פרשת פנחס – לפעול לשם שמיים

מאת רוני פיזנטי | כ׳ בתמוז ה׳תשע״ב | פרשת השבוע - דברי תורה על הפרשה

המעשה שעשה פנחס משאיר אותנו קצת מבולבלים. מצד אחד הוא קינא את קנאת השם, אך מצד שני היה אפשר לחשוב לכאורה שהוא עשה עבירה, שהרי הרג ראש שבט מישראל ללא בית דין שיורו לו על כך. אותה קנאות יכולה להתפרש בתור דבר טוב או בתור דבר רע. אז איך בעצם אנחנו צריכים לדעת כיצד לנהוג במצבים דומים שאנו בעצמנו נתקלים בהם? לפעמים ישנה מצווה הנראית כעבירה או להפך, אז איך נדע אם זה באמת טוב לעשות אותה או לא? התשובה לכך נמצאת בתחילת הפרשה, הקדוש ברוך הוא מעיד על פנחס שעשה את המעשה לשם שמיים, כמו שנאמר "בקנאו את קנאתי" – לא את קנאת עצמו, אלא את קנאת השם. כדי ליישב את הדברים הקדוש ברוך הוא אומר במפורש "הנני נותן לו את בריתי שלום", כך שלאף אחד לא יהיה פקפוק במעשה שעשה. אילו פנחס היה עושה את המעשה מתוך כוונה אחרת, נניח שהיה שונא את זימרי בן סלוא, היה רוצה לנקום בו או שהיה רוצה להפוך לגיבור ולזכות בתהילה, אותו מעשה היה נחשב לעבירה. מה שהופך את המעשה לכל כך חשוב וטוב זו הכוונה התמימה שהייתה לפנחס לקדש שם שמיים, למרות הסכנה שבכך. אותו מעשה יכול להתפרש בכמה אופנים, אך מה שבאמת קובע זו הכוונה שבפנים. האם אנו עושים את המעשים שלנו לשם שמיים? או שאולי אנו דואגים לעשות אותם לשם עצמנו?

ישנם מעשים רבים שאנו יכולים לעשותם בצורה זהה, ובכל זאת פעם אחת המעשה ייחשב כמצווה ופעם אחרת כעבירה. ישנה למשל מצווה של ייבום על פי התורה, שבמקרה שהבעל נפטר מהעולם (לא עלינו) ללא ילדים, ישנה מצווה על אחיו להתחתן עם אלמנתו ולהקים לו זרע. למרות שזוהי מצווה מן התורה, גדולי הדורות הקודמים כמעט ועקרו את המצווה הזו לחלוטין ובמקומה מבצעים חליצה. הסיבה לכך היא שאמנם כאשר אחי הבעל נושא את אשת אחיו לשם קיום המצווה, הוא עושה מצווה גדולה מאוד. אך כאשר הוא נושא אותה מתוך תאווה או רצון לעצמו, הוא עלול להפוך את הדבר לעבירה. הדבר חוזר על עצמו במצוות רבות אחרות, התורה למשל מזהירה שאמנם ישנה מצווה להוכיח אדם שעובר עבירה, אך עם זאת לא תישא עליו חטא. אם למשל נתחיל לצעוק ולהעליב בבית הכנסת את כל מי שלא מתפלל בדיוק על פי ההלכה, אז כאילו שעשינו מצווה, אבל האמת היא שעשינו עבירה. הכל תלוי במה שנמצא בפנים, אם זה לשם שמיים, אף אחד לא יתחיל להתעצבן ולכעוס, שהרי זה אסור. כאשר ישנם כעס ושנאה, הדבר מוכיח שאנו לא נקיים והמצווה לא נעשית לשם שמיים, אלא לשם עצמנו.

ברוב המקרים אנו שופטים את האנשים והמצבים מתוך ההסתכלות האישית שלנו ומבלי לדעת את הפרטים האמתיים ומה שיש בפנים. קל מאוד לחשוב על אדם דברים שליליים מתוך משהו שראינו, למרות שיתכן שהמניעים של אותו אדם הם הפעולה לשם שמיים, מה שהופך את אותה פעולה לחיובית מבלי שנדע על כך. לא פעם נוכל להתקל במצבים בהם נראה רכב נוסע בשבת ולאחר שנחשוב על האדם דברים לא טובים נגלה שהוא לקח אדם לבית חולים עקב פיקוח נפש, הכל לשם שמיים. מעשה יהודה ותמר היה דבר לא פשוט בכלל שלכאורה נראה כחטא, אך מתוך שהתורה ידעה שתמר עשתה את המעשה לשם שמיים, הכל נחשב לדבר טוב, עד כדי כך שמאותו מעשה יוצא משיח בן דוד.

מטבע האדם כולנו בטוחים שאנו יודעים מה טוב ומה רע, כולנו שופטים את האחרים ואפילו מוכיחים אותם וחושבים שאנו עוזרים להם עם ההערות שלנו שלכאורה נעשות "לשם שמיים". אם הדבר אכן נעשה לשם שמיים בתמימות ומכל הלב, אז הדברים יישמעו ויגיעו למקומות הנכונים. אך ברוב המקרים נעשה את הדברים לתועלתנו הפרטית מתוך נגיעות אישיות. אמנם נהיה בטוחים שאנו פועלים מתוך דעת התורה, אך זה רק בגלל שבמקרה דברי התורה הסתדרו לרצוננו האישי. אם נרצה לבחון את עצמנו, נשאל את עצמנו האם בכל דבר אנו הולכים לפי דעת התורה? האם גם במצוות שקשות לנו לביצוע ונוגדות את רצוננו ואורח חיינו אנו נבטל את רצוננו ונפעל לשם שמיים באותה צורה?

ניתן ללמוד המון דברים מפנחס. אפשר ללמוד איך לא להסתכל רק על המעשה עצמו, אלא על המניע לאותו מעשה. אפשר ללמוד כמה חשוב לפעול לשם שמיים ולא לעשות את הדברים מתוך נגיעות אישיות. אפשר ללמוד שאסור לנו לשפוט אנשים על פי מה שאנו רואים בחיצוניות, אלא צריך לדון לכף זכות שהרי ייתכן שבפנים הכוונה היא טהורה. החשוב ביותר כנראה, זה ללמוד שהמבחן האמתי של המעשים שלנו, המבחן העצמי שלנו אם אנו הולכים בדרך הטובה, הוא להתבונן בתוך עצמנו ולראות אם אנו עושים את הדברים כי זה מה שהשם רוצה מאיתנו שנעשה, או שאנו עושים אותם מתוך אינטרסים אישיים וכי זה מה שהכי נוח לנו כרגע לעשות. המבחן הזה יכול להביא אותנו להתבוננות וביקורת עצמית אמתית שתוביל לשיפור עצמי ולהתקדמות בחיינו.

שנזכה בע"ה לעשות את רצון השם, וכך נזכה לבטל את רצוננו מפני רצונו ויתקיים מה שאמרו חז"ל שבעקבות כך הוא יבטל רצון אחרים מפני רצוננו. שנזכה לבניין בית המקדש במהרה בימינו ועוד השנה נזכה לבטל את תענית תשעה באב המתקרבת שתהפוך ליום טוב של ששון ושמחה.

Print Friendly, PDF & Email

עוד על

מה אנשים מחפשים?

| דבר תורה לפרשת פנחס || דבר תורה פרשת פנחס |

הצטרפו לקבלת דברי תורה מחזקים מהאתר (מעל 1,200 מנויים):

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *