על מי הדתיים עובדים?! (פרשת מצורע)

מאת רוני פיזנטי | כ״ט בניסן ה׳תשע״ג | פרשת השבוע - דברי תורה על הפרשה

האם פעם שאלתם את עצמכם איך יתכן שרב אחד פוסק הלכה מסוימת בעוד שרב אחר סותר את דבריו לחלוטין? איך יכול להיות שהתורה אסרה משהו ופתאום בא רב גדול ומתיר את זה באופן מסוים? מאיפה הגיע בכלל כל הכוח הזה שיש לרבנים לפסוק הלכות? לפעמים נראה שכל העניין קצת תמוה, שהרי אם למשל התורה אסרה על הדלקת האור בשבת, אז כיצד באו רבנים והתירו להשתמש בשעון שבת שידליק את האור? אם יש מאכל הנחשב כשר ליוצאי ארצות אשכנז, אז כיצד יתכן שהוא אסור לאכילה ליוצאי עדות המזרח? אם כמה רבנים מחזיקים בדעות הסותרות זו את זו, אז כיצד יתכן שכולם צודקים? על מי בעצם מנסים לעבוד פה בעיניים? האם זו לא הערמה שעושים כדי לעשות מה שנוח להם? התשובה לכל השאלות האלו נמצאת בין הפסוקים למי שמתבונן בפרשת השבוע. מסתבר שהתורה נתנה הרבה כוח של פסיקה הלכתית, עד כדי כך שאותה פסיקה יכולה לשנות מציאות.

פרשת מצורע מתארת סוגי נגעים שונים. מי שקובע האם אותו נגע הוא טמא או טהור זהו הכהן. התורה נתנה כוח רב לכהן לפסוק אם הנגע טמא או טהור ובהתאם לפסיקה שלו, כך תהיה גם המציאות. ברור שהכהן לא יכול להחליט שהנגע טהור סתם כך כי הוא רוצה לעזור לחבר שלו, אלא שהתורה נתנה כללים ברורים, ועל פי הכללים הללו הכהן צריך לפסוק. אך עדיין הכוח שלו עצום, שהרי יתכן שהנגע לא יהיה ברור כל כך ולכהן יש את הכוח להפעיל שיקול דעת ולטמא או לטהר. כאשר יש נגע בבית, הכהן צריך לבוא אל הבית לראות אותו ולהחליט אם הוא טמא או טהור. התורה אומרת שהכהן צריך לצוות לפני כניסתו לבית לפנות את כל תכולתו. התורה גם מציינת את הסיבה לפינוי הזה: "ופינו את הבית בטרם יבוא הכהן לראות את הנגע ולא יטמא כל אשר בבית" (ויקרא יד, פס' לו'). כלומר התורה לא רוצה שהכלים והחפצים הנמצאים בבית ייטמאו ולכן מצווה להוציא אותם לפני שהכהן מטמא את הבית.

אבל כאן העניין הופך למאוד תמוה, שהרי אם קראו לכהן לראות נגע בבית, וכעת הכהן פוסק שהבית טמא, אז ברור לכולנו שגם לפני דקה הבית היה טמא, ואז לכאורה כל החפצים שהיו שם צריכים להיות טמאים גם הם. זה כמו שאדם ישתמש בממרח כלשהו להכנת כריכים ואז יטעם ממנו ויגלה שהוא מקולקל. ברור לאותו אדם שאם הממרח מקולקל, אז גם כל הכריכים שהכין מקולקלים. האם יעלה על דעתנו לומר שהממרח התקלקל רק מאותו הרגע שהוא טעם ממנו וכך יוצא שכל הכריכים שהכין לפני שגילה את הקלקול הם טובים? זה פחות או יותר מה שקורה אצלנו… הרי הסיבה לכך שהוציאו את החפצים מלכתחילה היא מחשש שהבית טמא, מה שאומר שהוא היה טמא גם כאשר החפצים היו בתוכו, אז מה זה עוזר להוציא את החפצים מתוך הבית? אם הבית טמא, אז גם כל החפצים שהיו בו צריכים להיות טמאים.

אך זהו בדיוק הכוח שניתן לכהן. לפני שהכהן ראה את הבית, הוא כלל לא היה טמא, למרות שחששו לכך ולכן קראו לכהן לראות, ואפילו שלאחר מכן הכהן טימא את הבית. למרות הכל, הבית לא היה נחשב לטמא באותו רגע, אלא רק לאחר שהכהן פסק כך, שאז כבר כל הכלים היו מחוץ לבית ולא נטמאו.

לכאורה זה נראה כמו הערמה. אם הבית מטמא, אז החפצים שהיו בתוכו צריכים להיות טמאים, ואם הוא טהור, אז לא צריך להוציא את החפצים בכלל. זה כאילו שאנו מנסים לרמות חס ושלום את הקדוש ברוך הוא. אך התורה עצמה מצווה אותנו על כך. הקדוש ברוך הוא שגזר על טומאה וטהרה החליט שרק כאשר הכהן אומר טמא הבית נטמא. מסיבות עליונות וחשבונות שמיים נגזר על הבית להיות טמא. אך הקדוש ברוך הוא אוהב אותנו ורוצה שהתכולה שלו תישאר טהורה ולכן הוא אומר לנו לפנות אותו.

התורה נתנה כוח רב לחכמים וציוותה אותנו ללכת בדרך של פוסקי הדור הגדולים. מהרגע שהתורה ירדה לעולם היא נמצאת בידיים שלנו ו"לא בשמיים היא" (על פי הגמרא בבא מציעא נט:). יש לנו תורה שבעל פה, כללי פסיקה ומסורת העוברים מדור לדור ונשמרים היטב בידי חכמי ישראל. כעת אנו נתקלים במצבים שונים פה ושם בהם אנו מהרהרים לעצמנו האם גדולי הדור פסקו נכון? איך זה שההלכה הזו לא כתובה בתורה? התשובה לכל זה היא שהתורה נתנה לחכמי התורה את כוח הפסיקה. כאשר גדולי הדור פוסקים הלכות, כל המציאות משתנה על פי הפסיקה שלהם. אז כאשר גדולי הדור האשכנזים אוסרים לאכול קטניות בפסח, זה הופך להיות איסור למרות שזה לא חמץ. כאשר גדולי הדור הספרדים פוסקים שבשר מסוים הוא טריפה, אז הוא באמת הופך לטרף למרות שבשביל יוצאי אשכנז הוא יכול להיות כשר למהדרין. כל אדם צריך ללכת על פי רבותיו ומנהגי אבותיו, ולפי זה נקבעת כל המציאות שלו. גם אם הדבר נראה נגד השכל וההגיון, גם אם אומרים לך על שמאל שהיא ימין ועל ימין שהוא שמאל, למרות הכל אנו מוכרחים להקשיב לרבנים שלנו וללכת על פיהם.

כדאי להבין שהקדוש ברוך הוא לא רוצה שנסבול, אלא להפך, הכל קורה לטובתנו. התורה נתנה פתח לחכמים כך שיוכלו למצוא היתרים שונים. כל הפטנטים שהרבנים הגדולים מוצאים הם אולי נחשבים כהערמה, אך הקדוש ברוך הוא בעצמו רוצה בכך. הוא רוצה לומר "נצחוני בני" (הגמרא שם) ולתת לנו לקבוע את המציאות של עצמנו. הוא לא רוצה שנשב בחושך בשבת כמו הקראים, אלא שנהנה, נשמח ונתענג בשבת ואפילו נברך על הדלקת הנרות. הוא רוצה שנמצא דרכים עוקפות כמו שעון שבת כדי שנרגיש כמו מלכים ונהיה שמחים. הקדוש ברוך הוא בעצמו מצווה אותנו להוציא את התכולה של כל הבית שיש בו נגע כדי שברגע שהכהן יאמר "טמא" אז לפחות נישאר עם חפצים טהורים. הוא רוצה בטובתנו ופתח לנו את הפתח לשנות את המציאות על פינו, בכל עוד שאנו הולכים על פי הכללים. אם רק נצליח להכניס ללבנו ונבין עד כמה השם יתברך אוהב אותנו ורוצה שיהיה לנו טוב, כל החיים שלנו יוכלו להיראות יפים הרבה יותר.

Print Friendly, PDF & Email

עוד על

אהבתם את דבר התורה? אתם מוזמנים להוריד בחינם את הספר "מחפשים את האמת" וליהנות מדברי תורה רבים נוספים על משמעות ותכלית החיים:
לחצו כאן להורדת הספר בחינם

הכניסו את כתובת האימייל שלכם כדי לקבל את דברי התורה החדשים שמתפרסמים באתר:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *