בפסוקים הראשונים של הפרשה אנו מגלים שהקדוש ברוך הוא העביר את הברכה והקללה לידינו. הוא מזהיר אותנו שמעתה והלאה אנחנו האחראים למתרחש בחיינו. אם נשמע אל המצוות – נביא את הברכה לחיינו, ואם לא נשמע, אז חס ושלום נביא את הקללה. מה שלא יהיה, זה אנחנו אלו שמביאים את מה שאנו מקבלים ואין לנו אף אחד אחר להאשים, הכל תלוי בדרך בה אנו בוחרים.
לא פעם אנו מתרעמים וכועסים על הקדוש ברוך הוא על המצב בו אנו נמצאים ועל כל הדברים שלא מסתדרים בחיינו. אבל האם בדקנו את עצמנו לפני כן? האם אנחנו נהגנו כשורה וקיימנו את כל המצוות המוטלות עלינו? אדם שיכניס את ידו לשקע חשמלי ויתחשמל בוודאי לא יוכל לבוא בטענות לאף אחד. הרי ידוע שבשקע ישנו זרם חשמלי שיכול להועיל אם משתמשים בו על פי ההוראות, ויכול להזיק אם נעשה איתו דברים על דעת עצמנו. גם כוח המשיכה משמש אותנו לצורך, אך אם אדם יקפוץ מהמרפסת, שלא יצפה שיעשו לו נס כדי להציל אותו. כך גם השם יתברך נתן לנו את התורה והמצוות, והוא מזהיר אותנו לנהוג בהם כראוי. אם נקיים אותן, נוכל לזכות לברכה עצומה ברוחניות ובגשמיות. אך אם לא נשמע למצוות ונעשה דברים על דעת עצמנו, אנו בעצמנו אחראים לכל נזק שיגרם מכך. בכלל לא שייך לבוא בטענות לקדוש ברוך הוא.
כולנו חושבים לפעמים שזה לא נורא אם נעשה עבירה קטנה פה ואיסור קטן שם, הרי השם יתברך רחום וחנון והוא בוודאי יסלח לנו וירחם עלינו. אז אמנם בוודאי שהשם רחום וחנון ומרבה לסלוח, אך הדבר דומה לאדם שיכניס את ידו לשקע ויצפה שהשם יסלח לו ויציל אותו. זה טיפשי לגמרי לחשוב כך, הרי עצם עבירת העבירה היא הגורם לנזק שאנו מקבלים. זה לא נקמה של הקדוש ברוך הוא חס ושלום, אלא מהלך אוטומטי וטבעי שהשם חקק בבריאה. מי שעושה חטאים, מביא קללה. אך חשוב לזכור שיש לכך יתרון עצום, שכן אם נקיים את המצוות, לא צריך לחפש "באבות" שיברכו אותנו או סגולות שיצילו אותנו, אלא אנחנו בעצמנו נביא את הברכה לחיינו.
