בע"ה נעשה ונצליח. היום י״ז באדר ב׳ ה׳תשע״ט

איך למנוע חרדות ילדים על רקע אזעקות צבע אדום

מאת רוני פיזנטי | ג׳ באב ה׳תשע״ד |

עם ישראל נמצא במלחמה, וכל אחד מתמודד איתה בדרך שלו. אבל מלבד ההתמודדות שלנו, צריך לזכור שלילדים ישנה התמודדות אחרת לגמרי. לילדים הקטנים אין עדיין את הכלים לברר את הפרטים ולחשוב כיצד להגיב. לכן הם נושאים את פניהם להוריהם ומנסים להבין דרכם כיצד עליהם להתנהג ואיך להתמודד. אלא שאם ההורים לא ישימו לב למה שהם מחדירים לילדיהם, הילדים עלולים לקבל מסרים מוטעים בצורה הרסנית שעלולה לעשות להם נזקים נפשיים חס ושלום. לכן מומלץ להורים לחשוב היטב על כל צעד ותגובה, כי מה שנראה להם כמובן מאליו עלול להיות דבר כלל לא פשוט בשביל הילדים.

תארו לכם שמסבירים לילד קטן מהי מלחמה. לא משנה כיצד נסביר את הדברים, בוודאי שהילד לא יקבל מכאן הרגשה טובה. כעת תארו לכם שנסביר לילד מהי מלחמה עם מלים מפחידות כמו “מוות”, “הרוגים” ושלל מלים שלילדים בדרך כלל אין את הכלים באמת להבין אותם. כעת תוסיפו לזה אזעקות מפחידות שנשמעות ברקע ותמונות קשות על רקע צרחות של פצועים בטלוויזיה בזמן שההורים שקועים בעצבות ומתחים שמקפיצים אותם בהיסטריה. כל זה הוא מתכון בדוק לפחדים וחרדות אצל ילדים.

אבל הדברים לא מוכרחים להיראות כך. לא חייבים להפחיד את הילדים. להסביר על האזעקות ועל המלחמה חייבים, כי הילדים צריכים לדעת להיכנס מיידית למרחב המוגן בעת האזעקה. אבל יחד עם ההסברים אפשר לספק להם תמיכה נפשית ולהחדיר להם שמחה.

בתורה ישנם הרבה סיפורי מלחמות ודיבורים על מוות. אבל עם זאת הילדים הקטנים קוראים את הסיפורים, מבינים אותם ובכל זאת לוקחים את הכל בקלות. כל זה בגלל שהם לא מתחברים לדברים. הם לא מקשרים את עצמם לאירועים המתרחשים שם. אפשר לנצל את הרעיון הזה לטובתנו גם כאן. אפשר להסביר להם על המלחמה בתור דבר כללי. לא צריך לתת תיאורים מפורטים או להשתמש במלים שיזעזעו אותם. לא מוכרחים לקשר אותם למלחמה, כאילו שהם חלק ממנה.

מה שקובע בעיקר את הרגשת הילד זה התגובות שהוא מקבל מאחרים. כך הוא לומד על המצב. הוא לא באמת מבין מה זה מוות או מה עושים במלחמה. הילדים גם אוהבים לשחק במלחמות ולא רואים בזה דבר רע. אלא שאם ההורים עצמם מדברים בבהלה ומאבדים את הצפון, אז ברור שהילדים ילמדו מזה.

כששומעים אזעקה צריך ללכת במהירות למרחב המוגן, זה הכרחי וחשוב. אבל כל התופעות הנלוות לכך אינן הכרחיות. אם האמא צורחת “אזעקה” ביללות גבוהות והאבא צועק בהיסטריה על כולם לרוץ לממד תכף ומיד, אז בהחלט יש לילדים ממה להילחץ. כאשר רצים למרחב המוגן אפשר לעשות זאת עם חיוך. אפשר לעשות לילדים תחרות לראות מי מגיע ראשון. אפשר לשחק בדברים נחמדים או לשיר שירים מצחיקים כשמגיעים למרחב המוגן. אלא שאנשים חושבים שבגלל שעכשיו מלחמה ובגלל שיש אזעקה מלחיצה, אז צריך לפחד ולחיות במתח ודאגה. כאילו שיש איזו מצווה כעת להיות עצובים ורציניים ולא לקחת דברים בקלות.

כאשר הילדים רואים שההורים לחוצים, אז הם לא באמת מבינים למה, אבל הם לומדים שגם הם צריכים להילחץ. אלא שבעוד שההורים לחוצים מדבר מסוים שהם מכירים ומבינים, הילדים כלל לא מבינים למה הם לחוצים ומודאגים וכך הם מקבלים את הרגשת הפחד והאימה מבלי שיהיה לזה שום מקור. כלומר גם אם לאחר מכן נאמר לילדים שהכל בסדר ואפשר לצאת מהמרחב המוגן, הם לא יחזרו לעצמם כי הרגשת הפחד עדיין נמצאת בתוכם. חשוב להורים לשמור על עצמם רגועים. זה לא גורע אפילו טיפה מההשתדלות לשמירה שאנו עושים, וזה לא יגרום לנו להגיע לממד אפילו שניה אחת מאוחר יותר. זה רק ישמור על השפיות שלנו ויחדיר הרגשה טובה של ביטחון לילדים.

הדבר היותר מפחיד הוא כאשר הילדים מרגישים שההורים מסתירים מהם מידע. ההורים שקועים בתוך המלחמה, מדברים על כך עם כל העולם והילדים בהחלט לא טיפשים ומבינים שמשהו קורה כאן. אבל אז כשהילד שואל את ההורים, אז הם עונים לו בחוסר סבלנות ומתוך לחץ אטומי שלא קרה כלום והכל בסדר. רק חסר שההורים יגידו שאין ממה לפחד ואז הילד כבר ישתגע לגמרי. הרי הילד מרגיש פחד ומבין שמשהו לא בסדר, אז איך אפשר להגיד לו שאין מה לפחד בלי לתת הסברים וחיוך מרגיע? כשהילד מבין שמסתירים ממנו דברים הוא מאשר את החששות שהיו לו שיש סיבה לכל הלחץ הזה מסביב. חשוב לשתף את הילדים במה שקורה, אבל בצורה ידידותית ושמחה שהילד יבין. אם נשמור על חוש הומור וחיוך על הפנים, אז הם יהיו מוכנים לקבל את הדברים בשמחה.

חשוב לענות על השאלות של הילדים בסבלנות, לא לתת את כל הפרטים אבל גם לא להסגיר את עצמנו שאנו מסתירים מהם דברים. אם נזרוק דברים ששמענו בחדשות לאויר ואז לא נרצה לספר עליהם, זה יביא לחוסר שקט לילדים. אבל אם נספר רק את הדברים שצריך לספר ונימנע מלדבר על הדברים שלא צריך בסביבתם, אז הם ירגישו בטוחים יותר ומודעים למתרחש.

האסון הגדול ביותר בבית זהו מכשיר הטלוויזיה. מטבע הדברים ההורים מחוברים לחדשות כמו אינפוזיה בתקופה הזו, והילדים רואים ושומעים הכל. בשביל מה ילדים קטנים צריכים לשמוע על הרוגים או על תקיפות? בשביל מה ילדים צריכים לראות הפצצות והפגזות? למה לראות אנשים בוכים או צווחים? מה יעזור להם לראות בתים הרוסים שנפגעו מטילים? כל הדברים האלו מחדירים רגשות לילדים שאחר כך קשה מאוד להוציא אותם מהם.

כמובן שכל זה לא רק לגבי מכשירי טלוויזיה, אלא גם אם שומעים ברדיו או קוראים בעיתונים. הכי טוב זה להימנע מהחדשות באופן כללי ורק להתעדכן מפעם לפעם במידת הצורך. אנשים חושבים שזה בלתי אפשרי לא לצפות בחדשות ולא להיות מעודכנים, אבל זה אפשרי ביותר וזה גם בריא יותר לנפש שלנו. לא חייבים לדעת הכל, וגם אם נפספס את ההצהרה הרשמית של ראש הממשלה, את הגינויים של נשיא ארצות הברית, את האיומים של החמאס או את הפרשנויות של הכתבים השונים, זה באמת לא הפסד גדול. אם נחשוב כמה החדשות הועילו לנו, אז נגלה שלא הרבה (אם בכלל). הנזקים לעומת זאת רבים. אם אנחנו באמת רוצים להועיל, אפשר לפתוח ספר תהלים, ללמוד קצת תורה לזכות החיילים, להתפלל לקדוש ברוך הוא ולעשות דברים שבאמת יועילו לנו לנצח במקום להשבית את עצמנו מול החדשות במשך כל היום.

אם בכל זאת אנחנו מסוג האנשים שלא מסוגלים להתנתק מהחדשות ולא אכפת לנו להזיק לעצמנו לשם כך, אז לכל הפחות נעשה זאת בזמנים פנויים כאשר הילדים לא בסביבתנו. לא לשלוח אותם לחדר כדי שנצפה בחדשות, כי אז הם רק יתחילו לפתח בדמיון פחדים חדשים של מה שאנחנו מסתירים מהם. אלא שאפשר לתת להם זמן לשחק או לעשות פעילות כלשהי ואז בשקט בלי שאף אחד יידע להתעדכן במתרחש.

ככל שנרחיק את הדברים השליליים מילדינו וניתן להם הרגשת ביטחון ושמחה, כך נוכל לגדל ילדים בריאים יותר בנפשם, שמחים ומאושרים יותר. השם יתברך יזכה אותנו לראות ישועות ולנצח. השם ישלח ברכה לכל הלוחמים, ישמור עליהם בריאים ושלמים, ייתן להם כוח ויצליח את דרכם, יפיל את אויבינו פגרים מתים לפניהם. ישלח רפואה שלמה מהרה לכל הפצועים, ייקום את דמם הקדוש של כל הנופלים וישלח לנו את הגאולה השלמה במהרה בימינו אמן.

Print Friendly, PDF & Email

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

צור קשר | הלכות מתחלפות לבעלי אתרים | ספר חינם להורדה