ראש השנה – להתחיל ברגל ימין

מאת רוני פיזנטי | כ״ז באלול ה׳תשע״ה | שבת, חגים ומועדים

ראש השנה זהו יום גורלי במיוחד שקובע מה יהיה איתנו במשך כל השנה. יום של דין בו ספרי חיים ומתים נפתחים. יום שבו נגזרים הדינים ונכתבים הגורלות של כל אחד ואחת. אבל עשרה ימים לאחר מכן ישנו יום הכיפורים בו עדין אפשר לשנות ולתקן ורק אז נחתם הדין. ואז מגיע גם הושענא רבא שאז זהו הזמן של החיתום הסופי בהחלט שבו נמסרים הפתקים. ולאחר כמה חודשים יש גם את זאת חנוכה שמסמל את החיתום הסופי לגמרי בצורה מוחלטת וסופית בהחלט.

כל זה מעלה מחשבה, שאם גם ככה יש לנו כל כך הרבה תחנות חיתום בדרך, אז לכאורה בשביל מה בכלל להתאמץ בראש השנה? הרי הכל הולך אחר החיתום וזה מה שבאמת קובע. גם אם חס ושלום גזר הדין יהיה גרוע ביותר, נוכל לתקן את הכל ביום הכיפורים. ואם לא, אז עדין יש זמן לפחות עד הושענא רבא. ומהצד שני, גם אם נתאמץ בראש השנה וניכתב לשנה מוצלחת ומושלמת, עדיין אם לא נתאמץ ביום הכיפורים אנו עלולים לאבד הכל. אז למה להתאמץ בראש השנה?

ראשית כל, חשוב לציין שהשאלה הזו מכילה עוקץ בתוכה. שהרי אם אדם באמת חושב בצורה כזו, זה לבדו מוכיח שהתשובה שלו אינה אמתית. הרי אם אדם באמת מתכוון לעשות תשובה, אז הוא רוצה להתקרב להשם בכל מחיר בלי לחשוב איך הוא יוכל להתחמק. לצורך המחשה, תארו לכם שאדם כלשהו מכה את חברו ואז מבקש סליחה, ואחר כך מנסה לעשות חישובים איך שוב להכות אותו כשהוא מראש כבר מתכנן שיומיים לאחר מכן הוא יבקש סליחה. הרי כל זה מראה שהסליחה שהוא ביקש לא היתה אמתית מההתחלה. לכן האומר אחטא ואשוב אין מספקין בידו לעשות תשובה. כי אם מראש הוא יודע שהוא יחטא ואז יעשה תשובה, אז זה אומר שהתשובה לא אמתית ולא נובעת מחרטה.

אבל עם זאת, השאלה הזו עוברת בראש לכולנו. בשביל מה צריך להתאמץ בראש השנה? הרי אפשר לא לעשות עבירות, אבל גם לא להתאמץ יותר מדי. סתם להעביר את עשרת ימי תשובה עד יום הכיפורים ואז באמת נתאמץ בכל הכוח וביום אחד נוכל לתקן את הכל ולקבוע לעצמנו שנה מצוינת.

אבל צריך לדעת שאי אפשר לקפוץ דרגות במהירות גבוהה כל כך. כל החיים שלנו הם תהליך והיום שעובר מוליד את היום הבא בהתאם לבחירות שלנו ולפעולות שאנו עושים. מצווה גוררת מצווה, עבירה גוררת עבירה וההתפתחות שלנו היא הדרגתית. אדם שאתמול היה שקוע בים של עבירות ותאוות לא יכול מחר להפוך להיות גדול הדור. אבל הוא כן יכול להפוך להיות אדם מתון יותר שעושה פחות עבירות. אם יבחר בזה, אז לאחר מכן הוא יוכל לבחור להפסיק עם העבירות לגמרי ולהתחיל לקיים מעט מצוות, לאחר מכן יוכל לבחור להוסיף עוד מצוות, וכך יוסיף עוד מצוות וילמד עוד תורה עד שיוכל להגיע למקומות גבוהים ביותר. אם ימשיך את העליה הרוחנית שלו בהתמדה ושקדנות, אז בהמשך הדרך בהחלט יוכל להפוך להיות גדול הדור ממש, למרות שלפני כן זה היה רק חלום. ביום אחד זה לא יכול לקרות, אבל עם סבלנות והתמדה זה אפשרי.

אם אדם מחכה כל השנה שביום הכיפורים הוא יוכל להתחבר להשם, אז כנראה שהוא ימצא את עצמו מתקשה להתחבר. אדם לא יכול להתנתק לגמרי מכל מה שעשה לפני רגע. המחשבות מציפות אותו והרגש מותאם להרגלים שלו. הוא לא יכול ללחוץ על כפתור שפתאום יגרום לו להתרגש מתפילה מעומק הלב. הוא יפתח את הסידור ויתחיל להתנועע כמו כולם מסביבו, אבל מבפנים הוא יחשוב על משחק הכדורגל או על הסטייק שהוא רוצה לצאת הצום. כדי להתחבר באמת מוכרחים לעשות הכנות לפני כן. צריך לקחת זמן להתחבר לדברים ולעשות עליה רוחנית בהדרגה. לכן יש את עשרת ימי תשובה, את ראש השנה, את הסליחות וכו׳. מתחילים להתארגן הרבה לפני כן כדי להגיע מוכנים.

ראש השנה זהו יום מיוחד בו אפשר להתחיל דף חדש. הקדוש ברוך הוא דן את כל העולם וכעת זו ההזדמנות שלנו להראות לו שאנחנו אנשים שונים, או לפחות שאנו חפצים להשתנות. עם מאמץ קטן אפשר להתחיל את הכל ברגל ימין, ומכאן נוכל להתקדם עוד ועוד כך שנגיע מוכנים לחיתום הסופי. ראש השנה כבר קובע את הכל. הדין נכתב, הגזירות מוכנות והכל כבר נקבע לכל השנה. נכון שאמנם אפשר עדין לשנות, אבל צריך הרבה יותר להתאמץ כדי לשנות לאחר מכן.

תארו לכם שאדם שחונה במקום שאסור לחנות מקבל דו״ח והוא רוצה לנסות לבטל אותו. אם הוא שם לב שהשוטר רוצה לתת לו את הדו״ח, הוא יכול מיד לפנות אליו ולדבר אל לבו כדי שירחם עליו. אבל אם הוא כבר התחיל לכתוב את הדו״ח, אז יהיה הרבה יותר קשה לשכנע אותו לבטל אותו. למרות שזה עדין אפשרי, אבל זה מסובך יותר. לאחר שאותו אדם כבר קיבל את הדו״ח זה עדין לא אבוד, שהרי הוא יכול לערער ולכתוב בקשה לביטול הדו״ח או בקשה להישפט, אבל ברור שזה כבר תהליך יותר בעייתי ומייגע שמצריך מאמץ רב יותר. ואם כבר עברו כמה חודשים מאז שקיבל את הדו״ח, אז כעת הסיכויים שלו לביטול הדו״ח יורדים עוד יותר. הכל תלוי מתי האדם מתעורר.

אבל מעבר לכל האפשרויות האלו, ישנה אפשרות נוספת שהיא הטובה מכולן. תארו לכם שאותו אדם היה מתעורר לפני שהשוטר בכלל הגיע לשם. אם אותו אדם היה יודע שאסור לחנות באותו מקום והיו מזהירים אותו שהשוטר נמצא בסביבה, הוא יכול היה להזיז את הרכב שלו וכך להימנע בכלל מכל הסיפור הזה כמעט בלי מאמץ. ככל שהאדם מתעורר מוקדם יותר וככל שהוא מגיע מוכן יותר, כך יהיה לו קל יותר והוא יוכל להשיג יותר.

להבדיל בין הקודש ובין החול, ראש השנה זה היום בו הכל מתחיל. שם אפשר לשנות את הכל. כמו שקובעים איפה לחנות כדי להימנע ממצבים לא נעימים, כך אפשר לקבוע כיצד לנהוג ביום הדין. לחשב את המעשים ולנסות לעשות השתדלות להתקרב להשם יתברך בכל צעד. זה היום בו אפשר להתעלם מכל מה שהיה בשנים הקודמות ואפשר לפתוח דף חדש ונקי.

אמנם החיתום הוא ביום הכיפורים, אבל אז חותמים על מה שכבר נכתב בראש השנה. אם אדם מערער על פסק דין מסוים שהתקבל, אז אפשר לדון בזה ואפשר קצת לשנות אותו, אבל לא ישנו את גזר הדין מהיסוד. אותו נהג שחנה במקום אסור יכול לערער ואז לקבל הנחה בתשלום הדו״ח, או שאולי אפילו יוותרו לו על הדו״ח. אבל בוודאי שלא יגידו לו שבעקבות החניה האסורה החליטו לקנות לו במתנה רכב חדש או לזכות את חשבונו בסכום כסף כלשהו.

לא מצוי שבית הדין העליון ישנה את פסק הדין מאדם שיצא אשם לאדם שצריך לתת לו פרס. אפשר לוותר לו קצת או להמתיק את העונש, אבל לא ישנו את כל פסק הדין מהשורש. אם אדם יצא חייב בבית דין ונתנו לו גזר דין של 20 שנה בכלא, אז הוא יכול לערער ולקבל 15 שנה במקום. אבל אף אחד לא יגיד לו פתאום שהחליטו שהוא זכאי וגם מגיע לו פיצויים של מיליון דולר. בראש השנה פסק הדין כבר נקבע ונכתב. לאחר מכן אפשר לערער ולשנות, אבל הרבה יותר קשה לשנות והשינוי לא יהיה גדול כל כך כמו שנוכל לעשות שינוי לפני כן.

לאחר שנקבעה גזירה לא טובה חס ושלום, עדין אפשר לשנות אותה. אפשר להתפלל מעומק הלב, לעשות תעניות, לקבל קבלות ובעיקר לעשות תשובה, וכל זה יוכל להועיל לבטל את הגזירה. אבל בראש השנה אנחנו במצב האידיאלי לפני שהגזירה נגזרה בכלל. בראש השנה אפשר בקלות יחסית ובמעט מאמץ להביא שפע עצום וברכה גדולה לחיינו. אם כבר מההתחלה הגזירות יהיו טובות, אז לאחר מכן בימי החיתום נוכל לשבח אותן יותר ולהעצים את השפע. במקום לקבל עונש כבד ולהתחנן ביום כיפור שימתיקו לנו אותו, נוכל לקבל פרס. בראש השנה אפשר לא רק לבטל את הדברים השליליים בקלות, אלא גם להביא לחיינו שפע של דברים חיוביים.

בראש השנה אנו קובעים לעצמנו נקודת פתיחה שממנה נוכל להתעלות עוד ועוד. אם אדם מתחיל חס ושלום ברגל שמאל בראש השנה, אז לאחר מכן הוא צריך להיות עסוק בביטול כל הדינים הקשים מאותה נקודה בה דנו אותו. אבל אם התחלנו ברגל ימין בראש השנה, אז כבר מההתחלה פסק הדין הוא טוב וכעת נוכל להמשיך להתעלות ולהרחיב את השפע שנקבל בעזרת השם יתברך.

ראש השנה זו מתנה נפלאה שקיבלנו שמוחקת את הכל ומשאירה לנו דף לבן ונקי שתלוי בנו במה שנמלא בתוכו. אנו מוכרחים להתחיל ברגל ימין כדי לשנות את כל השנה כולה לטובה יותר. בראש השנה נתאמץ יותר מהרגיל ונתעלה על עצמנו. ניקח על עצמנו קבלות טובות, נקדיש זמן ללימוד תורה, נתפלל מעומק הלב בכל רגע פנוי, נדבר עם השם יתברך ונבקש ממנו לקרב אותנו אליו ולגזור עלינו גזרות טובות, נקפיד על קיום מצוות שונות כדי להרבות זכויות, נימנע מעבירות שעלולות לקלקל לנו את כל השנה ולהביא חס ושלום דינים קשים, נשתדל לדבר דברים טובים ולחשוב דברים טובים, נתחשב בזולת ונשתדל לא לכעוס כלל, ננסה לקבל עוצמות רוחניות ובעיקר ננסה בכל רגע פנוי להתחבר להשם יתברך. השם יזכה את כולנו לשנה טובה ומבורכת של שפע עצום ברוחניות ובגשמיות.

עוד על , ,

אהבתם את דבר התורה? אתם מוזמנים להוריד בחינם את הספר "מחפשים את האמת" וליהנות מדברי תורה רבים נוספים על משמעות ותכלית החיים:
לחצו כאן להורדת הספר בחינם

הכניסו את כתובת האימייל שלכם כדי לקבל את דברי התורה החדשים שמתפרסמים באתר:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *