פרשת כי תשא – אין ברכה בדבר הספור

מאת רוני פיזנטי | י״ג באדר ה׳תשע״ב | פרשת השבוע - דברי תורה על הפרשה

הקדוש ברוך הוא מצווה את משה לפקוד את העם, אבל צריך לדאוג לכך שיתנו "איש כופר נפשו בפקוד אותם" ומדוע? "ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם". התורה מלמדת אותנו שאם משה יפקוד את העם בצורה רגילה, זו סכנה גדולה. כדי להימנע מהסכנה צריך להביא כופר לנפש כדי שלא יהיה בהם נגף. לכן כל אדם מביא מחצית השקל בדיוק, וכך ניתן לספור את העם לפי מספר חצאי השקלים שהתקבלו. צריך להבין את העניין הזה, הרי מה הבעיה בלספור את העם? מה כל כך רע בזה שסופרים את האנשים? מדוע יהיה נגף בפקוד אותם?

כאשר אנו סופרים משהו, יש בזה מעט חיסרון באמונה. שהרי עם אמונה שלמה, היינו פשוט סומכים על הקדוש ברוך הוא שיסדר הכל מבלי שנספור ונדע את הכמות. יוצא שבספירה, כאילו שלקחנו את המושכות לידיים שלנו כדי לשלוט במצב ולהיות בעניינים. אם אנו סופרים את הכסף בארנק ומגלים שיש לנו בדיוק מאה שקלים. לאחר מכן אנו קונים משהו ב80 שקלים ולאחר מכן דבר נוסף ב20 שקלים. כעת אנו יודעים בוודאות שלא נשאר לנו כסף בארנק על פי היגיון וחישוב. במצב כזה לקחנו את השליטה על הכסף לעצמנו ואנו יודעים בדיוק מה קורה איתו. הקדוש ברוך הוא מנהיג את העולם בהנהגה טבעית ולכן (בהנחה שאנו לא צדיקים נסתרים) קרוב לוודאי שלא יקרה לנו נס שפתאום יצמיח לנו שטרות נוספים של כסף בארנק. לעומת זאת, אילו לא היינו סופרים את סכום הכסף שבארנק והיינו מוציאים את אותן ההוצאות מבלי לחשב כמה נשאר לנו, השליטה על הכסף כבר לא הייתה בידיים שלנו. אילו היינו מגלים לאחר הקניות שנשאר לנו עוד כסף בארנק זה לא היה שינוי גדול של הטבע מבחינתנו, משום שזה די הגיוני שיישאר לנו כסף אם לא ידענו כמה היה לנו בהתחלה.

לא פעם ניתן לראות מצבים לא ברורים, לא טבעיים ולא הגיוניים. ישנם אנשים שמקבלים משכורות גבוהות מאוד ובסוף החודש לא נשאר להם כלום ביד. לעומתם אחרים מקבלים מחצית מהמשכורת שלהם וגם הם מצליחים להתקיים בצורה דומה. על פי היגיון, אלו עם המשכורות הגבוהות צריכים לצאת עם חיסכון של אלפי שקלים מיותרים בכל חודש, אבל רואים שבפועל זה לא כך. אברך כולל שלומד יום שלם מקבל מהמדינה 850 ש"ח בחודש לקיים משפחה שלמה (ובדרך כלל היא ברוכת ילדים). על פי היגיון, יש לו סכום כסף שמספיק להשכרה של רבע דירה, מבלי לשלם חשמל, ארנונה, גז, מים, אוכל ושאר הוצאות שוטפות. על פי היגיון אין לו סיכוי קיום, אבל בדרך נס ניתן לראות שישנה ברכה בכסף שלו. פתאום מכאן מגיע סכום מסוים, משם מקבלים עזרה, ואיכשהו הכל מסתדר. אם משפחה כזו תחשב בדיוק כמה כסף היא מקבלת וכמה היא מוציאה, היא תמצא את עצמה בחובות עצומים לאחר שלא תצליח לכסות אפילו עשירית מההוצאות. הרי איך אפשר לשלם אלפי שקלים לכל ההוצאות בעזרת 850 שקל בלבד?

כאשר ישנו חוסר מסוים באמונה, ישנם כוחות לא טובים שממלאים את החוסר הזה, ואז מרגישים שיש עין הרע, אין ברכה מצויה, כוחות טומאה שולטים וכו'. כאשר הקדוש ברוך הוא מצווה את משה לפקוד את ישראל זוהי סכנה גדולה. שהרי כאשר ישנו מספר מדויק של נפשות בני ישראל, הברכה כבר לא יכולה לשרות והכוח עובר לשליטה לא טובה. אם יצא מספר גבוה של אנשים, העם עלול להרגיש חזק ואנשים יחשבו שהכוח בא מהם (כוחי ועוצם ידי…), בנוסף עמים אחרים יכולים לקנא בעוצמתם ולגרום לעין הרע. אם יצא מספר נמוך, אז כעת יכולה להיות חלישות בעם שיראו כמה הם מעטים וצריכים נסים הרבה יותר גדולים כדי להפוך לעם חזק ועצום. יוצא שבעצם ספירת העם, אנו כביכול הופכים לשולטים יותר במצב, מה שעד עכשיו היה בשליטת הקדוש ברוך הוא בהנהגה נסית, הופך לכאורה לשליטה שלנו בהנהגה עצמית שפועלת על פי ההיגיון והטבע. לכן צריך כופר לנפש כדי לא להינזק.

תחשבו כמה טובים החיים של תינוק, הוא לא לוקח שליטה על שום דבר, לא סופר ולא מחשב חשבונות וכך יוצא שהוריו דואגים לכל צרכיו. ברגע שהוא מתחיל להבין ולהיות עצמאי, הוריו נותנים לו להסתדר בעצמו. הבורא הוא אבא שלנו, כאשר אנו סומכים עליו ונותנים לו להנהיג אותנו הוא דואג לכל צרכינו. אם נרגיש בשליטה וננהג על פי הטבע וההיגיון שלנו ללא אמונה, הוא ישאיר אותנו חס ושלום להסתדר על פי הטבע וההיגיון, כמו אותו ילד שגדל ועזב את בית הוריו, וכעת הוא עושה את החשבונות לעצמו. אז למה שלא נישאר התינוקות של הקדוש ברוך הוא ונמשיך לתת לו לטפל בנו מבלי לעשות את החשבונות בעצמנו? דוד המלך אומר במזמור תהלים "השלך על השם יהבך והוא יכלכלך". ברגע שכל ההשתדלות שלנו תהיה לסמוך על השם יתברך, הוא כבר ידאג לצרכים שלנו.

שנזכה בע"ה להתחזק ולסמוך על השם יתברך שיכלכל אותנו וידאג לכל הצרכים שלנו במלואם.

Print Friendly, PDF & Email

עוד על

הצטרפו לקבלת דברי תורה מחזקים מהאתר (מעל 1,200 מנויים):

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *