בע"ה נעשה ונצליח. היום ז׳ בשבט ה׳תשע״ט

מחפשים את האמת פרק ג' – הבורא

העולם שלנו משתנה, ומכאן שהוא מוגבל בזמן, שהרי שינוי הוא תוצאה ישירה של תלות בזמן. הרי אילו העולם לא היה תלוי בזמן, הוא היה נצחי, וככזה לא יתכן שהיה בו שום שינוי. אם משהו מצליח להשתנות, זה אומר שהוא לא קבוע, ואם אינו קבוע אז הוא לא יכול להיות נצחי. מכאן ניתן להבין שחייבת להיות נקודת התחלה כלשהי לעולם ולא נוכל לומר שתמיד היה קיים מעצמו. הרי כל סלע שנסתכל עליו, כל טיפת מים, כל גרגיר חול וכל חתיכת חומר שקיימת פה בעולם לא הייתה כאן תמיד בצורתה הנוכחית אלא שינתה את צורתה בשלב מסוים של הזמן. לא משנה אם נאמר שהשינוי הוא מהיר או שזה תהליך שינוי שלקח מליארדי שנים. בסופו של דבר ברור לכולנו שהיה שינוי כלשהו שהרי שום דבר אינו קבוע ונצחי. לכן חייבת להיות נקודת התחלה בה החומר היה בצורתו הראשונית לפני שעבר את השינוי הראשון שלו. כל שינוי נעשה בזמן כלשהו, כאשר לפניו היה שינוי אחר שנעשה בזמן קדום יותר וכך הלאה עד לשינוי הקדום ביותר שנעשה אי פעם. אותו שינוי קדום הוא אותה נקודת התחלה בה הכל התחיל.

בנוסף לכך, כדי שחומר כלשהו ישתנה, מוכרח להיות מישהו או משהו שישנה אותו בזמן מסוים. הרי חומר לא יכול פתאום להשתנות על דעת עצמו ומבלי שיהיו תנאים מתאימים לכך מהסביבה. חומר הוא גורם תלוי שזקוק לגורם אחר שיעשה עליו פעולה כלשהי כדי שיגיב בשינוי כלשהו. לכן לא יתכן שהעולם היה קיים כך מעצמו, אלא ודאי שיש לו נקודת התחלה כלשהי, בה מישהו או משהו ברא אותו.

גם אם נאמר שהעולם אינו רק חומר ונסתכל על כל העולם בתור אנרגיה המשתמרת ואינה משתנה ונאמר שתמיד הייתה קיימת, עדין צריך לשאול מי מפעיל עליה כוחות כדי לשנות אותה לצורות שונות. הרי גם אנרגיה בוודאי לא יכולה לפעול מעצמה. הדברים בטבע תלויים ופועלים כתגובה למשהו, כלומר הם מתפקדים בהתאם לכוחות המופעלים עליהם. אם נדחוף כדור הוא יהפוך להיות בתנועה בגלל הדחיפה, אם הרוח תנשב על העץ העלים שלו ינשרו בגלל המשב של הרוח, וכך אם נפעיל אנרגיה מסוימת על אובייקט כלשהו, הוא יתפקד בצורה כלשהי רק בגלל ההפעלה של האנרגיה. אבל במצב שבו לא פועלים שום כוחות, לא קורה שום דבר. האנרגיה לא פועלת מעצמה וכך גם כל העצמים וכל כוחות הטבע שקיימים. כולם מגיבים לאיזשהו כוח המופעל עליהם. מכאן שמוכרח להיות כוח ראשוני שברא את אותו חומר בנקודת ההתחלה והפעיל עליו כוחות אנרגטיים מסוימים שגררו אחריהם תגובות של כל המערכת כך שהיא תוכל לתפקד בתור "עולם".

זהו בדיוק הפרדוקס על מי היה קודם – הביצה או התרנגולת? הרי הביצה זקוקה לתרנגולת שתטיל אותה והתרנגולת זקוקה לביצה כדי לבקוע ממנה. אנחנו רואים עולם קיים אליו כבר התרגלנו, אבל מי הפעיל את הכוח ההתחלתי כך שיוכל לתפקד? מי ברא את כל החומר והפעיל עליו את הכוחות הראשוניים הנחוצים לו כך שהוא יוכל להתקיים ולהגיע למצב אליו הגענו היום? קל לראות שהיום הכל באיזון ותהליכי הטבע משלימים זה את זה. השמש מאדה את המים שהופכים לעננים שמביאים גשם וכך חוזרים להם המים. הטורפים אוכלים את בעלי החיים הצמחוניים שאוכלים את הצמחייה שמוזנת מהפסולת של כולם. כך ישנם מליארדי תהליכים מחזוריים בטבע שתלויים זה בזה ולא יכולים לתפקד אם יחסר אחד מהם. כל מגדל אקווריום יודע כמה טיפול מסור צריך בשבילו עם כל התהליכים המתרחשים שם. השאיפה של המטפל במערכת אקולוגית שכזו הוא להגיע לאיזון, כך שהתהליכים יתנו כוח ותועלת האחד לשני. כאשר הפסולת של האחד היא המזון של השני כולם יכולים להתקיים. אבל כדי להגיע לאותו איזון צריך הרבה התערבות ראשונית, כי ללא אותה התערבות לא יתכן קיום. כל תהליך בטבע פועל כתגובה למשהו אחר ותלוי בו. הכל מחזורי ותהליך מסוים נותן את האפשרות לקיום השני. אבל מוכרח להיות משהו בלתי תלוי מחוץ לכל התהליכים האלו שנתן את הכוח הראשוני לכל זה בנקודת ההתחלה.

ישנן הרבה השערות הנוגעות להתפתחות העולם לאחר אותה נקודת התחלה (המרכזיות הן האבולוציה שמתחילה מחומר ראשוני כלשהו שכבר היה פה והמפץ הגדול שמתחיל משני גופים שכבר היו קיימים והתנגשו ביניהם). אבל אף אחד לא יכול אפילו לדמיין מה היה לפני אותה נקודת התחלה. האמת היא שהמשפט האחרון אפילו לא אפשרי מבחינה לוגית, מפני שלא קיים דבר כזה "לפני" אותה נקודת זמן. הרי המלה "לפני" מתייחסת לזמן (כשאומרים לפני מתכוונים לזמן שלפני הזמן שמדובר עליו) והזמן עוד לא התחיל "לפני" הנקודה הזו. אלא שאין לנו כלים לתפוס את מה שהיה שם ואין לנו מלים מתאימות כדי לדבר על כך, לכן אנו משתמשים בביטויים מוכרים לנו כדי לנסות לתפוס חלקיק קטן מהעניין. הרי לפני הנקודה הזו לא היו קיימים הזמן והחומר, ואנחנו מוגבלים ואין באפשרותנו לתפוס קיום ללא זמן וחומר. מה שאנו כן יכולים לתפוס ולהבין זה שחייב להיות איזשהו כוח מסוים שאינו מוגבל בזמן וחומר שהיה קיים קודם לאותה נקודת זמן וברא אותה.

חייב להיות כוח לא מובן ולא מוסבר, חיצוני לעולם, שברא את הזמן והחומר והגביל אותם לצורה בה אנו מכירים אותם. זהו כוח עליון כלשהו, שאינו מוגבל כמו שאר הדברים שאנו מכירים מהעולם. הוא חייב להיות מחוץ לתפיסה ולהבנה שלנו, משום שאנו תופסים ומבינים רק דברים מוגבלים. הרי אנו מצליחים לקלוט דברים רק בזכות השוני והמוגבלות שלהם. דבר אינסופי אינו נתפס אצלנו, ואותו גורם הוא בוודאי אינסופי (שהרי אינו מוגבל). הוא בלתי תלוי, שהרי הוא זה שהפעיל את הכוח הראשוני שהיה אי פעם ולא היה שום כוח שמופעל עליו (שהרי אם היה כוח כזה לפני כן, אז הכוח שלפני כן הוא הכוח הראשוני וזה שאחריו הוא נברא, תלוי ומוגבל כמונו. אותו כוח עליון וראשוני ניתן לכינוי בשם "בורא" משום שהוא זה שברא את הזמן והחומר שמרכיבים את העולם בו אנו חיים.

ומי ברא את בורא העולם?

הבורא ברא את הזמן ולכן מובן שהזמן לא חל עליו והבורא כלל לא תלוי בו (שהרי הוא היה לפני הזמן והיה לו קיום גם בלעדיו). לכן לא ייתכן שמישהו ברא אותו, משום שאם מישהו ברא אותו, אז הוא היה צריך להיות לפניו כדי לברוא אותו. אך לא היה "לפני" משום שכלל לא היה זמן, עד לאותו הרגע שהבורא ברא את הזמן. הבורא היה לפני הזמן, אז לא ניתן לשאול מה היה לפני הבורא משום שאם אין זמן, אז אין "לפני".

מוכרח על פי היגיון שהכוח הראשוני ביותר הוא אינו תלוי, ואם הוא כזה אז לא יתכן שבראו אותו. הרי אם מישהו ברא אותו, אז יוצא שהוא תלוי במי שברא אותו. לכן מובן שהוא היה קיים תמיד באופן נצחי (שהרי אינו תלוי ומוגבל בזמן) ושאין שום אפשרות שמישהו חיצוני ברא אותו.

הוא גם ברא את החומר ולכן מובן שהוא לא עשוי ממנו או מוגבל בו. כל השאלות שאנו שואלים הן שאלות הקשורות לתפיסה שלנו דרך החושים שלנו בתוך גוף גשמי וחומרי. אנו מנסים לקחת את ההיגיון שפיתחנו בעולם חומרי בעזרת מה שקלטנו מהסביבה באמצעות החושים הגשמיים שלנו, ולהגביל בתוכו את הבורא שברא את אותו היגיון. צריך להבין שהבורא הוא זה שברא את ההיגיון ולכן הוא לא מוגבל בו. כל הכללים שאנו מכירים חלים על הדברים החומריים שנמצאים סביבנו. אבל בורא העולם הוא לא עוד מישהו חומרי כמונו שניתן לשאול עליו "מי ברא אותו?”, הוא אינסוף לא מובן שנמצא מחוץ לכל תפיסה. לכן השאלה הזו בכלל לא קיימת בהקשר שלו.

הדבר דומה לילד קטן שמבין שהוריו קונים לו צעצועים מדי פעם ורואה שיש להם הרבה כסף יחסית להבנתו. אותו ילד יכול לחשוב כמה כיף להוריו כי הם יכולים לקנות לעצמם את כל הצעצועים שהם רוצים. הוא לא יבין מדוע הם לא עושים זאת. מובן לכולנו שהוריו לא באמת כל כך מאושרים מצעצועים ולעצמם הם כלל לא יקנו דברים כאלו אלא ישקיעו במקומות חשובים יותר. הילד יכול לראות את הכסף שיש להוריו, הוא יכול לראות שהם קונים בחנות, אבל את ההבנה הפנימית יותר של סדר עדיפויות, מה חשוב ומה לא, ומה באמת מספק ונותן הנאה להוריו הוא לא יכול להבין כי אין לו את הכלים לכך. הוא שופט את הדברים החומריים שהוא רואה דרך העולם והעיניים שלו ולכן הוא לא יכול להבין מה אבא עושה ב"בנק" המשעמם כל כך ולמה הם לא קונים חנות שלמה של צעצועים ומשחקים בה כל היום. כאשר אנו שואלים שאלות על הבורא אנו דומים לאותו ילד קטן ששואלים שאלות מתוך מה שאנו רואים, שומעים וקולטים בעזרת החושים וההיגיון שלנו. הכל זה מתוך התפיסה שלנו, אבל ההבנה הפנימית של הדברים חסרה לנו. מכאן בעצם נובעים כל הספקות והשאלות שמתעוררות. הרי מובן שאין לנו כל תפיסה והבנה בבורא, אז ברור ופשוט שלא נוכל לשאול עליו אף שאלה, אלא רק על הבריאה שברא ששם כבר ההיגיון שלנו מתאים יותר.

ואולי בכל זאת כוח אחר ברא אותנו?

אנשים רבים סוברים שאכן כל הדברים שנאמרו הם נכונים ואמתיים, אך עם זאת מתפלאים מדוע אפשר להיות בטוחים כל כך שזהו דווקא הבורא שאנו מדברים עליו? אולי הבורא שלי הוא לא הבורא שלך? אולי ישנו כוח רוחני אחר כלשהו שהוא לא מוסבר ולא מובן ואין לנו כל תפיסה בו, והוא בעצם הבורא האמתי ולא הבורא שהזכרנו כאן.

אלא שצריך להבין ולסדר דבר מאוד בסיסי בהבנה של הדברים. כל מה שנאמר עד עכשיו לא נאמר על "בורא" מסוים שאנו מכירים וניתן להצביע עליו, שהרי אם זה היה כך, זה רק היה מראה שהוא לא הבורא האמתי (כי אם אפשר להצביע עליו או להבין אותו, אז הוא נברא מוגבל ועשוי חומר בדיוק כמונו). אין לנו כל תפיסה בבורא, ולכן אדם אחד יכול לקרוא לו "אינסוף”, אדם אחר יקרא לו "כוח עליון", אדם שלישי יקרא לו "בורא היקום" וכל אדם אחר יקרא לו בכל שם אחר שירצה. הכוונה של כולנו היא לאותו אחד. כשאדם רואה שולחן, הוא יכול להיות בטוח שמישהו יצר אותו ולכן ירצה לקרוא לאותו אחד "יוצר השולחן". בוודאי שאין טעם לבוא ולומר לו "מה פתאום, אתה טועה. זה לא יוצר השולחן עשה אותו, אלא גדי השכן שלי”. כל אחד יכול לקרוא לו בשם אחר ולהכיר אותו בצורה שונה, אבל בסופו של דבר כולנו מדברים על אותו אחד.

מה שכן ניתן לדעת על היוצר של השולחן זה שהוא לא התולעת שמטיילת בגינה או הירח שמאיר בלילה. אנו לא יודעים מי יצר את השולחן, אבל יודעים לשלול מי לא יצר אותו מתוך הבנה שאין לו את הכוח הדרוש לשם כך. בצורה דומה ניתן לשלול התחכמויות שונות כמו "העולם נוצר לבד", משום שהוא חומרי ומוגבל ואין לו את הכוח להיווצר כך מעצמו. כמו "אנרגיה יצרה אותו”, שהרי אנרגיה זהו משהו מוגבל שאנו יכולים להגדיר ולמדוד. וכמו עוד הרבה תאוריות שונות ומוזרות שאנשים ממציאים מתוך הכרח להבין מהיכן הגענו לכן. על פי היגיון, את הכוח שיצר את העולם לא ניתן להגדיר ולהבין, כי הוא מחוץ לכל תפיסה גשמית.

מאיפה החכמה?

שגיאה יסודית בקרב מאמיני האבולוציה היא שדברים מורכבים נבראו מדברים פשוטים יותר. האדם מהקוף, בעלי החיים מיצורים חד תאיים וכו'. ההנחה הזאת סותרת את ההיגיון הבריא שאנו עובדים אתו, הרי זה לא יתכן שאדם יוכל ליצור משהו חכם יותר מהשכל שיש לו. יכולות היצירה של האדם מוגבלות בדמיון, במחשבה וביכולות הפיזיות של היוצר. לא יתכן שאדם יעשה משהו שיהיה חכם יותר ממנו בעצמו. הסיבה לטעות הזאת היא כנראה בכך שאנו מביאים ילדים לעולם, כך גם בעלי החיים, ויתכן מצב שאותם צאצאים יתעלו על הוריהם. אבל זה לא מדויק בכלל, מהסיבה הפשוטה שאנחנו לא באמת יוצרים את החיים הללו של הצאצא. יש לנו עזרה, תקראו לזה עזרה מהבורא, תקראו לזה עזרה מהטבע (שכמובן נברא גם הוא על ידי הבורא…) אבל מה שלא יהיה, בטוח שלא עשינו אותם לבדנו. אין לנו שום אפשרות ליצור לבדנו משהו יותר חכם מאיתנו. כמו שאנחנו יודעים, הטבע מפתח את העובר והופך אותו לילד, נער וכו' בזמן שאנחנו רק מתבוננים מהצד ומתפללים שהכול יהיה בסדר. אנחנו לא באמת מתערבים בגידולו או מתכננים איך הוא ייצא. הטבע עושה את כל העבודה בשבילנו, ואנחנו כבר יודעים שהטבע הוא לא אחר מהבורא. כי הוא זה שברא אותו ואת החכמה שבו.

מישהו מאיתנו בכלל יכול לעלות על דעתו לברוא חוש חדש? איך זה שחלקיק קטן יכול ליצור עין שמסוגלת לראות? זה לא משנה כמה מיליארדי שנים יעברו, עין אנושית שמסוגלת לראות לא יכולה להיווצר סתם במקרה. אם נתבונן היטב בכל היצירות שלנו, נבין שאמנם התקדמנו המון מבחינת המדע והמחקר, אבל הכל בגבולות מה שהיה כבר ידוע לנו. אם יצרנו מצלמות, זה רק משום שראינו את העין האנושית שהיוותה מודל לחיקוי. אם הרכבנו מקלטי רדיו, זה רק משום שהיו לנו אוזניים שהיוו את הבסיס לכך. אם יצרנו מחשבים שיחשבו בשבילנו כל מיני דברים מסובכים, זה רק משום שידענו את הדרך לשם ואת החישובים המתמטיים והיינו צריכים כלי שיעשה את העבודה בשבילנו בצורה יעילה ומהירה יותר. אנחנו לא יכולים לדמיין דברים מעבר למציאות שלנו, ומכאן ברור שלא נוכל ליצור אותם. לעולם לא נוכל ליצור צבע יסוד חדש למשל, או חוש חדש. אדם עיוור מלידה לעולם לא יבין מה זה לראות ומכאן שלעולם הוא לא יוכל ליצור משהו שרואה, כי הוא לא יודע מה זה. עיוור מלידה לעולם לא יוכל לחשוב על יצירת מצלמה ללא עזרה ממישהו שמסוגל לראות.

הבורא ברא את כל העולם, את חוקי הטבע, את החושים שלנו, את כל מה שמתחולל בתוך כל אחד מאיתנו ואת כל מה שאנו מכירים. לכן צריך להיות מובן לכולנו שהוא בוודאי הרבה מעבר לכל זה. אותו בורא הוא חכם יותר מכל מה שאנחנו מכירים. חכם יותר מאיתנו (מכל בני האדם שהיו ויהיו קיימים אי פעם), חכם יותר מכל כוחות הטבע, וחכם יותר מכל חכמה שניתקל בה אי פעם, כי הוא זה שברא את כל זה.

אז אולי הוא ברא את האבולוציה?

לפי היגיון, הבורא ברא את הכל כעולם שלם. לא יתכן שהוא ברא רק חלק מהעולם והשאר נוצר מאותו חלק ללא עזרתו, משום שברגע שהוא ברא את הנברא הראשון, יהיה אשר יהיה, הוא צריך היה לברוא את צרכיו. הרי כל העולם בנוי בצורה מחזורית עם צרכים מסוימים, לא יתכן שנברא אדם למשל, אבל לא נבראו עצים וצמחים למאכל, או עננים להורדת גשם, או שמש שתחזיק את העולם בטמפרטורה סבירה וכו'. אילו זה היה כך, אותו אדם לא יכול היה להתקיים (אלא אם כן הבורא היה מחליט שהוא מקיים את אותו נברא ללא חוקי טבע, אבל אנו יודעים שהעולם שלנו אינו בנוי בצורה כזו אז זה לא רלוונטי). אם ניקח את תאוריית האבולוציה, אנו נבין שלא יתכן שהיה פה בהתחלה יצור אחד שהתפתח, משום שכדי שאותו יצור יתפתח, צריך משהו שיפתח אותו. צריך סביבה מסוימת, גורמי טבע ושאר תנאים הכרחיים ובסיסיים. הטבע בנוי מאיזון, ישנו צורך בשרשרת המזון ובכל התנאים הנדרשים לקיום כמו שמש, אויר, מים וכל יסודות הטבע. אם אין את כל התנאים הללו, שום יצור לא יכול להתקיים, וזה כולל גם את החלקיקים ואת החד תאיים ואת כל מה שנוכל להעלות על הדעת.

האם יתכן שבמשך מליארדי שנים הייתה רק צמחייה ללא בעלי חיים? הרי תהליך האבולוציה הוא אטי מאוד וכל שלב נמשך המון זמן. אותו שלב שלפני שהגיעו היצורים החיים אומר שלא היו בעלי חיים, לא היו מפרקים ולא היה כלום מלבד צמחים. כל מי שיתבונן באיזון המופלא שקיים בטבע יבין שכל אלו הכרחיים. את הדשן והמזון של הצמחים יוצרים בעלי החיים, כך גם את הפחמן הדו חמצני לתהליך הפוטוסינתזה. ללא בעלי חיים וסביבה אקולוגית הנמצאת באיזון, אין קיום לצמחים. בוודאי שזה טיפשי לחשוב שהצמחים התקיימו פה במשך מליארדי שנים ללא תנאי סביבה מתאימים. כמובן שהצמחים הם רק דוגמה, למעשה אין שום דבר שיכול להתקיים ללא שום תנאים מתאימים שתלויים בגורמים חיצוניים. כל דבר שקיים בעולם הוא תלוי בגורם אחר. כאשר הוא תלוי במשהו אחר, בוודאי שלא יוכל להתקיים בלעדיו במשך מיליארדי שנים.

עולם זקן

מכאן גם ניתן להסיק מסקנה נוספת השייכת לגיל העולם, שהעולם נברא זקן. זאת אומרת, לא יתכן שהבורא יצר זרעים שלאט לאט הצמיחו עצים, משום שהאדם (או הקוף… איך שתרצו) היה צריך לאכול כבר ביום הראשון. אז הוא ברא עצים קיימים שכבר ראויים למאכל. מלבד זאת, מי יגדל את אותם הזרעים אם הטבע עדיין לא קיים? איפה ישתלו אותם אם אין אדמה? גם אם ניקח את היצורים הכי פחות מורכבים בטבע, גם הם חייבים תנאים מסוימים בשביל לגדול. אם לא היו יסודות הטבע למשל, ולא היה אויר, ולא היה למעשה שום דבר בעולם, אז גם החלקיק הראשוני הכי פחות מורכב לא יכול היה להתקיים. לכן מובן שהוא ברא עולם שלם ומאוזן שמכיל את התנאים המתאימים לחיות בו. אילו היינו מסתכלים על הטבע באותו רגע שנברא, היינו יכולים להיות בטוחים שהוא מתפקד כבר שנים רבות, משום שהוא כבר היה צריך להיות באיזון כך שיהיה קיום.

באותה מידה, לא יתכן שהוא יצר עובר, כי לא הייתה בטן לגדל אותו בה, אז הוא יצר אדם. לא תינוק שלא יכול לטפל בעצמו, אלא אדם בוגר. אילו היה בא חוקר לאותה נקודה בה נוצר האדם למשל ומנסה לחקור את גילו של אותו אדם, קרוב לוודאי שהיה מגלה שהוא בן 18 למשל, או איזשהו גיל בוגר אחר. אבל אם הוא היה הולך 18 שנה קודם, או אפילו דקה אחת קודם, הוא היה מגלה שאותו אדם לא היה קיים. למעשה הוא אמנם בן 18 (או כל גיל אחר שתרצו) בהקבלה לגילאים שאנו מכירים, אבל הוא באמת נולד רק לפני כמה שניות. מסתבר שאותו בורא ברא עולם זקן, עם מערכת כוכבים וגלקסיות בני מיליארדי שנים, עם כל המחצבים הדרושים לאדם שלוקח להם מיליוני שנים להיווצר, עם מים שעברו כבר את המחזוריות של התעבות עננים והורדת גשם ועם כל שאר התנאים שהטבע זקוק להם כדי לתפקד בצורה תקינה. הבורא ברא בזמן כלשהו עולם בן מיליארדי שנים, שלמעשה נולד לפני כמה שניות, כדי שיוכל לעמוד ולהתקיים באיזון. לחוקרים אין סיכוי להגיע לגיל האמתי של העולם, משום שהחומר שהם רואים מול עיניהם הוא אולי אכן בן מיליארדי שנה על פי החקירות שלהם, אבל למעשה הוא נברא לפני קצת פחות מ5800 שנה, בתור חומר עתיק.

הביצה או התרנגולת?

הסוגיה המוכרת של מי היה קודם לכן – הביצה או התרנגולת, סותרת לגמרי את האבולוציה. אם הביצה הייתה כאן קודם, אז צריך לשאול מי הטיל אותה? ואם נאמר שהתרנגולת הייתה כאן קודם, אז צריך לשאול מהיכן אותה תרנגולת בקעה? הדבר פשוט ביותר על פי הבריאה האמתית, הבורא ברא בזמן כלשהו תרנגולת בוגרת שכבר יודעת לטפל בעצמה ויכולה להטיל ביצים. כל המשאבים שהיא צריכה כדי להטיל ולגדל את האפרוחים נבראו גם כן, כך שבאמת יהיה קיום לאותה תרנגולת, ומאז המחזוריות ממשיכה.

באנו מקופים?

אם אכן הייתה אבולוציה, צריך לשאול לאן נעלמו כל מיני הביניים? אם למשל זברה התפתחה לאט לאט להיות ג'ירפה, אז איפה כל המינים שביניהם? צריכות להיות עוד המון חיות שהן חצי זברה חצי גי'רפה, 80% זברה ו-20% גירפה וכך הלאה כל שאר האופציות. אם הזברות היו מספיק חזקות כדי לשרוד, וכך גם הג'ירפות, אז מדוע לא שרדו ה75% ג'ירפות ו25% זברות? איך זה שכל מיני הביניים נעלמו? הרי אנחנו יכולים להגדיר ולשייך כל חיה שהיא למין מסוים ולקרוא לה בשם שלה. על פי האבולוציה צריכים להיות כל כך הרבה מינים של חיות בעולם מבלי שנוכל בכלל להגדיר את החיה. למעשה רוב החיות צריכות להיות בלתי מוגדרות, איזשהו שילוב של כמה סוגי חיות. הרי אם הג'ירפה מספיק חזקה כדי לשרוד, אין שום סיבה ש90% ג'ירפה מעורבת ב10% מין אחר לא תהיה מספיק חזקה גם כן.

מה גורם לזברה לפרות ולרבות רק עם המין שלה ולא עם ג'ירפה? הרי לא צריך להיות הבדל מהותי בין המינים השונים מבחינת הרביה, אלא כמו שיש מוטציות (על פי האבולוציה) שמביאות זן חדש לעולם ויכולות להתרבות בלי בעיה (הרי הסברה של הברירה הטבעית היא שנוצרת מוטציה שמפתחת זן שלם חדש. משמע שהמוטציה יכולה לפרות ולרבות עם בן זוג שונה ממנה, שהרי אין אף אחד אחר שדומה למוטציה ובכל זאת היא מתרבה), אז מדוע שתהיה בעיה שהזברה שנניח שהיא המוטציה של הג'ירפה (רק לצורך הדוגמה, זה לא באמת משנה סוג החיה) תפרה ותרבה עם הג'ירפה? (וכך כל שאר סוגי החיות שהן מוטציות האחת של השניה). במציאות אנו רואים שהבודדים שאכן יכולים להוליד זן שונה מולידים עקרים (כמו החמור והסוס שיוצרים את הפרד שלא יכול להמשיך להתרבות)

על אותו עניין, איך זה שכל היצורים הקיימים בעולם, מלבד אלו שיכולים להתרבות לבד, הם זכר או נקבה? מדוע במשך מליארדי שנים התפתחו רק שני סוגים? הרי ישנו שוני מהותי בין זכר לנקבה, שוני שמצריך מליארדי שנים של שינויים אבולוציוניים עד לקבלת הזכר והנקבה שאנו מכירים היום. אז על פי אבולוציה, או שכולם יהיו אותו הדבר, מאותו המין, או שאם אכן הצליח להתפתח מין נוסף, אז צריכים להיות עוד המון מינים, לא רק זכר ונקבה, הרי מוכרחים להיות עוד מיני ביניים שהתפתחו בין הזכר לנקבה והצליחו להחזיק מעמד במשך מליארדי שנים.

מה גם שעל פי אבולוציה, היצורים הקדמונים יותר הם אלו שיכולים להתרבות לבד, חסרי מין. אז אם נוצרה מוטציה של זכר למשל, איך הוא הצליח לשרוד ולהתרבות ללא נקבה במשך מליוני שנים עד שהתפתחה נקבה? ואם נאמר שזה היה להפך, אז איך הנקבה הצליחה לשרוד? אם נחשוב על זה, נבין שיצורים שיכולים להתרבות מעצמם (ללא זכר ונקבה) צריכים להיות חזקים הרבה יותר ולכן צריך להיות להם כושר הישרדות הרבה יותר טוב. מה שאומר שיצורים שמתרבים בדרך של זכר ונקבה היו צריכים להיעלם ולהיכחד בדרך ויצורים חד מיניים היו צריכים להתפתח ולהשתלט על העולם (כך זה על פי הברירה הטבעית). בנוסף, צריך לשאול איך זה שכל פעם שאנו מביאים ילדים לעולם, הם יכולים לצאת זכר או נקבה? אין עוד אופציות? לא יכול להיות איזשהו מין שלישי פתאום? אולי איזושהי מוטציה שתוכל להתרבות ותביא עוד הרבה מינים כמוה?

התכנון הפלאי של כל פרט בבריאה הזו, מוכיח לנו מעל כל ספק אפשרי שאין אפשרות להתפתחות מקרית אבולוציונית. ניתן לראות בברור שהבורא דקדק וברא כל פרט בבריאה בצורה המושלמת לו. הכל נברא ביחד בתור סביבה אקולוגית עם תהליכים המשלימים זה את זה ונותנים קיום זה לזה.

הבורא עדיין כאן

הבורא לא עזב את העולם לאחר שברא אותו, אלא הוא זה המקיים אותו כל רגע ורגע. לא יתכן מצב שבו הבורא עזב את העולם מכיוון שבמקרה כזה העולם לא יכול היה להמשיך להתקיים. העולם שלנו הוא חומרי. כמובן שלא נעלה על הדעת שחומר יעשה משהו בעצמו. החומר עושה דברים בהתאם לכוחות שמופעלים עליו, עיפרון לא יוכל מעצמו פתאום ללכת לאיזה מקום ואף פעם לא נראה תמונה מקפצת מעצמה. האדם, החי, כוחות הטבע או אחרים מפעילים כוח על החומר ולכן גורמים לו לעשות פעולות מסוימות (לדוגמה, תזוזה בגלל כוח המשיכה). אבל נשאלת השאלה, מאיפה כוח המשיכה מקבל את הכוח שלו? מאיפה הרוח מקבלת כוח לנשוב ומי מקבל את ההחלטה לאיזה כיוון? מאיפה צצות פתאום תופעות טבע אדירות שהיו רדומות כמו התפרצות הר געש או גל צונמי? מאיפה אנחנו מקבלים את הכוח שלנו? מי מטעין אותנו כשאנחנו הולכים לישון כמו סמרטוטים וקמים רעננים ליום חדש בבוקר? אנחנו אמנם מקבלים את הדברים כמובנים מאליהם מבלי לטרוח לשאול שאלות, אבל זה כלל לא טריוויאלי. כמובן שאנחנו, תופעות הטבע וכל פרט בעולם שאנו מכירים חייבים לקבל את הכוח ממקור חיצוני הנמצא מחוץ לכל החומר ולכל מה שאנחנו מכירים. מכאן שאותו בורא נמצא כאן איתנו ומקיים אותנו כל שנייה מחדש. אם הוא יעזוב אותנו לשנייה אחת, שום כוח בעולם לא יוכל להתקיים. לחשוב שהוא עזב אותנו ואנחנו עדיין מתפקדים זה ממש כמו להעלים את כל תחנות הכוח בארץ ולצפות שמכשירי החשמל ימשיכו לפעול כרגיל גם לאחר מכן.

זמן

כמו שכבר נאמר, לבורא אין זמן. הוא יצר את הזמן ולכן הוא מעל הזמן, ניתן לומר כביכול שהוא היה פה לפני הזמן (זה במושגים שלנו, הרי אין "לפני" ללא זמן). המציאות ללא זמן קשה לתפיסה על ידי המוח המוגבל שלנו. אך אם אנחנו מסוגלים לדמיין מסע בזמן על פי תאוריות של איינשטיין וחבריו, שהראו שהזמן והחומר תלויים זה בזה, ואם אנו יודעים שעל פי המדע הזמן בחלל שונה משלנו, אז זה צריך להיות מובן מאליו בשבילנו שהבורא בעצמו יכול הרבה יותר מכך. מכל זה אנחנו יכולים גם להבין שהוא נצחי, כי הנצח הוא ביחס לזמן, ואם אין מוגבלות בזמן, אז יש נצח. אם נחזור שוב לשאלה מי ברא את הבורא, נוכל להבין שאין בכלל שאלה כזו בנצח. הרי אם הוא נצחי, תמיד היה ותמיד יהיה ללא התחלה וסוף, אז מובן שאף אחד לא ברא אותו בשום נקודת זמן כלשהי.

מקום

כשאנו חושבים על המושג "מקום", אנו מתכוונים לחומר. אם זה בית, רחוב, מדבר, חדר, לב הים או כל מקום אחר, זהו סוג של חומר שנמצא במיקום כלשהו. ללא חומר, אין שום הבדל בין מקום למקום. לכן זה צריך להיות מובן שלבורא אין מקום, משום שהוא זה שברא את עניין המקום. הבורא לא נמצא במקום מסוים, משום שהמקום הוא רק חומר מוגבל שבוודאי אינו יכול להכיל את הבורא. הדבר בדיוק הפוך מכך, הבורא האינסופי הוא זה שמכיל את המקום. הבורא נותן למקום קיום, ואנחנו חיים כאן מתוך הקיום הזה. מציאות רוחנית אינה תופסת מקום כלל, המחשבות הפנימיות או הרגשות שלנו נטולות מקום, אז על אחת כמה וכמה שהבורא לא נמצא במקום ספציפי כלשהו.

הוא הכל

הבורא לא עשוי חומר, משום שהוא ברא את החומר. אך עם זאת, גם קשה לקרוא לו רוחני, משום שהוא ברא גם את הרוחניות שאנו מכירים בעולם. הוא מעבר לגשמיות ורוחניות, מעל שתי ההגדרות האלו. למעשה הוא מעל ומעבר לכל הגדרה שהיא. הרי כל תכונה או הגדרה שנייחס לו יוצאת מתוך המושגים המוגבלים שלנו, אך כללי הלוגיקה ומושגי העולם שלנו נבראו על ידו, מה שאומר שהוא עצמו כלל לא מוגבל בהם. לכן אין טעם לנסות להבין איך הוא נוצר או מה המהות שלו, משום שאין לנו שום השגה עם המוח המוגבל שלנו. כל הגדרה שניתן לו רק תגביל אותו. זה כמו שחתול ינסה להבין בשכלו איך מתנהלים החיים על כוכב אחר, פשוט בלתי אפשרי. זה משהו רחוק מאיתנו שלא ניתן לקלוט בחושים, ואפילו אם כבר יכולנו, אז עדיין השכל שלנו מוגבל מכדי להכיל ולהבין את מה שאנו קולטים. לכן פעמים רבות מכנים אותו "אינסוף", וכך בעצם מתחמקים מהגדרה של מה שהוא כן, ומתמקדים במה שאנחנו יודעים שהוא לא – הוא לא סוף, לא מוגבל. למרות שגם כאן אם נתבונן על זה מספיק לעומק, ההגדרה אינה מושלמת משום שגם היא מגבילה אותו, הרי אם הבורא לא יכול להיות סוף, אז הוא מוגבל. אם הוא לא סוף, אז יש כביכול משהו שהוא לא, וזה לא יתכן. יוצא שהוא גם אינסופי וגם סופי. הוא הכל והרבה יותר מכך. הוא מכיל את כל העולם, מה שאומר שכל מה שאנו מכירים (חומרי או רוחני) הוא חלק ממנו.

מעל צורך ורצון

הבורא גם יצר את הצורך, כך שאין טעם לשאול בשביל מה הוא צריך אותנו, ואין טעם לחשוב על כל מיני צרכים שיש לו, בין אם הם גשמיים ובין אם הם רוחניים. הוא לא צריך כלום. הוא ברא אותנו מסיבות שלא נוכל לתפוס כל עוד אנחנו בתוך גוף גשמי בעולם הזה. כמו כן, הבורא גם אינו מוגבל ברצון, שהרי הוא ברא את הרצון. עם זאת, אנו משתמשים בהגדרות האלו פעמים רבות כך שנוכל לדמיין בשכלנו דברים שונים. אך מובן שכל ההגדרות האלו שאנו נותנים לבורא נועדו אך ורק כדי שנוכל לצייר בראש איזושהי תמונה שתסדר לנו את הדברים, כדי שנוכל ללמוד מזה את מה שאנו צריכים ללמוד. אסור לנו לטעות ולחשוב שהוא באמת "רצה" או "התאווה" לברוא אותנו. הסיבה האמתית גבוהה הרבה יותר ממה שאנו מסוגלים לתפוס.

ללא גבולות

אותו בורא הוא גם כל יכול, משום שהוא מעל כל מה שאנחנו מכירים והוא יצר את כל מה שאנחנו מכירים. הוא יצר את החוקיות הקיימת בעולם, שבעצם מגבילה אותנו. הוא יצר הגבלות לכל דבר שברא, ומכאן שהוא מעל כל ההגבלות הללו. הרי אם הוא יצר אותן, אז זה אומר שהוא מחוץ להן והן לא חלות עליו. אז יוצא שכל דבר שאנחנו מכירים, בין אם זה דומם, צומח, חי, מדבר או אפילו דברים רוחניים כמו מחשבות ורגשות, הוא יכול לשנות כרצונו מפני שהוא בלתי מוגבל. הוא יכול לברוא דברים חדשים בכל רגע או לבטל חוקיות כלשהי שקיימת בטבע. הוא יכול הכל, ללא כל הגבלה.

סלע שאי אפשר להרים?

ישנה שאלה מוכרת שיכולים לשאול המתנגדים לכך שהבורא הוא כל יכול: "האם הבורא יכול לברוא סלע גדול וכבד שהוא לא יוכל להרים?" וכך בעצם יוצא שכביכול הוא לא כל יכול (כי או שהוא לא יכול לברוא את הסלע, או שהוא לא יכול להרים אותו). אבל האמת היא שהשאלה הזאת מוטעית מיסודה. אנחנו שואלים שאלה מתוך החוקיות שלנו וכללי הלוגיקה שלנו על אותו בורא שברא את הלוגיקה ואת החוקיות, וכל החוקים הללו בכלל לא חלים עליו. בעצם שאילת השאלה, אנחנו מנסים לתפוס אותו כגשמי, אבל כל מה שאנחנו מכירים זה דברים שהוא המציא ושהוא מחוץ להם. לא שייך מושגים של "גדול" או "כבד" או אפילו "יכול" ביחס לבורא, משום שלבורא אין גודל ואין כובד. הוא זה שברא את המושגים הללו. אין משהו כבד בשבילו, אבל באותה מידה אין משהו קל בשבילו, המידות היחסיות האלו נוצרו בשבילנו ולא בשבילו, הן לא חלות עליו, הוא מעליהן.

כדי להבין את זה יותר, נתבונן בעומק השאלה: מה שהופך את הסלע לכבד זה כוח המשיכה שמופעל על ידי הבורא על חתיכת חומר (הסלע) שהבורא מקיים ונותן לו חיות בכל רגע. לכן מה שיגרום לבורא לא להצליח להרים אותו כביכול זה הגבלה של עצמו כשהוא מתחרה בעצמו. הרי היכולת מופעלת על ידי הבורא, גם הסלע פועל על ידו, כוח המשיכה גם כן, הגודל והכובד הם בשליטת הבורא והכל למעשה הוא הבורא. אז מה שאנחנו שואלים בעצם זה האם הבורא חזק יותר מעצמו? אנחנו יכולים גם לשאול שלל שאלות נוספות בסגנון "האם הבורא יכול לנצח את עצמו בשחמט?", "האם הוא יכול לרוץ מהר יותר מעצמו?" או "האם הוא יכול להביס את עצמו בהורדות ידיים?" אבל ברור לכולנו שהשאלות האלו טיפשיות וחסרות כל טעם. את השאלות האלו ניתן לשאול על בני אדם מוגבלים כמונו (ואפילו אז הן יישארו טיפשיות…) אבל הבורא הוא מחוץ לתפיסה שלנו, הוא הרבה מעבר לכל הדברים הללו שהוא בעצמו ברא. הבורא הוא לא עשוי חומר כמונו, הוא לא מוגבל ובלתי ניתן להגדרה על פי היגיון מוגבל כמו שלנו. אצלנו ההיגיון מראה שזה פרדוקס, אבל לא בגלל שיש מוגבלות לבורא חס ושלום, אלא משום שיש מוגבלות בהיגיון שלנו, שמכיל חורים שאינם מסתדרים וסותרים זה את זה.

להבין את חוסר ההבנה

לפעמים זה נשמע לנו כמו התחמקות כאשר אנו מקבלים תשובות לא מספקות של "אי אפשר להבין"… אבל חשוב להבין לעומק שאמנם ישנם דברים שנמצאים מעבר לתפיסתנו אותם לא ניתן להבין, אך עם זאת ניתן לתפוס ולהבין מדוע אנו לא מבינים אותם וכך הדבר הופך למובן יותר. אם נשאל אדם פשוט ברחוב מהו המספר האחרון שקיים, הוא לא ייראה מוטרד במיוחד וישיב בקלילות שישנם אינסוף מספרים ולא ניתן לדעת מהו המספר האחרון, כי תמיד יבוא עוד אחד אחריו. אז מדוע בעצם הוא לא מוטרד, למרות שאינו מקבל תשובה פשוטה ישירה ומובנת לשאלה? הסיבה היא שהוא אמנם לא מבין מה זה אינסוף מספרים, אבל הוא מבין שהוא לא יכול להבין את זה בגלל שאינסוף זהו דבר לא מובן. ישנם דברים רבים הנמצאים מעבר ליכולתנו שאותם אנו מקבלים כאשר הסיבה מובנת לנו. אדם שמאוד רוצה לעוף לשמיים כמו ציפור יוכל להבין בשכלו שהדבר בלתי אפשרי עבורו. כאשר הוא מבין את זה הוא מקבל את הדברים ויכול להשלים עם המוגבלות שלו. לכן חשוב להבין את המוגבלות שלנו כך שנוכל לחיות אתה בשלווה והבנה. כעת אנו בתוך גוף גשמי עם יכולת מאוד מוגבלת, אנו יכולים להתעקש במשך כל החיים שלנו שאנו לא מוכנים לא להבין את הבורא, אבל זה לא יעזור לנו. כרגע זה מה שיש, האפשרויות שעומדות לפנינו הן להתעלם מזה לגמרי ולחיות את חיינו בשקר, או להשלים עם זה ולנסות להבין את כל מה שאנו כן יכולים לתפוס.

אנחנו חושבים במושגים שלנו, אבל ישנה תפיסה הרבה יותר עמוקה שאנו לא מצליחים להגיע אליה מתוך המוגבלות שלנו בגוף בעולם הזה. האמת שונה לגמרי מכל מה שאנחנו מכירים. אנחנו צריכים להתנתק מכל מה שאנו מכירים כדי להצליח להבין חלקיקים קטנטנים מהבורא, שגם הם נאמרים לנו בצורה ציורית רק כדי שנוכל לתפוס איזשהו משהו. זו תפיסה שונה לגמרי מזו שאנו רגילים אליה. לכן כל שאלה שנשאל על הבורא לא תהיה רלוונטית כי אין לנו את היכולת לתפוס אותה. כמו כלב שלא מסוגל לחשב תרגילים מתמטיים או כמו כל אחד מאיתנו שלא תמיד מצליח להבין את השני. לכולנו יש הגבלות מסוימות שאנו צריכים להכיר בהן. כשם שנמלה לא תוכל להבין את האדם ודרכיו, על אחת כמה וכמה שהאדם לא יוכל להבין את מציאות הבורא שאין לה כל לבוש וצורה גשמית נתפסת. הדברים היחידים שאפשר לנסות להבין בקשר לבורא הם אותן הנהגות שהוא מציג לנו, הדרכים בהן הוא מנהיג את העולם.

עם זאת, חשוב להבין שאמנם התפיסה שלנו לוקה בחסר, אך בוודאי שאנו נדרשים לעשות את ההשתדלות המקסימלית כדי להתקרב לאמת. כאשר רוב האנשים מגיעים להבנה שתפיסת הבורא היא מעבר ליכולתם, הם פשוט עוזבים הכל ולא מחפשים לנסות להבין גם את הקמצוץ שכן יש ביכולתם. לכן רוב האנשים בעולם נמצאים במצב של חוסר חשיבה. הכל נעשה באופן אוטומטי מעצמו והם רק זורמים עם מה שבא. ישנם דברים רבים אותם אנו יכולים לדעת ולהבין ובעזרתם ניתן ללמוד המון ולשפר את חיינו.

לראות את הבורא

הבורא הוא האינסוף. הוא הכל. אין מקום לשום דבר אחר מלבדו. אבל מצד שני, ברגע שאנו אומרים דבר כזה, אז הפכנו את הבורא כביכול שוב למוגבל. כי אם אין לו סוף, אז יש כביכול משהו שאין לו. אם הוא הכל, אז אנחנו רומזים לכך שהוא לא יכול להיות רק חלק, מה שלא יתכן משום שהוא אינו מוגבל. אנחנו שוב מגיעים לאותו פרדוקס של סלע שאי אפשר להרים. אם הבורא בלתי מוגבל, אז הוא לא יכול להיות מוגבל. ואם יש משהו שהוא לא יכול להיות, אז שוב יוצא שהוא מוגבל.

העניין הוא שהבורא מצד אחד לא מוגבל וכל יכול, ומצד שני מוגבל וסופי. הוא הכל, וביחד עם זה הוא רק חלק. מצד אחד אין מקום לשום דבר אחר מלבדו, אבל ביחד עם זה הוא צמצם את עצמו כביכול ועשה מקום לבריאה. קשה להבין את זה משום שזה לא משהו שאנחנו מכירים בעולם שלנו, אצלנו זה בלתי אפשרי, אבל לבורא אין שום בעיה לעשות את זה.

מכאן ניתן להבין איך אנחנו קשורים לכל העניין. הבורא ברא את העולם ואותנו בתור צורה גשמית וחומרית. בעצם קיום העולם הוא מגלה את הצד הסופי שבו, הרי העולם עצמו הוא גם חלק מהבורא. הבורא אינו מוגבל, וביחד עם זאת הוא מוגבל, ואת התגשמות המוגבלות הוא מציג דרכנו, דרך האדם והעולם. הוא אחד, וביחד עם זה הוא פרטים רבים. כך למעשה אנחנו מציגים את צורתו הגשמית של הבורא בעולם. אז אמנם לא ניתן לראות את הבורא בצורה האינסופית, זה מעבר ליכולת שלנו לתפוס משהו רוחני ואינסופי בתוך גוף מוגבל וגשמי. אבל בהחלט ניתן לראות את הבורא בכבודו ובעצמו בצורתו הגשמית, ואת זה ניתן לעשות בהתבוננות על כל דבר שקיים בעולם. הכל זה הבורא ואין עוד מלבדו. מספיק להתבונן בחפצים הנמצאים מסביבנו כדי לראות את הבורא. החי, הצומח, הדומם, הטבע, האדם… הכל זה הוא. כמובן שמתוך התפיסה וההרגל שאנו חיים בתוכם, יהיה לנו קשה להבין שאנו מתבוננים בבורא כשאנו מסתכלים על צנון או ספסל. אבל אם נתבונן לעומק הדברים וננסה לחוש אותם, נשתדל להבין שאנו מתבוננים באיזשהו חלק קטן מהבורא המושלם המכיל את העולם כולו והרבה מעבר לו, נוכל לזכות לראות את התגשמות הבורא בעולם בכל דבר גשמי שנסתכל עליו. אמנם הספסל שנמצא מולנו הוא חומרי ורגיל, אבל במבט חודר יותר, עם התבוננות ומחשבה, ניתן לראות את החיות והפנימיות של אותו דבר גשמי.

צמצום

כדי שתהיה לנו איזושהי תפיסה והשגה, ולו הקטנה ביותר, הבורא כביכול צמצם את עצמו, כלומר הגביל איזשהו חלק ממנו כך שיהיה קיום למשהו אחר חוץ מהאינסוף עצמו. אילו לא היה אותו צמצום, לא היינו יכולים לתפוס דבר, הרי אין לנו כל תפיסה באינסוף אלא רק בדברים מוגבלים. הצמצום הוא הדרגתי וכך ישנו כביכול יותר או פחות מאור האינסוף בכל מקום ומצב. אין לנו כל תפיסה במשהו ללא סוף, אנו קולטים את הדברים רק על פי הגבול שלהם. חשוב לציין שכל הצמצום הוא רק ציורי כדי לתת לנו איזושהי הבנה. בוודאי שזה לא כפי שאנו מדמיינים זאת במחשבתנו, אלא הרבה יותר עמוק ומופשט מכדי שנוכל לתפוס ולהבין.

הצמצום לא באמת הגביל את הבורא באופן שהוא הפך למוגבל ללא אפשרות אחרת, אלא זהו צמצום מכוון ביחס אלינו בלבד. כדי להבין זאת, ניקח למשל פרופסור למתמטיקה המנסה להסביר לבנו הקטן איך לבצע פעולת חיבור בין 2 מספרים. כאשר מישהו יצפה במחזה, הוא יוכל לחשוב שאותו פרופסור כלל לא יודע מתמטיקה מורכבת, משום שהוא מתעסק עם פעולת חיבור פשוטה של ילד בגן. אלא שאותו פרופסור יודע שאין טעם להסביר לבן שלו על תרגילים מסובכים מעבר לתפיסתו, ולכן הוא מצמצם את שכלו, כך שהוא יוכל לתקשר עם בנו הקטן. הבן תופס את אביו דרך שכלו בגרסתו המצומצמת. אך עם זאת, האב נשאר אותו פרופסור חכם שהיה קודם לכן. בכל פעולה שאנו עושים, אנו משקיעים רק חלק מכוחותינו. כשאנו מחזיקים כוס בידינו אנו עושים זאת בעדינות ולא מוחצים אותה. כשאנו מציירים ציור, אנו אמנם יכולים לצייר בכל הצבעים האפשריים, אך אנו בוחרים רק בצבע אחד בכל אזור של הדף ומציירים בעדינות. זה לא שאנו לא מסוגלים למשהו אחר, אלא פשוט צמצמנו את עצמנו לציור מסוים עם צבעים מסוימים, כדי שנקבל את רצוננו. כך הבורא כביכול צמצם עצמו כדי לתת מקום וקיום לנו.

אנשים רבים סבורים שפעם לא היה כלום, ואז הבורא החליט לברוא אותנו כאן, אך זה בדיוק להפך. פעם היה אינסוף, כלומר הכל, וכשהבורא החליט לברוא אותנו, הוא צמצם את אור האינסוף העצום שהיה כאן עד להתהוות העולם. כמו שאדם מתנהג עם ילדיו בצורה מסוימת, לאשתו מראה צד שונה, לבוס בעבודה משנה את פניו וכך כל אחד רואה צד אחר שנמצא בו. הבן של אותו אדם לא יכול להבין מה רואה בו אשתו של אותו אדם וכך גם להפך, כי כל אחד רואה רק חלק ממהות האדם. אי אפשר לומר שהאדם הזה משנה את מהותו בכל רגע, אלא שהוא מצמצם את עצמו ומציג רק חלק ממנו מתוך רצון להתגלות בצורה מסוימת. אם נשאל מיהו האדם האמתי? האב? הבעל? הפועל? אז התשובה היא שהוא הכל ביחד. המהות שלו היא הרבה יותר גבוהה מכל אלו, אלא שהוא מתגלה לאשתו בצורה מצומצמת בתור בעל, לבנו בתור אב וכך כל אדם רואה את אותה מהות מזווית והתגלות שונה. כך להבדיל, גם הבורא מצמצם את עצמו כדי להתגלות בתוך הרבה פרטים קטנים בעולם. הוא מתגלה בתור תופעות טבע, בתור אנשים, בתור דומם, כוחות שונים או כל שאר הדברים שקיימים בעולם. בתחילה הייתה המהות עצמה שכוללת את הכל ונקודת בריאת העולם היא בעצם הצמצום של אותה מהות אינסופית לפרטים קטנים מתוכם המהות מתגלה.

חשוב להבין שכל השגה שיש לנו לגבי הבורא היא השגה לאחר הצמצום. כמו אותו בן שרואה את אביו הפרופסור למתמטיקה דרך עיניו שלו ולכן לא מסוגל לקלוט את חכמת הפרופסור שבו אלא החכמה שאביו מציג לפניו, שהיא לאחר הצמצום וההתאמה ליכולות התפיסה של הבן. כך שכל מושג שנאמר כאן ביחס לבורא, מתייחס לתפיסה שלנו בלבד לאחר הצמצום. לא ניתן להגיד שהבורא הוא "אינסוף", "הכל", "לא מוגבל" וכו', משום שאלו הגדרות הנובעות מהתפיסה שלנו, שהיא הרבה לאחר אותו צמצום. אנו משתמשים במושגים האלו בלית ברירה כדי שנוכל להבין את הדברים, כי זו האחיזה היחידה שאנו יכולים איכשהו להגיע אליה. אך מבחינת האמת, לא ניתן לומר שום דבר על הבורא לפני הצמצום מפני שאין לנו כל השגה שם. זה כמו לצפות מנמלה לדעת מה מתחולל על כוכבים אחרים בגלקסיות השונות. הנמלה היא מוגבלת מדי ואין לה שכל ואמצעים כדי לבדוק או להכיל את המידע הזה. גם אנחנו מוגבלים ביותר בעולם גשמי ומוגדר ואין לנו כלים ואמצעים לתפוס את האינסופיות שישנה מחוץ לו.

 

צור קשר | הלכות מתחלפות לבעלי אתרים | ספר חינם להורדה