עושים מה שנכון ולא מה שנוח – פרשת לך לך

מאת רוני פיזנטי | ט׳ במרחשון ה׳תשע״ז | פרשת השבוע - דברי תורה על הפרשה

פרשת לך לך מתארת ריב שהיה בין רועי מקנה אברהם לבין רועי מקנה לוט (בראשית יג’, ז) שהביא לכך שאברהם נאלץ להיפרד מלוט. חז"ל מתארים לנו את הרקע של אותו ריב (ואפשר לראות את קיצור הדברים ברש"י על הפסוק), שרועי אברהם היו מוכיחים את רועי לוט על הגזל, שהם רועים בשדות אחרים בלי לשים רסן לבהמות וכך הן אוכלות את היבול של האדמה שלא שייך להם.

רועי לוט תירצו את מעשיהם בכך שהקדוש ברוך הוא הבטיח את הארץ לאברהם וכך כולה שייכת לו, ולאברהם אין בן שיורש אותו ולכן לוט בן אחיו הוא שיירש אותו בסופו של דבר. מכאן יוצא שכל הארץ תהיה שייכת ללוט וכך אין בזה גזל. אלא שהמשך הפסוק אומר שהכנעני והפריזי אז יושב בארץ, כלומר רועי מקנה אברהם הסבירו להם שאמנם אברהם מובטח לקבל את הארץ, אבל כרגע היא עדיין לא שלו.

אבל הוויכוח הזה נשמע קצת תמוה. שהרי אם לוט רוצה לגזול ולא אכפת לו ממה שאברהם אומר, אז הוא יכול לעשות זאת גם בלי התירוצים. למה צריך להפוך ללמדן גדול כדי להסביר שמה שהוא עושה זה לכאורה בסדר ועל פי ההלכה? למה צריך לתרץ שהארץ תהיה שייכת לו ולכן זה לא גזל?

ואם בכל זאת נאמר שהיה אכפת ללוט מההלכה ובאמת לא רצה לגזול ורק חשב בטעות שזה מותר, אז מדוע אברהם צריך להתווכח ולריב אתו על כך? הרי גם אם לוט יירש אותו בהמשך, כרגע לוט מבין שכל הארץ שייכת לאברהם. לוט בעצמו אומר שכל הסיבה שהוא חושב שזה לא גזל היא בגלל שהכול שייך לאברהם. לכן אברהם יכול לכאורה לומר לו שהוא פשוט לא מסכים שהבהמות של לוט ילכו ללא רסן. אם הכל שייך לאברהם כפי שלוט סובר אז אברהם הוא בעל הבית והוא יכול לאסור עליו לרעות בשדותיו וכך לחסוך את כל המריבה.

מכאן אולי אפשר לראות יסוד גדול וחשוב בנוגע להשקפת האדם. לכל אדם יש את ההרגלים שלו ואת הנוחות שלו בחיים. יש לו השקפת עולם ודרך תפיסה של המציאות. לפעמים יש דברים שמוציאים את האדם מאותה נוחות ומאותם הרגלים, דברים שנוגדים את התפיסה שלו. אותם דברים מפריעים לאדם, שהרי סותרים את הדרך בה הוא חי וכעת מאלצים אותו להתאמץ ולהשתנות. לכן כדי לא להיות מוטרד מהדבר, האדם מנסה להשתיק את אותם דברים שמפריעים ולהעלים את האמת על ידי תירוצים וכך להשקיט את המצפון.

אנשים בוחרים לעשות את הדברים שהם רוצים או שנוחים להם, ואז כדי להתאים את המציאות לרצונות שלהם הם מתרצים תירוצים כדי לחשוב שהם בסדר. הם ממציאים כל מיני סברות כוזבות כדי לנקות את המצפון ומשקרים לעצמם כדי לא להיות מוטרדים מכך שהם חיים בסתירה והולכים נגד האמת.

לוט לא יכול לומר לאברהם שלא אכפת לו מרצון השם. הוא לא יכול לומר שהוא יודע שזה אסור, אבל לא אכפת לו מה אסור ומה מותר אלא אכפת לו רק מה שנוח לו. הרי לוט מכבד את אברהם ומנסה להציג את עצמו כהולך בדרכו. לכן הוא מוכרח לתרץ שמה שהוא עושה זה בסדר. הוא לא יכול לומר שהוא רוצה לגזול ולא אכפת לו מכלום. אז הוא מנסה להסביר שלדעתו זה כלל לא גזל כי בסוף הכל יהיה שלו.

אבל אם אברהם היה אומר שהוא לא מסכים שלוט ירעה בשדות ללא רסן לבהמות, אז כאן כנראה הוא כבר לא היה מקשיב לו. אולי הוא היה מחפש תירוצים נוספים למה זה מותר, אולי הוא היה לוקח את זה כסיבה נוספת לריב עם אברהם, שאם הוא לא מרשה לו אז הוא יעשה לו דווקא, אולי הוא היה חושב שאברהם לא באמת יקפיד עליו וזה לא נורא, או שאולי הוא סתם היה מתעלם ממה שיש לאברהם לומר. הרי בסופו של דבר לוט החליט שהבהמות ילכו ללא רסן וכעת לא משנה מה יגידו לו, הוא ימצא דרך להצדיק את עצמו ולהמשיך בדרכו.

אנשים רבים רוצים מאוד לעשות דברים שנוחים להם, ואז מחפשים את כל התירוצים בעולם כדי להתיר את זה. יש אנשים שחצי שומרים שבת. שאם יש דברים שמסתדרים להם כמו לא לבשל או לא להבעיר אש, אז הם ישתדלו לא לעשות, אבל אם הם צריכים לנסוע לאיזה מקום, אז יתחילו לתרץ שלא כתוב בשום מקום בתורה שאסור לנסוע בשבת ושזה לא נחשב ממש להבערת אש ועוד שלל תירוצים טיפשיים וכוזבים. אם הם לא היו צריכים לנסוע אז הם היו מסכימים להלכה הזו, אבל כעת כשהם צריכים וזה לא מסתדר להם, אז הם יביאו את כל התירוצים למה זה מותר. אלא שבפנימיות, אפילו הם לא מאמינים לעצמם, שהרי ביום הכיפורים למשל הם בוודאי לא ייסעו ולא יביא את כל התירוצים האלו לומר שלא כתוב שאסור או שזה לא נחשב להבערה. אלא שזה פשוט מה שנוח להם ומה שהתרגלו.

אדם שהתרגל למציאות מסוימת בה הם מקיים חצי מהמצוות ואת החצי השני הוא מזניח, מסתכל על אחרים ושופט אותם בקלות בעוד שאת עצמו הוא תמיד מצדיק. אם הוא מניח תפילין, אז על מי שלא מניח הוא מסתכל ככופר, אבל אם הוא לא מניח אז הוא יודע למצוא תשובות מצוינות למה זה מוצדק. אם הוא יראה מישהו מדליק אש בשבת הוא יחשיב אותו לגוי, אבל אם הוא מעשן אז הוא יאמר לעצמו שזה בסדר ושלא צריך להיות קיצוני יותר מדי. תמיד יש תירוצים ואפשר גם לטהר את השרץ אם באמת מנסים, אלא שזו בוודאי לא האמת.

אדם מוכן לקבל עד מקום מסוים, אבל מעבר לזה הוא לא מוכן לשמוע. הוא יודע שאסור לבשל בשבת ואם מישהו יבשל הוא יוכיח אותו ויכעס עליו. אבל אז הוא עצמו יניח על הפלטה איזה דבר לא מבושל וכשיאמרו לו שזה אסור, הוא יצחק ויאמר שפלטה בכלל לא יכולה לבשל. ואם בכל זאת נסביר לו שגם בישול על פלטה הוא בישול גמור ואיסור גמור בשבת, אז הוא יאמר שאנחנו סתם מחמירים ויניף את ידו לאות זלזול בדבר. באמת אין שום הבדל אם מבשלים על הפלטה או על הגז, והוא אפילו רואה בעיניים שלו איך התבשיל היה לא מבושל בהתחלה ולאחר ששהה על הפלטה הוא התבשל, אלא שכך הוא התרגל וכל הרבנים בעולם לא יוכלו להזיז אותו מזה.

אדם מוכן לשמוע עד היכן שזה מסתדר ונוח לו. איפה שזה לא מתנגש יותר מדי עם ההרגלים שלו. אנשים מדקדקים לפעמים בכל מיני דברים קטנים, אבל על איסורים חמורים ביותר שאסורים איסור גמור מהתורה הם עוברים בזלזול מתוך מחשבה שזה כלל לא אסור. לפעמים אנשים יהפכו את העולם ויעשו את כל האיסורים האפשריים כדי לקיים איזה מנהג שנהגו הוריהם או איזו סגולה כלשהי.

אנשים נוסעים לבית כנסת בשבת כדי להגיע לבר מצווה או ברית מילה. עושים איסורים חמורים מהתורה שהעונש עליהם הוא חס ושלום מיתה, רק כדי להשתתף בשמחה של מצווה. אם שכחו להביא את הסוכריות אז הם ייסעו בשבת כדי להביא אותם, כי מבחינתם חילול שבת זה לא נורא, אבל אם לא יהיו סוכריות בבר מצווה זה כמו פיקוח נפש. נשים מגיעות לבית הכנסת בלבוש לא צנוע שמכשיל את הרבים כדי להיות כביכול צדיקות גדולות שמתפללות בבית הכנסת. כך מראים לקדוש ברוך הוא שכאילו אנחנו אוהבים אותו כל כך, אבל בעצם אנו עושים מה שנוח לנו ורומסים חס ושלום את כל הציוויים שלו. כמו מישהו שמכה באכזריות את חברו וגם נותן לו סוכריה במתנה, ואז הוא חושב שכאילו עשה לחברו טובה גדולה.

לכן אומרים לא מדובשך ולא מעוקצך. לא צריך לעשות טובות ולהביא מתנות, וגם לא לעשות קלקולים ודברים רעים. אם אדם מחפש את האמת ורוצה לחיות אותה, עליו לעשות את ההשתדלות המרבית לדבוק בה כפי שהיא. ואם הוא לא רוצה לחיות אמת, אז אין טעם להתחיל לתרץ תירוצים ולנסות להתיר את האסור ולאסור את המותר. לפחות שאדם יהיה כנה עם עצמו ויאמר שהוא יודע שזה אסור, ולמרות זאת הוא עושה את זה. שיאמר לעצמו שהוא עובר על התורה כי חס ושלום לא אכפת לו ממנה. שלא יצדיק את עצמו ויחשוב שזה בסדר ושכאילו כל העבירות שלו זה רצון התורה.

אדם צריך להיות אמתי עם עצמו, כי על כל העולם הוא יכול לצחוק ולכולם הוא יכול לשקר ואולי הם גם יאמינו לו. אבל כאשר הוא משקר לעצמו הוא לא מרוויח מזה שום דבר חוץ מריחוק. ריחוק מהאמת שמביא לריחוק מהשם, וכך הוא אפילו מתרחק מעצמו, כי הוא לא מכיר את עצמו בכלל. הוא לא יודע מי הוא או מה כוחות הנפש שיש לו. הוא לא מבין מה זה העולם, בשביל מה הגיע לכאן ומה עליו לעשות. הוא לא מבין מה טוב ומה לא, לאן צריך לשאוף ואיך להגיע להשגות. כי הוא חי בשקר, אז הוא לא מבין שום דבר מהמציאות האמתית.

כאשר אדם אמתי עם עצמו, אז לאט לאט הוא מקלף את הקליפות ומתקרב למקומות הנכונים. הוא זוכה לראות את הדרך הנכונה ויכול לבחור בצורה מחושבת כיצד לנווט את חייו למקומות הרצויים. השם יתברך יזכה את כולנו לברוח מכל התירוצים, להסיר את הקליפות ולהידבק בדרך הנכונה של החיים.

Print Friendly, PDF & Email

עוד על

הצטרפו לקבלת דברי תורה מחזקים מהאתר (מעל 1,200 מנויים):

2 תגובות על עושים מה שנכון ולא מה שנוח – פרשת לך לך

  1. מאת ליאת‏:

    כל הכבוד על המילים, אתה נותן לי כוח להמשיך בדרך הנכונה, יישר כוח.

  2. מאת אלינור‏:

    ישר כוח, תודה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *