בע"ה נעשה ונצליח. היום כ״ג באב ה׳תשע״ט

הטוב הכללי מביא גם את הטוב הפרטי

מאת רוני פיזנטי | ל׳ באדר א׳ ה׳תשע״א |

היהודים לא אוהבים להיות פראיירים. בדרך כלל כשמישהו צריך להתאמץ בשביל משהו, המחשבה העיקרית שמניעה אותו היא “מה יוצא לי מזה?”. כך אמנם הקדוש ברוך הוא טבע באדם. אך עם זאת עם ישראל הוא האנטיתזה של האבולוציה ביכולת השרידה המדהימה שלו, ולכן אנחנו לא מאמינים בכניעה לטבע שבו רק החזק צריך לשרוד, אלא שצריך לעזור ולאהוב את כולם כמו שהתורה הקדושה מצווה אותנו “ואהבת לרעך כמוך”.

הדבר ידוע שכולנו ניצוצות נשמה של האדם הראשון. לכולנו למעשה מהות אחת ויחידה. אילו היינו מתנהגים כך, הכל היה נראה אחרת והיינו חיים בעולם מושלם. אך לצערנו, מאוד קשה לחיות על פי הידיעה הזו. כאשר ניצבות בפנינו כמה אפשרויות, אנו נבחר בדרך כלל בזו שמשתלמת לנו ביותר, מבלי לחוס על חברינו. אילו היינו בוחרים את בחירותינו על פי הטוב המוחלט והכללי במקום הטוב הפרטי הרגעי, היינו עושים טוב לעולם, וכתוצאה מכך היינו מרוויחים מזה בעצמנו.

תחשבו מה היה קורה לו כל אחד מהאיברים בגופנו היה מחליט לחשוב על טובת עצמו. כאשר היינו נופלים, היד היתה בורחת כדי לא להיפגע במקום לבלום את המכה, מה שכנראה היה מרסק את ראשנו בקרקע. כאשר היינו חולים, הפה לא היה מסכים לבלוע שום תרופה מרה והעור לא היה מאפשר לקבל שום זריקה. הלב היה יוצא לחופשה פעם בזמן מה כדי לשבור את השגרה, הכליות היו פותחות בשביתה כדי להעלות את השכר והמוח היה מנסה לחשוב איך לתבוע את הגוף כדי לקבל פיצויים…

בחסדי השם, איברי גופנו חושבים על טובת הכלל במשמעת ראויה לשבח. אך בינינו ישנה לצערנו משמעת קצת פחות טובה. כל ישראל מהווים גוף אחד. כולנו ביחד מרכיבים את נשמת אדם הראשון. כולנו חלק מהקדוש ברוך הוא. כולנו אחד. לכאורה אנו צריכים לחשוב תמיד על מה שיהיה טוב לעם ישראל, לטובת הכלל. אך יוצא שאנו מוכנים לדרוך חס ושלום על אנשים בדרך לפסגה.

אילו היו נותנים לנו את האפשרות לבחור אם לקבל 100 ש”ח לכיסנו, או לקבל 10,000 לכיס חברינו, מה היינו בוחרים? לא מעט אנשים היו מעדיפים לקבל את הכסף מאשר שחבריהם יקבלו אותו. ואפילו יותר מכך, לא מעט אנשים מוכנים למכור לאחרים שלא מבינים בתחום מוצרים שונים שכולם יודעים שהם חסרי תועלת כדי להרוויח עמלה של שני שקלים כאשר הקונה מפסיד מאות ואלפים. בואו נחשוב לרגע שאותו אדם שאנו מוכרים לו היה אחד ההורים שלנו, האם גם אז היינו שמחים על העמלה?

העניין הוא שאין כל רע בלרצות טוב לעצמנו. זה בסדר גמור להעדיף לדאוג לעצמנו ורק לאחר מכן לאחרים, אבל ישנם מצבים (כמו המצבים שהזכרנו – 100 ש”ח מול 10,000 או עמלה נמוכה מול הפסד גדול) שבהם אין כל פרופורציות לרווח. אם יש בידינו את האפשרות להוריד שפע גדול לעולם לאחרים בעלות של שפע קטן היורד מאיתנו, מדוע שלא נרצה בכך?

המצב המתואר הוא בעצם מצב של גמילות חסדים. אם ניתן עשרים שקלים לנזקק, אז כביכול נפסיד עשרים שקלים, אבל אותו אדם הרוויח עוד יום לחיות. אם נעצור לרגע לעזור למישהו להחליף את הגלגל המפונצ’ר, אז כביכול נפסיד 10 דקות, אבל אותו אדם ירוויח שעתיים. כמה מתסכל להגיע לפקיד במוסד ממשלתי כלשהו שלא רוצה להתאמץ לעזור לנו. כמה לא נעים לקבל דו”ח משוטר שבקלות יכול למנוע אותו, אך לא מעוניין בזה. כמה עוגמת נפש נגרמת לנו מאנשים רבים שעם טיפת מאמץ מצידם, יכלו לעשות לנו כל כך הרבה טוב. אז למה לא לעשות זאת? הרי כמו אותם אנשים שיכולים להתאמץ טיפה בשבילנו, כך גם אנחנו יכולים להתאמץ טיפה בשביל אחרים. לא פעם מילה אחת קטנה יכולה להציל חיים. עצלנות קלה לעומתה יכולה להביא אסון. לחיצת מקש במחשב יכולה לשנות גורלות. אז מדוע לא לקיים מצוות רבות כל כך בקלות?

מעבר לטוב שנביא לעולם, כאשר אנו חושבים על טובת הכלל, זה בוודאי יביא גם לטובתנו הפרטית. מעבר להתעלות הרוחנית וקיום המצווה שבדבר שאנו מרוויחים, נוכל להרוויח אפילו בגשמיות. כאשר אנו מסייעים למישהו לקבל שפע כלשהו, אנו הופכים להיות הצינור שמעביר את אותו השפע מלמעלה. במידה ואין לנו צינור מתאים, צריכים לספק לנו צינור כזה כך שנוכל לעשות את העבודה. ברגע שאנו מקבלים את אותו צינור, זוהי הזדמנות מצוינת לקבלת שפע מאותו סוג גם לעצמנו. הדבר דומה למישהו שאין לו כלי עבודה להרכיב שולחן מחלקי עץ הנמצאים בביתו. בהזדמנות מסוימת הוא מנסה לעזור לחברו להרכיב שולחן בעזרת כלי עבודה שחברו שאל, וכך לאחר שהוא עזר לו, הוא מוצא את עצמו עם כלי עבודה מתאימים להרכיב גם את השולחן לעצמו. כך גם ברוחניות, ברגע שאנו מסייעים לאחרים לקבל את השפע, כנראה שישאר גם בשבילנו, ואנו [intlink id=”432″ type=”post”]נהפוך לכלי מתאים[/intlink] כדי להכיל אותו.

לכן ידוע שסגולה לעשירות היא לתת מעשר וצדקה לנזקקים. זהו גם אותו רעיון של מידה כנגד מידה, כשם שאדם עוזר לאחרים, כך מהשמיים יעזרו לו. ומכאן גם מובן הרעיון הנפלא שכל המתפלל על חברו נענה תחילה. אז בפעם הבאה שאנו חפצים בשפע מסוים, נוכל פשוט לעזור לאחרים לקבל את השפע מכל הלב, ללא קנאה וצרות עין, וכך נזכה בע”ה לזכות גם בעצמנו באותו שפע ובהרבה יותר. נזכה לעזור לאחרים, נזכה לעזור לעצמנו, ונזכה לרומם איתנו את כל העולם.

Print Friendly, PDF & Email

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

צור קשר | הלכות מתחלפות לבעלי אתרים | ספר חינם להורדה