בע"ה נעשה ונצליח. היום כ״ב בסיון ה׳תשע״ט

גדול המצווה ועושה

מאת רוני פיזנטי | ג׳ באדר ב׳ ה׳תשע״א |

אנשים רבים סבורים שניתן להגיע למיצוי היכולות שלנו ולהפוך לאנשים טובים יותר מבלי לקיים מצוות. כשאפשר להתמקד בלעשות טוב לזולת ולהתקדם לחיים טובים ומאושרים יותר, אז לכאורה נראה שניתן לוותר על כל המצוות שבין אדם למקום. אלא שבכך אנו מפספסים את המשמעות של כל עניין המצוות. כאשר אנו עושים משהו על דעת עצמנו, אנו אולי קצת מתעלים, אך בעיקר מעלים את האגו שלנו. אנו צריכים להבין את מעלת קיום המצוות לשם קיום מצוות, ואז נבין ששום דבר שנעשה מתוך עצמנו מבלי שצוונו על כך לא ישתווה לזה.

ראשית כל חשוב לומר זאת בצורה הכי ברורה שאפשר: הקדוש ברוך הוא חכם מאיתנו. זה אמנם נראה לנו מובן מאליו ומיותר לכתוב, אבל המעשים שלנו מעידים אחרת, מה שאומר שזה לא מושרש בתוכנו. כולנו יכולים לומר שזה ברור שהקדוש ברוך הוא חכם יותר, אבל כאשר הוא מצווה אותנו על דברים שלא כל כך מוצאים חן בעינינו ואנו מוותרים עליהם, זה אומר שאנו חושבים שאנו חכמים יותר. אדם שהולך ברחוב ומסתכל על מראות לא צנועים כדי “לשטוף את העיניים” חושב שהוא יותר חכם מהבורא שציווה אותנו “ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם”. אדם שמתחכם וחושב שנהיגה ברכב בשבת זה לא נחשב הבערה של אש, חושב שהא חכם יותר מהבורא שציווה אותו לא להבעיר אש בשבת. מי שרוקד ריקודים מעורבים או מתנהג בחוסר צניעות חושב שהוא חכם יותר מהבורא שציווה להתרחק מן העריות. אדם שחושב שהוא מבין יותר מהרבנים הגדולים חושב שהוא חכם יותר מהבורא שציווה אותנו להקשיב להם ולא לסור מדבריהם ימין ושמאל.

אולי אנחנו חושבים שאנו יודעים טוב יותר ממנו מה טוב לנו, אבל זה לא הופך את הדבר לאמת. הבורא רואה ומכיר את שורש נשמתנו, ויודע בדיוק מה אנו צריכים. הוא נתן לנו מצוות ללכת על פיהם לתועלתנו. אנו יכולים לחשוב שלהניח תפילין למשל או לשמור שבת זה סתם דברים לא חשובים, אבל זה לא ישנה את המציאות. בדיוק כמו שילד שחושב שאמא סתם מגזימה כשהיא אומרת להיזהר בכביש לא משנה בכך את המציאות והוא רק יזיק לעצמו אם לא ישמע לה.

לכאורה נראה שאנו יכולים להשתנות ולהפוך לאנשים טובים יותר מבלי [intlink id=”150″ type=”post”]לקיים מצוות[/intlink] או להתקרב לבורא, אך למעשה זוהי טעות. הרי הגורם לאותו רצון שלנו לשינוי מגיע מתוך הגבול של עצמנו. אדם שנולד עם נדיבות יתר ירצה תמיד לעזור לכולם. אדם שנולד עם חוסר נדיבות מובהק לא יעשה זאת לעולם. כל זה נובע מהאופי אותו אנו מקבלים במתנה מהבורא. אין כאן עבודה עצמית שלנו כדי להגיע לאנשהו, אלא פשוט המשך הטבע וההרגלים שלנו. אנו יכולים לראות מישהו מאוד נדיב שתורם הרבה ועוזר לכולם, אך למעשה מבחינת ההתפחות הרוחנית שלו הוא דורך במקום, כי כך הוא נולד וכך הוא נשאר – בתוך הגבול של עצמו. כמו שאדם מסוים נולד עם יצר לגנוב, כך הוא נולד עם יצר לנדיבות. הוא לא עובד על עצמו לצמוח גבוה יותר ועדיין הולך אחר היצר. לעומתו יכול להיות אדם שנולד עם יצר ענקי ועל פי טבע הוא צריך לרצוח כל אדם שני שהוא פוגש ברחוב. אם הוא יעבוד על עצמו, אז אולי מבחוץ נראה אדם פשוט שמתעסק בעסקיו, אך האמת היא שמבחינת ההתפחות שלו הוא התקדם המון. הוא נלחם ביצר ובאופי שנקבע לו בכך שהוא לא רוצח כמו שהיצר אומר לו ומגיע לדרגות גבוהות יותר.

כאשר אנו עושים את רצון הבורא ולא את רצוננו, אנו פורצים את הגבול ומתחברים לאינסופיות של הבורא. כך אנו יכולים לצמוח ולהתפתח עוד ועוד ללא גבול ובלי שום פרופורציה למקום בו היינו לפני כן. כך אברהם אבינו שנולד להורים עובדי עבודה זרה צמח והגיע למקום שלו. כך משה רבינו שגדל במצריים והתבטל לרצון הבורא הפך למנהיג עם ישראל. כך דוד המלך שנולד עם יצר רע ענקי הפך להיות אבי המשיח. כך כל גדולי ישראל התבטלו באופן מוחלט ושאבו את כוחם מתוך האינסוף ברוך הוא, וכך הגיעו למה שהגיעו. וכך גם כל חוזר בתשובה אמתי שהיה עמוק בתוך ים יצרים ותאוות מצליח לצאת משם ולהפוך לאדם אחר לגמרי ממה שהכיר.

אדם שמתבטל ומקיים את המצוות של הקדוש ברוך הוא כמו עבד, ללא חישובים של כדאי או לא כדאי, יוצא מהמקום שלו וצומח למקום שלא חלם שיוכל להגיע אליו. כולנו אוהבים לחשב את כדאיות המצוות. אם “לא תרצח” מסתדר לנו אז מקיימים, “לא תנאף” יושב קצת פחות טוב, אז מקיימים חצי, “לא תחמוד” נראה מיותר, אז לא צריך… כאשר אנו עושים את כל החישובים הללו, אנו מצהירים שאנו חכמים יותר מהקדוש ברוך הוא ואז גם המצוות שאנו כן מקיימים פחות נחשבות. הרי אם אנו לא רוצחים כי זה מסתדר לנו בראש וזה נראה הגיוני, אז אנו לא מקיימים את המצווה מתוך אמונה ואהבה לבורא.

ידוע למשל שברית המילה מועילה מבחינה רפואית, אך אם זה אחד השיקולים של קיום המצווה זה מפחית מערכה. ידוע שבשר כשר הוא גם בריא יותר, אך אם אנו יודעים שאם זה לא היה כך לא היינו אוכלים כשר, מכרנו בזה הרגע את המצווה שקיימנו. קיום המצוות צריך להיות כי כך הבורא ציווה אותנו. אנו יודעים שהבורא חכם יותר מאיתנו, הוא קובע את חוקי העולם והוא נתן לנו את המצוות. אם הוא אומר, אז הוא יודע, גם אם זה לא מסתדר לנו כל כך.

לכן גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה. אמנם זה נשמע הפוך, שכן זה שאינו מצווה עושה זאת מרצונו החופשי והטוב. אך האמת היא שכאשר ישנו רצון טוב לקיים מצווה, הוא מגיע בדרך הטבע ללא הרבה עבודה, ולכן נחשב פחות (למרות שגם זה דבר גדול מאוד לאין שיעור). גם הגויים מבינים שלא כדאי לרצוח וישנם כאלו שאפילו עושים ברית מילה לרפואה. זה לא אומר שעכשיו הם מקיימים מצוות כמו יהודים. עיקר קיום המצוות הוא לעשות את רצון הבורא ולהתבטל לרצונו, ללא הבחנה אם זה כיף לנו ומסתדר או שזה לא הגיוני בכלל. אם הבורא ציווה, אז זה מה שצריך לעשות. מתוך זה ניתן לצמוח ולגדול ללא כל גבול.

Print Friendly, PDF & Email

הצטרף לדיון

3 תגובות

  1. ישר כוח גדול! סידרת במילים יפות את מה שמאוד העסיק אותי לאחרונה. בקשתי ממך היא שתעשה השתדלות להגיע לציבורים יותר רחבים ולהשפיע מהחכמה הזו לכמה שיותר יהודים. תודה רבה!

    1. שלום רני,
      תודה רבה על החיזוק.

      אני משתדל לעשות מה שאני יכול.
      אני מאמין שהקדוש ברוך הוא דואג שמי שצריך לקרוא את זה יקרא…

      התגובות האלו מאוד מעודדות ומחזקות אותי, תודה.

  2. אהבתי את ההתיחסות למילוי מצוות כי כך ציוונו האל
    ולא למה כדאי לי לעשותם
    רציתי לשתף את כולם במצוות התלויות בארץ
    אשר אין לנו חובה לקיימם אם איננו חקלאים
    אך אפשר היום לעשותם כשותפים בחווה חקלאית
    לקיום מצוות הארץ
    כתובת האתר http://www.mitzvot-israel.com
    וש”תזכו למצוות”

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

צור קשר | הלכות מתחלפות לבעלי אתרים | ספר חינם להורדה