פרשת ויצא – איך זה שיעקב איש האמת רדוף שקרים ומרמות?

מאת רוני פיזנטי | ב׳ בכסלו ה׳תשע״ב | פרשת השבוע - דברי תורה על הפרשה

בפרשה הקודמת ראינו איך יעקב קונה מעשו את הבכורה ולאחר מכן נכנס לאביו ומתחזה לעשו כדי לקבל את הברכות. כעת אנו רואים כיצד הוא מתמודד עם לבן הארמי בתחבולות ומרמות. בהמשך נגלה שגם בניו לא מספרים לו את האמת בקשר להיעלמות יוסף. ידוע שאברהם הוא איש החסד, יצחק מייצג את מידת הגבורה, ואילו יעקב הוא איש האמת. אז איך זה שכל חייו רודפים אותו רמאויות ושקרים?

את השאלה הזו צריך לשאול גם לפני כן בקשר לאברהם ויצחק. אברהם שמייצג את מידת החסד התנסה בנסיונות רבים, כמו קפיצה לכבשן האש למען אמונתו או עקידת בנו יחידו יצחק. הנסיונות האלו מראים את גבורתו של אברהם. כשאדם שוחט את בנו זה מראה על מידת הדין, הוא חייב להיות בעל גבורה. איש חסד לא היה מסוגל לעשות דבר שכזה. כך גם יצחק שמוכן להקריב את עצמו למען אביו מראה לנו חסד גדול שהוא עושה איתו.

העניין הוא שניסיונות האדם נמצאים דווקא היכן שקשה לו. זו לא חכמה להיות איש צדיק בתוך מערה, או להיות מנומס כשכולם מסביבך מדברים אליך יפה. הניסיון האמתי הוא להישאר רגועים מבלי לכעוס כאשר כולם מרגיזים אותנו מסביב. לתת צדקה כאשר אנו מתקמצנים להוציא שקל מהכיס. לשמור את העיניים כאשר הפריצות חוגגת מסביבנו. כמובן שלא כדאי לנו להכניס את עצמנו למצבים האלו, זה מסוכן מאוד וכלל לא בטוח שאכן נצליח לעמוד בניסיון. אך הקדוש ברוך הוא יזמן אלינו את המצבים המתאימים לנו בין אם נרצה בכך או לא, אז עדיף להיות מוכנים ולעמוד בהם.

כשם שאדם שרוצה לחזק את גופו ירים משקולות כבדות, וככל שהן יהיו כבדות יותר כך השרירים שלו יתפתחו, כך גם הניסיונות שאנו עוברים נועדו לפתח את השרירים הרוחניים שלנו. ככל שניתקל בניסיונות אותם נצליח לעבור, כך נתחזק מבחינה רוחנית ונתקן את נשמתנו.

יעקב אבינו הוא איש האמת דווקא בגלל כל השקרים שרדפו אותו. אם כולם מסביבו היו אנשי אמת, אז הוא היה עוד אחד כמו כולם. אך כאשר הוא גדל עם עשו ש"ציד בפיו", גר אצל לבן הארמי (הרמאי) ואינו מקבל אמת אפילו מהבנים שלו, אז לאחר שהוא מתמודד עם כל זה ניתן להכתיר אותו בתור איש האמת. כך גם אברהם ויצחק, כאשר התמודדו עם ניסיונות שהיו נגד הנהגתם הקבועה, שם הניסיון.

בעומק יותר, ניסיונות רבים פוקדים אותנו כדי לחזק את בטחוננו בקדוש ברוך הוא. להבין שאנחנו עפר ואפר ואנו צריכים לעשות את רצונו. לפעמים נראה לנו שאנו יודעים מה רצונו מתוך הנהגה כלשהי שהוא הראה לנו, אך האמת היא שכל מקרה נידון לגופו. אותו בורא שציווה אותנו למשל לצום ביום הכיפורים מצווה אותנו לאכול כאשר ישנה סכנת חיים. אדם ש"מתחסד" וצם למרות הסכנה עושה הפך רצונו של הבורא וכלל לא עומד בניסיון. אותו בורא שציווה אותנו על צער בעלי חיים, מצווה אותנו על שחיטת הקורבנות בבית המקדש. גם הצמחוניים שחסים על בעלי החיים מוכרחים לקחת חלק בזה. אותו בורא שציווה אותנו לא לרצוח, מצווה אותנו להרוג במיתות בית דין שיכפרו לאדם שעבר עבירות מסוימות במזיד. אותו בורא שציווה אותנו ללמוד תורה, ציווה אותנו לעזוב את זה לפעמים כדי לעזור לאישה או לחנך את הילדים. לא שייך לשאול 'למה' הוא ציווה אותנו על כך, אלא אותו בורא שציווה אותנו על דבר מסוים, יכול לצוות אותנו להפך על דבר אחר. כאשר אנו עושים את הדברים מתוך הבנה, אנו עושים את זה בשביל עצמנו כי זה נוח ומסתדר לנו. אז אנו חושבים שאנו חכמים יותר מהבורא חס ושלום ושאולי כשציווה על השחיטה למשל אז חס ושלום טעה ושאולי אנחנו רחמנים יותר ממנו. אך כאשר אנו מבינים שהבורא חכם יותר מאיתנו, אנו מבינים שצריך לעשות את רצונו, מבלי שום קשר לנוחות או להתאמה של הדבר לאופי ולמידות שלנו. לכן הניסיונות האמתיים של האבות הקדושים הם דווקא במקומות הקשים שהולכים נגד כל היגיון.

Print Friendly, PDF & Email

עוד על

הצטרפו לקבלת דברי תורה מחזקים מהאתר (מעל 1,200 מנויים):

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *