזיון, שלא יכולים היו לסבול את הנבואה בהיותם בתוך גוף.

ויש כאלו שעבדו על עצמם אבל לא הגיעו לדרגות עצומות של נבואה, אלא הצליחו להגיע לרוח הקודש, שאז יש להם הארה אלוקית שמכוונת אותם, אבל הדבר לא ברור כמו נבואה. ויש כאלו שעבדו על עצמם פחות ואמנם זכו לכלים ורואים את ההשגחה הפרטית, אבל לא חוו חוויה נבואית כזו או אחרת.

וכך הדבר ממשיך ויש אינספור דרגות בזה. כל אדם זוכה להארה מתאימה לכלים שהוא הכין לעצמו. ורק כאשר האדם עובד על עצמו, הוא מקבל כוח להכיל הארה מרובה יותר. הכל מכוח הצמצום שהשם יתברך עשה בשבילנו, כדי שכל אדם יוכל לקבל הארה כלשהי ממנו, ולהצליח להכיל אותה.

השם יתברך יזכה אותנו להתחבר אליו ולהכין כלים מתאימים שיכניסו לחיינו אור עצום של שפע גדול ואינסופי, ישועות גדולות וגאולה שלמה.

Print Friendly, PDF & Email

עוד על

הצטרפו לקבלת דברי תורה מחזקים מהאתר (מעל 1,200 מנויים):

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *