השאלה הזו עולה כמעט בכל ויכוח על אמונה בקיום הבורא. לכאורה, נראה שאם הבורא יכול לברוא סלע כל כך כבד שהוא לא יכול להרים, אז הוא כביכול מוגבל משום שהוא לא יכול להרים אותו. אם הוא לא יכול לברוא סלע שכזה, אז שוב הוא מצטייר כמוגבל כי הוא לא יכול לברוא אותו. זה נראה כמו טיעון טוב בכדי להתחמק מעול מצוות, אבל אם נבין את הרעיון יותר לעומק, נגלה שזה בכלל לא מה שאנו חושבים.
למעשה, עצם השאלה מעידה על כך שאנו תופסים את הבורא בצורה גשמית ובלתי הגיונית. הרי הבורא הוא שברא את התפיסה וההיגיון שלנו, אותו היגיון לא חל עליו. לכן אין שום טעם לנסות לשפוט אותו על פי היגיון שלנו משום שזה לא יעבוד. ההיגיון שלנו מוגבל, יש אצלנו סתירות ופרדוקסים. מתוך הפרדוקסים הלא מובנים, אנו מסיקים שהבורא מוגבל. אבל הדבר היחיד שזה אומר לנו הוא שאנו בעצמנו מוגבלים.
הבעיה שכביכול מוצבת מול הבורא והופכת אותו בשכלנו למוגבל, היא הכובד של אותה אבן. אבל אם נתבונן קצת יותר לעומק על הדברים, נגלה שהבורא הוא הכל. הוא האבן, הוא כוח המשיכה, הוא היכולת והוא כל דבר שקיים בעולם. אין עוד מלבדו. אז אם ננסה לפשט את השאלה, נגלה שבעצם אנחנו שואלים אם הבורא חזק יותר מעצמו. השאלה הזו כמובן טפשית, שהרי הסתירה קיימת בגוף השאלה ולא מפחיתה כלל מערכו של הבורא.
יוצא שהדבר היחיד שלא מסתדר בכל השאלה הזו, הוא ההיגיון המוגבל שלנו. זה כמו שילד שאפילו לא למד עדיין חשבון יחשוב שאיזשהו פרופסור לפיסיקה טועה בדבריו משום שהוא לא מצליח להבין את כל הנוסחאות שאותו פרופסור כותב והן נראות לו לא הגיוניות כל כך.
כשמייחסים את השאלות האלו לבני אדם המוגבלים באותו היגיון חסר, ניתן להבין את הפרדוקס. אבל בהתייחסות לבורא, אין לשאלות כאלו כל משמעות, הרי כל החוקים שלנו כלל לא חלים עליו.
