אמר רבי יהודה, בוא וראה בכמה מקומות מזהירה התורה לאדם שלא יחטא לפני ריבונו. בכמה אופנים נותנת לו עצה שלא יסור מדרכי התורה לא לימין ולא לשמאל (שלא יוסיף ולא יגרע), בכמה אופנים נותנת לו התורה עצה איך ישוב לפני ריבונו וימחול לו.
ולמדנו, תרי"ג מיני עצות נתנה התורה לאדם שיהיה בשלמות לפני ריבונו, לפי שריבונו מבקש להיטיב לו בעולם הזה והעולם הבא, ויותר בעולם הבא. שהרי למדנו, כל מה שמשלם הקב"ה לאדם, על אותן הזכויות שזכה בהן – לעולם הבא משלם עליהן.
מה הטעם? לפי שהעולם הבא, של הקב"ה הוא. ואל תאמר שהעולם הזה אין הוא שלו, אלא עולם הזה בפני העולם הבא אינו אלא כפרוזדור בפני טרקלין, וכאשר זוכה בו זכאי ההוא – בשלו הוא זוכה. שלמדנו, כתוב "וְנַחֲלָה לא-יִהְיֶה-לּוֹ", מה הטעם? לפי ש–"ה' הוּא נַחֲלָתוֹ". אשרי חלקו מי שזוכה לנחול נחלה עליונה זאת.
אמר רבי שמעון, אשרי חלקו של זכאי ההוא, שזוכה לכתוב "אָז תִּתְעַנַּג עַל-ה', וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל-בָּמֳתֵי אָרֶץ, וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקב אָבִיךָ". "עִם-ה' " לא נאמר אלא "עַל-ה' ". מהו עַל-ה'? זה המקום שהעליונים התחתונים נמשכים ממנו (עולם האצילות), ונכספים למקום ההוא שכתוב "מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי" (אַיִן = האינסוף), וההשתוקקות והעונג של הצדיקים להסתכל בזיו ההוא, שכל ההארות נמשכות ויוצאות ממנו, וכל אותם הכתרים (ספירות) ממנו יוצאים.
שם הכותב: "אור הזוהר"
