פרשת חיי שרה – דרכים בעבודת השם

מאת רוני פיזנטי | כ׳ במרחשון ה׳תשע״ח | פרשת השבוע - דברי תורה על הפרשה

כשאברהם אבינו שולח את אליעזר עבדו למצוא אישה ליצחק, אליעזר שואל אותו מה לעשות במקרה שאותה אישה לא תסכים לעזוב את ארצה, האם לקחת את יצחק אליה שיגורו שם? אברהם מסרב בתוקף ואומר שאם היא לא תסכים אז אליעזר נקי משבועתו, ו״רק את בני לא תשב שמה״ (בראשית כד, ח).

רש״י מסביר שרק יצחק בנו לא חוזר לשם, אבל יעקב בן בנו סופו לחזור. ובאמת הרי בסופו של דבר יעקב חזר לשם וגר אצל לבן. ולכאורה צריך לשאול, אם זה כל כך גרוע לגור שם, אז איך יעקב ירד לשם? ואם זה לא כל כך נורא לגור לשם, אז מדוע אברהם כל כך שמר על יצחק שלא ילך לשם כלל, ואפילו במחיר שכל השידוך עם רבקה יתבטל?

ובאמת ידוע הדבר שיצחק אבינו הוא עולה תמימה שנעקד על המזבח והיה עניין גדול שלא יעזוב את הארץ. אבל מצד שני יעקב אבינו הוא בחיר האבות שממנו יצאו כל השבטים ולכן אנו קרויים על שמו ״עם ישראל״. גם הוא ייצג את התמימות, שהיה איש תם יושב אוהלים. אז איך יתכן שהוא יכל לעזוב את הארץ בקלות בזמן שיצחק היה מוכרח להישאר?

אלא שלכל אחד יש את התפקיד האישי שלו בעבודת השם. וכדי ליצור שלמות מוכרחים שכל אחד יבצע את תפקידו בעזרת הכלים שניתנו לו, בעזרת כוחות הנפש האישיים שלו והכישורים המיוחדים לו שאין לאף אחד אחר. כל אחד מבצע את חלקו וכך נוצרת שלמות בעבודת השם.

אברהם אבינו הגיע ממקום של עובדי עבודה זרה והיה צריך להתחיל דרך חדשה שאף אחד לא הלך בה לפניו. הוא היה צריך להוכיח את המתנגדים ולהילחם בכוח במורדים בהשם יתברך. כך הוא בנה את היסודות של האמונה בעולם.

אבל יצחק אבינו הגיע ממקום אחר. אברהם כבר נחשב למנהיג גדול שמייצג את דרך השם ושרבים רכשו לו אהדה. לכן תפקידו היה להמשיך את הדרך, להחזיק חזק במקומו, לייצג את אנשי האמונה ולחזק את המעמד. מכאן מובן מדוע היה עולה תמימה, שכולו קודש ושמוכרח היה להישאר בארץ.

הדבר דומה לאדם פשוט בעל עקרונות חשובים שנלחם בעוז וכובש את דרכו כדי להגיע אל המלוכה. אבל לאחר שכבר הפך למלך, כעת הבן שנולד לו הוא נסיך. הנסיך לא צריך לכבוש ולהילחם, אלא פשוט לשמור על גינוני מלכות ולייצג את ארמון המלוכה. לשמור על מעמד ראוי ומכובד. עליו להחזיק חזק במלכות כדי לשמור עליה היטב שתוכל להתבסס כראוי. לכן מובן שאסור לו לעזוב את הארמון כלל.

אבל אז הגיע תור יעקב, שהגיע כבר לאחר שהאמונה הוחדרה והמעמד התבסס. יעקב היה מידת השלמות שממנו יצאו כל בני ישראל, הקרויים דווקא על שמו – ישראל. התפקיד שלו היה להתמודד עם קשיים שונים בדרך. זה התחיל מעשו, המשיך עם לבן, דינה ושכם, יוסף, ירידה למצרים וכו׳.

לאחר שהיסודות היו כבר מוצקים, היה ניתן להתמודד עם דברים שלא היה אפשר להתמודד איתם לפני כן. יעקב היה בחינה של תורה ושל עם ישראל ואז ממילא ניתנו לו כוחות חדשים ועצומים להתמודד עם אתגרים רבים. התורה נותנת כוח עצום להתמודדות עם ניסיונות החיים. לכן מובן מדוע יכול היה לצאת מן הארץ לגור בבית לבן, או לרדת בסוף ימיו למצרים.

ובאמת הדבר ברור שאי אפשר להשוות בין האבות הקדושים, לומר שהאחד היה עדיף מהשני. כיוון שלכל אחד מהאבות הקדושים היה תפקיד שונה לחלוטין משל האחרים. כל אחד מהם עבד את השם עם כוחות הנפש האישיים שלו ומתוך המקום שהוא בא ממנו.

וכך כל אחד מאיתנו צריך לזהות את כוחות הנפש האישיים החבויים בו. הרבה אנשים מנסים לחיות כמו שהם רואים שאחרים חיים. אבל זו טעות עצומה, כיוון שאנו מפספסים את המקום האישי שלנו את עבודת השם המיוחדת שהשם יתברך רוצה מאיתנו. אדם צריך לזהות את המקום שלו ולראות כיצד הוא יכול להתקדם ולעבוד את השם בצורה הטובה ביותר משם.

לאנשים שנולדו ליראת שמיים וחונכו בישיבות הקדושות יש יתרונות עצומים. הם בחינה של עולה תמימה כמו יצחק אבינו ועליהם לשמור על הטוהר והתמימות. אבל זה כלל לא מפחית מערכם של חוזרים בתשובה שעברו ועוברים מלחמות גדולות, כי הם בחינה של אברהם אבינו שכולם עומדים כנגדם מהעבר האחד, והם מהעבר השני.

וכך גם לגבי כל עניין ופרט. יש אנשים עשירים שנבחנים יותר על עניין של צדקה ועזרה, שצריכים להעריך את מה שהשם יתברך נתן להם ולדעת שכל העושר ממנו. ויש אנשים עניים שתפקידם להתחזק באמונה שהשם יתברך יזמן להם את פרנסתם ולהתמודד עם הקשיים הפוקדים אותם.

יש אנשים שצריכים לצאת לרחובות ולזכות את הרבים, ויש כאלו שצריכים להידבק לסטנדר ולא לעזוב את בית המדרש. יש כאלו שצריכים לעבוד את השם בלימוד תורה, ויש כאלו שצריכים לעבור ניסיונות ולעבוד את השם דרך משא ומתן באמונה.

מכל זה נוכל ללמוד שאסור לנו להשוות את עצמנו לאחרים או לבחון אותם בכל אופן שהוא, כי לכל אחד יש עבודת השם האישית והמיוחדת שלו. והעניין הזה מתחלק לשני חלקים עיקריים.

האחד הוא שאין לזלזל בשום אדם, מבוזה ושפל ככל שיהיה, כי מכל מקום יש לו יתרונות רבים עלינו, שכן יש לו את הכישורים המיוחדים שלו לעבוד את השם יתברך מתוך המקום האישי שלו. אנחנו לעולם לא נוכל למלא את התפקיד שלו בתיקון העולם.

והשני הוא שגם לא צריך לרצות להיות כמו אחרים או לנסות לחקות אותם. שפעמים רבות אנו מסתכלים על אחרים שנמצאים במקום טוב יותר מאיתנו ואנו חולמים להיות במקומם. אבל הכלים שלנו שונים לגמרי והתפקיד שלנו הוא אחר. אף אחד לא טוב יותר מאיתנו, כיוון שאף אחד אחר לא יכול למלא את תפקידנו במקומנו.

מכאן נלמד להתחזק בעבודת השם. שיש לנו תפקיד מיוחד ויחיד. עלינו להיכנס פנימה לתוך עצמנו, לבחון את כוחות הנפש שלנו, להתבונן במקום שממנו באנו, לנסות להבין מה השם יתברך רוצה מאיתנו, לראות אילו כלים מיוחדים ניתנו לנו, לחשוב מהי המטרה שלנו, וכך מתוך כל השיקולים השונים, נוכל לזכות להגיע לדרך האישית והמיוחדת שלנו בעבודת השם.

הנטייה הטבעית היא לרצות לסגת. לעזוב את הכל ולהתייאש. לרצות את הניסיונות של האחרים. לרצות להיות במקום מישהו אחר. להתחרט על המצב שלנו, על המקום שבאנו ממנו ועל הכוחות שניתנו לנו. אנחנו רוצים תיקון אחר.

אבל באמת שהכל מדוד ומדויק וניתן לנו בשביל התיקון המיוחד שלנו. רק מתוך המקום האישי שלנו אנחנו יכולים לעבוד את השם באמת. השם יתברך יזכה אותנו למצוא את המקום שלנו ומתוכו לעבוד את השם יתברך בשלמות.

עוד על

אהבתם את דבר התורה? אתם מוזמנים להוריד בחינם את הספר "מחפשים את האמת" וליהנות מדברי תורה רבים נוספים על משמעות ותכלית החיים:
לחצו כאן להורדת הספר בחינם

הכניסו את כתובת האימייל שלכם כדי לקבל את דברי התורה החדשים שמתפרסמים באתר:

תגובה אחת על פרשת חיי שרה – דרכים בעבודת השם

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *