עשו סייג לתורה – פרשת אחרי מות

מאת רוני פיזנטי | ד׳ באייר ה׳תשע״ה | פרשת השבוע - דברי תורה על הפרשה

ישנם דברים אסורים וישנם דברים מותרים. ישנן מצוות שונות הכתובות בתורה וישנם דברים שאינם בגדר מצווה. לכאורה זה נראה שהכל קל וברור. אבל כאשר האדם מגיע לניסיון, הוא עלול לשכוח מהכל ובלי לשים לב לעבור על איסורים חמורים או לבטל מצוות חשובות, וכל זה אפילו בלי להיות מודע לכך. לכן התורה מצווה אותנו לעשות סייג.

הפסוק האחרון בפרשת אחרי מות אומר לנו ״ושמרתם את משמרתי״. אנחנו צריכים לעשות שמירה למשמרת של השם יתברך. התורה נתנה לנו מצוות ואיסורים, אבל בקלות אפשר לפספס ולעבור על המצוות ולכן עלינו לעשות משמר נוסף.

בדיוק בתקופה הזו שבין פסח לשבועות אנו נוהגים ללמוד בפרקי אבות וגם שם הדבר מובא בתור ״עשו סייג לתורה״. עלינו לעשות סייג, כלומר גדר לתורה. תארו לכם שאתם מנסים לשמור על משהו יקר לכם מאוד. אותו דבר יקר יהיה מוחבא עמוק בפנים בעוד שאנחנו נשמור על הדבר מבחוץ. אם לא נשמור על הדבר מבחוץ, הוא יהיה פגיע יותר וקשה הרבה יותר לשמירה.

כשאדם רוצה לעשות גדר בחצר שלו כדי לשמור על הדברים שלו, הוא יעשה את הגדר בגבול החיצוני ביותר, ואת הדברים החשובים לו הוא ירחיק מאותה גדר ויכניס אותם לכיוון המרכז. כי אם הוא ישים את הדברים היקרים ליד הגדר הם לא יישמרו. הגדר מועילה לשמירה כדי שאנשים לא יעברו את הגבול, אבל הסביבה עצמה של אותו הגבול אינה מוגנת. לכן כולנו מבינים שכאשר אנו נמצאים ביישובים קרובים לגבול, הסכנה גוברת והביטחון מעורער.

התורה מלמדת אותנו שעלינו לעשות משמרת למשמרת. צריך לעשות גבול חדש משלנו לגבול הקיים כבר של התורה. בצורה כזו גם אם בכל זאת קרה מצב קיצוני שבו עברנו את הגבול, אז לפחות הצלנו את עצמנו מלהגיע לאיסור תורה חס ושלום.

היצר הרע פועל בצורה הדרגתית ולא מורגשת. הוא פועל בתחכום כדי להפיל אותנו. הרי אם הוא יגיד לנו לעבוד עבודה זרה או לרצוח, אז בוודאי שאף אחד לא יקשיב לו. הוא לא מנסה לעשות דברים קיצוניים. כדי שנקשיב לו ונעשה כרצונו הוא מפתה אותנו בדברים קטנים שנראים לנו כדברים מותרים או עבירות קטנות ולא מזיקות.

יצר הרע יאמר לנו לצפות בטלוויזיה, שם נקבל מסרים הרסניים. הוא יאמר לנו שאיסורים לא מובנים כמו בורר בשבת למשל הם סתם קטנוניות ולכן לא צריך להקפיד. הוא יאמר לנו שזה לא נורא רק פעם אחת לעשות איזו עבירה. וכך הוא יפיל אותנו ברשתו בדברים הקטנים שאנו לא מקפידים עליהם.

לאחר שהיצר לכד אותנו, כבר יהיה לו הרבה יותר פשוט לעשות זאת שוב. הפעם הוא ילך על משהו יותר חמור. הרי אם כבר זילזלנו באיזו מצווה או שעשינו איזו עבירה, אז כבר לא נקפיד כל כך על עבירות אחרות. טבע האדם להיסחף וללכת אחרי הזרם, להתאים את עצמו למקום ולזמן ולהשתייך לסביבה. אז אם כבר היצר משך אותנו לסביבה הרסנית או לדרגה רוחנית ירודה, כעת הרבה יותר קל לו להשפיע עלינו ולשלוט.

לכן למשל על חוף הים אנשים מסוגלים ללבוש בגדים מינימלים בלי להרגיש אפילו טיפת בושה. אבל אם הם ייכנסו למקום מכובד כמו בית כנסת, הם ירגישו צורך להתלבש ולהתנהג בהתאם לכבוד המקום. כי מתוך ההשפעה של המקום אנו לא שמים לב בכלל מה אנחנו עושים. רוב הנשים לא היו מעיזות ללבוש את אותו בגד ים חשוף באמצע הרחוב מרוב בושה, אבל כאשר הן הולכות למקום פרוץ כמו חוף ים מעורב ששם כולם מפקירים את עצמם, אז הן מרגישות שייכות לזרם. גם בגד בזוי, זול ומופקר יכול להיראות פתאום כמשהו טוב כאשר נמצאים בסביבה הרסנית.

הדרך היחידה להתגבר על תחבולות היצר הרע ולהישמר, היא לעשות סייג לתורה. אם אדם שנגמל מעישון יאמר לעצמו שהוא רק ישתה קפה עם כל החברים שהיה רגיל לעשן איתם, אז כולנו מבינים שהוא יעשן. אם אדם יאמר לעצמו בשעה מאוחרת בלילה שהוא רק יניח את הראש לעשר דקות ואז יקום, אז מובן לכולנו שהוא הולך לישון עד הבוקר. כי אם לא שמנו גבול ברור, אז אין לנו סיכוי להצליח להישמר ולהשיג את רצוננו.

התורה מביאה לנו איסורים שונים, אבל אם נחשוב שהכל מותר חוץ מאותם איסורים, אז בסופו של דבר נגיע גם לאיסורים האלו חס ושלום. זה כמו לנסות לזרוק סכינים על תפוח שנמצא מעל ראש של בן אדם מתוך מחשבה שאנחנו עושים דברים מותרים. אבל אנחנו לא לוקחים בחשבון שכל פספוס קטן עלול לעלות לנו ביוקר.

לכן חז״ל קבעו לנו גדרים שונים, איסורים מדרבנן. לכן גם עלינו לקבוע גדרים שונים כדי שנצליח להגיע ליעד שאליו אנו שואפים להגיע. כאשר אנו קובעים לעצמנו קו אדום שאותו אנו לא עוברים, אז גם אם קרה שחצינו אותו בטעות, בכל זאת שמרנו על עצמנו מלהגיע למקומות מסוכנים יותר.

אדם יכול לחשוב לעצמו שזה בסדר ללכת עם חברים למסעדה לא כשרה אם הוא לא יזמין שם לאכול. אבל מעבר לחילול השם ולסיוע לעבירה שיש בדבר, צריך להבין שאותו אדם נכנס למקום סכנה. בקלות יכול לקרות מצב בו הוא יתפתה להזמין משהו או לקחת איזה ביס משל החבר. אולי הוא ישכנע את עצמו פתאום שהוא יכול לאכול דברים מסוימים כמו לחם או סלט. אסור לאדם להכניס את עצמו למקום סכנה. הוא מוכרח לעשות לעצמו גדר. שיקבע לעצמו גבול אדום שלמסעדה לא כשרה לא מתקרבים בכלל.

גבר יכול לחשוב לעצמו שזה בסדר לשמור על קשרי ידידות עם נשים בעבודה, מתוך מחשבה שאין בזה שום דבר מעבר לכך. כי בהתחלה תמיד הכל נראה פשוט לשליטה, רק הבעיה היא שלפעמים דברים מתחילים להסתבך בלי ששמים לב.

רק קו אדום שאותו אנו מחליטים בנחישות שאנו לא חוצים יכול להציל אותנו. רק כאשר הגבולות ברורים אנו יכולים להבין אם עברנו את הגבול. אם האזעקה מתחילה לצפצף, הנורה האדומה מהבהבת ואנו רואים את הגדר שהצבנו, אז אנחנו יכולים להתעורר ולהבין איפה אנחנו ולאן היצר סחף אותנו. כל אדם מוכרח לשים לעצמו גבולות וסייגים במקומות בהם הוא נכשל או עלול להיכשל. רק בצורה כזו אפשר להינצל. השם יזכה אותנו להישמר ולשים גבולות איכותיים שיביאו אותנו להתמיד בדרך האמת בלי בלבולים ולהגיע למימוש עצמי.

Print Friendly, PDF & Email

עוד על

הצטרפו לקבלת דברי תורה מחזקים מהאתר (מעל 1,200 מנויים):

3 תגובות על עשו סייג לתורה – פרשת אחרי מות

  1. מאת אתי‏:

    כמו תמיד…
    לוקח דברים עמוקים וקשים להבנה ומפשט אותם בצורה שהדבר ישר מובן ונכנס ללב, מחזק, ומקרב מקווה שהסברתי עצמי נכון לטובה
    ישר כח והמשך כך
    אני מאוד מתחזקת ולומדת דברים מדהימים על ההתקרבות לבורא.
    תודה

  2. מאת מנדי‏:

    בס"ד

    דברי תורה דברים נחמדים "מאמר במעלת ספירת העומר ופעולתה"
    מלוקט מדברי הגה"צ המשפיע רבי אלימלך בידרמן שליט"א נ"י ויזרח לעד.

    מובא בזוהר הקדוש, שכשיצאו בני ישראל ממצרים לצערינו היו צריכים להיטהר מכל מיני זוהמות, ולכן נתנו לבני ישראל את ימי הספירה להסיר מהם 'רוחא דמסאבא'. ועל הפסוק שאומרים לפני ספירת העומר "וספרתם לכם ממחרת השבת" מקשה אחד המפרשים, מה ענין הספירה עתה לאחר ימי הפסח, ומבאר שימי הספירה הם בתחילת יומא דקייטא, שאז השמש מתחילה ליקוד ומחממת את גוף האדם ואת דמו. וכשדמו של האדם רותח, הרי זה גם מעורר אותו לתאוה ולחטא, וכשם שלתינוק קטן מחדירים לגופו זריקה, כדי למנוע ממנו מחלה שלא תבוא, כן גם האדם זקוק להתחסן.

    זהו ענין ספירת העומר מיד בתחילת הקיץ, כדוגמת התינוק בעוד שהוא קטן, כן בתחילת הקיץ, נתן לנו השי"ת ברחמיו את ימי הספירה, לטהרנו מקליפותנו ומטומאותנו. כן פירש ב'אור החיים' הקדוש על הפסוק "וספרתם לכם", שנשמות ישראל קדושות הן ומאירות, והן בבחינת הלוחות, שכידוע דאיתא בחז"ל (תנחומא כי תשא כו) שהלוחות של סנפירינון היו, והיו מאירות. אך כשאדם חוטא נסתם ח"ו אורו, ולכך אומרת התורה 'וספרתם לכם', שעי"ז יחזרו הלוחות לשורשם, ויחזרו להאיר ע"י הספירה.

    וכשהאדם סופר את הספירה כראוי, הרי זה מטהרו מתחלואי הנפש, כדברי ה'שפת אמת' בפרשת אמור (תרמ"ב) שכשיצאו ישראל ממצרים, הרי שיצאו בפעם אחת מהסטרא אחרא, ונתן להם השי"ת את ימי הספירה כדי לטהרם ולזככם. זו הכוונה בדברי הכתוב: וספרתם 'לכם', לטובתכם ולהנאתכם. כי ימי הספירה הם לטובתנו ולטובת נשמותינו. ולא זו בלבד, אלא כל הגידול שלנו תלוי רק בימי הספירה, כי בימי הספירה הוא זמן גידול התבואה, והמכוון על ההנהגה הפנימית, וכבר ביאר בקדשו המהר"ל, למה זה נכתבו בתורה לשונות רבים למועדים, כגון "חג הקציר", "חג האסיף", הרי המועדים הם דברים הרבה יותר נעלים, ומה הענין שקוראים אותם כך.

    מפרש המהר"ל, שזה רק דוגמה לימים הבאים, שכשם שבאביב נתחדש העולם ומתחיל הכל לפרוח, כך גם זה סגולת אלו הימים. חג הקציר הוא רמז לאדם, שבנפשו נעשית פעולות של בחינת קציר, וכן על זה הדרך בשאר החגים ומועדים. מובא בספרים הקדושים, שכשם שאדם נוהג בעצמו בימי הספירה, כך מנהיגים אותו משמים במשך כל ימות השנה, וימים אלו הם אכן "לכם" כמו שפירש הרבי ר' חנוך העניך מאלכסנדר זי"ע על הפסוק "דבר אל כל עדת ישראל קדושים תהיו", ומפרש שלא כתוב דבר אל ראשי המטות וכדומה אלא 'אל כל עדת ישראל', שאם יחשוב אדם לומר, כי חש ומרגיש שאין לו כוח לעמוד בכך, לכך כתיב 'אל כל עדת בני ישראל'. אם הוא נצטווה הרי ישנו בכלל.

    בפרט בימים נעלים אלו שלאחר חג הפסח, אין מושג שיהודי לא יכול. כדברי החידושי הרי"מ על דברי הגמרא בפסחים "חמץ משש שעות ולמעלה אפילו אינו ברשותו עשאו הכתוב כאילו היא ברשותו", שיהודי על אף שמרגיש ש'אינו ברשותו', כלומר שאין לו כוח לגבור על היצר שהוא החמץ, מכל-מקום עתה בפסח, עשאו הכתוב כאילו הן ברשותו, כלומר ששולט עליו.

    בבריאת העולם נכתב בפסוק 'וינח ביום השביעי'. והנה כשנתבונן במנוחה זו נראה, שהרי הקב"ה ברא עולמו בששת ימי המעשה ע"י דיבורו כמו שכתוב ויאמר אלוקים יהי אור ויהיה אור. א"כ המנוחה ביום השביעי הייתה מדיבור. לכן, שבת הוא זמן שעל יהודי להיזהר ביותר על דיבורו, ובפרט עתה שאנו עומדים בזמנים כה גבוהים כימי הספירה, וכדאיתא ב'בית אברהם' על הפסוק ויברך אלוקים את יום השביעי "ויקדש אותו" ומפרש ע"י הקדושה, וכותב עוד על הכתוב 'שבע שבתות תמימות', ששבתות אכן הכוונה לשתי שבתות, כי בימי הספירה נחשבת כל שבת כשתי שבתות. זו גם כוונת דברי חז"ל "אילו שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלין", ואם בכל שבת צריך להיזהר על הדיבור, הרי בשבתות אלו על אחת כמה וכמה, שאלו הימים ימי טהרה הם.

    איתא מהאר"י ז"ל הקדוש, שפרעה בנוטריקון פ"ה ר"ע ופסח הוא בנוטריקון פ"ה ס"ח, ולאחר מכן בימי הספירה הרי זה עומר תנופה – תנו פ"ה, שהקב"ה מבקש מעם ישראל שנשיב לו את הפה, ולקדש את הפה שוב, כך זוכה האדם לקדש את השבת ע"י ששומר פיו ולשונו, וממילא ג"כ מכין את עצמו לשבת, שזה גם ענין תוספת שבת שהיא סגולה נפלאה לעצמה, וכמאמר האמרי אמת מגור זי"ע שתוספת שבת מכפרת על כל העוונות שכתבו עליהם בחז"ל שאין עליהם תשובה, מפני שזה השבת הפרטי של האדם, ותוספת שבת הוא בודאי ההכנה הראויה ביותר לקבל כראוי את האור הגדול של שבת קודש. וענין תוספת שבת הוא כפי דברי הרמב"ם שמקדשה בכניסתה מקדשה ביציאתה – שגם בצאת השבת – שליסט ער אריין די שבת אין זיך. הוא נועל ואוצר את השבת בתוך תוכו.

    יה"ר מלפני אבינו שבשמים, שנזכה לספור ספירת העומר בכונה בקדושה וטהרה יתירה, ונתחזק בשמירת הפה, רק בדיבורים קדושים, ובתיקון המדות, ועיקר העיקרים אנו צריכים הרבה חיזוק ומסירת נפש {בשלמות} לצניעות לנשים וגברים, צניעות היינו קדושת המקום קדושת הגוף קדושת השם ית' וכו', וכך נזכה לקבלת התורה בקרוב.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *