תפילה על הפרנסה ביום כיפור?

מאת רוני פיזנטי | ו׳ בתשרי ה׳תשע״ד | שבת, חגים ומועדים

יום כיפור הוא מתנה נפלאה שקיבלנו מהקדוש ברוך הוא לגלות את רחמיו עלינו. ראש השנה הוא יום הדין בו נגזר דיננו לשנה הבאה, ואז השם יתברך נתן לנו את עשרת ימי התשובה להתחרט, להתחנן ולעשות תשובה ואז ביום העשירי שהוא יום כיפור, השם יתברך סולח לנו על העוונות וממתק לנו את גזר הדין. מובן אם כן שראש השנה ויום כיפור הם ימים מסוגלים ביותר שעלינו להשקיע בהם בתפילה ותחנונים, להתפלל מעומק הלב כדי לעורר רחמי שמיים ולהתחנן להזדמנות נוספת לשנה הבאה. מאוד מוזר אם כן לגלות שבשיא של תפילות ראש השנה ויום כיפור, כאשר ישנה עת רצון בשמיים, אנו מתפללים דווקא על הפרנסה (בחלק מהנוסחים) ואפשר לראות שאפילו התפילה הקצרה שהכהן הגדול היה מתפלל רק פעם בשנה בקודש הקודשים מורכבת בעיקר מהעניין של הגשם והפרנסה. איך יתכן שבעת חשובה כזו, כאשר אנשים נחתמים לחיים ולמוות, במקום להתחנן עוד קצת על החיים שלנו אנו מבקשים שתהיה לנו פרנסה טובה?

כדי להבין את התמיהה קצת יותר, נתאר לעצמנו אדם שמואשם בעבירות חמורות ביותר שעליהם ישנו עונש מיתה. כעת הוא נמצא בבית הדין והשופט עומד לתת את גזר הדין. כאשר כולם סביב במתח, השופט פונה אל הנאשם ושואל אותו אם יש לו משהו להוסיף. הנאשם מצדו קם ומתקרב לשופט ומבקש ממנו שידאג לו לאיזו דירה יפה או שיסדר לו עבודה טובה. האם דבר כזה יכול להיות הגיוני? ותארו לכם שחס ושלום נגזר דינו למוות והוא הגיש ערעור. לאחר עשרה ימים מתקיים משפט חוזר וכעת זו ההזדמנות שלו להתחנן שיחוסו על חייו, האם יעלה על הדעת שהוא יחשוב בכלל על הפרנסה שלו? אז איך יתכן שבמקום לבקש חיים אנו מבקשים פרנסה? האם היום הרוחני ביותר בשנה הוא הזמן המתאים לבקש צרכים חומריים וגשמיים לעצמנו?

אלא שדווקא אותה תפילה על הפרנסה היא תפילה גבוהה ורוחנית ביותר. הפרנסה היא אחד הדברים הגשמיים ביותר שמשפיעים על חיינו. זהו דבר שאנו עמלים עליו יום יום, שאנו מוכנים להשקיע ולטרוח בשבילו, שמשפיע על כל החיים שלנו ושמבטא את החומריות שבנו. כדי להתקיים, אדם לא צריך יותר ממים, לחם ואולי קצת ירקות. אבל התאוות שלנו כל כך גדולות שהצרכים הבסיסיים שלנו הפכו להיות הרבה יותר יקרים ובמשך כל היום אנו חושבים על איך לממן אותם. החומריות הפכה להיות החלק המרכזי בחיינו עד שהיא מעלימה מעינינו את הרוחניות שמחייה אותה. כדי לגלות את אותם ניצוצות רוחניים שמפעילים מאחורי הקלעים את אותה חומריות שאליה התרגלנו, אנו צריכים להכניס את חיי הרוח לתוך חיי החומר. כדי להכניס רוחניות למקום רוחני, לא צריך להיות מקובל גדול וכל יהודי פשוט יכול לעשות זאת. אבל הדבר הקשה ביותר שמצריך אמונה גבוהה הוא להכניס רוחניות דווקא למקומות גשמיים.

גם יהודי רחוק שנכנס לבית כנסת בדרך כלל יחבוש כיפה, יכבד את ספר התורה והמתפללים ויקבל לפחות מעט יראת שמיים. אבל אותו יהודי בסיטואציה אחרת, בין כל החברים שלו שצוחקים על רוחניות וחיים חיי חומר, יצטרך להתאמץ הרבה יותר כדי להכניס קצת קדושה ורוחניות לאותו מקום. העניין הוא שכל אחד יכול להרגיש רוחניות כאשר הוא חווה חוויה רוחנית כלשהי, אבל מעטים מאוד מרגישים רוחניות כאשר הם חווים חוויה גשמית לחלוטין. כשאנו הולכים לאיזה רב גדול או ציון של אחד הצדיקים, אנו פתאום מרגישים קצת נבוכים, חושבים שאולי אנו צריכים לחזור בתשובה ומכבדים את אותו הרב מתוך יראת שמיים. אבל כאשר אנו יוצאים משם, בשניה אחת אנו חוזרים לאותן מחשבות גשמיות עליהן חשבנו קודם לכן. החכמה היא לקחת את אותה הרגשה רוחנית ולשמור עליה גם לחיי היום יום, שתלווה אותנו גם ברגעים הגשמיים שלנו.

כאשר מדובר על חיים ומוות, אנו מבינים שזה בידי השם יתברך. לימוד תורה ויראת שמיים? זה רק מלמעלה. אבל כאשר מדובר על פרנסה גשמית, אז לכאורה אנו חושבים לעצמנו מה בכלל הקשר לקדוש ברוך הוא בכל הסיפור הזה? אמנם זה טוב לקבל ברכה לפרנסה טובה, זה נחמד לפעמים להתפלל על פרנסה, אבל בסופו של דבר צריך לעבוד וזה מה שקובע. אם רוצים להתעלות ברוחניות, צריך עזרה מהשם, אבל כדי להתעלות בגשמיות זה עניין של משכורת. עניין של כמה שעות אנו עובדים או על כמה אנשים אנו עובדים. צריך להתאמץ, צריך מזל, צריך לדעת למכור, צריך קשרים… אבל נראה לנו שהשם יתברך הוא כאילו מחוץ לתמונה. אמנם ישנם הרבה שיאמרו בנחרצות שזה כלל לא נכון לגביהם והם מאמינים בהחלט שהפרנסה משמיים. אבל המציאות מוכיחה אחרת, כי גם אם נאמר לעצמנו שהכל מלמעלה, בסופו של דבר אם המשכורת תהיה נמוכה מהרגיל מסיבה כלשהי, אז כולנו נרוץ למעסיק ולא לקדוש ברוך הוא. אם יתנו לנו דו"ח חנייה, אז נקלל את השוטר ולא נחשוב כמה טוב שהשם יתברך הוציא מאיתנו כסף שעל פי חשבונות שמיים לא היה צריך להיות ברשותנו. אם מתחרה יפתח עסק לידנו, אז לא נברך אותו בהצלחה מתוך ידיעה שהפרנסה היא משמיים.

האמונה הגבוהה ביותר היא להבין שהשם יתברך נמצא בכל פרט בחיים. גם בדברים הקטנים וגם בדברים הגשמיים. להבין שהשם יתברך לא רק "עוזר" לנו להתפרנס, אלא הוא זה שמפרנס אותנו. שאין בוס בעבודה, אין פקח, אין מתחרים, אין לקוחות ואין אף אחד בעולם, יש רק את השם יתברך שמסדר לנו תפאורה המתאימה לחיינו. מתוך הצורך לפרנסה, אנו מתפללים אליו שיספק לנו את הצורך הזה, מתוך אמונה שהוא היחיד שקובע והוא שקוצב לנו את השכר ואת העמל והטורח כדי להשיג אותו. תפילה כזו היא תפילה גבוהה מאוד שמכניסה את הקדוש ברוך הוא לתוך עומק החיים הגשמיים שלנו. שגם כאשר אנו עובדים במשך היום, זה לא יהיה דבר מנותק מרוחניות, אלא נזכור שהשם יתברך הוא מפרנס אותנו והוא שם אותנו במקום העבודה הזה כדי לפרנס אותנו דרך הצינור הזה שמתאים לנו. כשחושבים בצורה כזו כל עניין הפרנסה הופך לרוחני.

כל מטרת בריאת העולם היא לקדש שם שמיים על החומר. הקדוש ברוך הוא התאווה שתהיה לו דירה בתחתונים. כי זה לא חכמה שהמלאכים אוהבים אותו ואומרים שירות ותשבחות לפניו, הרי הם יצורים רוחניים שנועדו לעשות זאת. המטרה היא שדווקא היצורים הגשמיים הפחותים ביותר יעשו זאת. לכן המקום הרוחני ביותר בעולם הוא בית המקדש שעשוי מזהב ואבנים טובות בו שוחטים כל היום בהמות, מוציאים מהן דם ומקריבים איברים פנימיים כקרבן להשם. לכן הקידוש נעשה על היין שמייצג את השכרות ושיא התאוות הגשמיות. לכן ספרי תורה ותפילין נכתבים על קלף שנעשה מעור בהמה. לכן אנו מברכים על האוכל הגשמי שאנו אוכלים. כל המצוות מביאות אותנו לקידוש החומר, כי את הרוחניות לא צריך לקדש, היא כבר מקודשת מעצמה. העניין הוא לקדש את הדבר הרחוק והגשמי ולהצליח להפוך גם אותו לרוחני.

הכסף, כמו כל דבר חומרי, הוא בסך הכל כלי. הכסף הוא לא רע ולא טוב, כי אין לו מהות משל עצמו. זה בסך הכל חתיכת נייר חסרת ערך, שהרי ביבשת מרוחקת למשל ללא בני אדם אין שום ערך לזה. אלא שהמטרה שלנו הופכת אותו לחשוב ובעל ערך. כאשר יש לנו מטרה להשיג משהו שבשבילו אנו צריכים כסף, אז הערך שלו הופך לגבוה יותר בעינינו. כמו כל כלי, גם כאן יש לנו בחירה אם להשתמש בו לתועלת ולצרכים מהותיים, או לבזבז אותו על דברים חסרי ערך או חס ושלום מזיקים. אפשר להשתמש בכסף כדי לעשות עבירות או כדי להעביר את הזמן בהבלים, או שאפשר לנצל את הכסף לעשיית מצוות ולהשתמש בו לתועלת ולהתקדמות בחיים.

אין שום דבר רע ברכישת בית גדול, חפצים יקרים וכו'. אבל כל עוד זה משמש אותנו ומקדם אותנו בעבודת השם. אם למשל אנו משקיעים ברכב יוקרתי כדי שיהיה אמין ובטוח לנסיעה ולא יעכב אותנו בדרך עם תקלות שונות, אז זה מצוין. אם הוא ישמש אותנו לנסיעה לשיעורי תורה או עשיית מצוות, אז אפילו זכינו לקדש בכך את החומר. אבל אם אנו בוחרים רכב יקר מתוך גאווה ורצון להוציא לאחרים את העיניים, אז פספסנו את כל העניין והתרחקנו מהמטרה שלשמה באנו לעולם.

פעמים רבות אנשים חושבים שרבנים גדולים צריכים לחיות בצמצום ולהצטופף כולם בדירה של חדר וחצי. אם שומעים על איזה רב גדול שגר בוילה ונוסע ברכב יוקרתי מיד כולם מתרעמים. אבל זה כלל לא נכון לחשוב כך, כי הכל תלוי באיך מקדשים את החומר. הרב (כמובן שמדובר על רב ירא שמיים אמיתי שהולך בדרכי התורה ולא מתחזים למיניהם) מייצג את עולם התורה ולכן צריך להיות מכובד ועשיר הרבה יותר מחברי כנסת למשל. כי זהו כבוד התורה, שמקדשים את החומר. לפעמים הרבנים הגדולים בוחרים להתנתק מעולם החומר ולחיות בצמצום ובדוחק מתוך בחירה שלהם, אבל מנקודת המבט שלנו, מן הראוי היה שכל רב גדול יחיה מתוך רווח ופרנסה טובה כדי שיוכל להתפלל עלינו מתוך יישוב הדעת, כמו הכהן הגדול שהיו מעשירים אותו. חז"ל לימדו אותנו שאדם צריך דירה נאה וכלים נאים. אם הדברים החומריים היקרים משמשים את האדם לצורך עבודת השם, אז הוא זוכה לקדש אותם וזה בדיוק המקום הראוי להם. לכן בית המקדש נבנה מהחומרים היקרים ביותר ולכן בית כנסת ותשמישי מצווה שונים צריכם להיות מפוארים. לעומת זאת אם אדם מחלל את החומר ומטמא אותו, אז הוא עושה את ההפך מכוונת הבריאה.

לכל אחד מאיתנו חומריות רבה סביבו. חשוב לשים לב כיצד אנו מתייחסים לאותה חומריות. כי בקלות רבה מדי אנו יכולים להשתמש בה להתהוללות ולירידה רוחנית. אך עם מעט מאמץ נוכל לזכות להכניס קדושה ורוחניות לתוך אותה חומריות ולנצל אותה לעבודת השם.

לכן מובן כמה חשובה התפילה על הפרנסה ביום החשוב והקדוש בשנה. כי זוהי עיקר העבודה שלנו, לקחת את החומר ולקדש אותו. זוהי תכלית הבריאה להכניס את הקדוש ברוך הוא גם לתוך המקומות החומריים ביותר. אולי בגלל זה אנו קוראים במנחה של יום כיפור דווקא את פרשת העריות. שהרי לכאורה מדוע להזכיר דבר כל כך ירוד ושפל בעיצומו של היום הקדוש ביותר בו אנו דומים למלאכים? אלא שכל העניין הוא לחבר בין הדברים ולהכניס את הקדושה לתוך שיא השפלות והגשמיות, כך שמתוך החומריות הגדולה ביותר נצליח לעלות ולקדש אותה. השם יזכה אותנו לקדש את החומר ולהביא לתכלית העולם. גמר חתימה טובה לכל אחד ואחת מישראל.

עוד על ,

אהבתם את דבר התורה? אתם מוזמנים להוריד בחינם את הספר "מחפשים את האמת" וליהנות מדברי תורה רבים נוספים על משמעות ותכלית החיים:
לחצו כאן להורדת הספר בחינם

הכניסו את כתובת האימייל שלכם כדי לקבל את דברי התורה החדשים שמתפרסמים באתר:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *