מדוע התורה מצווה אותה למנות שופטים ושוטרים? הרי מובן לכולנו שכאשר אין שופטים שיגדרו גדרות ויחקקו חוקים, וכאשר אין שוטרים שיאכפו את החוקים והגדרות שנחקקו, הכל פרוץ וכל אחד עושה מה שבא לו. זה מובן לכולנו גם בשכל, ומצוות מינוי דיינים ישנה אפילו אצל הגויים בשבע מצוות בני נח. אז מדוע בכל זאת התורה צריכה לכתוב את הדברים הברורים מאליהם?
העניין הוא שכאשר אנו ממנים שופטים ושוטרים על פי השכל, אנו עושים זאת כדי לשמור עלינו מאנשים אחרים. כולם יודעים היטב בשכלם שחשוב למנות שוטרים כדי שיתפסו את העבריינים, אך כאשר העבריינים הם אנחנו, קשה לנו לקבל את הדבר ואנו יכולים להיות בטוחים שכל העולם טועה ואנחנו צודקים.
קל לכולנו להבין שהטלוויזיה הורסת את חינוך הילדים, אך האם אנו מבינים שזה מזיק גם לנו באותה מידה? או שכאן הנגיעה אישית וקרובה יותר וכך אנו חוצים קווים אדומים מבלי לשים לב? איך זה שכשחותכים אותנו בכביש אנו מתרגזים, אך כשאנחנו עושים זאת לאחרים אנו מרגישים שזה בסדר ומוצדק? מדוע אנו מצפים מכולם להתייחס אלינו בכבוד ואהבה, בזמן שאנו מרשים לעצמנו לזלזל באחרים (מסיבות מוצדקות כמובן…)?
השופטים והשוטרים שאנו מעוניינים בהם על פי השכל, מיועדים לכך שהסביבה לא תזיק לנו. אך כדי שניתן לתוכנו את השופטים והשוטרים שישגיחו על עצמנו כך שאנו לא נסטה מדרך הישר ולא נחצה גבולות וקווים אדומים, ישנו צורך גדול שהתורה תצווה אותנו על כך כי זה כלל לא טבעי וברור מאליו. לכן ראוי לכל אדם להתחזק במצווה הזו, ולתת על עצמו שופטים ושוטרים כך שיוכל לחיות בשליטה ובמודעות על פי דרך האמת, ולא על פי היצרים המעוורים את האדם.
