בע"ה נעשה ונצליח. היום י״ד בסיון ה׳תשע״ט

חינוך ילדים לערכים

מאת רוני פיזנטי | ט״ו בטבת ה׳תשע״ד |

כולנו יכולים לראות היטב את הידרדרות הדורות. לא צריך להיות גאון גדול כדי להשוות בין ימי הילדות של הדור הקודם לימי הילדות של הדור הצעיר. בתי הספר כבר לא מצליחים לחנך, ההורים מרימים ידיים ונותנים לילדים לנהל את העניינים והחברה הצעירה חוגגת בפשע, חוצפה, אלימות, רדידות ופריצת כל הגבולות האדומים שקיימים. אז איך בכל זאת נצליח להחדיר ערכים לילדים שלנו?

החיבור עם הלב

צריך לדעת שערכים נקנים מתוך החיבור אליהם ולא מתוך הלימוד שלהם. המורה בבית הספר יכול לדבר עד מחר, וההורים בבית יכולים להסביר את הדברים עד לשנה הבאה. אבל כל עוד אין לילד חיבור לדברים, הם פשוט לא נכנסים אל הלב.

ישנם אנשים ששמעו כל כך הרבה פעמים שיעור בנושא מסוים, ואז הם יכולים לדקלם את כולו בעל פה. הם בקיאים בכל נקודה קטנה בו ומבינים את כולו בצורה עמוקה וברורה. לפעמים אפשר לשמוע אותם זורקים משפטים מאותו שיעור לאוויר ואולי אפילו מוכיחים אחרים על דברים משם. עם כל זה, הם חיים את חייהם בצורה הפוכה לגמרי מכל מה שלמדו. כי ללמוד ולהבין זה עניין אחד, אבל להתחבר לדברים ולהכניס אותם לתוכנו זה עניין אחר לגמרי.

לכן ידוע שכל מי שיראתו קודמת לחכמתו, שתיהן מתקיימות בידו. שהרי אם אדם הוא ירא שמיים, יש לו כלי להכיל את החכמה ואז יש לו עניין להבין וללמוד דברים. אדם כזה רוצה ללמוד וגם לקיים את מה שלומד, הוא מנסה להשיג עוד ועוד מאותה חכמה וחי את חייו על פי הכללים שבידו. אך אם יש לו חכמה בלי יראת שמיים, אז החכמה היא חיצונית בלבד ואין סיבה שמחר הוא יזכור את הדברים או ינהג לפיהם, שהרי הוא לא רואה בחכמה הזו כל טעם.

דוגמה אישית

כאשר אנו באים לחנך ומנסים להחדיר ערכים לילדינו, אנו לרוב מנסים ללמד אותם את הכללים בלי לחבר אותם אליהם. אנו יכולים למשל להסביר להם שאסור לשקר. אם נתפוס אותם משקרים, אנו יכולים אפילו לכעוס ולצעוק עליהם ש”אסור לשקר!”. אבל אז כאשר נרצה לקחת איזו חופשה, אז נעשה קול מסכן בטלפון ונסביר לבוס בעבודה שאנו לא מרגישים כל כך טוב. מכל הסיפור הזה הילד קלט שמשתלם לשקר, שהרי אנחנו בעצמנו שיקרנו כדי לקבל חופש. לכן רוב הסיכויים שאותו ילד יגדל לספר שקרים רבים, אך כאשר יחנך את ילדיו, כמובן שיצעק ויכעס עליהם מאוד בכל פעם שישמע שקר מפיהם. שהרי זה מה שלמד מההורים.

העולם שלנו משוגע לגמרי. במשך כל היום אנו רודפים אחרי תאוות העולם. כשאנו צופים בתוכניות רדודות בטלוויזיה שמשדרות פריצות, חוסר צניעות, תאוות, אלימות, רצח, בגידות וכל מה שרחוק מערכים כל העולם מצדנו יכול למות. אנו כועסים וצועקים על קצת לכלוך שהילד עושה או על כלי ששבר, אבל כאשר אנו שומעים שהילד התחצף למורה אנו כלל לא מתרגשים ואפילו מעלים חיוך על פנינו. כאשר הילד מספר שדחפו אותו בגן, אז אנו מצווים עליו “תחזיר לו” שחס ושלום לא יהיה פראייר. אנו עושים את כל הטעויות האפשריות, והילד מתבונן וקולט כל פרט. אבל אז אנו נזכרים שצריך לחנך את הילדים. אז כשהילד מתנהג כמו שחינכנו אותו להתנהג מבלי שנשים לב, אנו פתאום מתעוררים ואז צועקים עליו “תהיה ילד טוב! תפסיק לעשות שטויות!”. אבל הילד כלל לא מבין מה אנחנו רוצים ממנו, שהרי הוא ילד טוב, הוא עושה בדיוק מה שהרגלנו אותו לעשות.

הילדים מתחברים למה שאנו משדרים ולא למה שאנו אומרים. כאשר נסביר לילד שאסור להתחצף, הוא יזכור את החיוך שהעלה על פנינו כשסיפר שהתחצף למורה. מבחינתו הוא בטוח כעת שלהתחצף זה מצחיק. כאשר נסביר לבת שלנו שהיא צריכה לשמור על עצמה ולהתלבש בצורה צנועה, היא תזכור את ההיא בטלוויזיה שכולם אוהבים שרחוקה מלהתלבש בצורה צנועה. היא בטוחה כעת שככל שהלבוש הוא מינימלי, כך יאהבו אותה יותר. כאשר נסביר לילדים שכסף זה לא הכל בחיים, הם יזכרו את הניצוץ בעיניים והריר שנזל לנו כאשר ספרנו את הכסף שהוצאנו מהכספומט. כל ההסברים שלנו לא שווים הרבה. החינוך לא תלוי במה שאנו אומרים לילדים, אלא במה שאנו מעבירים להם.

כאשר אנו מתרגשים מדבר מסוים, אנו מראים לילדינו שצופים בנו שאותו עניין הוא מרגש. כאשר אנו מזלזלים במשהו, גם הילדים לומדים לזלזל בו. אם נחבר את עצמנו לדברים שליליים מול הילדים, שום הסבר לא יעזור לאחר מכן. הילדים מבינים על פי התגובות שלנו את סדר העדיפויות בחיים.

מכל זה נוכל ללמוד כיצד לחנך את הילדים לערכים. כאשר נתייחס יפה לאנשים, הילדים שרואים אותנו ילמדו לכבד את הזולת. כאשר ההורים יכבדו זה את זו ליד ילדיהם, הילדים בוודאי ירצו זוגיות טובה ובריאה כמו שראו אצל הוריהם בבית. כאשר נתייחס להתנהגות הילדים בכובד ראש אך נעלים עין פה ושם מכלי שנשבר או רכוש שניזוק, אז הילדים יקבלו פרופורציות על מה באמת משמעותי וחשוב בחיים. גם אם אנחנו עושים הרבה שטויות בחיינו, המעט שאנו יכולים לעשות הוא לעשות הצגה ליד הילדים. לוותר על הטלויזיה כשהם לידנו, לשים לב לתגובות שלנו לארועים שונים, למחות על דברים מעוותים ולא טובים, לתת חיזוקים על דברים חיוביים וכו’. מתוך הדברים האלו אנו מחדירים ערכים לילדינו.

מתכון ליצירת הפרעות בילדים

הורים רבים עושים את כל הטעויות האפשריות עם הילדים, אבל בכל זאת מופתעים מאוד כאשר הדברים יוצאים משליטתם. את רוב הבעיות שמפריעות לנו אצל הילדים אנחנו אלו שפיתחנו אצלהם. מתוך חיפוש של שקט ונוחות אנו מחפשים את הדרכים המהירות להשגת המטרות המיידיות לטווח הקצר, אך לא שמים לב שאנו הורסים את המטרות העיקריות לטווח הארוך. כאשר למשל אנו רוצים שהילד יבצע מטלה מסוימת, נוכל לצעוק ולכעוס ואז באותו הרגע הוא יבצע את המטלה בלית ברירה ואנו נרגיש בעננים כאילו שזכינו בפרס נובל לחינוך. אלא שלא שמנו לב לרגשות השליליים החזקים שהחדרנו לו שגורמים לו תחושות לא טובות הרסניות.

תארו לכם ילד שלא מתחשק לו לאכול באותו הרגע, או שהאוכל לא טעים לו. באותו רגע ההורים כועסים ומפצירים בו שיאכל ולא ישאיר פירור. הילד מתעקש וההורים מתעקשים עוד יותר, עד שבלית ברירה ולאחר ויכוחים רבים, הילד מכניס עוד כפית לפה. צריך לדעת שאותה כפית בשביל הילד הזה היא אחד הדברים הכי לא טעימים ולא נעימים שאכל. לא רק בגלל שהוא לא אוהב את האוכל, אלא גם בגלל שמלבד הטעם של האוכל היה שם גם הטעם של המריבה, של הכעסים, של הצעקות, של חוסר האונים בהתמודדות מול ההורים ושל כל שאר הדברים השליליים שהיו מלווים. בפעם הבאה שההורים יכינו את אותו מאכל, הילד לא ירצה בכלל להסתכל על האוכל הזה וההורים כלל לא יבינו למה. אצל הורים שמקפידים ללוות כל ארוחה בכעס ומלחמות, הילדים כנראה לא יאהבו לאכול שום דבר. שעת הארוחה בשביל אותם ילדים היא כמו עונש. ההורים בטוחים שהם מוכרחים להכריח את הילד לאכול כי בלי זה הוא לא יאכל כלום. אבל האמת היא הפוכה, שבגלל שמכריחים אותו הוא סולד מזה.

הורים שיתייחסו לדברים בצורה הראויה להם יתנו ערך מוסף לילד שמתבונן מהצד במתרחש. אם ההורים לא יעשו סיפור מיוחד מאוכל, אז גם הילד לא יעשה מזה סיפור גדול. אם ההורים יציגו את ההליכה לבית הכנסת בתור פרס למי שמתנהג יפה במקום לצעוק על הילד שילך לבית הכנסת עם אבא, אז בוודאי שהילד ילמד להעריך ולאהוב את הדבר. אם נחדיר לילדים שמחה וחיוך בדברים החשובים והטובים, אז בוודאי שהם ילמדו להוקיר אותם.

אלו ערכים אנו מחדירים לילדים?

רוב הבעיות של הילדים הן תוצאה ישירה של המעשים, היחס והתגובות של ההורים והסובבים. כאשר אנו יושבים במתח ומתרגשים מאיזו טלנובלה על בגידות וחיים מעוותים, איך אפשר לצפות מהילדים שיהיו בעלי ערכים? איך אפשר ללכת לחוף ים מעורב עם הילדים ואחר כך להתפלא מדוע הבת מתלבשת בצורה מופקרת ולא צנועה? איך אפשר לזלזל בהורים שלנו ולצפות שהילדים יכבדו אותנו? איך אפשר לרמוס את הערכים ולצפות שנצליח להחדיר אותם לילדינו?

פעמים רבות אנו רוצים לתת לילדנו את כל האפשרויות ולא למנוע מהם את העולם. אנו לא רוצים לסגור אותם בבועה ומעדיפים שיכירו את העולם. אז אנו שולחים אותם לבתי ספר מעורבים, נותנים להם ללמוד על האבולוציה בנוסף לתנ”ך, מאפשרים להתחבר עם ילדים שמשפיעים לרעה, חושפים אותם לתכנים שאינם הולמים לגילם, נותנים להם חופשיות לעשות כרצונם וכו’. כאשר אנו נותנים לילד אפשרויות רבות, אז איך אנו מצפים שיבחר באפשרות הנכונה והטובה? הרי הוא רק ילד וזה התפקיד שלנו ללמד אותו מה טוב וממה ראוי להתרחק.

צריך לדעת שכאשר יש הרבה אפשרויות הילדים בוחרים במה שנראה נוח ומושך ולא במה שטוב. ילד יעדיף לאכול חטיפים וממתקים, לוותר על בית הספר, לגנוב שקית שוקו מהמכולת ולעשות דברים לא מוסריים שכל החברים שלו עושים. כדי להחדיר ערכים צריך לשים גבולות ולמקד את הילד לדברים הטובים.

אף אחד לא יחשוב שזה טוב לתת לילד שלו לגדול בשכונת פשע וסמים כדי שיכיר את העולם וילמד כך. ובאמת מדוע שלא נשלח את הילדים שלנו להתחבר עם עבריינים בכלא או אלכוהוליסטים אלימים כדי שיכירו את העולם האמיתי? אלא שברור לנו שדברים שליליים צריך לחסוך מהילדים ככל שאפשר. בוודאי שיכירו אותם כשיגדלו, אז לכל הפחות נוכל להפחית את הנזק ולא לגרום אותו בעצמנו.

כך גם לגבי שאר הדברים הלא טובים. אין סיבה להכיר לילד את העולם האכזר והלא טוב, צריך להכיר לו את הדברים הטובים שישתרשו ויהיו יסודות חשובים אצל הילד גם שנים לאחר מכן כשיגדל. לא צריך להכיר לילד את הנצרות או להתחבר עם אתאיסטים, לא צריך ללמד אותו על אבולוציה או על קשקושים אחרים שרק יזיקו. אסור לשכוח שהוא רק ילד והדברים הברורים בשבילנו הם כלל לא מובנים עדיין לו. את השיקולים שאנו יכולים לעשות הילד עדיין לא יכול לעשות, ולכן הוא נקרא ילד, כי הוא עדיין לא יכול לקחת אחריות על עצמו אז אנחנו אלו שלוקחים אחריות עליו.

אם נסביר לילדינו שכולם שווים, אז אין לנו מה להתפלא אם הבן לא יכבד אותנו (שהרי למה שיכבד את ההורים אם הם שווים לו במעמד?) או אם הבת תיעלם באיזה כפר ערבי חס ושלום (כי אם כולם שווים, אז נראה שאפשר גם להתחתן עם גויים). כאשר אנו מאפשרים את החופשיות לילד, הוא בקלות עלול ליפול ולבצע בחירות לא נכונות. הילד הוא קטן מכדי לדעת מה נכון וטוב בשבילו, אם ננסה להיות הורים חדשניים, חופשיים ומגניבים אז אולי הילדים ישמחו מזה בהתחלה, אבל החינוך יהיה הרסני. ילד צריך שיגדירו לו את הכללים, שיציבו לו גבולות, בלי זה הוא מרגיש אבוד.

תפקידנו הוא להראות לילד את הטוב שבעולם ללא תנאים ואז הוא ירצה ויבחר ללכת בדרך הזו. אם נחדיר לו שקיים גם רע או שהוא לא מוצלח, אז הוא ירגיש לא ראוי ולא מסוגל ללכת בדרך הטובה, כאילו שהוא מעניש את עצמו. פעמים רבות אנו מגדירים את עצמנו כסוג ב’, ואז קשה יותר לשאוף ולהאמין שאנו יכולים להגיע להישגים.

אם נותנים לילד תאוות, אי אפשר לצפות ממנו להיות נזיר שיתעלה מעליהן. אם נותנים לילד סביבה שלילית, צריך לצפות לזה שהוא ילך בדרך לא טובה. אם נותנים לילד כלים הרסניים כמו טלוויזיה, אינטרנט ועיתונים למיניהם, אז צריך לדעת שהערכים שהוא ילמד הם הערכים שמלמדים אותנו שם (כלומר עולם זול ומופקר ללא ערכים). אחר כך איך אפשר להתפלא שכאשר אנו רוצים לשבת עם כל המשפחה סביב השולחן בליל שבת, הילדים מנבלים את הפה, סופרים את השניות ללכת לחדר ומרגישים כאילו שהם בעונש להיות איתנו? הרי אם ישנו עולם שלם של הפקרות בחוץ, אז למה הם צריכים להיות כלואים איתנו מסביב לשולחן?

להציב גבולות

כאשר יש שפע ומתירנות, הילד שבע מכל הדברים סביבו ולא נהנה משום דבר. פעם היו נהנים מלשחק באבנים ומקלות, היום יש כל כך הרבה צעצועים צבעוניים שלא מצליחים לספק אף אחד. פעם היו מעריכים רגעי איכות משפחתיים, היום משפחה שלמה יושבת בסלון ובמשך חצי שעה אף אחד לא מחליף מילה עם השני וכל אחד שקוע בתוך האייפון שלו בקריאה וכתיבה של הודעות. כדי שהילד יעריך את הדברים ויהנה מהם צריך להציב לו גבולות.

כדי להקנות ערכים לילד צריך לחנך לערכים. לתת לילד אחריות בבית, להטיל עליו תפקיד מסוים ולהראות שאנו סומכים עליו, ללמד אותו לתת שקל לצדקה, לתת לו חיזוקים חיוביים כאשר הוא מתנהג כראוי, להתייחס אליו כאל בוגר ולא כאל תינוק שלא מבין כלום, להראות לו אהבה, לחזק את הרגעים המשפחתיים, לתת לו חיוך ולעשות את כל מה שנדרש כדי ללמד אותו לאהוב את מה שהוא עושה ולא לכפות עליו את הדברים כך שהוא ישנא אותם ובסופו של דבר יפרוק עול. כשלומדים לאהוב את הדברים, אלו ערכים שנשארים לתמיד.

להיות אמיתיים

צריך לזכור שדברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב. לכן חשוב להיות אמיתיים עם הילדים. חשוב להעביר מסרים בצורה כנה ולא לומר דברים שנשמעים טוב אך אין לנו שום קשר אליהם. הילדים יודעים לזהות מתי הדברים הם אמיתיים. אם ננסה לשמש דוגמה אישית, נלך בדרך שאנו באמת מאמינים בה ונלמד את ילדינו ללכת בה, אז בוודאי שהם ירגישו את האמת שבדבר והם ישמחו ללכת בה ואפילו ילמדו את ילדיהם באותה הדרך.

אם נציג לילדים את הערכים שלנו ונלמד אותם לאהוב את הערכים האלו, אז בוודאי שהם יידבקו לאותם ערכים וישמרו עליהם היטב. ככל שהילד יאהב את המוסר ויתחבר אליו, כך הוא יהפוך לבלתי נפרד ממנו.

Print Friendly, PDF & Email

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

צור קשר | הלכות מתחלפות לבעלי אתרים | ספר חינם להורדה