יום אחד היה יושב (רבי שמעון) בפתח העיר לוד. נשא עיניו וראה השמש מאיר, וסותם אורו ג' פעמים (מהבהב 3 פעמים), ובתוך כך היה נחשך אור השמש. אמר לרבי אלעזר בנו "בוא אחרי בני, ונראה. כי ודאי גזרה נגזרה למעלה, והקב"ה רוצה להודיעני. ודאי ששלושים יום תלוי למעלה הדבר ההוא שנגזר, והקב"ה אינו עושה עד שמודיע לצדיקים. זה שכתוב "כִּי לא יַעֲשֶׂה אֲדנָי ה' דָּבָר, כִּי אִם-גָּלָה סוֹדוֹ אֶל-עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים".
בעוד היו הולכים בכרם, ראו נחש אחד שהיה בא ופיו פתוח, ולוהט (שורף) את עפר הארץ. אמר לו (רבי שמעון) "נחש, נחש, לך אמור לנחש ההוא העליון (שהסית והפעיל אותך), שרבי שמעון בן יוחאי נמצא בעולם!". הכניס הנחש את ראשו לנקב אחד בעפר. אמר רבי שמעון "כשם שנחש תחתון הכניס ראשו לנקב העפר, גוזר אני שנחש עליון יחזור לנקב של תהום הגדול".
לחש רבי שמעון תפילה. בעוד שהיו מתפללים שמעו קול אחד (שאומר): "הפסיקו הגזירות, היכנסו למקומכם, הכאות המחבלים אינן שורות בעולם, כי בן-יוחאי ביטל אותם. אשריך רבי שמעון, שאדונך רוצה ביקרך על כל בני העולם". בתוך כך ראה כי האיר השמש ועבר אותו השחור (שהחשיך את אור השמש).
אמר רבי שמעון, ודאי העולם התבשם (התמתקו הדינים). נכנס לביתו ודרש "כִּי-צַדִּיק ה' צְדָקוֹת אָהֵב, יָשָׁר יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ" – מה הטעם? כי "ה' צְדָקוֹת אָהֵב", וצריכים לבקש מהקב"ה רחמים על כל מה שצריכים. (ויקרא, דף ט"ו)
שם הכותב: "אור הזוהר"
