אושר וסיפוק רוחני – להגיע לעונג ולאור העליון

מאת רוני פיזנטי | א׳ בניסן ה׳תש״ע | חיזוק האמונה

ישנן הנאות רבות בחיינו. כל אחד נמשך לדברים שונים שמהם הוא מנסה לקבל סיפוק ואושר. התאווה אחר העונג היא זו שמניעה אותנו לפעול. הרי אם לא היינו נהנים מכלום, לא הייתה לנו שום סיבה לקום בבוקר. העונג מתלבש בצורה של חטיף שוקולד מפתה, זוגיות מוצלחת, חיוך של ילד שממיס אותנו, כבוד שנותנים לנו, כסף, הצלחה ועוד דברים רבים. אך כל אלו כאמור, הן צורות לבוש של אותו עונג. אמנם נחמד להשתמש בצורות הללו מדי פעם, אבל מי שבאמת רוצה להגיע לעונג ולהנאה האמתיים, צריך לוותר על צורות הלבוש וללכת ישירות למקור.

לכל אחד יש משהו שמטריד אותו. משהו שהפתרון שלו יהפוך אותו לאדם המאושר בעולם. כמו איזושהי תאווה למשהו שהוא מוכרח להשיג. כולנו מכירים את זה. כל אחד מאיתנו נמצא בתוך התאווה הזו ברגע זה ממש. לאדם אחד זה יהיה הרצון לזוגיות, לאחר זה יהיה הרצון לילדים, עושר, רכב מפואר, בריאות או כל דבר אחר. קרוב לוודאי שיש לנו אפילו יותר מתאווה אחת שכזו… העניין הוא שאנחנו בטוחים שאם נשיג את אותו עניין, נהפוך להיות הכי מאושרים שאפשר. אבל אם נתבונן לרגע, נבין שזו לא הפעם הראשונה שיש תאוות שמושכות אותנו. כבר היינו במצבים האלו, והיו אפילו כמה פעמים שבאמת הצלחנו להשיג את מבוקשינו. על פי מה שחשבנו, היינו צריכים כבר ממזמן להפוך למאושרים ביותר. אך לצערינו הניסיון מוכיח שזה לא באמת קורה. אדם מתחתן לאחר שכל חייו חיכה לרגע הזה, ואז הכל הולך הפוך ממה שחשב והוא כבר לא יכול לסבול את הנישואין שלו. אדם ציפה לילדים, וכשהם מגיעים הוא רק מחפש את זמן השקט שלו. אמנם זה מאוד מענג לקבל את מה שחיכינו לו כל כך, אבל העונג הזה הוא רגעי בלבד. ברגע שנקבל את מה שרצינו, נהיה עסוקים בלרצות משהו חדש.

הלב חומד ללא הפסקה, אבל לאחר שאנו כבר יודעים בשכל שאותה תאווה שכרגע נמצאת אצלנו בראש לא באמת תהפוך אותנו למאושרים, אלא רק תספק לנו הנאה קצרה וחולפת, אנו יכולים לבחור לפעול על פי השכל, וכך להגיע למקום שבאמת יהפוך אותנו למאושרים יותר. התאוות בלב כביכול לא כל כך קשורות אלינו, בכל פעם צץ לו משום מקום איזשהו רצון חדש, ואנחנו דורכים על כל העולם כדי להשיג את הרצון הזה. כעת, כשאנו יודעים על פי שכל והיגיון שאין בזה הרבה טעם, נוכל לנסות להתגבר על זה. למרות ההיגיון שבזה, זה לא יהיה כל כך פשוט להתגבר. לא חשוב כמה שכל ומחשבה נפעיל, תאווה קטנטנה אחת יכולה להרוס לנו הכל בשנייה. תנסו לעשות דיאטה ותראו איך חטיף שוקולד קטן או בורקס מסוגלים להשפיל את כל פילוסופיית החיים שלנו. עם זאת חשוב לזכור, שכמו שבדיאטה ניתן להתמודד, כך גם כאן.

שורש העונג והסיפוק

בואו ננסה להכנס לעומק הדברים ולהבין מהיכן נובעים העונג והסיפוק אותם אנו מנסים להשיג. כשאנו רוצים את אותו חטיף שוקולד, או רכב חדש, או חשבון בנק מנופח או כל דבר אחר, אנחנו לא באמת רוצים את המהות שלהם. הרי אם אכן היינו רוצים אותם, היינו באמת מאושרים לתמיד ברגע שהיינו משיגים אותם. מה שאנחנו מנסים להשיג בעצם זו תחושת שלמות. להיות מושלמים ללא כל חסרון. אם לפני רגע סיימנו לאכול ארוחה משביעה ביותר, לאחר מכן זללנו שוקולדים ועכשיו אנחנו מרגישים מלאים לגמרי וכבר לא יכולים להכניס כלום לפה – חטיף השוקולד איבד את כל הערך שלו בעינינו ולא נרצה אותו גם אם ישלמו לנו. עצם ההנאה שלנו נובעת מהשלמה של חסרון כלשהו. ברגע שכבר אין מה להשלים, אין לנו שום עניין בזה. חטיף השוקולד הוא לא יותר מכלי המשמש אותנו כדי להגיע למטרה נעלה יותר.

עם הידיעה הזו, אנו יכולים להגיע לעומק הרצון האמתי לעונג ולסיפוק. הרצון האמתי הוא להיות שלמים, ללא כל חסרון. זה לא חשוב כיצד נעשה זאת. השוקולד, הרכב או כל הישג אליו נגיע הם כלים בלבד. הסיפוק האמתי הוא טהור, ללא כל חשיבות לכלי דרכו הגענו אליו. ניתן להבחין בקלות שלכל אדם רצונות שונים ותאוות שונות. עם כל זה, אנשים מאושרים או עצובים בכל רגע. ישנן תאוות בלי סוף, אולם תחושת הסיפוק חוזרת על עצמה, ללא כל קשר לכלי דרכו הגענו אליה.

אם נחשוב לרגע על עצמנו נראה דבר מעניין, הרצון שמניע אותנו להגיע אל האושר מתלבש בתאוות שונות. אבל התאוות האלו חזקות יותר מאותו רצון עצמו להיות מאושרים. איפשהו איבדנו כיוון ושליטה, והתאוות לקחו את המושכות לידיים והן מובילות אותנו לאן שהן רק רוצות. ניתן לראות זאת באדם שרוצה לחיות חיי משפחה טובים, ובשביל זה מחליט לעבוד כמה שיותר כך שהוא יוכל לחסוך כסף רב להגשים את חלומו. אותו אדם עובד שעות נוספות ולא רואה את משפחתו בכלל, אפילו שהסיבה לכך היא שהוא רוצה שיתפנה לו זמן להיות עם משפחתו כמה שיותר. יוצא שהעבודה עצמה שהיא הכלי, הפכה להיות חשובה יותר מהמשפחה שהייתה המטרה. כך גם אצלנו, אנחנו רוצים שיהיה לנו כסף כדי לחיות "טוב". אך אם היו מציעים לנו ברגע זה לחיות טוב מבלי הכסף שהוא הכלי, לא היינו מסכימים לכך. הכלי הפך להיות חשוב יותר מהמטרה עצמה. התאווה השתלטה עלינו לגמרי. הרי מה זה כסף? אם עכשיו היינו על אי בודד, לבד לגמרי, עם כל הכסף והזהב שבעולם, האם זה היה עוזר לנו? האם זה היה מענג אותנו? בוודאי שלא. הרי הכסף הוא בסך הכל כלי שבאמצעותו ניתן להגיע למשהו שיהפוך אותנו למאושרים. אז אם ישנה אפשרות להגיע ישירות למטרה ולהיות מאושרים, למה אנחנו לא מוכנים לוותר על הכלי בשביל זה?

כנגד כל התאוות הגשמיות, התורה מציעה לנו תאווה רוחנית. להידבק בבורא בדרך הטהרה והקדושה בעזרת התורה והמצוות. אותה תאווה רוחנית מביאה אותנו ישירות אל האושר והסיפוק, ללא כלים גשמיים בדרך. אנחנו מתחברים לבורא המשפיע שפע ומקבלים ממנו ישירות ללא כל מתווכים. האושר העליון, העונג האמתי והאור שלא הכרנו. אם נחבר את כל רגעי השמחה הגשמיים שהיו לנו ולכל העולם אי פעם, לא נגיע אפילו לחלקיק קטן מהאושר שהדבקות בבורא מעניקה. הסיבה לכך מובנת: כולנו חסרים, אף אדם לא מושלם, לכן תמיד יהיה משהו חסר כדי להגיע לאושר האמתי. לא חשוב כמה נהיה מאושרים מדבר מסוים, האושר יהיה חלקי משום שעדיין חסרים לנו דברים אחרים. לעומת זאת הדבקות בבורא מחברת אותנו אליו, כך שאנו מחוברים לאינסוף, למושלמות. כשאנו מחוברים אליו, אנו מושלמים, ללא כל חיסרון.

הבעיה העיקרית בכל זה היא עניין ההסתרה. אפילו אם נבין את הדברים האלו, זה עדיין ייראה רחוק מאיתנו. אף אחד לא הולך לוותר על החלום להיות עשיר ומצליח כדי להפוך לאיש עם זקן וכובע ששומר מצוות. לא חשוב כמה סיפורים על אושר ימכרו לנו, זה עדיין לא נראה מפתה כל כך. אך כל זה כאמור עניין ההסתרה. הבורא לא רוצה שנקבל את הסיפוק ללא מאמץ, הרי ללא מאמץ – לא יהיה סיפוק. הסיפוק גדול יותר ככל שהמאמץ גדול יותר. ממש כמו בתאוות גשמיות, ככל שאנו צמאים יותר, כך המים יהיו טעימים יותר. לכן, הבורא נותן לנו לעבוד. לאחר שברור לנו בשכל שאנו הולכים לאחר התאוות ללא שום מטרה, ושהדבר שאנו באמת רוצים הוא העונג האמתי, אנו יכולים להתחיל לעבוד על עצמנו כדי לשנות את תפיסת העולם, כך שנוכל להשליט את השכל על הרגש, כדי לעשות את הדברים שאנו באמת רוצים ושטובים לנו, ולא את הדברים שהתאוות רוצות.

עניין השלטת השכל על הרגש לא בא כל כך מהר. הרגש והתאווה חזקים הרבה יותר מהשכל והידיעה שלנו. לכן צריך לברר מהיכן נובעת אותה תאווה, כך שנוכל לטפל בשורש העניין. אם נתעמק בזה, נגלה שמקור התאווה הוא בעיקר הסביבה שלנו. כלומר, אנו מתאווים למה שאנו רואים, שומעים, מריחים וכו'… אף אחד מאיתנו לא יתרגש ממשהו שקורה בסוף העולם שהוא לא ראה ולא שמע. אנחנו מתרגשים ומתאווים לדברים הנמצאים סביבנו. השוקולד שישבור אותנו הוא זה שנמצא מול העיניים שלנו. כולנו מתאווים לדברים עליהם אנו חושבים במשך היום, שהם הדברים איתם אנו מתעסקים, כלומר אלו שאנו רואים ושומעים. לכן, אם נלמד לשמור על עצמנו, כך שנראה ונשמע רק דברים שמקדמים את מטרותינו, נשליט לאט לאט את השכל על הרגש. העניין הוא לא לנסות לבטל את הרגש, משום שאת זה לא ניתן לעשות. הרגש חזק הרבה יותר מהשכל. העניין הוא לנתב את הרגש לדברים הטובים והנכונים על פי השכל, וכך כשהרגש והתאווה מתגברים, נגלה שאנו מתרגשים ומתאווים לדברים טובים שמקדמים אותנו לכיוון המטרה.

באופן מעשי, שלבי ההתקדמות שלנו צריכים להיות כאלו:

  1. נדאג לסביבה מתאימה המקדמת את המטרות שלנו. חשוב להיות בסביבה שומרת מצוות שהולכת לכיוון התכלית. חשוב יותר להתרחק מסביבה רעה שגוררת אותנו בחזרה לתאוות הגשמיות. כמובן שטלוויזיה או כלי תקשורת אחרים מהווים את הסביבה הגרועה ביותר ומושכות אותנו לכל התאוות הגשמיות בצורה רגשית שמאוד קשה להתגבר עליה. כל זמן נוסף של לימוד תורה ומחשבה על התכלית יקדם אותנו רבות לכיוון המטרה.
  2. ניקח את הזמן כך שהדברים יבואו מעצמם. אנחנו רק נצטרך לתת להם חיזוק. ברגע שנהיה בסביבה נקייה וטובה, התאוות שלנו יהפכו להיות הדברים שאנו רואים ושומעים עליהם, לכן נגלה שנעדיף לטייל עם חברים ולדבר על מהות החיים במקום על לשון הרע. נרצה לשמוע שיעורי תורה במקום לשמוע דברי טומאה. נעדיף להתפלל לבורא במקום להתעצבן ולכעוס על דברים שלא מסתדרים לנו. זה לא שנאלץ את עצמנו לעשות את הדברים הללו ונסבול מכך, אלא שכמו שעכשיו אנו נהנים מדברים מסוימים, כך נהנה מהדברים האלו. אסור לשכוח שהדברים מהם אנו נהנים הם רק כלים, ההנאה עצמה תישאר גם אם נחליף את הכלי. כשנגיע למצב הזה, יהיה לנו הרבה יותר קל להתמודד מול התאוות הגשמיות ולצמוח, אך צריך לזכור שתמיד דרושים עבודה ופיקוח מצידנו.
  3. לאחר השינוי, עדיין יהיו לנו תאוות רבות, אך הפעם נוכל לנתב אותן למקום הנכון בקלות, הלב והמוח ישתפו פעולה זה עם זה ונהיה בדרך להגשמת המטרה האמתית, וחשוב לא פחות, נזכה להתחבר ולהידבק בבורא ולהתענג מזיו שכינתו.
Print Friendly, PDF & Email

עוד על ,

הצטרפו לקבלת דברי תורה מחזקים מהאתר (מעל 1,200 מנויים):

2 תגובות על אושר וסיפוק רוחני – להגיע לעונג ולאור העליון

  1. מאת רני‏:

    בס"ד
    חזק וברוך!
    אף פעם לאלקראתי משהו שהסביר את הדינמיקה של התאוה בצורה כל כך מדוייקת. זה נכון, הכיון הוא מה שחשוב. תאוה היא אנרגיה נייטרלית. אפשר לקחת אותה לחיוב או לשלילה.
    כל הכבוד ותודה רבה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *