ראש השנה – הדינים מגיעים ממקור הרחמים

מאת רוני פיזנטי | כ״ג באלול ה׳תשע״ב | שבת, חגים ומועדים

ראש השנה הוא חג יוצא דופן. מצד אחד זהו יום טוב של שמחה, אך מצד שני זהו יום הדין בו כל באי עולם עומדים להישפט לפני מלך מלכי המלכים. מצד אחד אסור לבכות וגם לא אומרים תחנון, אך מצד שני התפילות של היום הזה קורעות את הלב, יחד עם תקיעת השופר שמרעידה את הנפש. ישנה אפילו מחלוקת אם צריך להרבות באכילה ושתייה כמו ביום טוב או שצריך להתענות כראוי למי שעומד לדין. המעניין הוא שדווקא כל החילוקים והסתירות האלו, הם שמביאים לנו את ההשקפה הנכונה לחיים שלנו.

בימי הסליחות שלפני ראש השנה אנו מכריזים בקול "השם הוא האלוקים". לאחר ראש השנה אנו מזכירים את זה בתפילה בכל יום עד יום הכיפורים. צריך להבין מה המשמעות של המשפט הזה, שהרי לכאורה "השם" ו"אלוקים" הם שמות נרדפים לקדוש ברוך הוא. להבדיל, זה כמו לומר "הירח הוא הלבנה" או "הבלטות הם הרצפה". כולם כבר יודעים את זה, אז למה בעצם אנחנו צריכים לומר את זה? מה אנחנו מחדשים באמירה הזו?

ידוע שלשמות השונים של הקדוש ברוך הוא יש משמעות שונה. אף אחד מאיתנו לא יכול לתפוס את מציאות השם יתברך כפי שהוא באמת, אז השמות והכינויים שלו נותנים לנו מושג כלשהו בהנהגה ובצורת ההתגלות שלו אלינו כאן. כאשר אנו מציינים את שם השם (שם הויה ברוך הוא), אנו מתכוונים להנהגת הרחמים של הקדוש ברוך הוא. כאשר אנו מציינים את שם אלוקים, אנו מתכוונים לתקיפות ודין. בכל פעם שנדרשים תקיפות, עוצמה, דין, צמצום וכו', השימוש הוא בשם אלוקים. כמו למשל בתחילת ספר בראשית בבריאת העולם נאמר כמה פעמים "ויאמר אלוקים" שהרי נדרשים צמצומים וגבולות והרבה תקיפות כדי לברוא את העולם. לעומת זאת במקרים של רחמים כמו למשל ביג' מידות של רחמים מוזכר שם הויה ברוך הוא.

מכאן המשפט הזה מקבל משמעות שונה לגמרי. כשאנו אומרים "השם הוא האלוקים" זה בעצם אומר שהקדוש ברוך הוא שמתנהג איתנו במידת הרחמים הוא הקדוש ברוך הוא שמתנהג איתנו במידת הדין. לפעמים אנו שקועים בתוך החיים שלנו ונתקלים במצבים בהם דברים לא מסתדרים לנו. אנו מרגישים דינים מרחפים מעל ראשנו וחושבים שהנהגת העולם היא חס ושלום אכזרית. הרבה שאלות נובעות מתוך המקום הזה, "למה השם לא עוזר לי?", "איפה אלוקים היה בשואה?", "איך הוא נותן למלאך המוות לשלוט?", "למה הוא לא עוצר את היצר הרע?" וכו'. צריך להבין שזוהי אחת ההנהגות בהן הקדוש ברוך הוא מנהיג את העולם. זה לא שסתם כך במקרה יצא שיש רע ואז אנו שואלים מדוע הקדוש ברוך הוא לא עוצר את הרע הזה. הקדוש ברוך הוא לא צריך "להילחם" ברע, שהרי הוא כל יכול ואין פה בכלל מלחמה, שאם הוא רוצה בכך הוא מעלים את הרע ומבטל את קיומו ללא קושי. אלא זה הקדוש ברוך הוא בעצמו ברא את כל העולם, וכחלק מזה הוא ברא גם את הרע. גם הרע הוא נברא של הקדוש ברוך הוא, אין שום דבר מקרי ואין לשום דבר כוח אם השם יתברך לא רוצה לתת לו כוח. הוא ברא את הרע, אך לא בשביל שיהיה לו קיום, אלא כדי שנשתמש בו כדי להתעלות ולהתחזק ולהתקדם לכיוון התכלית שלנו. כמו שאבא לפעמים עוצר את השפע ומביא דינים על הבן שלו מתוך האהבה שלו כדי לחנך ולקדם את בנו. הכל בעצם בא לטובתנו, גם הדינים מגיעים ממקור של רחמים.

כאשר אנו מבינים שקיימת הנהגה של דין בעולם וקיימת הנהגה שונה של רחמים, אנו עלולים לחשוב שחס ושלום ישנם כמה גורמים השולטים עלינו. ישנו למשל יצר הטוב וישנו יצר הרע, ישנה מידת הרחמים וישנה מידת הדין, יש מלאכים טובים ויש מלאכי חבלה. אז אפשר לחשוב שכביכול ישנן חס ושלום שתי רשויות לעולם. כאן אנחנו משלימים את התמונה ומכריזים "השם הוא האלוקים". אם נשאל את עצמנו מי זה אלוקים שמביא עלינו דינים קשים כל כך? התשובה היא "השם הוא האלוקים". הקדוש ברוך הוא שמנהיג את העולם במידת הרחמים, הוא אותו אחד שמתלבש בהנהגה של מידת הדין לטובתנו.

כך בנוי ראש השנה. יום דין מצד אחד, אך יום חג ושמחה עם קידוש וסעודה מהצד השני. כך גם צריכים להיות כל החיים שלנו, צריכה להיות בתוכנו יראת שמיים, אך עם זאת אהבת השם. זוהי הדרך הנכונה לעבוד בה את השם יתברך. חשוב להיות בשמחה בכל רגע, ליהנות ולא לתת לצער להשתלט עלינו, אך עם זאת אנו מוכרחים להיות רציניים כדי להתקדם בחיים שהרי הליצנות וההוללות מביאים את האדם לשאול תחתית. בכל יום אנו צריכים לחשוב על יום הדין ביראה, שהרי לא לחינם באנו לעולם וישנה מטרה אותה אנו צריכים להספיק להשיג, אך יחד עם זאת העצבות, הכעס והפחד הם דברים מזיקים שלא יאפשרו לנו להתקדם לשום מקום ולכן אנו מוכרחים לנטרל אותם על ידי שמחה, ביטחון, אמונה ואהבה. אי אפשר רק לאהוב, מי שאוהב ללא גבולות מזיק לעצמו ולאדם שהוא אוהב. האהבה האמתית מגיעה לאחר צמצום ומתוך עבודה והשקעה. אם נאכל רק שוקולד במשך יומיים אנו נשנא את זה. כדי לאהוב צריך לשלב גם צמצומים וגבולות. לכן קל ויפה לומר שצריך לעבוד את השם רק באהבה, אך במציאות אנו מוכרחים לשלב בין האהבה והיראה, אחרת אנו משקרים לעצמנו.

בראש השנה אנו לומדים את ההנהגה הנכונה שצריכה להיות לנו. שמחה פנימית משולבת עם רצינות וכובד ראש. אהבה עם יראה. קלילות עם מחשבה רצינית. שהרי כל אלו נובעים ממקור אחד ויחיד: "השם הוא האלוקים". כך גם אנו מייחדים את שמו של הקדוש ברוך הוא כמה פעמים בכל יום באמירת "שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד", השם שמנהיג במידת הרחמים הוא אלוקינו שמנהיג את העולם המידת הדין, והכל ביחד זה השם אחד מתוך רחמים גדולים. כל הדינים מגיעים ישירות ממקור הרחמים, הכל לתועלתנו, כי רק לאחר שחווינו את הרע, נוכל באמת להעריך ולאהוב את הטוב. שנזכה בע"ה להכתב ולהחתם לשנה טובה ומבורכת, שנה של אהבה ויראה, שנת גאולה בבניין בית המקדש במהרה.

עוד על ,

אהבתם את דבר התורה? אתם מוזמנים להוריד בחינם את הספר "מחפשים את האמת" וליהנות מדברי תורה רבים נוספים על משמעות ותכלית החיים:
לחצו כאן להורדת הספר בחינם

הכניסו את כתובת האימייל שלכם כדי לקבל את דברי התורה החדשים שמתפרסמים באתר:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *