קיצור הלכות פסח – בצורה פשוטה וברורה

מאת רוני פיזנטי | ג׳ בניסן ה׳תשע״ו | מצוות והלכה למעשה, שבת, חגים ומועדים

הלכות פסח הן מרובות ביותר. לכן שלושים יום לפני הפסח כבר מתחילים לעסוק בהלכות פסח. אבל לא לכולם יש את הזמן הפנוי לכך, ולא כולם מצליחים להבין מתוך ספרי הפוסקים את עיקרי ההלכות, וכך נוצר מצב שבו פעמים רבות אנשים לומדים חלק קטן ביותר מהלכות הפסח ונשארים נבוכים וחסרי ידע איך לבצע את הדברים באופן מעשי.

לכן השתדלנו לרכז את הלכות הפסח בצורה מצומצמת ופשוטה יחסית להבנה, כך שכל יהודי יוכל להבין את הדברים ולדעת כיצד לנהוג. הדברים מובאים רק כדי לעורר ולתת קרש קפיצה ראשוני למי שלא בקיא בהלכות. אין להסתמך על הדברים המובאים כאן בלבד ויש לעיין היטב בספרי הפוסקים בכל עניין. בכל שאלה וספק יש להתייעץ עם פוסק הוראה מוסמך.

ברכת האילנות

במהלך חודש ניסן מברכים את ברכת האילנות על אילנות מאכל מלבלבים. זו ברכה שמברכים פעם אחת בשנה כשרואים פריחה של עצי פירות מאכל (הברכה נמצאת בסידורים). הברכה הזו עושה תיקונים גדולים ומעלה ניצוצות של נשמות המתגלגלות בעצים ובפירות ולכן ראוי לכל יהודי להתאמץ ולקיים אותה ולזכות מזה להתעלות רוחנית עצומה.

קמחא דפסחא

לפני החג יש מנהג קדוש וחשוב של קמחא דפסחא, שמסייעים לעניים ונזקקים שצריכים עזרה לחג. ישנם יהודים שמתקשים לסגור את החודש ואין להם כסף לקנות את מצרכי החג. אנשים רבים משקיעים אלפי שקלים בקניות לחג ומהדרים בדברים רבים, אך עיקר ההידור הוא לעזור בעין יפה גם לאלו שלא יכולים. לתת ביד רחבה כדי שגם אלו שאין להם יזכו לחגוג ולשמוח, ישבעו וירגישו בני חורין. המהודר ביותר הוא לתת את הכסף לאברכים העוסקים בתורה ונצרכים לכך, אולם מצווה לעזור לכל יהודי שנזקק לכך.

ניקיון פסח

בניקיונות הפסח יש לזכור שהמטרה היא לנקות את הבית מחמץ. לכן מובן שלא צריך להשתגע בניקיונות הבית. אמנם ניקוי יסודי של הבית זה מנהג נחמד בשביל האווירה הטובה, אבל אם כולם רבים ומצוברחים אז האווירה תהיה גרועה יותר וזה ההפך ממה שרצינו להשיג.

צריך לזכור שאין שום איסור בלכלוך. לפעמים לוקחים את הניקיון בתור עיקר ההלכה ואז מוותרים על דברים חשובים בשביל אותו ניקיון. אם כולם סובלים ומצטערים, ההורים צועקים על הילדים, האישה מגיעה מותשת לליל הסדר ובסוף כולם עצובים וכועסים, אז ההפסד הוא עצום והניקיון הזה הוא טעות עצומה. אנשים הופכים לעבדים שמנקים תריסים וחלונות וכך לא משקיעים בהלכות האמתיות של פסח. אנשים מבריקים כל פינה בבית ודווקא את הכשרת המטבח מחמץ משאירים לרגע האחרון באפיסת כוחות. בסופו של דבר במקום לחגוג כולם ממורמרים. לכן צריך לקחת את הדברים בפרופורציות נכונות ולהתמקד בביעור החמץ.

הכשרת כלים

דיני הכשרת כלים הם מרובים ובכל כלי הדין משתנה על פי החומר ממנו הוא מורכב, צורת השימוש שלו וכו'. ישנן חומרות רבות בפסח ומנהגים מרובים והדינים משתנים לחלוטין מהקצה אל הקצה. לכן מוכרחים לבדוק היטב את הדינים ולשאול מורה הוראה בכל ספק.

באופן כללי, ישנו כלל בהכשר הכלים שכשם שכלי בולע איסור כלשהו, באותה צורה הוא פולט את האיסור. לכן כדי להכשיר את הכלים, צורת ההכשרה היא אותה צורה בה הכלי בלע את האיסור. כלי ששימושו בדבר קר צריך ניקוי ושטיפה בלבד, כלי שמשמש לדברים רותחים עם רוטב צריך הגעלה וכלי ששימושו על האש צריך ליבון. לכלי חרס שבאו במגע עם חמץ רותח אין הכשר ולא משתמשים בהם בפסח.

מה צריך להכשיר?

כלים שלא היו כלל במגע עם חמץ לא צריכים שום הכשר כלל. לכן אין צורך להכשיר כלל את כוס הקידוש אם משתמשים בה רק ליין. וכן קומקום חשמלי או מיחם שלא באו כלל במגע עם חמץ אינם צריכים הכשר (אבל אם הניחו אפילו פעם אחת על המיחם לחם או בורקס לחמם חייבים הכשר לפסח). כך כל כלי שלא נגע בחמץ אינו צריך הכשר מיוחד לפסח.

כלים שבאו במגע עם חמץ שאינו חם ומשתמשים בהם למאכלים קרים או פושרים, כמו למשל קנקן לשתייה קרה, קערת דגני בוקר וכו', מספיקה להם שטיפה יסודית ולא צריך הגעלה. כך גם מקרר או דברים אחרים שלא משתמשים בהם לדברים רותחים, מספיק להם ניקוי טוב מהשומנים ופירורי החמץ.

הגעלת כלים

כלים שהיו במגע עם דברים רותחים לא ישירות על האש נקראים כלי שני. כמו למשל כוסות קפה, קערות מרק, כלי סעודה שנגעו בדברים חמים וכו'. אלו צריכים הגעלה, אבל לא מוכרחים להכניס אותם בכלי שנמצא על האש, אלא אפשר להכניס אותם לכלי רותח גם לאחר שהוסר מהאש או אפילו לשפוך עליהם מים מכלי ראשון כמו קומקום. לכן אפשר להרתיח קומקום של מים (שהוכשר לפסח, או שלא היה במגע עם חמץ) ולערות מים על הכלים האלו מכל הכיוונים, לאחר שניקו אותם היטב בכל החריצים והעירוי מכשיר אותם.

בצורה דומה אפשר להכשיר גם את כיור המטבח או השיש, שצריך לנקות היטב ואז לערות עליהם מים מקומקום רותח. כך גם פלטה חשמלית צריך לנקות היטב ולערות עליה מים רותחים. וכך גם אפשר להכשיר את חצובות הגז בעירוי מים רותחים מכל הכיוונים.

כלים שמשתמשים בהם לבישול על האש (או על מקור חום אחר כלשהו), כמו סירים למשל, צריכים הגעלה בכלי ראשון שנמצא על האש. מרתיחים מים בתוך סיר גדול שכבר הוכשר לפסח, וכאשר המים מבעבעים בתוכו אפשר להכניס את הכלים ולהכשיר אותם. לפני ההגעלה יש לפרק את ידיות הכלים ולנקות היטב בכל החריצים. לאחר ההגעלה יש לשטוף את הכלי במים צוננים.

כדי להכשיר תחילה את הכלי הגדול שבתוכו נרצה להגעיל את שאר הכלים, נמלא אותו במים עד הסוף ונשים אותו על האש. במקביל, נחמם חתיכת אבן או מתכת על האש, ואז כששניהם רותחים, ניקח את האבן הלוהטת (בזהירות כמובן) ונכניס לתוך הסיר הרותח כדי שהמים הרותחים יישפכו ויוכשר גם מבחוץ.

ליבון

כלים שצולים בהם על האש, בתנור או בכל מקור חום אחר ללא רוטב, כמו שיפודים, תבניות, רשת צליה וכו', אז דרך ההכשרה היא ליבון באש. וישנם כלים שאין אפשרות ללבן בלי שיתקלקלו כמו תבניות אפייה למשל ולכן אין להשתמש בהם בפסח.

ליבון זהו ההכשר הטוב ביותר ולכן אם עשו ליבון לכלי שצריך הגעלה הוא הוכשר בכך. אבל אם עשו הגעלה לכלי שצריך ליבון זה לא מועיל ואינו מוכשר לפסח.

תנור אפייה או טוסטר אובן צריך לנקות היטב מהשומנים ולא להשתמש בו במשך עשרים וארבע שעות. לאחר מכן מפעילים אותו על החום הגבוה ביותר למשך כשעה וזהו הכשרו.

איסור חמץ

חשוב לקנות אך ורק מוצרי מזון עם הכשר מיוחד וברור לפסח וראוי להימנע מכל ספק. ישנם מקומות המוכרים מוצרי מזון בתפזורת (כמו למשל תבלינים ואגוזים במשקל) ולפעמים עלול להגיע לשם חמץ. פיצוחים קלויים מכילים לרוב חמץ, שקולים אותם עם קמח. כמו כן ישנם מקומות שמדביקים מדבקות של "כשר לפסח" על מוצרים ללא שום פיקוח. אם אין על המדבקה פרטים חיוניים כמו שם המוצר ונותן הכשרות, אז בעלי החנויות יכולים להדביק מדבקות כאלו על כל המוצרים. ישנם מקומות שהמוכר יאמר שהכול כשר, למרות שהוא עצמו לא בדיוק יודע (ולפעמים הוא כלל לא נאמן, כגון שהוא עצמו לא ירא שמיים ואינו מקפיד). לכן ראוי לקנות מוצרי מזון סגורים המכילים הכשר ברור לפסח. עדיף הכשר מוטמע על האריזה או חותמת, ולא רק מדבקה חיצונית שכל אחד יכול להדביק.

לפעמים מסתכלים על הרכיבים של מוצר מסוים ואז משוכנעים שהוא בוודאי לא חמץ, למרות שאין עליו הכשר לפסח. אבל צריך לדעת שישנם הרבה מאוד מאכלים שמכילים חמץ שכלל לא היינו משערים בדעתנו. פעם היו לוקחים שלשה מוצרים ויוצרים מאכל. אבל היום לצערנו שהכול תעשייתי, מכניסים בכל מאכל פשוט מאות רכיבים. חומרים משמרים שיעמידו אותו לאורך זמן, חומרי טעם וריח, חומרי צבע וכו'. יש המון דברים העשויים מעמילן חיטה, יש חומרי טעם שעשויים מחמץ, יש חומרי תסיסה למשקאות חריפים מחמץ גמור (וכך למשל הבירה, הוויסקי, הוודקה ועוד משקאות רבים עשויים חמץ). לכן חשוב לשים לב שאנו יודעים שהמוצרים אכן כשרים לפסח. אם אין חותמת ברורה של ועד כשרות מוכר, אין להשתמש במוצר בפסח.

צריך לדעת שחמץ בפסח אסור גם בהנאה ולא רק באכילה. לכן אם יש לאדם בעלי חיים שעליו להאכיל אותם, צריך הכשר לפסח. הדבר מצוי ביותר באוכל לדגים שמעורב בו חמץ או במזון לכלבים, תרנגולים וכו'. אפשר להשיג אוכל כשר לפסח (למשל תולעים לדגים במקום האוכל הרגיל) או שאפשר להאכיל באוכל שונה במהלך הפסח (כמו למשל לתת מעט קמח מצה לדגים ושאריות מזון לכלבים).

מעיקר הדין, ישנם דברים רבים שלא צריכים הכשר לפסח כלל, כמו חומרי ניקוי וכו'. שאם ישנו חמץ שנפסל כבר לפני פסח מאכילת כלב (שלא ראוי אפילו לכלב כמו למשל אקונומיקה או סולר שמעורב בהם חמץ), אז מותר להשתמש בו בפסח וכבר לא נחשב לחמץ כלל. אלא שכדאי בכל אופן להקפיד על כשרות לפסח במוצרים שבאים במגע עם הפה (כמו למשל אודם, נוזל לכלים, וכל שכן משחת שיניים וכו')

ראוי מאוד להקפיד לקנות תרופות כשרות לפסח אפילו אם התרופה מרה ונפסלה לאכילת כלב (שהיום אפשר למצוא בקלות תרופות כשרות). ואם התרופה מכילה טעם טוב (כמו סירופ או כדור מציצה) אסור להשתמש בה בפסח וצריך תרופה כשרה (חוץ ממקרה של פיקוח נפש כמובן שאין אפשרות אחרת, שאז הכל מותר).

מכירת חמץ

אסור להשהות חמץ של יהודי בפסח גם אם לא מתכוונים לאכול אותו בפסח. בנוסף, מלבד האיסור על האדם המשהה את החמץ אצלו, אותו חמץ נאסר לשימוש גם לאחר הפסח ונקרא “חמץ שעבר עליו הפסח”. לכן נוהגים לערוך מכירת חמץ, שאז אנו ממנים נציג של הרבנות כשליח למכור לנו את החמץ לגוי, ואת החמץ אנו מצניעים בארון סגור או פינה מסוימת שלא נוגעים בה בכל מהלך הפסח. אותו חמץ במהלך הפסח הוא בבעלות של אותו גוי שמכרנו לו את החמץ, ואז לאחר הפסח החמץ חוזר להיות שלנו ואפשר לאכול ממנו.

עיקר התקנה של מכירת חמץ היא למנוע הפסד, ולכן אם זה אפשרי ואין הפסד מרובה בכך, עדיף לא להשאיר חמץ גמור (כמו פסטה, פתיתים, וופלים, עוגיות, בירה וכו'). אבל בדברים שאינם חמץ גמור (שיתכן ומכילים מעט חמץ בתוכם, או שסתם לא כתוב עליהם "כשר לפסח" כמו קופסאות שימורים וכו') בוודאי שאפשר להשאיר ולסמוך על המכירה.

ראוי לכולם לעשות את מכירת החמץ, כיוון שישנם דברים שלא חושבים עליהם כמו תרופות שונות העשויות מחמץ, שתייה חריפה העשויה חמץ ועוד מוצרים רבים המכילים תערובת חמץ כלשהי שאינה ניכרת (כמו עמילן חיטה שמופיע במאכלים שונים וכלל לא מורגש שזה חמץ). המכירה הזו יכולה להציל אותנו מאיסור השארת חמץ ברשותנו בפסח ולאחר מכן מאכילת חמץ שעבר עליו הפסח.

בדיקת חמץ

בליל יד' בניסן (כלומר בלילה שלפני ליל הסדר) עורכים בדיקת חמץ לאור הנר לאחר צאת הכוכבים. הברכה על הבדיקה נמצאת בהגדה, ומיד לאחר הברכה צריך להתחיל את הבדיקה בלי לדבר באמצע.

הרבה טועים וחושבים שזה טקס סמלי ואז עושים הצגה שכאילו בודקים במשך דקה או שתיים, אבל צריך לדעת שבאמת צריך לבדוק שלא נשאר חמץ. גם אם זה נשמע מצחיק לאחר שכבר ניקינו את כל הבית ואנחנו בטוחים לחלוטין שאין חמץ, למרות הכל צריך בדיקה יסודית. ובאמת מי שלוקח את הבדיקה ברצינות, פתאום מגלה שלא הזיזו את המיטה ומאחוריה התחבא לו ביסקוויט שהילד זרק, שמתחת לארון שכחו לטאטא ונשארו שאריות של ביסלי, שבאיזה חריץ בכניסה לבית נשאר בייגלה מהחודש שעבר וכו'. לכן חשוב לקחת את הבדיקה ברצינות ולא לזלזל בה. לעבור חדר חדר ולחפש בכל מקום אפשרי. במקומות בהם קשה לבדוק עם נר, אפשר לבדוק עם פנס במקום.

וצריך לדעת שרבותינו הסבירו שהחמץ מרמז על היצר הרע ועיקר ביעור החמץ שעושים הוא בלב. ובאמת דווקא בכל ההכנות לפסח אפשר לראות ששם הניסיון הגדול ביותר. כי הלחץ הגדול מביא לכעסים גדולים ומריבות. לפני החג כולם רוצים שהכול יהיה מושלם ואז עובדים כמו חמורים וצועקים על כולם מסביב. אלא שאז מפספסים את העיקר ומשיגים את ההפך הגמור, כיוון שאנו מבערים אולי את החמץ הגשמי מהבית, אבל נשארים חס ושלום עם הרבה חמץ רוחני ופנימי בתוכנו.

כולם מדמיינים את ליל הסדר כלילה משפחתי ונפלא בו יושבים כולם בנחת ושמחים ביחד, אבל המציאות היא שלפני ליל הסדר כועסים ורבים עם כולם, וגם בליל הסדר הכל הולך הפוך ממה שרוצים. וכל זה בא כדי לנסות אותנו, שלמרות כל העיכובים עלינו לשמוח ולא לכעוס כלל. לבער את היצר הרע מקרבנו.

לאחר בדיקת החמץ אומרים נוסח של ביטול חמץ, שאנו מבטלים את כל החמץ שאולי נמצא בבית שלא מצאנו ושלא ראינו. אנו מבטלים אותו כך שלא יהיה חשוב כלל ויהיה מבחינתנו כמו עפר הארץ. מוכרחים להבין את נוסח הביטול שאומרים, ולכן אם לא מבינים את המלים בארמית, אז צריך לומר את הנוסח בעברית בצורה מובנת לנו. כמובן שהביטול לא כולל את החמץ שכן מצאנו. את כל החמץ שמצאנו משאירים לביעור החמץ שעורכים למחרת בבוקר, ביחד עם שאר החמץ שנותר. כמובן שעד לסוף זמן אכילת החמץ עדין מותר לאכול מהחמץ.

ערב פסח (היום שלפני פסח)

בערב פסח (אין הכוונה לליל פסח, אלא ליום לפני שעורכים את הסדר, יד' בניסן החל מהבוקר נקרא ״ערב פסח״) אסור לאכול מצה במשך כל היום עד לליל הסדר, שאז מברכים על אכילת מצה וצריך לאכול אותה לתיאבון. גם קמח מצה אסור באכילה (כיוון שזו מצה שטחנו אותה), ולכן צריך להיזהר לא לאכול עוגות או שאר מאכלים המכילים קמח מצה באותו יום, עד לליל הסדר.

אסור לעשות מלאכה בערב פסח לאחר חצות היום, אך לצורך המועד בוודאי שמותר. לכן מותר לעשות קניות, לבשל ולעשות את כל ההכנות הנדרשות לצורך החג. כמו כן מותר לעשות מלאכה כאשר יש הפסד בדבר, כגון שיש חשש שיפטרו אותו אם לא יבוא לעבודה או שאם לא יעשה את המלאכה אז ייגרם הפסד כתוצאה מכך. אבל אסור לעשות מלאכה סתם כך. ולצערנו הרבה אנשים מתעסקים בזמן הזה בדברים לא קשורים כמו שטיפת הרכב, צביעת הגדר, תיקונים שונים ועוד מלאכות שכלל לא קשורות לחג, ולכן צריך לדעת שזה אסור.

אסור לומר "בשר זה לפסח" כיוון שזה דומה למי שהקדיש את הבשר לקרבן פסח, ואז נראה כאוכל קדשים בחוץ. אפשר לומר "בשר לחג" או "בשר ליום טוב". כך גם על הזרוע שצולה, לא יאמר שזה לפסח. מכל מקום, אם טעה ואמר שזה לפסח, למרות זאת אפשר לאכול את הבשר בדיעבד.

תענית בכורות

בערב פסח הבכורים מתענים תענית בכורות. כל זה כמובן לבריאים, ואדם שחולה לא צריך להתענות כלל. היום שהאנשים חלשים וקשה להתענות, ובמיוחד בערב פסח שאז ההכנות מרובות וצריך הרבה כוח כדי לקיים את ליל הסדר כהלכתו, נהגו להשתתף בסעודת סיום מסכת ואז לפטור את התענית. הסעודה בסיום מסכת היא סעודת מצווה ולכן מי שמשתתף בה יכול לאכול שם. לאחר שהוא כבר אכל לפחות כזית, אז ממילא כבר התבטלה התענית ואז הוא יכול להמשיך לאכול במשך היום.

אבל צריך לדעת שדווקא מי שהשתתף ושמע את הסיום וגם אכל שם שיעור כזית, הוא נפטר מהתענית. אבל מי שלא שמע ורק קיבל אוכל שהביאו מהסיום, או מי ששמע ולא אכל באותו מקום, אלו לא נפטרים מהתענית וצריכים לצום. סעודת סיום המסכת פוטרת את האדם רק לאחר מכן, אבל אסור לאדם לאכול או לשתות לפני כן (כמו למשל לשתות תה או קפה לפני התפילה, או לאכול לאחר התפילה לפני ששמע את הסיום). רק לאחר שהיה נוכח במקום, שמע את סיום המסכת וגם אכל באותו הזמן ובאותו המקום כזית, הוא נפטר מהתענית ויכול להמשיך לאכול במשך היום.

ביעור חמץ

יש לשים לב לזמן אכילת חמץ (שהוא בשעות זמניות ומשתנה משנה לשנה, מפורסם בלוחות השונים), שאסור לאכול חמץ לאחר הזמן הזה. לכן אם רוצים לערוך סעודה לפני הזמן הזה, לא יחכו לרגע האחרון, אלא יקפידו לקחת מרווח ולסיים את הסעודה עוד לפני שיגיע זמן האיסור.

כשעה לאחר מכן זהו סוף זמן שרפת חמץ, וגם כאן לא כדאי לחכות לרגע האחרון, אלא יסיים עם שרפת החמץ לפני כן. לא מברכים על שרפת חמץ. לאחר שהחמץ כבר נשרף צריך לעשות ביטול חמץ (הנוסח נמצא בהגדה), כדי לבטל את כל החמץ שלא נשרף או שנשאר ברשותו באופן כלשהו. צריך להבין את נוסח הביטול ולומר בשפה שמבין. יש לחכות שהחמץ יישרף ורק לאחר מכן לעשות את הביטול, כיוון שאם כבר מבטל את החמץ כשהוא עוד ראוי למאכל, אז כל מה שנשרף לאחר הביטול כאילו כבר לא נחשב לחמץ (שהרי ביטל אותו) ולא מקיים בכך את מצוות הביעור. יותר מכל צריך להיות נקיים ולבער את החמץ מתוך הלב.

ליל הסדר

לפני ליל הסדר ראוי להכין את הכל מראש, כדי שלא ניאלץ להתחיל לחפש הגדות, להיזכר ששכחנו לצלות את הזרוע או לסדר את קערת הסדר וכו'. פעמים רבות עוצרים באמצע הסדר כדי לחפש קערה קטנה למי ההטבלה או להכין את החרוסת. לכן כדאי לעבור על ההגדה וההלכות לפני הפסח כדי להכין מראש את כל מה שצריך ולהיות ערוכים בהתאם.

כמו כן, ראוי להבין את מה שקוראים ולהתכונן גם להלכות ולמנהגים השונים. לא פעם נתקלים בדברים לא מוכרים, ואז פתאום מנסים לברר כיצד לנהוג. באיזו נטילה לא לברך על נטילת ידיים ובאיזו כן? מתי מוזגים את הכוס השנייה? האם לכסות את המצות או לגלות אותן? כיצד לבצוע את שלוש המצות? וכך יש דינים רבים שדורשים הרבה זמן להבנה ומפסיקים את הרצף של הסדר, ופעמים רבות שאף מביאים לטעויות ולברכות לבטלה וכו', לכן יש להתכונן מראש כראוי. כך גם יש לעבור על תוכן ההגדה כדי להבין מה אנו קוראים ולא לגמגם בקריאת ההגדה מתוך חוסר הבנה. כדאי גם להכין מדרשים ודברי תורה כדי לספר על יצירת מצרים ולהדר במצווה החשובה הזו.

בליל הסדר צריכים להיות בשמחה גדולה ואין לכעוס או לבוא לידי מחלוקות. והדבר מצוי שדווקא בזמן הזה שבני משפחה רבים מתכנסים יחד ויש מתח באוויר, אז מגיעים חס ושלום למחלוקות ומריבות. לכן צריך להתחזק בכל הכוח לרדוף שלום, לקבל את הכל באהבה ולעשות את הכל בנחת, ברוגע ובשמחה.

הגדה של פסח

יש לבדוק את ההגדות שהן בנוסח המתאים. ההגדות בנוסח עדות המזרח שונות מעט מנוסח אשכנז. הדבר עלול לגרום בלבול רב, בעיקר אם חלק מההגדות בנוסח מסוים והשאר בנוסח אחר, ואז הדבר מביא למחלוקת וכל אחד חושב שצריך לנהוג על פי ההגדה שבידו. על אחת כמה וכמה שצריך להיזהר מלהגיע מכך לברכות לבטלה. לעדות המזרח אין לברך "הגפן" על הכוס השנייה והרביעית (כיוון שברכת הגפן של הכוס הראשונה פוטרת את השנייה והכוס השלישית פוטרת את הרביעית). לכן מוכרחים להכין הגדות בנוסח המתאים.

בחלק מההגדות לא מצוין הנוסח. כדי לבדוק את נוסח ההגדה אפשר להסתכל בסוף "מגיד" לפני "רחצה", שם שותים את הכוס השנייה. בסוף מגיד יש את ברכת גאל ישראל. אם לאחר הברכה מיד שותים מהכוס, אז הנוסח הוא של עדות המזרח. ואם לאחר מכן יש ברכת "בורא פרי הגפן" ורק אז שותים, אז הנוסח הוא אשכנז.

צלחת פסח (קערת ליל הסדר)

קערת הפסח צריכה להכיל את הפריטים הבאים:

שלש מצות שמורות עבודת יד (המצות העגולות). המצות צריכות להיות שלמות בתחילת הסדר. רק בדיעבד אם אין מצות שמורות ועבודת יד, אז אפשר לצאת ידי חובה במצות מכונה.

כדי לצאת ידי חובה בעת אכילת המצה יש לאכול לפחות כזית (כעשרים ושבעה סמ״ק). והרבה אנשים טועים בזה ולוקחים חתיכה קטנה ולא יוצאים כלל ידי חובה של אכילת מצה. את הכזית מצה יש לאכול בתוך זמן של "כדי אכילת פרס" שזה כשבע דקות (ועדיף תוך ארבע דקות כדי לצאת לכל הדעות בפוסקים). את המצה יש לטבול במלח ולאכול בפני עצמה ולא לאכול עם מאכל אחר וגם לא לטבל או למרוח עליה שום דבר. אין לדבר עד לאחר אכילת כזית מהמצה, ובעיקר אסור לדבר כלל בין ברכת אכילת מצה לבין הטעימה ממנה.

זרוע – צולים על האש זרוע של בהמה או כנף עוף או שוק עוף. אסור לאכול את הזרוע בליל פסח, אלא רק מניחים אותה בקערת הסדר. אפשר לאכול אותה למחרת ביום. נוהגים גם לא לאכול בשר צלוי בליל פסח (אלא בשר מבושל). כדי שלא ייראה כאוכל קדשים בחוץ.

ביצה מבושלת, זכר לקרבן חגיגה. יש נוהגים לאכול אותה בסעודה ולומר שזה זכר לקרבן חגיגה.

מרור – עלי חסה נקיים ובדוקים היטב מחרקים. ויש נוהגים לקחת כריין או שורש חזרת במקום. צריך לאכול כזית ולא מספיק חתיכה קטנה (ואם לא אוכלים כזית לא יוצאים ידי חובה). יש לשים לב שעלי החסה נגועים ביותר בחרקים וקשה מאוד לזהותם. שטיפה במים לא מועילה להסיר את החרקים ועל כן יש לקנות חסה מגידולים מיוחדים למניעת חרקים. יש להפריד את העלים, לשטוף היטב כל עלה בנפרד ולבדוק היטב מול האור שאין נגיעות חרקים חס ושלום.

חרוסת – תערובת טיבול שמורכבת בדרך כלל מסילאן תמרים, שקדים ואגוזים.

כרפס – סלרי נקי ובדוק היטב ללא חשש חרקים. בנוסף יש להכין קערה קטנה עם מי לימון או חומץ לטיבול הכרפס.

חזרת – מרור נוסף בשביל הכורך (חסה או כריין וכו׳).

ארבע כוסות

צריך לשתות רביעית יין (כשמונים ושתיים סמ"ק לדעת הספרדים) בכל אחת מארבע כוסות. וכן צריך לשתות את כל הכוס או רוב הכוס. לכן כדאי להכין כוסות מתאימות, לא גדולות מדי (שיהיה אפשר לשתות את רוב הכוס) ולא קטנות מדי (שיהיה בהן שיעור רביעית לצאת ידי חובה). ויש לשתות את הרביעית בבת אחת. הטוב ביותר למצוות ארבע כוסות הוא יין אדום. ואפשר כמובן גם לצאת במיץ ענבים לקידוש (ואפשר גם לשלב ולמזוג חצי יין וחצי מיץ ענבים שהיין לא יהיה חזק מדי).

היין שמוזג מחלל שבת בפרהסיה נחשב כיין נסך. לכן אם עורכים את הסדר ביחד עם מחללי שבת בפרהסיה, צריך לשים לב שהם לא ימזגו לנו את היין (אלא או שימזוג לעצמו, או שיבקש ממישהו שאינו מחלל שבת שימזוג). וכדי לצאת ממחלוקות ומצבים מביכים, כדאי להרתיח את היין לפני כן (או לקנות יין מבושל), אם יודעים שמחלל שבת ימזוג לנו את היין. ואז יין מבושל אינו נחשב ליין נסך גם אם מחלל שבת מזג אותו. בכל אופן בוודאי שאין לעשות מחלוקת בשל כך, וראוי להימנע מכעס, הקפדה ומחלוקת ככל שאפשר.

הסבה

בליל הסדר צריך להסב לצד שמאל בעת אכילת המצה ושתיית ארבע כוסות וצריך לזכור ולהקפיד על כך. צורת ההסבה היא להגיע למצב שהגוף נוטה באלכסון כארבעים וחמש מעלות לצד שמאל. ההסבה צריכה להיות בדרך חירות ולא בדרך של קושי, ולכן צריך להישען על משהו יציב בצורה נוחה (כמו למשל על כריות, משענת של כיסא או על השולחן) ולא להיות תלויים באוויר שאז זה לא נוח כלל ובוודאי לא דרך חירות. צריך להרגיש יציבים ובנוח כמו המלכים שהיו שוכבים על כרים וכסתות בשעה שאוכלים. ההסבה היא בכל פעם שאוכלים מצה (מוציא מצה, כורך, אפיקומן) ובכל פעם ששותים יין (ארבע כוסות).

והגדת לבנך

מצווה גדולה לספר ככל שאפשר ביציאת מצרים. לכן בזמן קריאת ה"מגיד" יש להבין את מה שקוראים ויש מצווה לבאר את הדברים, להוסיף מדרשים וכו'. וכל המרבה בסיפור יציאת מצרים הרי זה משובח. לכן צריך לקרוא את ההגדה בנחת. ופעמים רבות המסובים רוצים לקרוא מהר את ההגדה כדי להגיע לסעודה ומפסידים את עיקר המצווה. כדי להימנע מלחץ וחיפזון, כדאי להתכונן מראש. מי שרעב מאוד שיאכל מעט לפני כניסת החג כדי להרגיע את עצמו (ולא הרבה כדי לשמור מקום למצות).

אין לדבר דברי חול כלל בשעת ההגדה, ולצערנו הדבר מצוי שכאשר יש אורחים רבים אז מתחילים לפטפט וכל אחד מספר על העבודה ועל החיים שלו. לכן יש להשתדל למנוע את זה ככל שאפשר (מבלי להיכנס למחלוקות כמובן).

עיקר מצוות סיפור יציאת מצרים היא לילדים. ולכן צריך להשתדל מאוד לעורר את הילדים ולעניין אותם. לכן כדאי להרדים את הילדים בצהרים כדי שיהיה להם כוח להישאר ערים בלילה. לכן צריך להזדרז לערוך את הסדר מוקדם ככל האפשר (אך לאחר זמן צאת הכוכבים). לכן צריך לתת לילדים ממתקים וחטיפים טעימים לפני קריאת ההגדה. והכי חשוב זה לתת לילדים להיות חלק מהסדר, לתת להם לשאול שאלות, לעניין אותם עם חידות ומדרשים מעניינים, להעביר להם את ההגדה בצורה של משחק ולספר להם בשמחה ובנחת בלי לכעוס עליהם כלל.

אפיקומן

לצערנו רבים טועים לחשוב שזה בסדר להפסיק את הסדר לאחר הסעודה ולא ממשיכים לאחר מכן, וכך מבטלים מצוות יקרות וחשובות חס ושלום (אפיקומן, ברכת המזון, שתי הכוסות האחרונות מתוך הארבע וכו'). לכן חובה לשים לב ולעמוד על המשמר, ולא להימשך יותר מדי אחר הסעודה.

בסיום הסעודה צריך לאכול את האפיקומן (כזית מצה) לתיאבון ובהסבה. לכן צריך לשים לב לא לאכול יותר מדי בסעודה עצמה כדי שיישאר מקום לאפיקומן. אמנם האפיקומן נאכל כששבעים, אבל עם זאת לא יוצאים ידי חובה של אפיקומן באכילה גסה בכוח. לכן צריך לשים לב לא לשבוע לגמרי ולהשאיר מעט מקום.

צריך לאכול את האפיקומן לבדו ולא ביחד עם עוד מאכל, כדי שיהיה טעם מצה בפה. לאחר אכילת האפיקומן, אין לאכול דברים אחרים כדי להשאיר טעם מצה. מותר לשתות מים, ומצווה כמובן לשתות את שתי כוסות היין האחרונות מתוך ארבע כוסות, אבל אין לשתות יין נוסף או משקים משכרים אחרים מלבד הכוסות האלו. אם רוצים להמשיך ללמוד ולספר ביציאת מצרים לאחר הסדר הרי זה משובח ואפשר לשתות תה או קפה.

עוד הלכות לפסח

מצווה על הבעל לשמח את האישה והילדים, ולכן יש לקנות מתנה לאישה (בגד או תכשיט וכו') ומתנות לילדים (צעצוע או ממתק וכו'), כל אחד לפי מה שהוא אוהב. יש מצווה גם לשמח את עצמו לחג בבשר ויין, בגד חדש וכו'.

בפסח מברכים על מצה ברכת "המוציא", ולא מברכים "על אכילת מצה", שהברכה הזו שייכת רק ללילה הראשון של פסח.

אם מסיבה כלשהי לא עשו בדיקת חמץ לפני פסח, בודקים את החמץ בחול המועד פסח. ואם לא בדקו גם בפסח, אז עושים את הבדיקה אפילו לאחר הפסח (כדי לא להיכשל בחמץ שעבר עליו הפסח).

אם מוצאים חמץ בפסח בתוך הבית יש לבער אותו מיד. אם מוצא את החמץ ביום טוב אסור להרים אותו כיוון שהוא מוקצה ואסור בטלטול. לכן יכסה אותו בכלי או ינעל את דלת החדר שלא ייכשלו בו, ובמוצאי יום טוב יבער אותו.

כל זה אם מצא את החמץ בביתו. אבל אם מצא חמץ מחוץ לרשותו, כמו ברחוב או ברשות הרבים, אסור להרים את החמץ כלל כדי שלא יזכה בו. לכן ישאיר את החמץ כפי שהוא בלי לגעת בו כלל, ואפילו אם זה לחם שנמצא בביזיון שרק רוצה לשים בצד, ואפילו אם רוצה להרים כדי לשרוף אותו, בשום אופן אסור להרים אותו ואין לגעת בו.

יום טוב של פסח

ביום טוב וגם בחול המועד יש לשמוח ויש עניין לאכול בשר ולשתות יין. ויש להשתדל גם לעסוק בלימוד תורה.

יום טוב אסור במלאכה כמו שבת, אלא שהתירו במלאכות מסוימות לעשות מלאכת אוכל נפש לצורך אותו היום בלבד. לכן מותר למשל להעביר מאש לאש ולבשל לצורך אותו היום. אבל אסור להבעיר את האש, להדליק את האור או לנסוע ברכב אפילו לצורך יום טוב. כמו כן אסור לכבות את האש לאחר הבישול, ואסור אפילו להעביר מאש לאש כאשר זה לא לצורך אוכל נפש.

חול המועד

גם חול המועד אסור בעשיית מלאכה, אלא ששם התירו מלאכות לצורך המועד או לצורך דבר האבד. לכן מותר לנסוע ברכב לטיול, לקנות דברים לצורך המועד וכו'. אך אסור "לנצל" את הזמן החופשי בתיקונים שונים או עשיית עסקים. בכל זמן פנוי ראוי ללמוד תורה ולשמוח עם המשפחה.

אסור לכבס בחול המועד (גם אם זה לצורך המועד). במקרים מיוחדים בהם יש ילדים קטנים שמלכלכים את הבגדים ומוכרחים לכבס לצורך המועד עצמו, אז מותר לכבס, אבל דווקא את מה שהכרחי ולא להוסיף למכונת הכביסה בגדים נוספים לכיבוס על הדרך.

חול המועד אסור בגילוח ותספורת. ויש הרבה שמקפידים לא להתגלח בספירת העומר, אך סבורים שבחול המועד מותר כיוון שזה זמן של שמחה. אך הדבר הפוך לגמרי, כיוון שהאיסור להתגלח בחול המועד חמור יותר מהמנהג לא להתגלח בזמן ספירת העומר.

עירוב תבשילין

אם יום שביעי של פסח חל ביום שישי (כמו השנה), יש להכין בערב החג (ביום חמישי במהלך היום לפני כניסת החג) עירוב תבשילין. מעיקר הדין אסור להכין מיום טוב לשבת ולכן אסור לבשל ביום טוב לכבוד שבת (אלא רק לכבוד יום טוב עצמו), אסור להדליק ביום טוב נרות לכבוד שבת (העברה מאש לאש מותרת רק לצורך היום טוב עצמו) ואסור לעשות שום מלאכה לצורך השבת. אבל כאשר עושים עירובי תבשילין לפני כניסת היום טוב, אז העירוב הזה מתיר לנו להמשיך ולעשות את צרכי השבת.

כדי לעשות עירובי תבשילין לוקחים שני תבשילים שאותם אנו שומרים לכבוד שבת. נהוג לקחת דבר מבושל ודבר אפוי, כמו למשל מצה (בחגים אחרים חלה) ודגים (או כל שני תבשילים שרוצים לכבוד שבת). את התבשילים הללו מניחים יחד ומברכים על עירובי תבשילין (הברכה נמצאת במחזורים לחג) וממשיכים את הנוסח עד הסוף. לאחר מכן שומרים היטב על התבשילים הללו לכבוד שבת (ולא לאכול אותם ביום טוב. כדאי לשים בתוך שקית סגורה היטב בתוך המקרר, ואולי אפילו לכתוב פתק של עירוב תבשילין). כך אנחנו מצהירים לפני כניסת יום טוב שכבר התחלנו לבשל לכבוד שבת ובזכות שני התבשילים האלו יהיה מותר לנו להמשיך לבשל, להדליק נרות ולעשות את כל המלאכות הדרושות ביום טוב לצורך השבת. אם העירוב תבשילין אבד או נאכל, אין אפשרות להמשיך לבשל ולעשות את ההכנות לכבוד שבת.

דגשים לשביעי של פסח

יום שביעי של פסח זהו יום טוב והוא חלק בלתי נפרד מפסח עד הרגע האחרון. לכן ישנו איסור מוחלט להתחיל להוציא את כלי החמץ ולעשות הכנות שונות. לצערנו ישנם אנשים שרוצים לחסוך זמן ולהוציא את כלי החמץ, ובמיוחד אם רוצים להתכונן למימונה במוצאי החג. אבל צריך לדעת שזהו איסור גמור.

צריך להבין שאם מתעסקים עם חמץ בשביעי של פסח עוברים על איסור חמור של חמץ בפסח ובנוסף מתברר למפרע שמכירת החמץ כלל לא חלה (שהרי אנו משתמשים בפסח בחמץ שכביכול מכרנו) ואז גם לאחר הפסח אותו חמץ נחשב לחמץ שעבר עליו הפסח שאסור באכילה. גם אם בעוד חמש דקות החג מסתיים, איסור חמץ עומד בתוקפו עד הרגע האחרון וחבל להפסיד את כל ההשתדלות של החג בשביל עוד כמה רגעים. כמו כן ראוי לשים לב למי שמתארח במוצאי החג ואוכל אצל אחרים, שיוודא שהמארחים שלו לא יכשילו אותו באכילת דברי חמץ שהתחילו להכין אותם בפסח.

מעבר לאיסור החמץ, גם אם רק מכניסים את הכלים של פסח כדי לארגן את המטבח, או שמכינים למימונה דברי מאכל כשרים לפסח, בכל אופן עוברים על איסור של הכנה מיום טוב לחול. וכך גם אם שביעי של פסח יוצא ביום שישי (כמו השנה) ואז בשבת כבר מותר לאכול חמץ, מכל מקום ישנו איסור של הכנה משבת לחול. לכן יש להקפיד לא לעשות שום מלאכה ושום הכנה למוצאי החג עד לאחר שכבר יצא החג (או השבת).

השם יתברך יברך אותנו בפסח כשר ושמח, יבער את החמץ מלבנו, וכשם שגאלנו ממצרים כך יגאל אותנו מעבדות לחירות, מחושך לאור גדול ויביא לנו את הגאולה השלמה במהרה בימינו אמן.

עוד על

מה אנשים מחפשים?

| הילכות |

אהבתם את דבר התורה? אתם מוזמנים להוריד בחינם את הספר "מחפשים את האמת" וליהנות מדברי תורה רבים נוספים על משמעות ותכלית החיים:
לחצו כאן להורדת הספר בחינם

הכניסו את כתובת האימייל שלכם כדי לקבל את דברי התורה החדשים שמתפרסמים באתר:

4 תגובות על קיצור הלכות פסח – בצורה פשוטה וברורה

  1. מאת גדעון לבנסולד‏:

    שלום כבוד הרב
    אני בתהךיכי חזרה בתשובה
    הורי ממוצא אשכנזי בפסח בבית לא אכלו קיטניות ממתי שהתחתנתי כ- לפני כ- 30 שנה אני מקפיד יותר
    לאחרונה בשנים האחרונות המצב יותר קשה אישתי ממוצא ספרדי היא והילדים אוכלים קיטניות
    האם יש מקום להתרת נדרים
    בברכה

    • שלום גדעון,

      אינני פוסק הלכות ולכן ראוי שתתייעץ עם רב פוסק שיורה לך כיצד לפעול.
      עד כמה שידוע לי, האשכנזים קיבלו על עצמם לא לאכול אורז וקטניות והדבר הפך למנהג שאין אפשרות להתיר אותו לבודדים (זה לא נדר שאדם פרטי קיבל על עצמו, אלא קבלה כללית לקהילה שלמה).
      עם זאת, יש מקרים מסוימים שאדם חוזר בתשובה ואז נוהג לפי מנהג המקום (שזה דעת מרן השולחן ערוך שקיבלנו הוראותיו בארץ ישראל) ואז הוא לא חייב במנהגי אבותיו.
      צריך לבדוק כל מקרה לגופו ולכן ראוי שתבדוק אצל פוסק מורה הוראה.
      בהצלחה רבה.

  2. מאת עמי ממי‏:

    מלא חומר מתומצת – ממש מדריך לחג הפסח
    ישר כוח למי שעמל וכתב !

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *