פרשת חיי שרה – מדוע הצדיקים צריכים גשמיות?

מאת רוני פיזנטי | כ״ד במרחשון ה׳תשע״ג | פרשת השבוע - דברי תורה על הפרשה

כשאליעזר עבד אברהם פוגש את רבקה המיועדת ליצחק, התורה מתארת אותה כ"טובת מראה מאוד" (בראשית כד', פסוק טז'). הוא נותן לה נזם וצמידים מזהב ולאחר מכן הוא מספר שהשם ברך את אברהם "ויגדל ויתן לו צאן ובקר וכסף וזהב ועבדים ושפחות וגמלים וחמורים" (בראשית כד', פסוק לה'). ניתן לראות שחשוב מאוד שהמיועדת ליצחק אבינו תהיה "טובת מראה" ושאברהם אבינו יהיה עשיר גדול. עניין השפע הגשמי לצדיקים לא מוזכר רק כאן, כל האימהות הקדושות מוזכרות כיפות מראה וכל האבות הקדושים מוזכרים כעשירים. גם בתקופות שלאחר מכן, יוסף היה למלך על מצריים, משה התעשר מפסולת לוחות הברית, דוד ושלמה בנו היו עשירים מאוד, הכהן הגדול עשיר וכך נראה שרוב הגדולים ברוחניות גדולים גם בגשמיות. השאלה המתבקשת היא מדוע זה כך? למה הצדיקים צריכים להיות עשירים? מדוע לא להסתפק במועט, ללמוד תורה בענווה מתוך דלות ולוותר על הגשמיות למען הרוחניות? מדוע עד היום אנחנו רואים רבנים גדולים שחיים מתוך עושר, נוסעים במכוניות מפוארות עם נהג צמוד ולכאורה נראים שסותרים את כל מהות הרוחניות שמצטיירת כנוגדת לגשמיות?

אלא שצריך להבין שהרוחניות נוגדת לגשמיות רק אצל עמים אחרים שסוברים למשל שלהתחתן, להביא ילדים או ליהנות זה סוג של חטא. הקדוש ברוך הוא נתן לנו את כל השפע הגשמי מסביבנו כדי שנהנה ממנו ויותר מזה כדי שנתעלה לדרגות רוחניות גבוהות יותר דרכו. אדם שמנצל את השפע הגשמי שלו לרוחניות, יוצר דברים עצומים שאי אפשר ליצור מתוך דלות. לא לחינם היין שמביא לשיא ההוללות, הגשמיות ועלול לדרדר אנשים לשכרות ולשפל המדרגה, הוא אותו יין שדווקא עליו מקדשים בשבת ויום טוב. אותו יין שאם הוא נכנס, הוא יכול להוציא מתוכנו את סודות התורה. החומר הוא בסך הכל כלי, השאלה היא כיצד אנו בוחרים להשתמש בכלי הזה. לטוב או לפחות טוב, לעלייה רוחנית או חס ושלום לנפילה.

כשאדם מקבל שפע גשמי של חומריות בחייו, זהו נסיון גדול שקשה מאוד לעמוד בו. אדם שמרוויח כמה מיליונים צריך לעשר לא מעט כסף, צריך לדאוג לתת צדקה להרבה עניים וצריך להשקיע את הכסף שלו במקומות טובים של תורה ועשייה מבורכת. אם יישאר אדם רעב ברחוב לא יבואו בשמיים בטענות לפשוטי העם שהיו חסרי אמצעים, אלא דווקא לאותם עשירים שהשקיעו את כספם על בניית מגרשי כדורגל ומסלולי מירוצים במקום להחיות עם אותו הכסף עוד כמה יהודים שיהיו שבעים. פשוט לראות שישנם כאלו בעשירון העליון שלא ממש דואגים לעניינים הרוחניים ומעדיפים להשקיע בתאוות החומריות שלהם ושל משפחתם. יוצא שכל העושר הזה מבוזבז ומגיע למקומות לא טובים במקום להיות מנוצל לתורה ומצוות. אם נזכה לנצל את השפע הגשמי שלנו לתורה ומצוות נזכה להתעלות הרבה יותר ממה שיכלנו מבלי אותה חומריות.

לכן התורה שמה דגש גם על ענייני החומריות. חשוב שלאדם גדול כמו אברהם אבינו תהיה אישה יפה כמו שרה אמנו. הוא לא נשא אותה מתוך תאווה, שהרי המפרשים אומרים שרק כשירדו למצריים כשהיא הייתה כבר כמעט בת 90 הוא הסתכל על פניה בפעם הראשונה מרוב הצניעות, כשהוא אומר "הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את" (בראשית יב', פסוק יא'), אלא הוא נשא אותה מתוך אמונה ורוחניות. למי מגיע לתת אישה יפה יותר ממנו? אברהם אבינו מצד עצמו לא הסתכל על היופי החיצוני, אך הקדוש ברוך הוא רצה לפאר אותו ולתת לו גם את הגשמיות. כך הוא גם היה עשיר, אך כאשר מלך סדום רוצה לתת לו את השלל שזכה בו במלחמה הוא לא מוכן לקבל "מחוט ועד שרוך נעל". אליעזר עבד אברהם רואה את רבקה שמיועדת ליצחק שהיא "טובת מראה מאוד", אך זה עדיין לא אומר כלום, הוא מחכה לראות את ההתנהגות שלה ולנסות לבחון את המידות שלה. המבחן האמתי הוא מבחן המידות, ורק כאשר הוא רואה שהיא בעלת חסד שמשקה את כל הגמלים שלו מבלי לצפות לתמורה כלשהי, אז הוא יודע שהשם הצליח דרכו ושליחותו.

חשוב לפאר את התורה. ההלכה אומרת שבית הכנסת צריך להיות גבוה, מפואר ויפה יותר מהבית בו אנו דרים. תלמיד חכם צריך ללכת בצורה מכובדת וללא רבב על בגדיו. הגמרא בברכות נז: אומרת ששלשה מרחיבים דעתו של אדם, אשה נאה, דירה נאה, כלים נאים. כבוד התורה הוא לפאר את גדולי הדור ולתת שפע לתלמידי החכמים. ספר תורה צריך להיות בתוך עטיפה מהודרת בתוך ארון קודש מהודר. אדם קדוש לא צריך לוותר על הגשמיות, הוא רק צריך לנצל אותה לטובה ולהתעלות דרכה. במקום לבחור בתאוות, נבחר להתעלות ולהשתמש בחומריות שסביבנו לטובה. לא צריך לרדוף אחרי גשמיות, אך אם היא כבר באה כדאי לראות איך אפשר להתקדם ביחד איתה.

מכל דבר חומרי שברשותנו, כל כישרון שהשם חנן אותנו בו וכל מה שנראה כגשמי ולא טוב, אפשר לבחור להתעלות ולהשתמש בו לצרכי רוחניות וקדושה. אם נבחר להשתמש בזה, נוכל להגיע לדרגות עצומות שאי אפשר להגיע אליהן ללא זה. במקום שבעלי תשובה עומדים אפילו צדיקים גמורים לא יכולים לעמוד, כי צדיקים גמורים עובדים את השם בצדיקות שלהם, אך בעלי תשובה לוקחים גם את כל העבר הירוד שלהם, את כל השקצים והרמסים שאכלו, את כל חילולי השבת שעשו, את כל האיסורים שעשו ועם כל זה יחד עובדים את השם לאחר שעשו תשובה. הם לוקחים דברים ירודים ומרוממים אותם. לכן גם העבירות הופכות למצוות, כי כל העבירות של העבר עובדות היום את השם באהבה. לצדיקים גמורים אין עבירות ולכן הם לא יכולים להפוך עבירה למצווה, אבל בעלי תשובה יכולים לקחת את העבר שלהם ובמקום לשכוח אותו אפשר להעלות אותו לדרגות גבוהות. חשוב לדעת כיצד לנצל את הכלים שברשותנו, וכך במקום לנצל אותם לתאוות טיפשיות וחולפות, נזכה לנצל אותם לחיי נצח של קדושה.

Print Friendly, PDF & Email

עוד על

הצטרפו לקבלת דברי תורה מחזקים מהאתר (מעל 1,200 מנויים):

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *