"שָׁמוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ". אמר רבי שמעון, בוא וראה, השבת – לילה ויום הוא, זכור ושמור ביחד, ועל-כן כתוב "זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת, לְקַדְּשׁוֹ", וכתוב "שָׁמוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" – זכור לבחינת זכר, שמור לבחינת נקבה [1], והכל אחד.
בוא וראה, כאשר מתקדש היום בערב שבת, סוכת השלום שורה ומתפשטת בעולם. איזוהי סוכת השלום? זו השבת (השכינה הקדושה הסוככת על ילדיה, עם ישראל), וכל רוחות, וסערות ושדים, וכל צד הטומאה, כולם מסתתרים ונכנסים בעין הריחיים, שהיא נקבת הקליפה, הנקראת (גם) תהומא רבא.
כיוון שנתעוררה קדושה על העולם, רוח הטומאה אין שורה עימו, וזה בורח מפני זה. אז העולם בשמירה עליונה, ואין נצרך להתפלל על שמירה, כמו "שׁוֹמֵר עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל לָעַד" (אחת מהברכות בתפילת העמידה), שהרי בימי חול נִתְקָן שהעולם נצרך לשמירה, אבל בשבת, סוכת שלום מתפשטת על העולם, והעולם נשמר בכל הצדדים, ואפילו רשעים בגיהנום נשמרים, וכולם בשלום – עליונים ותחתונים.
לפיכך, בהתקדש היום, מברכים "הפורס סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים". למה על ירושלים? אלא כיוון שזהו מקום אותה הסוכה (מִשְכַּנָה של השכינה). ונצרך להזמין סוכה ההיא, שתתפשט עלינו לשכון עימנו, ושתהיה מגינה עלינו כאם השוכבת על הבנים, ובשביל זה אין פחד מכל הצדדים.
בוא וראה, בשעה זו, קדושה עליונה יורדת ופורסת כנפיה על ישראל, ומכסה עליהם כאם על הבנים. וכל המינים הרעים נאספים מן העולם, וישראל יושבים תחת קדושת ריבונם, וסוכת שלום זו נותנת נשמות חדשות לבניה. פורסת כנפיה על בניה, ומריקה נשמות חדשות לכל אחד ואחד. (בראשית, דף מ"ח)
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
[1] – הזכירה היא כנגד עולם הזעיר אנפין, הנחשב לזכרי. השמירה היא ההוצאה לפועל של הזכירה, והיא כנגד עולם העשייה, המלכות, הנחשבת לנקבית. יוצא, שע"י זכירה ושמירה יחד גורמים לזיווג העולמות הללו ולהשפעת שפע לעולם.
שם הכותב: "אור הזוהר"
