מצוות שילוח הקן וטעמי המצוות – פרשת כי תצא

מאת רוני פיזנטי | ח׳ באלול ה׳תשע״ד | פרשת השבוע - דברי תורה על הפרשה

מצוות שילוח הקן היא מצווה נדירה ומורכבת שרבו הפירושים עליה ונחלקו חכמים בטעמיה ובפרטיה. אבל ככל שמעמיקים יותר בהתבוננות על המצווה הזו, כך מבינים כמה אנחנו קטנים, כמה השם יתברך משגיח בהשגחה פרטית וכמה אנחנו צריכים לדקדק בעשיית המצוות רק מתוך שכך השם ציווה בלי התחכמויות מיותרות.

מטבע הדברים אנשים אוהבים לדעת את הטעם של כל דבר שהם עושים, ובצדק כמובן. הרי אף אחד לא רוצה לגלות שהדברים שהוא עושה הם חסרי משמעות לחלוטין. יש כאלו שפעם שמעו משהו, העבירו את זה הלאה וכך זה התפשט בכל העולם. אבל כשחוקרים לעומק, מגלים שזו היתה סתם טעות, הגזמה, דברים שהוצאו מהקשרם או סתם סיפורים חסרי בסיס. יש הרבה מנהגי טעות שמישהו ראה את השני עושה משהו ואז חיקה אותו בלי להבין וכך לאט לאט עולם שלם החל לקיים מנהג חסר כל תוכן רק בגלל איזה שוטה שהחליט לנהוג כך בזמן שראו אותו וחשבו שכך צריך לנהוג. לכן בוודאי שאסור להיות עוורים וצריך לחקור ולבדוק כל מנהג וכל דבר שאנו עושים.

אבל כאשר הדבר נוגע למצוות התורה הדבר הוא שונה. אמנם גם כאן יש בוודאי עניין גדול לחקור ולהעמיק, וזו אפילו מצווה עצומה ללמוד תורה ולהתעמק בפרטים, אבל בסופו של דבר אנחנו מגיעים למשהו שהוא גדול יותר מאיתנו ולכן אין לנו אפשרות לתפוס את הדבר. במקרה כזה עלינו לוודא שאנו סומכים על מי שציווה את המצוות, ואז לקיים אותן מתוך אמונה בו.

לצורך דוגמה, הדבר דומה לאדם שמקבל טיפול אצל רופא שמדריך אותו כיצד לנהוג ואילו תרופות עליו לבלוע. אותו אדם לא צריך לחקור כעת את החומרים שבתוך התרופה, ללמוד 8 שנים רפואה ולחקור את כל הדברים מסביב. אותו אדם פשוט צריך לוודא שהוא סומך על הרופא, ואם באמת הרופא נאמן בעיניו, אז הוא צריך לסמוך על מה שהוא אומר. כך בעניין המצוות, כל מה שצריך הוא לוודא שאנחנו סומכים על הקדוש ברוך הוא שברא אותנו, שיודע לפנימיותינו, שברא את כל העולם, שיכול לשנות הכל כרצונו ושאוהב אותנו מאוד. כמו ילדים קטנים שסומכים על הוריהם שמבינים יותר טוב מהם, כך אנו הילדים של הקדוש ברוך הוא צריכים לסמוך על הציוויים שלו.

מצוות התורה ניתנו לנו מהשם יתברך שאוהב אותנו ורוצה בטובתנו. גם אם לפעמים נראה לנו דבר לא הגיוני, זה רק משום שהתפיסה שלנו לקויה. הוא הטוב המוחלט ואנחנו בעלי טוב מוגבל. את כל הרחמים והטוב שלנו קיבלנו ממנו, וזה אפילו לא חלקיק קטן מהרחמים העצומים שיש לו. לכן עלינו לקבל על עצמנו את המצווה ולהשתדל לקיים אותה בלי קשר להבנה שלנו. בנוסף, כדאי ללמוד את הטעמים שלה ולחקור כחלק מלימוד התורה. אבל בוודאי שלא החקירות שלנו הן אלו שצריכות להשפיע עלינו אם לקיים את המצווה או לא.

פרשת כי תצא מתארת לנו את מצוות שילוח הקן. לכאורה טעם המצווה נראה משום רחמים. אם נרצה לקחת לנו אפרוחים או ביצים מתוך קן ציפור, אז נשלח את האם לפני כן כדי שלא תראה בצער בניה או שלא ניקח את האם ואז לא יהיה מי שיטפל בבנים. אבל הדבר נראה תמוה ביותר, שהרי אם הסיבה היא רחמים, אז מדוע התורה מתירה לנו לקחת את הבנים? הרי האם תחזור, תראה שלקחו לה את בניה ותצטער על כך. ובכלל, מדוע אין את המצווה הזו על שאר בעלי חיים? למה מותר לשחוט? למה מותר לנו להרוג ג'וקים ויתושים בלי חרטה ורגשות אשמה? למה מקריבים קרבנות? אלא שמובן הדבר שזו לא באמת הסיבה.

המשנה במסכת ברכות (לג:) אומרת שיש דברים מסוימים שאסור להוסיף לתפילה, כמו "האומר על קן ציפור יגיעו רחמיך… משתקין אותו". הכוונה היא שאם אדם רוצה להתפלל ולומר להשם יתברך שכמו שהוא ריחם על קן ציפור כך ירחם עלינו, משתקין אותו ולא נותנים לו לומר את זה. הגמרא שם מסבירה את הטעם "מפני שמטיל קנאה במעשה בראשית". כלומר לא יתכן שרחמיו של השם יתברך רק על ציפורים מסוימות ועל כל שאר הבריות הוא לא מרחם חס ושלום. טעם נוסף "מפני שעושה מידותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים ואינן אלא גזירות". כלומר אדם חושב שהוא ציווה את המצווה הזו משום רחמים, אבל המצווה הזו היא גזירת השם שרצה לזכות את ישראל.

כל המצוות הן גזירות השם בלי טעם. אם נתבונן לעומק הדברים, נבין שהקדוש ברוך הוא לא היה מוגבל כשברא את העולם או כשנתן את המצוות. אנחנו חושבים לעצמנו שהקדוש ברוך הוא נתן את המצוות כי הכיר היטב את חוקי העולם וידע מה יהיה לטובתנו. אבל זה חס ושלום מראה זלזול בבורא לחשוב כך כאילו שהוא מוגבל. הרי הקדוש ברוך הוא לא היה מוגבל על פי חוקי הטבע. הדבר הוא הפוך. העולם נברא בצורה שתתאים למצוות. חז"ל מלמדים אותנו שתתקע"ד דורות לפני שנברא העולם התורה הייתה קיימת. הקדוש ברוך הוא הסתכל באורייתא וברא עלמא. קודם הייתה תורה, ורק לאחר מכן על פי התורה נברא העולם.

לצורך דוגמה, השם ציווה אותנו לא לגנוב. אנחנו יכולים להבין שגניבה זה דבר לא טוב ולכן השם שחפץ בטובתנו ציווה אותנו לא לעשות זאת. אבל הדבר הפוך. הקדוש ברוך הוא ציווה אותנו לא לגנוב בתורה הקדושה, כי כך הוא גזר מסיבות שאינן ידועות ומובנות לנו. לאחר שכבר התורה הייתה קיימת, הוא ברא עולם עם חוקים שיתאימו לכתוב בה. לצורך העניין, אילו היה מחליט לתת לנו מצווה לגנוב, הוא היה יכול לברוא עולם בו גניבה זה דבר טוב. היינו גונבים אחד מהשני וכולם היו מאושרים מכך כי זה היה הטבע והחוקיות בעולם וזה היה טבוע גם בתוך פנימיותנו. אלא שכעת הבורא החליט לתת לנו את התורה שאנו מכירים עם המצוות הכתובות בה, ואז כל העולם נברא על פיה. כעת ישנו איסור לגנוב ולכן המציאות בעולם היא שזה דבר לא טוב.

תארו לכם שיבוא אדם וינסה לפרש את מצוות שילוח הקן ולתת לה טעם של רחמים ויחליט שזהו הטעם היחיד. לאחר מכן הוא יגלה שיש חלק מהפוסקים שסוברים שמצוות שילוח הקן היא חיוב על האדם, כך שאם הוא נתקל בקן של ציפור אז עליו לשלח את האם ולקחת את הבנים גם אם הוא לא רוצה בהם כלל. הוא יעשה חישוב קצר ויגיע למסקנה שאין פה בכלל רחמים. למה לקחת את האפרוחים ולצער את הציפורים אם אנחנו כלל לא רוצים אותם? לכאורה זה נשמע כמו רשעות. אותו אדם יחשוב שהוא מבין טוב יותר מהשם יתברך או שהוא יותר מרחם ממנו, ואז עלול להגיע לכפירה בכל התורה. מי שיתעמק בטעמי המצוות וינסה להבין אותם מתוך שכל והיגיון בלבד עלול ליפול, כי אף אחד לא ירצה לקיים ברית מילה מתוך שכל וכל אחד יכול להגדיר את עונג השבת שלו בצורה אחרת. בצורה כזו כל אחד יעשה מה שנוח לו מתוך ההבנה המוגבלת שלו ולא מתוך התורה האלוקית. אלא שעלינו להבין שכל המצוות הן גזירות השם וישנם טעמים רבים לכל מצווה, אלא שלא הם הסיבה שצריך לקיים אותה. את המצוות אנחנו מקיימים כי כך השם ציווה.

לפני סיום, למי שבכל זאת מחפש טעם למצוות שילוח הקן, אז הזוהר הקדוש (זהר חדש מאמר קן ציפור) מביא טעם למצווה שכאשר משלחין את האם מהקן היא מצפצפת והולכת (מתוך צער) ואז הממונה על העוף בא לפני הקדוש ברוך הוא ומעורר את רחמיו, ואז הקדוש ברוך הוא מרחם על בניו ועל כל העולמות וסולח לכולם. כל העולם עובר להנהגה של רחמים רק מתוך אותה מצווה של שילוח הקן שקיים אותו יהודי. האם רומזת לשכינה והבנים רומזים לישראל שבגלות ומתוך כך מתעוררים רחמים רבים על כולנו.

תארו לכם שאם היינו חושבים שטעם המצווה הוא משום רחמים על הציפור בלבד, אז היינו מרחמים עליה ועוזבים אותה בלי לקיים את המצווה ואז אולי הציפור הייתה ממשיכה לצייץ לה בכיף, אבל כל העולם היה בהנהגה של דין והיינו מפסידים רחמי שמיים עצומים על כל העולם. תחשבו על כל הצער שעם ישראל עובר ועל כל הבעיות והקשים של כל אחד ואחת, כמה שרחמי שמיים היו יכולים לעזור לנו. לכן אסור להסתמך על טעמי המצוות, וגם לא על הטעם הנוכחי שהבאנו מהזהר הקדוש. זה טוב ללמוד ולדעת, אבל תמיד יהיו דברים נשגבים יותר שאין לנו השגה בהם לעת עתה. לכן עלינו לקיים את כל המצוות מתוך יראת שמיים ולא לעשות חשבונות וטעמים כדי לראות אם זה משתלם לקיים את המצווה או לא.

השם יתברך יזכה את כולנו לקיים מצוות מתוך אמונה שלמה רק מתוך שכך השם ציווה. נזכה לעורר רחמי שמיים גדולים וכך מתוך רחמיו השם יתברך יגאל אותנו גאולה שלמה במהרה בימינו אמן.

Print Friendly, PDF & Email

עוד על

הצטרפו לקבלת דברי תורה מחזקים מהאתר (מעל 1,200 מנויים):

2 תגובות על מצוות שילוח הקן וטעמי המצוות – פרשת כי תצא

  1. מאת דניאל‏:

    סליחה אבל אסור לכתוב כאלה דברים.לומר שהעיקר לא להבין זה גובל בכפירה ממש.תראה במורה נבוכים ח"ג פרק מח.

    • אני לא יודע על איזה דברים אתה מדבר שאסור לכתוב, אבל לא זכור לי שכתבתי ש״העיקר לא להבין״.
      צריך לקיים את המצוות ללא קשר להבנה שלנו. זה לא אומר שאסור להבין או שהעיקר זה לא להבין, להפך, כתבתי במפורש שיש עניין גדול להבין ושזה לימוד תורה להבין. אלא שצריך לעשות בכל מקרה בין אם אנחנו מבינים או לא. נעשה ונשמע. קודם מקבלים את הדברים כגזירת מלך, ואחר כך מבררים את הדברים ומנסים להבין.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *