צער הגלות

מאת רוני פיזנטי | ז׳ באב ה׳תשע״ד | שבת, חגים ומועדים

כשמדברים איתנו על צער הגלות, זה נשמע רחוק מאיתנו אלפי שנות אור. לכאורה מה לנו ולגלות? הרי אנחנו כבר יושבים בארץ ישראל, חיים בצורה חופשית ויש לנו צרות ודאגות משלנו, אז מדוע שיהיה אכפת לנו מגלות שהיתה לפני אלפיים שנה כשבית המקדש נחרב? למה שנצטער כעת על משהו שלא נראה כמטריד במיוחד כאשר יש לנו כל כך הרבה טרדות אחרות שלא עוזבות אותנו?

אלא שיש לנו מעט עיוות בתפיסה של "צער הגלות". אנשים חושבים שצריך להצטער על מה שהיה לפני אלפי שנים, על בית המקדש שנחרב באותה תקופה ועל כל הצער הרב שהיה. קשה להתחבר לכל מה שהיה לפני כל כך הרבה זמן כי נראה שאין לנו שום קשר לזה. אבל האמת היא שכל אותן טרדות וצרות שאנו מרגישים בחיינו, הן עצמן נובעות מאותה גלות קשה בה אנו נמצאים. צער הגלות הוא זה שאנחנו מרגישים יום יום, רק שאנחנו לא מפרשים אותו בצורה הנכונה.

צער הגלות הוא בדיוק מה שאנחנו חווים כעת. הסתר פנים של הקדוש ברוך הוא כך שאנו מרגישים לבד. כאילו חס ושלום הופקרנו בידי הטבע. כאילו אין צדק בעולם. כאילו שהשם יתברך עזב אותנו ואין מי שיגן עלינו. כאילו שהרחוקים מהשם עולים לגדולה והקרובים אליו מושפלים. כאילו שכבר אי אפשר להתמודד.

עם ישראל במלחמה. כל אומות העולם שונאים אותנו. יהודים קדושים נהרגים על קידוש השם, הי"ד. חייל חטוף, השם יתברך יחזיר אותו לביתו במהרה. מאות פצועים, השם יתברך ישלח להם ולכל חולי ישראל רפואה שלמה מהרה. ואנחנו אפילו לא יכולים להילחם כמו שצריך, כי צריך להראות לכל העולם שאנחנו הומניטאריים, נותנים הפסקות אש חד צדדיות וסיוע למחבלים, כדי להתחנף לעולם שיאהבו אותנו (ולא שזה עוזר במשהו, הם רק שונאים אותנו עוד יותר). האם למישהו זה לא מרגיש כמו גלות?

בתוך כל זה יש את כל הגזירות על לומדי התורה והדבקים בהשם. השנאה מעוורת ורוצים לעקור חס ושלום את השורש הרוחני של כל העם הזה, לשאוב את מקור החיות והייחודיות הגדולה של עם ישראל (התורה הקדושה) ולהפוך אותנו, את העם הנבחר, לאנשים מחוסרי ערכים שילכו אחרי תאוות מזדמנות ואחרי חוקות הגויים, כאילו אין דין ואין דיין.

בנוסף, לכל אחד מאיתנו יש צרות וייסורים באופן פרטי. כל כך הרבה דברים לא נעימים. כמה צער אדם חווה במהלך חייו. כמה דאגות, כמה פחדים, כמה כשלונות, כמה עצבות. כל אדם עם החוויות האישיות שלו והייסורים השונים שלו.

אחרי כל זה אנחנו מגלים שאנחנו נמצאים בימים של בין המיצרים, ממש לפני תשעה באב, ואז מוטל עלינו תפקיד להתאבל על חורבן בית המקדש ולהרגיש את צער הגלות. אז אפשר לחשוב למי בכלל יש זמן לזה? לכאורה למי בכלל אכפת מזה? אבל האמת היא שזה השורש של הכל. הגלות מביאה אותנו לכל הצרות שלנו.

יש אנשים שחושבים שכבר נגאלנו, שהרי כבר עלינו לארץ ישראל והיא בידינו. יש כאלו שחושבים שאפשר כבר לבטל את תשעה באב, כי אנחנו חיים במדינה יהודית בארץ ישראל. אבל כל מי שיתבונן טיפה יוכל להבין בקלות שכך לא נראית גאולה.

אנחנו אולי יהודים שחיים פה בארץ ישראל, אבל אנחנו רחוקים מאוד מלהיקרא מדינה "יהודית". מדינה יהודית היא כזו שלוקחת את היהדות והופכת אותה לחזון של המדינה, לא כזו שמעודדת חילול שבת, נישואים אזרחיים או אוכל לא כשר. מדינה יהודית היא כזו שדואגת ליהדות שלה ולא הופכת את היהודים הדבקים באמונה לאנשים סוג ב'. מדינה יהודית היא לא מדינה חופשית שבה כל אחד עושה מה שהוא רוצה, שחצי מהתושבים הם בכלל מוסלמים או נוצרים (כולל חברי כנסת ששונאים אותנו), והחצי השני מורכב מאוכלוסיות רבות שבהן כל אחד ממציא לו יהדות משל עצמו.

ואם זה לא מספיק לנו, גם ביטחון אין לנו בתוך המדינה. כי בכל רגע יכול לצוץ מתחת לאדמה איזה מחבל מתוך מנהרה, או שתשוגר איזו רקטה או שאר כל ההפתעות של החמאס או של כל שאר הארגונים ששונאים אותנו בכל רחבי העולם.

צריך לדעת שהגלות שאנחנו בוכים עליה היא בדיוק זו. זה לא שני דברים נפרדים, אלא גלות שמביאה לנו הרבה צער מכיוונים רבים ובהרבה תחומים שונים. בדיוק על זה אנחנו בוכים בתשעה באב. אנחנו מחכים לגאולה שתגיע, להיגאל מכל הצרות והייסורים ולהתחיל לחיות את החיים האמיתיים. דווקא ככל שהצרות מתרבות וחבלי המשיח מתחזקים, זה אומר שהגאולה מתקרבת. אנחנו כבר ממש קרובים לשם.

יש הרבה אנשים שפוחדים מהגאולה. כשאומרים להם שהמשיח יבוא, הם נבהלים ומקווים חס ושלום שלא יבוא. כי הם רוצים להמשיך לחיות את החיים שהתרגלו אליהם. הם לא מבינים מהי הגאולה. גאולה זה אומר שאין יותר צרות. אין יצר הרע. אין מינוס בבנק. אין מחלות. אין מוות. כל המתים קמים לתחייה. אין מלחמות. אין שנאה. אין שום דבר רע. הכל טוב. שלום. שלווה. מי צריך יותר מזה?

כל הצרות בחיים שלנו נובעות מסיבה אחת ויחידה – הגלות. יש שתי אפשרויות להתמודד עם זה: אפשר להתעלם, לבכות על הצרות שלנו, להיכנס לצער של עצמנו ולחשוב שכל הצרות שלנו הן "במקרה" בלי שום קשר לקדוש ברוך הוא או לגלות. או שאפשר לבחור להבין שהגלות היא השורש של כל זה, לעשות תשובה ולבקש מהשם יתברך שישלח לנו כבר את הגאולה השלמה, האמיתית והנצחית שתשים קץ לכל צרותינו ותביא לנו את האושר העילאי שכולנו כל כך מצפים לו.

השם יתברך ישלח ברכה והצלחה לכל הלוחמים, ישמור ויגן על כל עם ישראל, יחזיר את החייל החטוף הדר בן חדווה במהרה לביתו בריא ושלם בגוף ובנפש, ישלח רפואה שלמה לכל הפצועים, ייקום דמם של כל ההרוגים על קידוש השם, יבנה לנו את בית המקדש כבר עכשיו כך שנוכל להקריב קרבנות לפניו בתשעה באב במשתה ושמחה במקום להיות בצער ואבלות, ויביא לנו את הגאולה השלמה ברחמים במהרה בימינו אמן.

עוד על

אהבתם את דבר התורה? אתם מוזמנים להוריד בחינם את הספר "מחפשים את האמת" וליהנות מדברי תורה רבים נוספים על משמעות ותכלית החיים:
לחצו כאן להורדת הספר בחינם

הכניסו את כתובת האימייל שלכם כדי לקבל את דברי התורה החדשים שמתפרסמים באתר:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *