פרשת מטות – מתי נקמה נחשבת לדבר טוב?

מאת רוני פיזנטי | א׳ באב ה׳תשע״ב | פרשת השבוע - דברי תורה על הפרשה

הקדוש ברוך הוא מצווה את משה בפרשה "נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים", והדבר מוביל למלחמה שמחסלת את החשבונות עם מלכי מדין ובפרט עם בלעם שהחטיא את ישראל. ידוע שהתורה אוסרת על נקימה ונטירה, כמו שנאמר בפרשת קדושים "לא תיקום ולא תיטור". אמנם התורה אסרה דווקא נקמה בישראל, כמו שהמשך הפסוק מזכיר "את בני עמך", אך מבלי להכנס לפרטי ההלכות מה מותר ומה אסור בנקימה, ברור לכולנו שהתורה מתנגדת לנקמה, וגם אם ישנם מצבים בהם הנקמה מותרת, היא בוודאי לא מצווה גדולה ונראית כביכול כקטנונית. אז איך בכל זאת הקדוש ברוך הוא מצווה את משה לנקום במדינים?

ישנם שני סוגי נקמות, הסוג הראשון הוא הנקמה האישית שחושפת את חוסר האמונה שבתוכנו ומגבירה את השנאה שלנו לאחרים. נקמה כזו מגיעה מתוך מחשבה שחס ושלום נעשה אי צדק בעולם ועשו לנו עוול למרות שלא מגיע לנו, לכן אנחנו לוקחים את המושכות לידיים וכביכול מביאים את הצדק בעצמנו באמצעות הנקמה. אדם שמתאזר באמונה מבין שיש משגיח על הבריאה והוא זה שדואג לאזן את החשבונות עם כולם, ולכן הנקמה במקרה כזה איננה טובה. אך ישנו הסוג השני ששם הנקמה היא ביטוי לאמונה שלנו, כאשר הנקמה באה להגן על כבוד שמיים. נקמה שכזו עושה קידוש השם בעולם ומעלה את ישראל. לכן נקמה שכזו היא לא רק מותרת, אלא היא מצווה חשובה של קידוש השם. כאשר עם כלשהו פוגע בנו ומחטיא אותנו, הוא מזלזל בנציגי השם בעולם ולכן יש מצווה להגן על כבוד שמיים ולנקום, כך שכל העולם יראה את כוח השם. בצורה שכזו אנו מרוממים ומפארים את כוח השם בעיני העולם, בדומה למה שעשה אברהם אבינו שנלחם בעבודת האלילים.

הקדוש ברוך הוא עשה איתנו כביכול מעין עסקה, בכל פעם שפוגעים בכבוד שמיים, אנו נצא ונלחם בשביל להגן עליו. לעומת זאת כאשר פוגעים בנו, הקדוש ברוך הוא יגן עלינו וילחם בשבילנו. דוגמאות מפורסמות לכך הם פורים וחנוכה, כאשר המן הרשע רצה לאבד את כל היהודים ביום אחד, העם עשה תשובה, תענית ותפילה וכך הקדוש ברוך הוא נלחם בשבילנו. אך כאשר היוונים רצו לאבד את דתנו ולפגוע ברוחניות שלנו, אז יצאנו להלחם בעצמנו כדי להגן על כבוד שמיים. אם הנקמה היא אישית, היא מרחיקה ולא טובה, אך אם הנקמה נעשית מצורך, להגן על כבוד התורה או על הכבוד של השם יתברך, אז היא נדרשת והכרחית.

חשוב להביא את הדברים גם לתוך החיים שלנו וללמוד כיצד עלינו לנהוג במקרים של פגיעה בכבוד שמיים. בדרך כלל כאשר פוגעים בנו בדרך כלשהי ניקח את הדברים בצורה אישית והדבר יוכל להעסיק אותנו במשך כל היום. אך אם נשמע מישהו מזלזל ברבנים גדולים או לועג לתורה הקדושה, זה כלל לא יטריד אותנו ונוכל להמשיך את חיינו בצורה שגרתית. לא שחס ושלום אנו צריכים לנקום בהם, שהרי אף אחד לא עושה זאת מרוע אלא פשוט מחוסר ידיעה, אך עם זאת ההנהגה הראויה היא להגן על כבוד שמיים ולמחול על הכבוד האישי שלנו. כאשר אנו רואים חילול השם מול עינינו, אי אפשר לעבור לסדר היום בצורה רגילה. גם אם לא נגיב למה שקרה ליד אחרים, לפחות נזכיר לעצמנו שמשהו כאן לא בסדר. אם לא נתייחס לזה, לאט לאט נשלים עם זה ונדרדר את עצמנו לזה. אם כולם מחללים שבת מסביבנו, אז גם לנו זה לא ייראה כל כך נורא. אם כולן לא צנועות, אז גם אנחנו נתיר לעצמנו להתלבש לא צנוע כשחם בחוץ. לאט לאט נפרק בדרך הזו את כל הגבולות והקווים האדומים שלנו. כאשר ישנה פגיעה בכבוד שמיים, אנו מוכרחים לפחות להבין בעצמנו שמה שקרה הוא לא דבר טבעי ורגיל, ושאסור לנו להשלים עם מציאות שכזו. כאשר פוגעים בנו לעומת זאת, שם אפשר להיות הרבה יותר סלחניים במקום לקחת את הדברים בצורה קשה. לכן בני ישראל היו צריכים להלחם במדין ולנקום, כדי להכניס ללבם שאין אפשרות לחלל את שם השם ולצאת נקיים, אם מדיין פגעו בכבוד השם והחטיאו את ישראל, הם צריכים לשלם על כך.

שנזכה לשמור ולהגן על כבוד התורה, ולעשות נקמות אך ורק בשונאי ישראל ולשם שמיים. שנתקרב לקדוש ברוך הוא ונקרב את הגאולה השלמה בבניין בית המקדש במהרה בימינו אמן.

Print Friendly, PDF & Email

עוד על

הצטרפו לקבלת דברי תורה מחזקים מהאתר (מעל 1,200 מנויים):

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *