פרשת נשא – מדריך איך לשלוט על התאוות

מאת רוני פיזנטי | ט׳ בסיון ה׳תשע״ב | פרשת השבוע - דברי תורה על הפרשה

הפרשה מתארת את עניין סוטה, כלומר אשה שנסתרה עם גבר לאחר שבעלה הזהירה על כך. בעלה לוקח אותה לבדיקה אצל הכהן שמשקה אותה במי סוטה שבודקים אם נטמאה או לא. לאחר מכן הפרשה עוברת לעניין נזיר שנודר להתנזר מיין. תחילת הגמרא במסכת סוטה פותחת בשאלה הכל כך מתבקשת על הפרשה, מה הקשר בין פרשת סוטה לפרשת נזיר שנסמכו זו לזו? התשובה המפורסמת של הגמרא היא: "לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין". אך כעת התשובה הזו מעוררת שאלה חדשה, מה אשם מי שרואה את הסוטה? אפשר להבין אם יאמרו שמי שעושה עבירות יזיר עצמו מן היין, דהיינו האשה הסוטה בעצמה, אבל מדוע שאיזה עובר אורח שרק ראה את הסוטה בקלקולה יצטרך להפוך לנזיר?

חז"ל לימדו אותנו כאן כלל עצום בשליטה עצמית על היצר והתאוות שלנו. לסביבה יש השפעה רבה עלינו. ברגע שאנו רואים משהו לא טוב, איזשהו דבר עבירה או מישהו שהולך אחר תאוות העולם, למרות שהדבר חיצוני הוא משפיע עלינו ומשנה אותנו בפנימיות. חז"ל לימדו אותנו שאם אנו רואים סוטה בקלקולה, לא נרגיש שמשהו לא בסדר אצלנו, שהרי היא זו שעשתה את העבירה ולכאורה אנחנו לא קשורים לעניין. אבל למרות זאת נצטרך לקבל על עצמנו נזירות מיין ושכר (שמסמל את שיא התאוות), משום שספגנו לתוכנו את ההשפעה השלילית.

אנשים חושבים שהם נמצאים בשליטה עצמית על חייהם, אבל כל התקדמות או נסיגה בחיים מושפעת מהרבה גורמים שמתרחשים לאורך זמן. אף אחד לא קם בבוקר צדיק או רשע בניגוד למה שהיה כל חייו. הנפילות שלנו הן קטנות וכך גם ההתקדמות שלנו היא אטית. אדם יכול להתחזק מעט או להתרחק מעט, ולאחר זמן מה עוד קצת וכך הלאה עד שלאחר זמן ניתן להרגיש בשינוי מהותי. אדם שרואה אנשים עוברים עבירות לא מרגיש שמשהו לא בסדר, אך בפנים הוא מושפע מהדבר ולאחר זמן הדבר יבוא לידי ביטוי מבלי שהוא יבחין בקשר.

אדם מאמין יכול להיקלע לסביבה שאינה שומרת תורה ומצוות, שם ילגלגו על רבנים גדולים ויזלזלו בערך המצוות. לאחר שבוע הוא יצפה בטלוויזיה בכוכב מפורסם שהוא מעריץ שמתגאה בריחוק שלו מהדת ומתהדר בחטאים שעשה. לאחר כחודש הוא יקרא בעיתון על אסון נורא שקרה שיגרום לו להכנס לספיקות באמונה. אחרי כל זה הוא יתקל במרצה באוניברסיטה שיסביר לו שכל העולם פועל על חוקי פיזיקה ואין השגחה פרטית ח"ו. כעת הוא יחשוב על הדברים בביתו ופתאום יגיע למסקנה שהוא נפל מאמונתו בגלל אותו מרצה. אך האמת היא שאילו היה שומע את אותו מרצה לפני כל שאר הדברים שעבר, הוא היה בקלות מוצא את התשובות המתאימות לאותו מרצה. מה שגרם לאותו יהודי מאמין ליפול באמונה זה רצף הדברים שעבר שהחלישו אותו עוד ועוד לאט לאט. כשהיה בחברה שמזלזלת במצוות הוא היה בטוח שהוא בשליטה, אבל כבר אז התחילה הנפילה שלו.

כולנו צופים בטלוויזיה בדברים שמרחיקים אותנו מהאמונה, קוראים עיתונים, יוצאים למועדונים מפוקפקים ועושים דברים רבים שמחלישים אותנו וגורמים לנו לנפילות. מספיק רק לצאת למכולת כדי להתקל בחוסר צניעות שמביא לנו נפילה רוחנית עצומה. הסביבה שלנו לא תמיד מעודדת אותנו לרוחניות והופכת את התאוות הגשמיות לעיקר החיים. כתוצאה מכל זה, לא פלא שאנו נחלשים ברוחניות. אף אחד לא ישים לב לכך כי כל אחד מאיתנו משתלב היטב בסביבתו, וכשם שאנו לא מרגישים את כדור הארץ מסתובב במהירות עצומה כי כל הסביבה שלנו מסתובבת ביחד איתו, כך אנו לא מרגישים שאנו נופלים מהאמונה כי כל הסביבה שלנו נופלת איתנו ביחד. אבל ניתן לראות שביחס למה שהיה למשל לפני כ50 שנה, האלימות גברה, הפשיעה התרחבה, רמת הצניעות ירדה, התאוות צמחו, האמונה נחלשה וכו'. הכל נעשה בצורה הדרגתית מבלי שנרגיש בכך, מתוך השפעות הסביבה.

התורה שרואה את שורש הדברים הסמיכה את פרשת סוטה לנזיר כדי ללמד אותנו שאם ראינו משהו שיעורר בנו תאווה גשמית וחוסר אמונה, אנו צריכים כתגובה להגביל את התאוות שלנו בצורה יזומה כמו נזירות מיין, ובכך להתרחק מאותן תאוות שהושפענו מהן. אם ניקח את הדברים לימינו, נוכל ללמוד מכך שאם נתקלנו במעשה כפירה כלשהו, מיד נחזק את עצמנו למשל בשמיעת שיעור באמונה. כשמישהו מעשן סיגריה לידינו בשבת, נזכיר לעצמנו שהיום שבת קודש. כשאנו נתקלים במראה לא צנוע ברחוב, נאמר איזה פרק תהלים כדי להיזכר שאנו יהודים מאמינים שלא מפקירים את הגוף בחוסר צניעות. כך לכל נפילה שאנו נתקלים בה, גם אם לכאורה אין לנו כל אשמה ושום קשר לדבר, נשתדל לתת תגובה נגדית שתחזיר לנו את האמונה. אנשים שהתרגלו לחילול שבת כבר מפסיקים להתרגש מזה והכל נראה טבעי, הם הגיעו למסקנה שיש יהודים ששומרים שבת ויש כאלו שלא, כאילו שאין בזה שום פסול. אנשים שהתרגלו לחוסר צניעות לא מבינים שיש בזה משהו לא בסדר, אנשים רבים שכחו מה זה להיות יהודי ובשבילם הפגישה עם המצוות היא בברית המילה, בבר מצווה ובחתונה, בעוד שאת שאר החיים הם מעדיפים לחיות כמו הגויים. לא מתוך רצון להתרחק מדרך התורה חס ושלום, אלא מתוך הרגלי הסביבה.

כדי להישאר בשליטה על התאוות ולא לתת להן את הפתח להשתלט עלינו מבלי שנרגיש בכך, אנו צריכים ללמוד לזהות את המקרים שעלולים להחליש אותנו. אסור לומר על עבירה שמישהו עושה שזה לא נורא, או שכל אחד יתנהג כרצונו. כולנו יהודים שמחוייבים לקדוש ברוך הוא והעולם הוא לא הפקר. אמנם ישנה בחירה חופשית ובוודאי שלא נבוא לכפות על אף אחד לעשות שום דבר, אבל אסור לנו לומר לעצמנו שאותו אדם נוהג כשורה. כי אם נאמר את זה, אז לאחר מכן נאמין בזה ואז נשנה את החיים שלנו לחיות על פי זה. בוודאי שזה לא מתיר לנו להתנהג בצורה לא הולמת לכל אותם יהודים יקרים שהתרחקו מהאמונה, אך כלפי עצמנו אסור לנו להשלים עם המצב. גם אם כולם מסביב מחללים שבת, זה לא מצדיק את זה וזה לא עושה את זה בסדר. גם אם אף אחד לא מניח תפילין מסביב, זה לא אומר שזה טוב. אנו מחוייבים להחדיר לעצמנו אמונה בכל פעם שהיא נחלשת מעט כתוצאה מהסביבה החיצונית.

בדור שלנו, שכבר כל הגדולים רואים את הסימנים ומבינים שזהו דור המשיח והגאולה, ישנם הזעזועים הגדולים ביותר. כולם מסביב כמו משוגעים, כולנו מבולבלים ואף אחד לא מצליח לראות את האמת. הטוב והרע מעורבבים חזק זה בזה ואף אחד לא יודע מה יהיה מחר. דווקא עכשיו, כאשר הקדוש ברוך הוא מזעזע את כל העולם ומחכה לראות מי יחזיק מספיק חזק באמונתו ובדבקותו, דווקא כעת כדאי לנו לשמור על הרוחניות, להיצמד לאמת ולשלוט על כל התאוות הגשמיות שלא יתגברו וישלטו עלינו. שנזכה בע"ה לשמור על האמונה, לשלוט על התאוות ומתוך כך נזכה לבניין בית המקדש ולגאולה השלמה במהרה בימינו אמן.

Print Friendly, PDF & Email

עוד על

הצטרפו לקבלת דברי תורה מחזקים מהאתר (מעל 1,200 מנויים):

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *