פסח – חג האמונה

מאת רוני פיזנטי | י״ב בניסן ה׳תשע״ה | שבת, חגים ומועדים

חג הפסח מלמד אותנו אמונה. כל שבעת ימי חג הפסח מורכבים מהלכות ומנהגים שונים שכל מהותם היא אמונה וזו העבודה העיקרית שלנו בחג. אבל צריך לדעת שלמרות הכוח העצום שיש לאכילת המצה, ביעור החמץ ושאר מצוות החג, עיקר ההתעלות שלנו תגיע דווקא מתוך כוונה, הבנה של הדברים והכנסתם אל הלב. אולי בגלל זה, מכל השמות של החג נבחר דווקא השם ״פסח״ – פה שח. כי העיקר זה לדבר ולברר את הדברים, ולא סתם לעשות את הכל כמצוות אנשים מלומדה מתוך הרגל. כאשר נדבר, נסביר, נתבונן ונכניס את הדברים אל הלב, נוכל להגיע למהות החג הקדוש ולהכניס בלבנו אמונה.

עבדים היינו לפרעה במצרים

הכל התחיל מעבדות במצרים. שם בתוך שיא הטומאה של מצרים ומתוך שפלות עצומה, כבר נראה היה שאין כל סיכוי ותקווה. אבל אז בני ישראל צעקו להשם ומאז הכל התהפך. הקדוש ברוך הוא העביר את בני ישראל סדרת חינוך באמונה. דם, צפרדע, כינים… שניים שותים מאותה הכוס, היהודי שותה מים והמצרי שותה דם. פתאום החלשים גוברים על החזקים ורואים ניסים עצומים. פתאום כולם מבינים שיש בורא לעולם. פתאום כולם רואים שיש השגחה פרטית. פתאום כולם יודעים שכל המציאות היא שקר, וכל מה שצריך כדי להיגאל זו אמונה.

בני ישראל ראו ניסים עצומים. עשר המכות. השגחה פרטית. אבל עם זאת, רבותינו מספרים שרק חמישית מבני ישראל נגאלו ממצרים. כי רק הם האמינו שהם יכולים להיגאל. רק הם זכו לחיות באמונה שלמרות כל הצער והסבל, למרות חוסר האונים ולמרות הייאוש שמשתלט מתוך חוסר תקווה, למרות הכל השם יתברך יכול להושיע ברגע אחד. אין דבר קשה לקדוש ברוך הוא, ואין מציאות או חוקי טבע שהוא כפוף אליהם. הוא יכול לעשות הכל בלי בעיה. להביא לנו ישועות שלא חלמנו עליהם ולהפוך את כל כללי העולם שאליהם התרגלנו.

יש דברים שנראים לנו בלתי אפשריים, אבל זו בדיוק הבעיה כי דווקא מתוך אותה אמונה שהם בלתי אפשריים אנו הופכים אותם לכאלו. באמת הכל אפשרי, רק שצריך להאמין חזק מספיק. כמו שנגאלנו ממצרים מתוך אמונה, כך אנו יכולים להיגאל מכל הצרות והמוגבלויות שלנו כעת. כשמדברים על המשיח שיבוא, זה נשמע כמו סיפור בדיוני. כשמספרים על הגאולה זה נראה רחוק מאיתנו. אבל אנו מוכרחים לדעת שעלינו להאמין בגאולה כדי להיגאל. לא רק גאולה כללית לכל ישראל שתבוא בקרוב מאוד בע״ה, אלא גם גאולה אישית לכל אחד ואחת מאיתנו. לכן אחת משלוש השאלות הראשונות ששואלים את האדם כשהוא מגיע לעולם האמת היא ״האם ציפית לישועה?״. צריך לזכור שהרוב הגדול של בני ישראל לא זכו להיגאל מתוך חוסר אמונה. רק חמישית נגאלו כי הצליחו להאמין למרות הכל. לכן עלינו להתחזק באמונה כדי לזכות לראות ישועות בחיים שלנו.

חיזוק האמונה

כאשר אנו מספרים על הדברים האלו, אנו מתחברים לדברים וכך אנו לומדים להאמין. לומדים כיצד לצאת מתוך המיצרים האישיים שלנו שכובלים אותנו. כיצד לצאת מתוך עבדות של הרגלים וקיבעון לחירות אמתית. אנו לומדים איך להסיר את המגבלות, לבער את היצר הרע שעוצר אותנו ולשנות את המציאות ואת כל חוקי הטבע לטובתנו בעזרת אמונה פשוטה.

ליל הסדר הוא עדות ליציאת מצרים. כי אם ההורים, הרבנים והמכרים השונים לא היו עורכים את ליל הסדר, אז גם אנחנו לא היינו עושים זאת. אנו עורכים את ליל הסדר כי ראינו את ההורים והסבים עורכים אותו בכל שנה. כך גם הם ראו את הוריהם, והוריהם ראו את הוריהם וכך זה ממשיך עד נקודת ההתחלה. אותה נקודה חייבת להיות יציאת מצרים, כי אם לא היתה יציאת מצרים ומישהו היה ממציא את זה, אז אף אחד לא היה חוגג את פסח רק בגלל שמישהו אמר לו. אנו חוגגים בגלל שקיבלנו את זה במסורת מאבותינו, וכך גם אבותינו בוודאי לא היו טיפשים שחגגו סתם משהו שאמרו להם, אלא מובן שהם קיבלו את זה במסורת מאבותיהם ואבותיהם מאבותיהם עד לפסח הראשון שחגגו בני ישראל ביציאת מצרים.

בליל הסדר הכל שונה. מעוררים את הילדים לשאול שאלות כדי שנספר להם על יציאת מצרים ונחדיר להם אמונה. הופכים את כל הדברים, נותנים להם ממתקים לפני האוכל, אחרי שעושים קידוש מספרים על יציאת מצרים ואז שותים עוד כוס, מגביהים את המצות ומניחים, מחביאים אפיקומן וכו׳. הכל כדי שישאלו שאלות ונוכל להסביר להם. ואם הם לא שואלים כמו הבן שאינו יודע לשאול, אז אנחנו בעצמנו מספרים להם. וגם מי שעורך את ליל הסדר לבדו צריך לשאול את עצמו. כי זו ההזדמנות הטובה ביותר בשנה להחדיר לתוכנו אמונה.

חמץ ומצה

המצה נקראת לחם אמונה. המצה היא לחם שלא תפח, בלי היצר הרע, בלי הגאווה, בלי החיצוניות. למעשה אין שום הבדל בין החמץ שאנו אוכלים במשך השנה למצה של פסח מלבד תפיחת העיסה. ידוע שתפיחת העיסה מרמזת לנו על היצר הרע והגאווה. הם גורמים לנו להתנפח בהרבה אוויר ולהחמיץ את המטרה, ומכאן השם ״חמץ״. הרי כולנו הגענו לעולם הזה מסיבה ומטרה מסוימת, אך הגאווה והיצר הרע מונעים אותנו מלהגיע לאותה המטרה. במקום להקפיד על קיום מצוות, עבודת המידות והליכה בדרך טובה יותר, אנו מחפשים לעשות מה שכולם עושים מתוך ההרגלים שלנו. מחפשים תענוגות וחיים קלים ונוחים ללא מאמץ ואוכלים אוכל מנופח שגורם לנו להחמיץ את ההזדמנות שלנו לתיקון אמתי. לכן החמץ בפסח אפילו ב1000 לא בטל, הרי מספיק טיפה קטנה של יצר הרע או גאווה כדי שינפחו את הכל באוויר שאין בו כלום.

המצה היא שונה, אמנם מבחינת הרכיבים היא זהה לאותו החמץ, אך ההבדל הוא שאנו לא מתפיחים אותה. אין לה גאווה או יצר הרע, היא לא מתנפחת ומציגה את עצמה בתור משהו שהיא לא, כמו שאוהבים להציג לנו בסרטים או בפרסומות. היא פשוט מביאה לנו את האמת כמו שהיא. לכן היא גם פשוטה יותר ונקראת לחם עוני. בניגוד לחמץ שגורם לנו להחמיץ את המטרה, המצה עוזרת לנו להגיע למיצוי עצמי ולהגיע אל המטרה שלנו. עם המצה ניתן להגיע למיצוי אמתי, שכן אנו מפחיתים מעט מהגשמיות והגאווה השקריות, כדי להתמקד ברוחניות ובעבודה העצמית שלנו שחשובים הרבה יותר ומקרבים אותנו אל המטרה והתכלית. על ידי כך אנו זוכים לצאת ממצרים מעבדות לחירות.

כך במשך כל שבעת ימי הפסח אנו נזהרים משמץ של חמץ, ומקפידים לאכול את לחם האמונה שיחדיר לתוכנו אמונה גדולה. כך אנו מקיימים עדות חיה ליציאת מצרים ולכל הניסים העצומים שהתרחשו שם, וגם מחזקים את עצמנו ואת כוח האמונה.

שביעי של פסח

שביעי של פסח מציין את היום בו בני ישראל חצו את ים סוף. לאחר כל הניסים העצומים שראו במצרים, לאחר סדרת החינוך שעברו לחיזוק האמונה, כעת הגיעו למבחן האמונה הגדול. פתאום הם נעמדים מול ים סוף כאשר מאחוריהם המצרים מתקדמים לעבריהם ואין להם לאן לברוח. כאשר משה רבינו פונה לקדוש ברוך הוא, הוא עונה לו ״מה תצעק אלי״. הקדוש ברוך הוא אומר למשה שכעת זה לא הזמן לצעוק. אמנם לתפילה יש כוח אדיר, אבל כדי להביא לנס כל כך עצום צריך הרבה אמונה ומסירות נפש. הקדוש ברוך הוא אומר למשה שכעת הדבר תלוי בהם. הכל תלוי כעת בכוח האמונה של בני ישראל. אם הם יצליחו לעמוד במבחן ולהאמין שתגיע ישועה, אז באמת תגיע ישועה. לא פעם אנחנו מתפללים על דברים יום ולילה, אבל לאחר התפילה אנחנו בטוחים שאין לנו סיכוי, שהשם לא יעזור לנו או שהתפילה לא תתקבל. צריך להבין שרק אם נאמין באמת אז השם יביא לנו את הישועה.

ואז נחשון בן עמינדב עושה את הבלתי יאומן. הוא פשוט קופץ למים מתוך אמונה שלמה שהקדוש ברוך הוא יעשה לו נס. אם היינו שם, אולי היינו חושבים שהוא משוגע. אולי מתאבד חס ושלום. איזה נס כבר יכול לקרות במצב כזה? אבל אז הקדוש ברוך הוא עושה את אחד הניסים העצומים ביותר בכל הדורות ובוקע את הים לשניים.

כל אחד היה בדרגת אמונה שונה. אלו שהאמינו באמונה שלמה נכנסו לתוך הים ובכל זאת היו ביבשה. אלו שחששו ונשארו ביבשה, הים הגיע אליהם כך שגם ביבשה הם היו בתוך הים. הכל עובד לפי חוזק האמונה שלנו. ככל שנשקיע באמונה, כך נוכל להגיע להישגים טובים יותר ולהצלחה.

השכל מגביל אותנו מאוד. מתוך חוקי הטבע וכללי העולם שהחדירו לנו מגיל צעיר, נראה שאין דרך אחרת חוץ מזו שאנו מכירים היום. נראה כאילו אותה מציאות שיש לנו בראש היא המציאות היחידה האפשרית. כאילו שאותם הרגלים שרכשנו לעצמנו הם קיבעון מוחלט שאין לזוז ממנו. אין סיכוי לשנות את הטבע ולהפוך את סדרי בראשית. אבל דווקא אותו שכל הוא זה שמגביל אותנו. לפעמים עלינו לזרוק את השכל ולסמוך על הקדוש ברוך הוא שיושיע אותנו. אז בצורה כזו אפשר לראות ניסים. זה אולי נראה טיפשי, נראה שאין סיכוי, נראה ממש לא מבטיח, אבל זה עובד. רק שזה מוכרח להיות באמונה שלמה.

אדם צריך לדעת שמציאות העולם שלו תלויה בו. זוהי המהות של חג הפסח. לחזק את האמונה, לראות שאנו חיים בנס ולעצב לנו מציאות חדשה וניסית. לא מציאות שאליה התרגלנו והשתעבדנו, כמו בני ישראל שגם כשיצאו ממצרים התגעגעו לשם ורצו לחזור למצרים, אלא מציאות טובה יותר. גם אם זה נשמע לא מציאותי, האמונה שלנו יכולה להפוך את זה למציאות. השם יתברך יזכה אותנו לפרוץ את הגבולות ולהאמין באמונה שלמה. פסח כשר ושמח לכל בית ישראל.

עוד על

אהבתם את דבר התורה? אתם מוזמנים להוריד בחינם את הספר "מחפשים את האמת" וליהנות מדברי תורה רבים נוספים על משמעות ותכלית החיים:
לחצו כאן להורדת הספר בחינם

הכניסו את כתובת האימייל שלכם כדי לקבל את דברי התורה החדשים שמתפרסמים באתר:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *