תמיד יש ברירה ותקווה – פרשת כי תשא

מאת רוני פיזנטי | י״ב באדר א׳ ה׳תשע״ד | פרשת השבוע - דברי תורה על הפרשה

פרשת כי תשא מספרת לנו על חטא העגל. למרות חומרת המעשה, כאשר הקדוש ברוך הוא מספר למשה על מעשה העגל הוא רומז לו שכעת המשך מהלך הדברים תלוי בו (במשה). השם יתברך אומר למשה ״ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם…״ (שמות לב, פסוק י). צריך להבין שבינתיים הקדוש ברוך הוא סיפר למשה על המעשה ומשה עדין לא דיבר בכלל, אז כאשר הוא אומר ״הניחה לי״ הדבר תמוה, שהרי ממה משה צריך להניח לקדוש ברוך הוא? אלא שמתוך הדברים משה מבין שהקדוש ברוך הוא תלה את חרון האף בכך שמשה יניח לו. משמע שאם משה יבחר לא להניח ולהתפלל על ישראל, הקדוש ברוך הוא ירחם עליהם.

הדבר מלמד אותנו את הנהגת השם יתברך לדורות. לפעמים אנחנו מקבלים סימנים מלמעלה. לכל אחד יש פה ושם איתותים שהוא מקבל מהקדוש ברוך הוא. רוב האנשים מתעלמים מהאיתותים ולא מייחסים אליהם חשיבות וכך לא מתקנים שום דבר. שאר האנשים בדרך כלל מסתכלים על הצד השלילי ואז מבינים מהאיתותים שהקדוש ברוך הוא מעניש אותם, משלימים עם העובדה שהחיים אכזריים וכך גם הם לא מתקנים שום דבר. אבל חשוב להבין שהקדוש ברוך הוא מדבר איתנו ונותן לנו סימנים מסיבה מסוימת. הוא לא רוצה להתאכזר אלינו, אלא הוא רוצה לרחם עלינו, רק שהדבר כעת תלוי בנו.

אם נתבונן בסיפורי התנ״ך, נגלה שההנהגה הזו חוזרת על עצמה לאורך כל הדרך. בני האדם חוטאים ואז נענשים, אבל אז מי שזוכה לעשות תשובה, זוכה לקבל רחמים גדולים מלמעלה. זה התחיל עם קין שאמר ״גדול עווני מנשוא״ וקיבל הקלה מיידית בעונש, המשיך בכל הדורות לאחר מכן דרך חטא המרגלים בו היו מעטים שזכו לעשות תשובה ולא קיבלו את העונש בשנה האחרונה וזכו להיכנס לארץ (במדרש על טו באב), דרך דוד המלך שעשה תשובה וזכה להיות רגל רביעית במרכבה, דרך אנשי נינווה שעשו תשובה לאחר ששמעו על הנבואה של יונה הנביא, דרך סיפור המגילה שם עשו ישראל תשובה והפכו את הגזירה וכך הדבר ממשיך עד לדורות שלנו. כל מה שצריך הוא לעשות תשובה ואז אפשר להפוך את הגורל.

ישנם ארבעה שמתו בעטיו של נחש, שלא חטאו מעולם והסיבה היחידה שמצאו להם כדי לקחת אותם מהעולם היתה חטא אדם הראשון בגן עדן. אמנם אותם ארבעה הם צדיקים גדולים, אבל ידוע שגדולי הענקים שמהווים את עמודי היסוד של העולם, כמו שלושת האבות הקדושים, יוסף הצדיק, משה רבינו או דוד המלך לא נכללים בתוך הארבעה האלו. כלומר יוצא מכאן שישנם ארבעה שלא חטאו מעולם, אך עם זאת ישנם צדיקים גדולים שכן חטאו ובכל זאת נמצאים בדרגה גבוהה יותר. כי לא החטא הוא זה שמפיל אותנו, אלא ההידבקות שלנו בחטאים היא שמפילה. לכל אחד יכול לקרות שיחטא, אבל הדבר נמצא בידיים שלנו לעשות תשובה. רוב האנשים לא מבינים את זה ואז משלימים עם העונש המר, אבל ישנם אנשים חכמים שעוזבים את החטא ועושים תשובה ואז הקדוש ברוך הוא מרחם עליהם.

כאשר מנוח, אביו של שמשון הגיבור, הבין שראה מלאך אלוקים, הוא אמר לאשתו שכעת הם בוודאי ימותו לאחר שראו את המחזה הזה. אשתו הסבירה לו בהיגיון שאם הקדוש ברוך הוא רצה להרוג אותם, הוא לא היה מראה להם את כל זה. כל אחד יכול לעשות את ההיגיון הזה על החיים שלו. אם הקדוש ברוך הוא מאותת לנו ונותן לנו נסיונות, זה אומר שהוא רוצה שנעמוד בנסיונות, נתקדם ונעשה תשובה. הוא רוצה לרחם עלינו ורק מנסה להסביר לנו מה הוא רוצה מאיתנו. אנשים חושבים שהקדוש ברוך הוא שונא אותם חס ושלום, אבל אם זה היה כך אז הוא כלל לא היה נותן לנו נסיונות ולא נותן שום סימנים ואיתותים. אם הוא באמת היה מתייאש מאדם מסוים, אז הוא לא היה נותן לו קיום, ובטח שלא היה מוכיח אותו.

זהו היגיון פשוט. מי שרוצה להזיק לאחר עושה זאת בלי לדבר ולהזהיר. אם מישהו מאיים על האחר, זה אומר שהוא רוצה לתת לו ברירה כדי שישנה את דרכיו. אב שאוהב את בנו מאיים בעונשים. אם צריך אז הוא גם באמת מעניש לפעמים. אבל כל זה מתוך רצון שהבן ישנה את דרכו. הוא לא רוצה להזיק לבנו, אלא רוצה לרחם עליו ורק מחכה שיעשה תשובה. כך הקדוש ברוך הוא מחכה לנו, מאותת לנו, רומז לנו ומצפה לנו שנעשה תשובה כדי שהוא יוכל לרחם עלינו.

למרות חטא העגל, הקדוש ברוך הוא מבקש ממשה להניח לו. להבדיל, אם נחשוב על זה במושגים שלנו, הדבר דומה למישהו שנקלע למצב לא נעים ורוצה לאיים ולהפחיד, אך עם זאת הוא לא רוצה לפגוע באף אחד, אז הוא רומז לחברו להחזיק אותו ואומר לו בקול ״עזוב אותי שאני אראה לו מה זה!״ מתוך ידיעה ברורה שהוא לא יעזוב אותו. הקדוש ברוך הוא אומר למשה להניח לו, למרות שעד עכשיו הוא לא החזיק אותו ולא אמר לו שום דבר. כאן השם יתברך פתח למשה פתח להתפלל על ישראל ורמז לו שלא יניח לו לכלות חס ושלום את ישראל.

כל אדם צריך לקחת את הדברים לחיים שלו. לא צריך להתייאש מכל נפילה, לא צריך לנבא עתיד שחור, לא צריך לחשוב על דברים שליליים ואסור אף פעם לאבד תקווה. שהרי כל עוד השם יתברך נותן לנו קיום, זה אומר שהוא עדיין לא התייאש מאיתנו ועדיין ישנה תקנה. לא משנה כמה חטאים עשינו בעבר וכמה העתיד נראה מייאש, צריך לדעת שתמיד ישנה תקווה ושהשם יתברך הוא אבא שלנו שאוהב אותנו ורוצה לרחם עלינו. הוא רוצה שיהיה לנו טוב ורק מחכה שנשוב אליו ונלך בדרכו, כך שיוכל לגלות את הרחמים הרבים שלו בעולם.

השם יזכנו לעשות תשובה וללכת בדרכיו, להישאר תמיד עם תקווה גדולה ושאיפות לעתיד שיביאו אותנו לעשייה מבורכת, להתקרבות לשכינה ולבניין בית המקדש במהרה בימינו אמן.

Print Friendly, PDF & Email

עוד על

הצטרפו לקבלת דברי תורה מחזקים מהאתר (מעל 1,200 מנויים):

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *