פרשת בהעלותך – השקר שבתאווה

מאת רוני פיזנטי | ט״ז בסיון ה׳תשע״ב | פרשת השבוע - דברי תורה על הפרשה

הפרשה מספרת לנו על התאווה של עם ישראל: "והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאווה" (במדבר יא' פסוק ד'). הפסוק שלאחר מכן מסביר "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצריים חינם", "את הקישואים ואת האבטיחים" וכו'… קצת קשה להבין מה הולך כאן: בני ישראל נמצאים במדבר עם השגחה פרטית, 10 מכות מצריים, קריעת ים סוף, ענני כבוד, באר מרים, מן יורד בכל יום מהשמיים, מעמד הר סיני, קבלת התורה והשכינה שלא זזה מהם, ואחרי כל זה מה שמעניין את העם זה קישואים ואבטיחים? איך בכלל אפשר לרצות לחזור למצריים אחרי העבדות, הסבל הנוראי והגזירות הקשות שהיו שם? וכל זה בשביל לאכול דגים בחינם? קישואים ואבטיחים? אלא שזה בדיוק כוחה של התאווה, לשקר ולגרום לנו לחשוב שאילו היה לנו משהו גשמי קטן וטיפשי, כאילו שכל החיים שלנו היו טובים יותר.

לצערנו עד היום התאוות השקריות לא עוזבות אותנו. אנשים יכולים להקריב את כל מה שיקר וחשוב להם בחיים בשביל איזשהו שקר דמיוני שכאילו יעשה להם טוב. התאווה אומרת לנו לאכול אוכל מזיק ומלא שומנים, לעשן סיגריות שיקצרו את חיינו או לעבור על מצוות התורה כדי "לעשות חיים", אבל כל אלו מזיקים לנו בזמן שאנו בטוחים שאנו עושים את הדבר הטוב ביותר עבורינו. לא פעם נהיה מסוגלים לזרוק לפח דברים מהותיים וחשובים רק כדי להשיג איזו תאווה טיפשית שנראית לנו כדבר החשוב ביותר בעולם באותו הרגע. אנשים רבים שרפו 20 שנות משפחה ונישואין בשביל רגע אחד של תאווה שלאחריו כל חייהם התפרקו. אנשים יושבים בכלא עשרות שנים בגלל רגע אחד של תאווה. אנשים מוותרים בכל יום על הזדמנויות להתעלות רוחנית ולקיום תכלית חייהם, בשביל עוד קצת כסף, טלוויזיה, אוכל, בילויים ושאר תאוות מזדמנות שסוגרות לנו את כל היום כך שלא יישאר לנו רגע אחד לחשוב על מה שבאמת חשוב בחיים. אנו מוותרים על הדברים החשובים ביותר בחיינו בשביל דימיון מטופש, ממש כמו עם ישראל במדבר שרצה לוותר על ההשגחה הפרטית ולחזור לעבודת פרך במצריים כדי לאכול קישואים.

לחיים של כולנו ישנה משמעות עמוקה ובוודאי שכל אחד רוצה להגשים את עצמו ולהגיע לניצול מירבי של חייו. אך קל מאוד לראות שבשטח הדבר כמעט ואינו מצוי וכמעט שכולנו רודפים אחרי תאוות שקריות שמביאות אותנו לסטייה מוחלטת מניצול החיים. אם נשאל את עצמנו כמה זמן הקדשנו בשבוע האחרון לצורך הגשמת המטרה של חיינו, כנראה שהתשובה תהיה זמן מועט ביותר (אם בכלל…). לעומת זאת אם נשאל את עצמנו כמה זמן זכינו "להעביר בכיף", התשובה תהיה גדולה הרבה יותר. נניח שנאמר שאנו מוכרחים לעבוד, לישון, לאכול ולעשות עוד דברים הכרחיים לצורך קיומנו ולכן הזמן הזה לא פנוי. אבל מה עם כל שאר הזמן שברשותנו? איך יתכן שאנו מוצאים זמן לצפייה בטלוויזיה, לדיבורים על פוליטיקה וכדורגל, לקריאת עיתונים, לשיחות טלפון ארוכות, לאינטרנט ומשחקי מחשב ולהסתובב עם חברים ומכרים, וכל זה בזמן שאנו מוכנים להישבע שאין לנו רגע אחד פנוי לשיעור תורה או לפחות להקדשת חמש דקות לחשבון נפש ומחשבה על מהי תכלית חיינו?

כל אחד מאיתנו יודה שתכלית החיים היא בוודאי הדבר הכי חשוב בחיים, אבל הניסיון מוכיח שזהו אולי הדבר שמקבל את הכי פחות תשומת לב מאיתנו. אם יש לנו כמה דקות פנויות, נעדיף "להעביר את הזמן" במקום לנצל אותו. אבל כדאי לכל אחד מאיתנו לשנות את הגישה הזו ולצעוד לכיוון הניצול המירבי של החיים. לפני כל מעשה כדאי להתרגל לשאול את עצמנו לאן אותו מעשה יביא אותנו? האם הוא יקדם אותנו בחיים? האם בעוד חודש או שנה נהיה שמחים מאותו מעשה שעשינו? הרי אף אחד מאיתנו לא נהנה מהתאוות של אתמול. אף אחד לא מאושר היום כי בחודש שעבר הוא צפה בסרט מוצלח, כי השוקולד לפני שבוע היה ממש טעים או כי לפני שנתיים הקבוצה שהוא אוהד לקחה את האליפות. התאוות הן חולפות ואין להן שום טעם ומשמעות לאחר שחלפו. האושר של היום בנוי על ההשגות שהשגנו ועל העבודה הפנימית שעברנו. לכן הדרך הטובה ביותר לשמור על עצמנו ולא להתפתות היא לזכור מה באמת חשוב בחיים ולנסות לראות מה יקרה בעתיד בחיינו בעקבות אותו מעשה. התאווה עובדת בדיוק על הכיוון ההפוך, היא מביאה אותנו למצב של חוסר חשיבה וכך משתלטת עלינו ברגעי חולשה. אנו שוכחים את כל החיים ולא מצליחים לחשוב בהיגיון, אלא רק מרגישים את הרגש העז של אותה תאווה. כמה דברים לא טובים היו נמנעים אילו היינו מתרגלים לחשוב לפני כל מעשה, שהרי כיצד ניתן לעשות דבר לא טוב ומזיק כאשר אנו רואים את ההשלכות של אותו המעשה לפנינו?

התאוות מביאות אותנו להפסדים עצומים של זמן ומשאבים שונים. את אותו הזמן ניתן לנצל כדי לחיות חיים טובים יותר, מאושרים יותר ומהותיים יותר. הכל מתוך מחשבה והתבוננות, מבלי לקחת את הדברים כמובנים מאליהם. כדאי להקדיש לפחות מספר דקות ביום למחשבה מדוע הגענו לעולם ומה תפקידנו כאן כדי לדעת שאנו מתקדמים לכיוון הנכון. מה הטעם להעביר עוד יום ועוד יום ללא תכלית? כדאי לזכור תמיד שלכל מעשה יש השלכות, ואם ידוע לנו שאותו מעשה אינו מועיל, אז כנראה שהוא מזיק. במקום לבזבז את הזמן ניתן לנצל אותו ללימוד התורה הקדושה, לימוד הפנימיות שלנו, לימוד החיים שלנו, לימוד התכלית… ומתוך כך נזכה בע"ה לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן.

Print Friendly, PDF & Email

עוד על

הצטרפו לקבלת דברי תורה מחזקים מהאתר (מעל 1,200 מנויים):

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *