קדושת בית הכנסת ובית המדרש – פרשת תרומה

מאת רוני פיזנטי | א׳ באדר ה׳תשע״ז | פרשת השבוע - דברי תורה על הפרשה

פרשת תרומה מתארת כיצד צריך להיראות בית השם. בני ישראל צריכים לתת תרומה לבניית המשכן, אלא שהכתוב אומר שייקחו תרומה. כיוון שכאשר משקיעים בבית השם, מעוררים צינורות בשמיים שמורידים אלינו שפע רב. כך יוצא שככל שמשקיעים בבית השם, כך זוכים ליותר שפע ומקבלים הרבה יותר משנותנים.

לכן צריך לפאר את בית השם ככל שניתן. ובאמת אפשר לראות בפרשיות העוסקות בבניית המשכן, שבני ישראל תרמו בעין יפה והשקיעו המון במשכן. ולכאורה צריך לשאול בשביל מה להשקיע כל כך הרבה במבנה הזה? מדוע לא לקחת את כל הכסף והזהב ולתת אותם צדקה לעניים או לעשות איתם דברים נחוצים ושימושיים יותר?

אלא שדווקא אותה נתינה והשקעה מביאה את הברכה. שכאשר נותנים לאדם עני, מקיימים מצווה גדולה וחשובה ועוזרים לו להתקיים. אבל כאשר נותנים לבית השם, אז ממילא מביאים שפע רב לעולם וכך תהיה אפשרות לעזור עוד יותר לאותו עני, וגם הוא עצמו יתברך ויקבל יותר שפע מהשמיים. כמובן שזה לא בא במקום צדקה לעני, ומחובתנו לדאוג לעניים ולנזקקים, אך יחד עם זאת צריך גם להשקיע בבית השם ואז ממילא תגיע ברכה לעולם.

היום לצערנו אין לנו משכן ולא בית מקדש. אבל רבותינו הקדושים מלמדים אותנו שכל בית כנסת וכל בית מדרש הוא ניצוץ קטן של בית המקדש, ולכן גם נקרא מקדש מעט. כך יוצא שכאשר משקיעים בבתי כנסיות, בבתי מדרשות, בישיבות ובלומדי תורה, מביאים שפע לעולם כך שיהיו פחות עניים, פחות חולים, פחות ייסורים, פחות מלחמות ופחות חוסרים ודברים לא טובים מכל סוג שהוא.

וצריך לדעת שבית השם בימינו הוא בעיקר במקום שלומדים בו תורה, ושם נמצאת השכינה הקדושה, שאין לקדוש ברוך הוא אלא ארבע אמות של הלכה. לכן יש לתרום בעין יפה להחזקת תורה, לבתי מדרש ולאברכים שילמדו.

וכמובן שלא מדובר רק על תרומות חומריות, אלא גם על השקעה ביחס ובכבוד המקום. שיש להתייחס בכבוד לבתי כנסיות, בתי מדרש ותלמידי חכמים, שלא לדבר בגנות תלמידי חכמים ולא לזלזל בדברי קודש, יש להתנהג ביראת שמיים במקומות הללו, ויש לכל יהודי גם להשתדל ככל יכולתו לעסוק בדברים הללו, להימצא בבתי מדרש לפחות מדי פעם ולהקדיש זמן ללימוד התורה הקדושה. ששם הוא מקור כל השפע של העולם כולו.

השתדלנו לרכז הלכות שונות הנוגעות לעניינים של קדושת בית הכנסת ובית המדרש, כך שתגבר המודעות כיצד להתנהג במקומות הללו, מה אסור ומה מותר לעשות שם וכיצד להתייחס למקומות הקודש.

הלכות והנהגות בבית הכנסת ובבית המדרש

בית כנסת או בית מדרש זהו בית השם ולכן אסור לדבר שם כלל דברי חול ודברים בטלים (וכל זה בכל זמן מפאת קדושת המקום, אבל אם זה בזמן התפילה או הלימוד, האיסור גדול הרבה יותר). צריך לזכור שזה לא מקום למפגש חברתי ואם יש צורך אז אפשר לדבר בחוץ.

ואם כך צריך לנהוג בענייני חול ודברים בטלים, אז על אחת כמה וכמה שאסור לדבר שם לשון הרע, דברי כפירה ודברי עבירה. ולצערנו רואים אנשים שמדברים על דברים ששמעו בחדשות, שצפו בטלוויזיה ושראו ברחוב, מדברים על כדורגל, פריצות ושאר דברים שנוגדים את הרוח היהודית, שעליהם אסור לדבר אפילו מחוץ לבית הכנסת, ועל אחת כמה וכמה כשמדברים על זה בתוך מקום הקודש, שזה ביזיון גדול למקום.

וכל אדם צריך לחשוב עם עצמו שאם היה עומד בארמון של מלך, ליד כל השרים והאנשים המכובדים, בוודאי לא היה מעז לדבר דיבור שלא במקום, ובוודאי שהיה מתנהג כראוי בכבוד גדול. לכן על אחת כמה וכמה שצריך להתנהג בכבוד וביראה בארמונו של מלך מלכי המלכים שאנו עומדים מולו.

יש לכבות טלפונים בזמן התפילה או הלימוד ולא להפריע למתפללים או ללומדים, וגם לא להפריע לעצמו כשמתפלל או לומד. ולצערנו היום יש מכשירים ניידים שאנשים שוקעים בהם ומתעסקים איתם בזמן התפילה והלימוד. קוראים הודעות, מסתכלים על תמונות וסרטים, מתכתבים, משחקים עם המכשירים ועושים שאר דברים, ובכך מבזים את הקודש ומראים זלזול איום בבית הכנסת ובבית המדרש. כל זה מלבד איסורים רבים שכרוכים בשימוש באותם מכשירים מצד עצמם.

יש לכבד את המקום בלבוש ראוי ובהתנהגות הולמת. ישנם אנשים שמגיעים לבית הכנסת עם גופייה, מכנסיים קצרות וכפכפים, כאילו שהם מטיילים על חוף הים. כשאדם רוצה להיראות מכובד בראיון עבודה כלשהו, באירוע, בבית משפט או בשאר מקומות, הוא דואג לשים חליפה ולהתלבש כראוי, אז בוודאי שכך צריך לנהוג גם בבית הכנסת, ואפילו הרבה יותר מכך, שאין מקום שיותר צריך לכבד.

אסור לאכול ולשתות או לישון בבית הכנסת, אך אם באים ללמוד שם תורה אז נוהגים להקל לאכול ולשתות. ובבית המדרש, מותר ללומדים לאכול ולשתות בזמן הלימוד. ולצערנו אנשים לועסים מסטיקים בבית הכנסת, אוכלים סוכריות ומפצחים גרעינים וכך מראים זלזול בכבוד המקום (ואם זה בשבת בבוקר ישנו איסור נוסף לאכול לפני הקידוש).

אסור להיכנס לבית הכנסת לצורכי חול, כמו לקרוא לחבר, לקצר את הדרך מהכניסה האחורית וכו’. ואם צריך להיכנס, אז יש ללמוד משהו קטן או לומר מזמור תהלים, ולכל הפחות לומר פסוק כלשהו או לשהות שם מעט, ורק לאחר מכן לצאת.

אין להרים את הקול בבית הכנסת, לשרוק, לרוץ או לעשות דבר אחר שמראה על חוסר כבוד למקום. ואין לרוץ ביציאה מבית הכנסת כדי שלא ייראה שהתפילה מכבידה עליו והוא ממהר לצאת החוצה. לכן יש לצאת בנחת. אבל כשבאים לבית הכנסת יש מצווה לרוץ לשם ולהזדרז, ואפילו בשבת מותר לרוץ לדבר מצווה. וצריך לדעת שיש על זה שכר פסיעות, שעל כל פסיעה שהתאמץ האדם הוא עתיד לקבל שכר. לכן עדיף ללכת ברגל לבית הכנסת, ואם נוסעים ברכב, אז לפחות אפשר לחנות במרחק מסוים כדי לזכות לשכר פסיעות על ההליכה משם.

אם גם נשים מגיעות לבית הכנסת יש לעשות הפרדה מוחלטת בין גברים ונשים וכניסות נפרדות, ואין לנשים להתקרב כלל לפתח שבו נמצאים הגברים כדי לא להכשיל אותם. ויש לשמור על שקט מוחלט ולא כפי שנשים רבות מגיעות לבית הכנסת ומפטפטות וכך מפריעות למהלך התפילה וגורמות לעוונות רבים.

ומובן הדבר שאישה שמגיעה לבית הכנסת מחויבת לכללי הצניעות במלואם, ואישה שמזלזלת בזה מכשילה את הרבים ויוצא שכרה בהפסדה, שעדיף הרבה יותר שכלל לא תגיע לבית הכנסת, שהרי היא אינה מחויבת במניין ויכולה להתפלל לבדה בבית.

ויש לצערנו נשים רבות שלובשות חצאיות קצרות, מחשופים רחבים, שוקיים גלויות ושאר דברים שהן לא שמות לב אליהם ואסורים לחלוטין (בכל מקום ועל אחת כמה וכמה שאסור בבית הכנסת). בנוסף הן מדברות עם גברים ועומדות בפתח בית הכנסת והמתפללים לא יכולים להיכנס (שאסור לגבר לעבור בין הנשים). וכך בזמן שהן חושבות שהן צנועות ושהן מקיימות מצווה שהן באות להתפלל, הן בעצם מכשילות את הרבים ומביאות הרבה קטרוג חס ושלום. לכן כל אישה מחויבת לשים לב לצניעותה, ואם קשה לה לשמור על צניעות, עדיף להתרחק מבתי כנסיות ובתי מדרשות כדי לא להכשיל את הרבים באיסורים.

קדושת הכותל המערבי

מאז שנחרב בית המקדש בעוונות הרבים, גלתה השכינה. אך עם זאת, מעולם לא זזה שכינה מהכותל המערבי. לכן הקדושה של הכותל המערבי מרובה ביותר וכל תפילה בכוונה שם בוקעת רקיעים. ובאמת אנשים מחפשים עצות, הולכים לקברי צדיקים, מבקשים ברכה מרבנים, מנסים סגולות שונות, וכל זה באמת אמנם יכול להועיל, אבל צריך לדעת שבכותל המערבי נמצאת השכינה והתפילות נענות. לכן העצה הטובה ביותר לאדם שזקוק לישועה היא להגיע לכותל המערבי ולהתפלל בבכיות מכל הלב, והשם יתברך בוודאי ישמע תפילתו.

וצריך לדעת שהכותל הוא המקום המקודש ביותר לעם ישראל. אך יחד עם זאת רבים מזלזלים בזה, אולי בגלל שהמקום פתוח ואז לא מתייחסים לזה כמו אל בית כנסת, או בגלל שאנשים חושבים על המקום כאתר תיירות חס ושלום, וכך יוצא שמזלזלים ומתנהגים שם בחוסר כבוד ראוי, ושוכחים את הקדושה העצומה של המקום.

לכן יש לדעת שבכל אזור הכותל המערבי יש לנהוג ביראת שמיים ולכבד את המקום. אין להתערבב גברים ונשים, יש לכסות את הראש כראוי, להתלבש ולהתנהג בצניעות, לא לדבר דברי חול, לא לצעוק, לא לאכול ולשתות, לא לנהוג שום מנהג ביזיון. ולצערנו יש הרגל לעשות במקום טקסים שונים שמחללים את הקודש, מערבים גברים ונשים ומתעסקים בדברי חולין. ויש להימנע ככל שאפשר מלתת לזה יד ולנהוג שם רק בקדושה ובטהרה.

כשרואים את מקום בית המקדש בחורבנו יש לקרוע את הבגד לאות אבלות כמו שאדם קורע על מתו. וכל זה כאשר עברו יותר משלושים יום שבהם לא ראינו את הכותל. השם יתברך יהפוך לנו יגון לשמחה ויבנה לנו את בית המקדש השלם במהרה בימינו אמן.

עוד על

אהבתם את דבר התורה? אתם מוזמנים להוריד בחינם את הספר "מחפשים את האמת" וליהנות מדברי תורה רבים נוספים על משמעות ותכלית החיים:
לחצו כאן להורדת הספר בחינם

הכניסו את כתובת האימייל שלכם כדי לקבל את דברי התורה החדשים שמתפרסמים באתר:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *