בע"ה נעשה ונצליח. היום י״ד באדר ב׳ ה׳תשע״ט

מחפשים את האמת פרק י’ – עצות מעשיות ומילות סיום

לפעמים אנו מבינים שצריך לעשות שינוי. אנו מבינים שישנה דרך נכונה וטובה שיכולה לקדם אותנו. אך עם כל זה, הכל טוב ויפה בתיאוריה כאשר בשטח אין לנו מושג מה לעשות כעת וכיצד להתקדם הלאה.

איך מיישמים את הכל?

כולנו רוצים להתחיל לצעוד בכיוון הנכון. הבעיה היא שלדבר זה מאוד קל, אבל לעשות זה כבר הרבה יותר קשה. לכן רבותינו גילו לנו סוד: במקום לנסות להילחם ברע, צריך פשוט לעשות טוב. במקום להילחם בחושך, פשוט מדליקים את האור1. הרעיון הוא שבמקום להתמודד עם כל הדברים השליליים, כל מה שאנחנו צריכים זה ללמוד תורה, לקיים מצוות (גם אם אי אפשר את כולן, אז את מה שאפשר), וכל אלו יביאו כבר לאט לאט את הפתרון שנראה בלתי אפשרי. לפעמים אנחנו מנסים לפתור בעיות וחושבים על זה ימים שלמים, אנחנו מנסים לעשות הכל בעצמנו וטרודים כל היום בבעיות שיש לנו והדרכים הנראות לנו לפתרונן. מה שאנחנו שוכחים כאן הוא שאנחנו יכולים לדבר כמה מלים עם הבורא השולט על כל הכוחות שאנו מכירים והוא בשנייה יוכל למצוא לנו פתרון שלעולם לא היינו חושבים עליו בכלל שהוא אפשרי. התפילה והתשובה הם הכלים שיש לנו להתקרב לבורא. ברגע שננצל אותם במקום לחשוב בלי הרף איך לצאת ממצב מסוים שנקלענו אליו, כל הטוב והשפע שאנחנו צריכים כבר יגיעו לבד, הייסורים ייעלמו מאליהם, כל הבעיות יפתרו בלי שאנחנו נהיה אלו שפתרו אותן, והכי חשוב, נגיע אל התכלית שלנו, ואפילו נהנה מהדרך.

כדי שהדרך תהיה ברורה יותר, כך שלא נצא מכאן עם הרגשה של רצון להתעלות, אך עם תחושת בלבול ללא כל ידע מעשי איך להמשיך הלאה, הבאנו לכאן מספר עצות מעשיות שיוכלו להקל בצורה משמעותית על הדרך, כך שנוכל להתחיל לצעוד לכיוון האמת. חשוב להפנים ולזכור אותם במהלך השגרה השוטפת, דווקא כשאנו עסוקים בחיי היום יום שמשכיחים מאיתנו את האמת שמאחורי הדברים.

לחשוב

רוב המעשים שלנו נובעים מהרגל ולא ממחשבה. אנחנו מעבירים את הפיקוד לטייס האוטומטי וכך יוצא שכפי שהתנהגנו אתמול, כך ננהג גם מחר. ישנן פעמים בודדות בהן אנו יכולים לחוש את זכות הבחירה שלנו בין טוב לרע. אך האמת היא שבכל רגע נתון יש לנו בחירה, רק שאנו מבצעים אותה באופן אוטומטי בלי כל תשומת לב. ככל שנרגיל את עצמנו לחשוב על כל צעד קטן, כך נהיה ערניים יותר למתרחש ונקדם את חיינו לכיוון הרצוי. בכל פעם שניזכר בכך, נתחיל לחשוב על המעשים שאנו הולכים לעשות או על המחשבות שעוברות לנו בראש. ננסה לנתח אותם ולהחליט אם הם יקדמו אותנו או להפך. האם בעוד שנה מהיום נהיה שמחים על ההחלטה שקיבלנו, או שאולי נצטער עליה? אם אנו יודעים שבעוד שנה לא יהיה אכפת לנו מכך, זה ייתן לנו פרופורציות לדברים וכך נוכל לדעת במה להשקיע יותר ובמה פחות. נגלה שאין טעם למשל להשקיע בצפייה במשחק כדורגל אם בעוד חודש נשכח ממנו והוא לא יקדם אותנו לשום מקום. יהיה שווה יותר להשקיע בלימוד של משהו שיישאר איתנו כל החיים. אין טעם לשבת במשך שעתיים בבית קפה ולשלם על זה 30 שקל כאשר מחר זה כבר יישכח. במקום זה נבחר לנצל את הזמן לקדם את חיינו ונכין את הקפה בבית טעים יותר וזול יותר.

אסור לקחת את הדברים כמובנים מאליהם. הסביבה שלנו תנסה למכור לנו את כל הכללים שלה כך שנכניס אותם לתוכנו ונתנהג כמו כולם. אדם שמתנהג בצורה מסוימת כי כך נוהג העולם מצהיר בכך שהוא לא חושב בעצמו אם הדבר טוב או לא. אנחנו סומכים יותר מדי על ה”עולם” שמורכב מאנשים פשוטים כמונו שמסתכלים מה עושים האחרים ונוהגים כמותם. יוצא שאנו עושים מה שאחרים עושים, והאחרים עושים זאת כי הם רואים אותנו. כולם סומכים אחד על השני ולאף אחד אין מושג מה בכלל קורה פה. אז במקום להתנהג כך, אפשר פשוט להתחיל לחשוב.

לשאול את עצמנו האם זו הדרך?

כל צעד שאנו עושים צריך להתחיל בשאלה: “האם זה מה שהשם רוצה מאיתנו?”, “האם זה יקדם אותנו?”, “האם זה יביא אותנו אל המטרה?”, “האם בעוד חודש מהיום מצבנו יהיה טוב יותר בעקבות הצעד?”. יהיה הצעד קטן ככל שיהיה, תמיד צריך לראות לאן המעשה הקטן הזה יכול להוביל אותנו. המעשים הקטנים נראים לנו כלא חשובים, אך דווקא הם אלו שמעצבים לנו את המשך החיים. בחירות שנראות גדולות וחשובות יש לנו מעט בחיים, אך אותן בחירות קטנות שמלוות אותנו מבלי שנרגיש אפילו שאנו עושים אותן הן אלו שמשפיעות בעיקר. לפעמים אנו לא חושבים בצורה בהירה ואז אנו נתקפים בחשק עז לשחק במחשב, לראות איזה סרט, לעשות טיול בחו”ל או לעשות דברים שונים שלא יועילו לנו כלל לעתיד. גם אם בדקנו לעומק את הדבר והגענו למסקנה שהוא לא מזיק, עדיין זה לא אומר שהוא מועיל. מובן שאפשר לעשות מדי פעם דברים מהנים שיתנו לנו כוחות מחודשים להמשיך בדרכנו, אך אם נתבונן בחיינו נגלה שאותם דברים ממלאים לנו את כל היום. במקום שהם יהיו לעזר כדי שנקבל כוחות להמשיך בדרך, אנו הופכים את הדברים הלא מועילים למטרה. אנו עובדים קשה כדי שנוכל לקנות טלוויזיה חדשה או כדי שנוכל לעשות טיול מסביב לעולם. אם נחשוב יותר ברצינות על הדברים נגלה שאנו מתעמקים בדברים חולפים שלא יביאו אותנו לשום מקום. הם לא מקדמים אותנו ולא הופכים אותנו לטובים יותר. רוב הפעולות שהאדם עושה במשך היום הן פעולות של בזבוז זמן במקרה הטוב ועבירות שמרחיקות אותנו מהמטרה במקרה הגרוע יותר. אם נקפיד לשאול את עצמנו את השאלות הנכונות שיעזרו לנו להבין מה מטרת כל פעולה שאנו עושים, נוכל לכוון את עצמנו לדרך טובה יותר.

לא להילחץ

כשאדם מתרגל לדרך חיים מסוימת, יהיה מאוד קשה לשנות אותה. השינוי חייב להיות הדרגתי ובכל פעם יש לעבוד על עניין אחר עד להשלמת כל השינויים שרצינו להשיג. מאוד מלחיץ יהיה לחשוב שאנו מוכרחים לעבור שינוי כלשהו בזמן שאנו כלל לא מוכנים אליו. הלחץ הזה נובע מכך שהשינויים לא מספיק מבוקרים והדרגתיים, או שאנו פוחדים מהדרך שאנו צריכים לעבור. בוודאי שמאוד מלחיץ להפוך לאדם “דתי” כאשר אנו לא יודעים כלל מה זה אומר, בסביבתנו כולם רחוקים מזה וכל מה שאנו יודעים על זה מקורו בשמועות וסטיגמות מפחידות. כדי להתמודד עם הלחץ והפחדים כדאי לזכור היטב שהדבר היחיד שהאדם פוחד ממנו הוא הלא נודע. לא משום שהוא צריך לפחד ממנו, אלא כי הוא עדיין לא יודע שאין לו כלל ממה לפחד. ילד שעולה לכיתה א’ נתקף בפחדים כי הוא כלל לא יודע איך זה להיות בבית הספר. לאחר שהוא מתגבר על זה כולם מפחידים אותו שבתיכון הרבה יותר קשה. לאחר שהוא מגיע לשם ורואה שזה לא נורא, כולם מפחידים אותו שבמבחני הבגרות הוא הולך לסבול. לאחר שגם זה חולף בהצלחה כולם מפחידים אותו שבצבא זה כבר משהו שונה לגמרי ושם הוא הולך לחוות דברים איומים. גם שם הוא מצליח להתמודד וכך ממשיכים להפחיד אותו עוד ועוד. אם נתבונן על כל החיים שלנו, נגלה שהצלחנו איכשהו לעבור את הכל, חלק יותר בקלות, חלק קצת בקושי, אבל עברנו. אבל בכל פעם היו לנו פחדים מהדבר הבא שהולך לבוא. שום דבר לא היה באמת מפחיד בזמן שקרה, אלא שהפחדים היו לפני הדבר ללא שום הצדקה. אנו אף פעם לא פוחדים ממה שאנו חווים באותו הרגע, אלא שאנו פוחדים מדברים אחרים שעלולים לקרות.

את הכל צריך לקחת בהדרגה, וכך בכל פעם נתקדם קצת למקומות שאנו מכירים ושם נעצור עד שנכיר מקומות חדשים. כך יוצא שלא נעשה צעדים גדולים להגיע למקומות לא מוכרים שלא נדע איך נצליח להתמודד אתם. במקום להילחץ מדברים חדשים, אפשר פשוט לקחת פסק זמן קצר ולנשום עמוק. חשוב ללמוד ולחקור קצת את הדברים ולהתעניין יותר וכך להכיר אותם מקרוב יותר, מה שיסיר את הפחדים והלחצים מהם. בוודאי שלא יעזור להתעלם, שהרי אז הכל יישאר בגדר מסתורי ולא נודע וכך יישאר מפחיד. דווקא ההיכרות עם הדברים תסיר את הפחדים ותשחרר את הלחצים.

צריך גם קצת פחד

אמנם הפחד נתפס כמשהו שלילי ומזיק, אך עם זאת חשוב לזכור שלפחד ישנם גם צדדים חיוביים שאסור לזלזל בהם. בתפילות ראש השנה אנו מבקשים “תן פחדך…”, משום שכדי לצמוח ולהתעלות צריך גם קצת לפחד. מאוד יפה לומר שהכי טוב זה לעשות תשובה מאהבה, אבל בשטח זה בלתי אפשרי. אף אדם רחוק לא יכול פתאום לאהוב את הקדוש ברוך הוא סתם כך. התשובה האמתית היא קודם כל תשובה מתוך יראה, ורק לאחר מכן ניתן להגיע גבוה יותר לתשובה מאהבה. קחו אדם שאתם מאוד אוהבים ללא כל יראה ממנו, כמו למשל הילדים שלנו או חברים טובים. כעת תארו לכם שהם מצווים אתכם בתרי”ג מצוות שמשנות את כל חיינו, האם מישהו יסכים לזה? עם כל האהבה שלנו אליהם, נלמד פשוט להתעלם מהם בצורה נימוסית ולהתעסק בעניינים שלנו. לאהוב זה חשוב, אך זה לא מספיק. יש עניין גדול לקבל יראה, כמו יראה שיש לנו מההורים שלנו, כמו יראה מאנשים חשובים. תארו לכם שראש הממשלה יגיע לידנו וישאל אותנו משהו, נתחיל לגמגם ולחשוב היטב לפני כל מילה שאנו מוציאים מהפה. ישנו כבוד מסוים שאנו חשים לאנשים חשובים, גם אם כלל לא הצבענו להם בבחירות וגם אם הם לא יועילו לנו בכלום. את היראה הזו אנו צריכים להרגיש גם כלפי הקדוש ברוך הוא, שהרי הוא בוודאי לא פחות מראש הממשלה או אפילו מהאדם החשוב ביותר על פני כדור הארץ. כאשר נצליח להרגיש את זה ונזכה ליראת שמיים אמתית, יהיה הרבה יותר קל להיזהר מחטאים ולקיים מצוות קשות ככל שיהיו.

הכנעה

כדי לזכות לרחמים ועזרה מהבורא, אנו צריכים להיכנע לו. לפעמים אנו יכולים לקיים את כל המצוות, אך עם זאת לדרוש מהבורא דברים שונים שאנו בטוחים שמגיעים לנו או להתווכח על דברים שלא נראים לנו כל כך בתורה. צריך להבין שהבורא הוא אינסופי וכל יכול שברא כל פרט בתוכנו ומכיר אותנו טוב יותר ממה שאנו מכירים את עצמנו. לכן אנו מוכרחים להכניע את עצמנו מולו. אם הבורא אמר, אז אנחנו עושים. אסור לנו להרים את האף או לחשוב שאנו חכמים. אנו צריכים ביטול גמור והבנה שהכול בידו. התורה היא לא ספר ייעוץ שאומר לנו מה כדאי כדי שנעשה את השיקולים שלנו אם להקשיב לעצה או לא. התורה מדריכה אותנו בסודות העולם שאנו כלל לא מכירים, כל דבר שכתוב שם הוא מפתח לשפע עצום שהכרחי לקיומנו, אנו מוכרחים לקבל את הכל. אנו מוכרחים להבין שהבורא הוא עצום בצורה בלתי נתפסת ואנחנו כלום לעומתו. לא פעם אנו מגיעים למצבים קשים של חיים ומוות, רק כדי שנזכה להיכנע לפניו ולהתפלל מעומק הלב תפילה אמתית ללא כל גאווה. במצבים האלו כולנו מוותרים על הכל רק כדי שתפילתנו תישמע. אנחנו לא חושבים על עצמנו או על רצונותינו, בלי כבוד ובקשות גבוהות, רק מתחננים שהשם יתברך ירחם עלינו. אנו צריכים לנסות להגיע לאותה ההכנעה גם ללא המצבים הקשים. להבין שאנחנו כלום, שאנו מוכנים לוותר על הכל, שישנה תכלית שחשובה יותר מכל החיים שלנו. ההכנעה צריכה להיות בפנים. אף אחד לא יהפוך ביום אחד לצדיק גמור, אך הרצון בפנים והשאיפה הם לכיוון הזה. ההכנעה הזו תגרום לנו להתחבר אליו ולהיות חלק ממנו, שהרי אם אנחנו מרגישים שאנחנו מישהו בפני עצמו, אז אנחנו נפרדים מהשם חס ושלום. אך אם נרגיש שאין לנו ממשות, אנחנו רק חלק מהקדוש ברוך הוא שנותן לנו חיים, אז נזכה להתחבר לקדוש ברוך הוא ובכך נקבל את רחמיו וחסדיו המרובים.

אז אם תפסנו את עצמנו מערערים על משהו שנראה לא מובן בתורה או בהלכה, או כועסים על איזשהו משהו שהבורא הנהיג בעולם, צריך פשוט להיזכר ולהכניע את עצמנו. לומר שאנו לא מבינים את הדבר, אך הבורא יודע טוב יותר מאיתנו וזה מה שטוב ונכון. אם נתקלנו במשהו שנראה לא הגיוני בגמרא, אז חשוב לשאול ולחקור את הדבר עד שנבין. אבל חשוב להבין שאנו חוקרים ושואלים כי משהו לא בסדר אצלנו בהבנה, ולא כמו אותם אנשים שחושבים לעצמם שיש טעות בגמרא… אם למשל הבורא מצווה אותנו לא לרצוח, אז אסור לרצוח. אך אם אותו בורא מצווה אותנו למחות את זכר עמלק ובכך לרצוח אנשים מסוימים, אז זה מה שצריך לעשות. בוודאי שזה לא מובן לנו וכולם יכולים להתקומם ולשאול מדוע לרצוח אנשים שנראים לכאורה תמימים וחפים מפשע? אך השם יתברך מכיר טוב יותר מאיתנו את הבריאה שברא והוא יודע שלעמלק אין צד טוב ואין אפשרות להחזיר אותו בתשובה. ההתמודדות היחידה עם עמלק היא לרצוח אותו. ואם מישהו עדיין מפקפק בעניין, אז הוא יכול לקרוא על שאול המלך שגם חשב כך וריחם על אגג מלך עמלק ועל הצאן2, ומתוך כך הגענו לצאצאיהם בגרמניה הנאצית שהביאו עלינו את השואה הארורה. כאשר שמואל הנביא מוכיח את שאול המלך על שלא שמע בקול השם, הוא אומר שהוא רצה לזבוח את הצאן והבקר לקדוש ברוך הוא. לכאורה הוא רצה לעשות דבר טוב, אך שמואל עונה לו תשובה ניצחת: “החפץ להשם בעולות וזבחים כשמוע בקול השם, הנה שמוע מזבח טוב3“. הקדוש ברוך הוא לא רוצה את העולות והזבחים שלך, הוא רוצה שתקשיב בקולו לציווי שלו. זהו כלל חשוב שאנו מוכרחים להפנים, מה שחשוב הוא ציווי השם, אפשר להתחסד ולעשות דברים מעבר לכך, אבל כל עוד זה לא פוגע בציווי. אנחנו בוודאי לא חכמים יותר מהקדוש ברוך הוא שננסה להבין את משמעות הציווי שלו ונשנה אותו לפי הבנתנו. אנחנו חושבים שאנחנו אנשים טובים ומרחמים על עמלק, אבל המעשה הזה מביא למוות אכזרי של מליוני יהודים חפים מפשע בשואה. אילו היו שואלים אותנו כעת לאחר שאנו מבינים את מהלך העניינים, לא היינו מעדיפים לחסל את עמלק כבר אז? ישנם זמנים בהם אנו צריכים להיות רחמנים, אך ישנם זמנים בהם נדרשת מאיתנו אכזריות מסוימת, כי כל המרחם על האכזרים סופו להתאכזר לרחמנים. שיקול הדעת שלנו פגום ולוקה בחסר, הבורא לעומת זאת אינו טועה. לכן חשוב להיכנע לפני הבורא ולעשות את רצונו. הוא יודע טוב יותר מכולם מהו הטוב האמתי.

לאסוף יהלומים

אנו צריכים להסתכל על המצוות כאל יהלומים. על פי האמת, המצוות חשובות הרבה יותר, אך לצערנו אנו לא תמיד מצליחים לראות זאת. בכל רגע שבאה מצווה לידינו, אנו צריכים להשתדל לחטוף אותה. לא קיימת מצווה “קטנה”, כל מצווה חשובה במידה רבה מאוד. אמנם טוב לקבל על עצמנו קבלות שונות ומשמעותיות. אך מלבד זה, נוכל תמיד לזכות לעוד מצווה פה ועוד מעשה טוב שם. לא צריך להפעיל שיקול דעת רב וכבדות בנושא, אלא להיות קלילים ולחטוף כל מצווה אפשרית, גם אם היא חד פעמית או לא נראית חשובה. המצוות האלו מתווספות אחת לאחת והופכות לרבות, ומעבר לכך הן מרגילות אותנו לדרך טובה של קיום מצוות.

לעשות מצוות עם חיוך ועבירות בדמעה

תהליך התשובה לא חל ביום אחד. כולנו נתקלים מפעם לפעם בעבירות שאנו עומדים לעשות, בגלל שאנו עדיין חלשים, קשה לנו, אנו רגילים, הקרובים מכריחים או כל סיבה אחרת. כמובן שהשאיפה היא לוותר על העבירות ולקיים מצוות, אך במקרים הללו שאנו צופים את הנפילה הבלתי נמנעת, נוכל לפחות להפחית את החומרה ולעשות את העבירות האלו בצער. הגמרא מלמדת אותנו “אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ ואל יחלל שם שמיים בפרהסיה”4. לא טוב לעשות עבירות, אבל אם בכל מקרה עושים, אז לפחות כדאי להקטין את הנזק. לא לעשות בפרהסיה כדי שאחרים לא ילמדו מזה וללבוש שחורים כדי לזכור שהמעשה אינו בסדר בכלל. כאשר נחוש תחושת צער בזמן ביצוע העבירה, נחדיר לתוכנו את הרגשת מיאוס העברה. במקום ליהנות מהעבירה נחדיר לעצמנו רגש לא טוב והתניה שלילית שיגרמו לנו לסלוד מהעבירה. כך שגם אם היצר התגבר עלינו הפעם, בפעם הבאה הכוח שלו ייחלש ונהיה חזקים יותר.

בצורה דומה, כדאי לעשות את המצוות בשמחה וחיוך. כאשר ניתן צדקה לעני ברחוב אנו יכולים לחשוב לעצמנו שהוא סתם עובד עלינו, שהוא לא באמת נזקק ושחבל שאנו נותנים לו כסף. כאשר חושבים כך המצווה שווה פחות, אך הנזק הגדול אפילו יותר הוא לטווח הארוך, כאשר נרצה לתת צדקה בפעם הבאה, נחשוב פעמיים אם כדאי בכלל לקיים את המצווה עד שנפסיק לתת ונחשוד בכל אדם. כאשר אנו מחליטים לקיים מצווה כלשהי, צריך להשאיר חיוך על הפנים ושמחה בלב. כאשר המצוות ייעשו עם חיוך והעבירות בצער, תיווצר אצלנו התניה רגשית שתחזק אותנו לקיים מצוות ולא לעבור עבירות.

קצת עידוד שלא לשמה

קשה לעשות את הדברים לשם שמיים. ההתחלה חייבת להיות עם הנאה מסוימת לעצמנו מתוך אינטרס ורק לאחר מכן אפשר לזכות ל”מתוך שלא לשמה בא לשמה”5 ולעשות את הדברים לשם המצווה. לכן חשוב לקיים את המצוות מתוך שמחה והנאה. צריך לשמוח מההגבלות שהשם יתברך נתן לנו ולא להיות עצובים חס ושלום כי אנחנו מרגישים מוגבלים. אם נרגיש רע עם הדברים שאנו עושים, לא רחוק היום שנפסיק לעשותם. אך אם נרגיש את הרווח שלנו, תהיה לנו הרבה יותר מוטיבציה להמשיך ולהתקדם. כדאי ומומלץ להכניס חיות לעבודת השם שלנו. להעביר את הדברים בצורה כיפית. למשל, במקום לחכות למוצאי שבת שיהיה אפשר לשחק במחשב, אפשר להכניס אווירה נחמדה עם סיפורים לשבת לילדים, חידונים על פרשת השבוע, מאכל טעים שאוכלים רק בשבת וכו’ כך שהשבת תהיה חוויה מיוחדת וחיובית. כאשר אנו מצליחים לעשות משהו טוב או לקיים איזו מצווה שקשה לנו, אפשר לתת לעצמנו ממתק או משהו כיפי כדי שתהיה לנו מוטיבציה להמשיך. במקום לסבול ממצוות שנראות לנו כלא מהנות, יהיה כדאי ללמוד עליהן ועל מהותן ובכך להתחבר יותר לשורש ולחשיבות שלהן. כך אפשר למצוא הרבה פתרונות בסגנון כאשר המטרה היא אחת, לגרום לקיום המצוות להיות משהו חיובי בלבנו.

ללמוד

כדי ללכת בדרך הנכונה, אנו מוכרחים לדעת מהי אותה הדרך. כדי לדעת, חייבים ללמוד. הלימוד צריך להיות קבוע ועל בסיס יומיומי, כך שלא יקרה מצב שאנו מתעסקים בדברי חול רבים ושוקעים בגשמיות, מבלי להתעסק גם ברוחניות. במצב שכזה, אנו עלולים להיגרר אחר אותה גשמיות ולאבד את האמונה שלנו. בתוך הלימוד חשוב לכלול שני חלקים חשובים, מלבד הלימוד השוטף שיכול לכלול את כל מה שאנו רוצים. חלק אחד הוא לימוד הלכות, שילמדו אותנו כיצד לנהוג בכל צעד בחיינו. קשה לזכור את פרטי כל ההלכות ולכן צריך לשנן זאת שוב ושוב. הדבר הכרחי משום שללא זה לא נוכל לדעת מה מותר ומה אסור, מה דרך היהדות וכיצד לנהוג במצבים שונים בהם אנו נתקלים. ההלכה היא הדרך הישרה בה מוליכים אותנו. החלק השני הוא לימוד מוסר, שיכניס את הדברים ללבנו ויפתח את הרגש כך שנתאווה לדרך האמת. שהרי ללא הרגש וחיזוק הרצון שלנו לדרך התורה, אנו עלולים להיחלש.

דעת

הרבה אנשים מסוגלים לשמוע שיעורים מחזקים מפי גדולי הדור, ועדיין לא להרגיש דבר. הדבר נובע מכך שאינם מכניסים את הדברים אל הדעת. הדעת היא החיבור שלנו אל הדברים. אדם מעשן יכול לשמוע עשרות פעמים שהעישון מזיק לבריאות ולומר שהוא כבר יודע את זה. אך הדבר לא נכון, הוא אמנם שמע את זה, אך הוא לא יודע. ברגע שאנו מכניסים את הדברים אל הדעת, הם מתחברים אלינו והופכים לחלק מאיתנו. אם אותו אדם מעשן היה רואה בעיניו ומרגיש את הנזק שנגרם לו עם כל שאיפת סיגריה, הוא לא היה נוגע בזה לעולם. אלא שהחיבור לדבר חסר לו, וכך הוא אינו יכול להרגיש את הנזק בצורה ממשית, כך שהוא ירצה לתקן אותו. הוא כמו מתעלם מהעניין ושם את העובדות בתוך כמה תאים בתת מודע מבלי להתייחס אליהם. אז כאשר מישהו מעיר לו, הוא יודע היטב להגיד שהוא כבר שמע את זה מיליון פעמים, אבל הוא כלל לא מחובר לזה ולא הפנים את הדברים.

כדי להביא את הדברים אל הדעת ישנו צורך בשילוב של המוח והלב. הלימוד ביחד עם המעשה יעשו את העבודה של החיבור. הלימוד יחזק את השכל ונוכל להבין את הדברים טוב יותר, וקיום המצוות יכניס לנו את הדברים אל הלב, שכן אחר הפעולות נמשכים הלבבות.

ליצור סביבה ושגרה חדשים

האדם נמצא בלבו ובמחשבותיו במקומות הקרובים אליו. במשך רוב היום אנו חושבים על האנשים איתם אנו מבלים, על המקומות בהם אנו מסתובבים, על המסגרות בהן אנו נמצאים כמו עבודה, צבא או לימודים, ועל כל דבר אחר הנמצא קרוב אלינו. לאף אחד לא אכפת מאיזושהי טרגדיה המתרחשת בקצה השני של העולם, אלא אם כן יש לזה קשר אלינו. לכן, כדי להגיע למקום אליו אנו שואפים להגיע, אנו יכולים ליצור לנו סביבה ושגרה חדשים. הרגש לא מגיע מבלי שנביא אותו. כאשר אנו נמצאים בסביבה שאינה שומרת תורה ומצוות, אנו נתרחק מהתורה והמצוות אם נרצה בכך או לא. המחשבות והרגשות שלנו נמצאות בסביבתנו. אף אחד לא ירגיש פתאום חשק להניח תפילין אם אף פעם לא עשה זאת לפני כן והוא כרגע יושב באיזשהו מועדון עם חברים רחוקים מדרך התורה. אם לעומת זאת נבחר לנו סביבה טובה יותר, נכניס לחיינו חברים חדשים הקשורים לחיי התורה, נתרחק ממקומות מזיקים ולא טובים ונרגיל את עצמנו לקיום מצוות ולימוד יומיומי, נוכל לשנות בצורה משמעותית את הרגש כלפי התורה והיהדות. כשם שאנו מתאווים ומפתחים רגשות למוצרים ורעיונות טיפשיים המוצגים בפרסומות וגורמים לנו לחשוב שאנו לא יכולים להתקיים בלעדיהם, כך נוכל להתאוות לדברים טובים יותר שנבחר, על פי השכל והאמת. הרעיון הוא זהה, להכניס את הדבר לחיי היום יום, והרגש כבר יבוא לבד כתוצאה מכך. תנסו לעשות מסע פרסום אישי לעצמכם עם הדברים החשובים שתרצו להכניס לחייכם כדי לשנות את הרגש והחיבור אליהם.

משנים את הרצון

הרצון, כמו הרגש, נראה כמשהו עליון שלא ניתן לשלוט עליו. נראה שאף אחד לא בוחר לעצמו מה לרצות ומה לא. כשאנחנו רואים משהו שמושך אותנו, אנחנו רוצים אותו. אין פה בכלל התערבות שלנו לכאורה. אבל האמת היא שישנה התערבות. אנחנו אלו שבחרנו לראות את אותו דבר שמשך אותנו. אילו לא היינו קולטים אותו באחד החושים, הוא לא היה הופך לרצון שלנו. גם אם כבר קלטנו משהו באחד החושים שלנו, אנחנו יכולים לבחור אם לחשוב עליו במשך כל היום, מה שיגביר את הרצון, או לאחסן אותו במקום נסתר בתת המודע שלנו, מה שיחליש את אותו הרצון. ככל שנחשוב על משהו, כך נהפוך אותו לחלק משמעותי יותר עבורנו, כך נגביר את הרצון אליו וכך נגביר את הרגש אליו. לא מפליא אם כן שכדאי לבחור להתרחק מכל השקרים בעולם, מסביבה לא ראויה שחיה בשקר ומתאוות שמביאות איתן רק צרות. לא מפליא שכדאי להתמקד בתורה ובאמונה במשך רוב היום, שהן מהות כל החיים שלנו, והן יביאו לנו את הרצון והרגש לעסוק בדברים הנעלים יותר בעולם הזה, ויתנו לנו את החשק והתאווה להתקרב עוד ועוד לאמת.

הארות

לכולנו יש זמנים טובים ומרוממים יותר וזמני שפל רוחני. הבורא מביא לנו רגעים של הארות רוחניות, כל אחד לפי מצבו הנתון, כך שנטעם טיפה מהמקום אליו אנו יכולים להגיע. אותה הארה היא מתנה שאנו מקבלים מהבורא, ואינה מגיעה מתוך עצמנו. במצב שכזה, החזרה למקום שלנו לא רחוקה לבוא. בזמני השפל אנו יכולים לבחור באחת משתי דרכים. או שנבחר בעצבות וייאוש, ובכך ניפול עוד יותר, או שנבחר לשאוף ולהגיע לאותה נקודת הארה על ידי עבודה עצמית, ובכך נצמח יותר ויותר. בזמני השפל יהיה לנו קשה מאוד לבחור בצמיחה, משום שהנטייה הטבעית שלנו תהיה להיכנס לעצבות. לכן כדאי לנצל את אותם זמנים מרוממים כדי לשמור אותם לזמנים הקשים. חשוב לזכור בזמנים הטובים שאנו הולכים ליפול בקרוב וכך להכין את הציוד הנדרש לנפילה. נשתדל לזכור את כל התחושות הטובות וההחלטות שאנו מקבלים כך שכאשר נגיע לאותם זמנים קשים יותר, ניזכר בכל הדברים הללו שיעזרו לנו לעבור את הקשיים. לא מדובר רק על תקופות ארוכות טווח, אלו מצבי רוח משתנים שאנו עוברים לפעמים כמה פעמים ביום. כשאנו הולכים לישון בלילה אנו יכולים לבחור אם לקום בחמש בבוקר או בשש בבוקר, ואז בבוקר נקום על פי אותה החלטה. אך אם לא נקבל את ההחלטה בלילה מתוך מחשבה שנחליט כבר בבוקר, אז בבוקר נחליט לקום בעשר. בלילה אנו נמצאים במצב כשיר וטוב לקבל החלטה כזו, בבוקר אנו בזמן שפל רוחני לעניין הזה כאשר כל מה שאנו רוצים זה להמשיך לישון. דווקא כשהכול הולך כמו שצריך מבחינה רוחנית, אנו צריכים לזכור לדאוג לזמנים הקשים יותר ולהתכונן אליהם. אם נעשה פעולה קיצונית כלשהי בזמן קבלת החלטה כלשהי לשינוי, כמו למשל לתקוע מסמר באמצע הבית או לתלות מכתב לעצמנו על המקרר, נעזור לעצמנו לזכור הרבה יותר טוב את אותה החלטה בכל פעם שיהיה לנו קשה ללכת על פיה.

סולם יעקב

כל אדם נמצא על סולם כלשהו, כאשר הוא עומד על שלב מסוים. מכאן הוא יכול לעלות או לרדת על פי בחירותיו השונות. כאשר אדם מתבונן על אנשים אחרים הוא מתבונן על סולם שאינו שלו ועל דרגה שאינה שלו. פעמים רבות כשאנו מתבוננים על אורח חייהם של אנשים שומרי תורה ומצוות, אנו נרתעים מלהגיע לכך. אנו מרגישים שהם אומללים ומסכנים ובמשך כל היום הם טורחים לקיום המצוות הרבות. האמת היא שונה לחלוטין, אך אין לנו סיכוי לראות את זה, משום שאנו רואים רק את השלבים בסולם שלנו – כמה שלבים מעלינו וכמה מתחתינו. ראוי תמיד לשאוף להגיע לתכלית, ללא כל קשר לאנשים אחרים. יש לנו את הסולם שלנו ואת המקום שלנו, ומהמקום הזה אנו צריכים לעלות. כל ילד קטן מבטיח לעצמו שהוא לעולם לא יתחתן כי יש לו סלידה מבנות. כך גם כל ילד שואף שיהיו לו את כל הצעצועים בעולם והוא בטוח שזה מה שיעשה אותו מאושר. שנים לאחר מכן, כולנו מקבלים תובנות ושאיפות חדשות שמבטלות לחלוטין את הישנות. לכן ניתן להבין בקלות שאף אדם השקוע בעולם גשמי לא ישאף להיות רב גדול או לחיות כמו החסידים. לאדם יש בחירה בדברים הקרובים אליו, הוא יכול לעלות מדרגה או לרדת, הוא לא יקפוץ בבת אחת לראש הסולם. בהתחלה הבחירה יכולה להיות אם לנסוע בשבת או לא, לאחר מכן זה נראה לנו מובן מאליו ובשלב מאוחר יותר הבחירה היא בדקדוקים של ההלכות והחמרות שונות כחוט השערה. חשוב לכל אדם להסתכל על חייו שלו בצעד אחד קדימה. לא צריך להתייאש ממראות רחוקים מאיתנו או לחשוב שלעולם לא נגיע למקום מסוים. צריך להתקדם צעד אחר צעד ולהסתכל תמיד שלב אחד קדימה. חשוב להישאר תמיד בשליטה ולהתקדם בכל פעם רק צעד אחד מבלי להסתכל על מה שיקרה בעוד עשרים צעדים. בעוד עשרים צעדים יהיו לנו כלים אחרים ושונים להתמודדות שהיום אנו לא מכירים אותם.

לגייר את היצר הרע

לכולנו ישנן מידות שהיינו רוצים להיפטר מהן, לכולנו נקודות מסוימות באופי שאנו לא אוהבים ודברים נוספים רבים שאנו רואים באור שלילי. העבודה האמתית היא אינה לסלק את היצר הרע ולשנות את האופי, אלא להשתמש בהם לתועלתנו. הגאווה היא מידה רעה שראוי להתרחק ממנה. אך אם נשתמש בגאווה כדי להתגאות בבורא ובתורה הקדושה, היא הופכת לטובה מאוד. אדם שנמשך לתאוות יכול להשתמש בכוח הזה שייתן לו משיכה לתאוות רוחניות. גם בכוחות ובכישרונות שלנו ניתן להשתמש לאפיקים חיוביים. במקום לוותר על כישרונות שונים שהקדוש ברוך הוא נתן לנו, יהיה כדאי יותר לנצל אותם לעבודת השם. לחשוב איך אנו יכולים לתרום עם המתנות שקיבלנו מלמעלה ומה השם יתברך רוצה שנעשה עם הכישורים שהוא נתן לנו, שהרי לא יתכן שהוא נתן לנו כישרונות כדי שנתעלם מהם. בכל דבר שנראה כרע ישנם צדדים חיוביים ושליליים. כל מה שצריך הוא להשתמש במידות ובאופי שניתן לנו לכיוונים טובים וחיוביים.

עקשנות

בכלליות לא טוב להיות יותר מדי עקשן. העקשנות נובעת בדרך כלל מגאווה וביטחון עצמי מופרז. לאדם עקשן קשה לקבל תובנות מאחרים וקשה לו מאוד להשתנות. עם כל זאת, בכל הקשור לחזרה בתשובה והליכה בדרך התורה אנו מוכרחים להיות עקשנים וכל אחד יוכל להפיל אותנו די בקלות ללא זה. כאשר אנו מגלים את הדרך אל האמת, אנו מוכרחים לדבוק בה ולא לסטות ממנה. זה לא פשוט לעשות את השינוי כאשר כולם מסביבנו לא מבינים את אותה הדרך ואף מזלזלים בה. אם החלטנו לשים כיפה על הראש ובשנייה שמישהו ילעג לנו נחביא אותה בכיס, יהיה לנו קשה מאוד להתקדם. אך אם נהיה עקשניים ונתמיד בדרכנו, בידיעה שאנו צועדים לקראת האמת מבלי לייחס חשיבות לכל מה שמסביבנו, נוכל להגיע אל המטרה.

לאט ומהר

ישנה חשיבות רבה בתהליך השינוי והצמיחה למשחק בין הזריזות והאדישות. אנו צריכים להרגיל את עצמנו לזריזות בכל הקשור למצוות או פתחי תשובה שיכולים לרומם אותנו. מצד שני, אנו מוכרחים לשמור על עצלות ואדישות כלפי העבירות השונות או הדברים הגשמיים היומיומיים אליהם התרגלנו. כשכל העולם מסביבנו נלחץ מהמתרחש בחדשות ובעיתונים, אנו צריכים להגיב בקור רוח ובאדישות. אך כאשר לאף אחד לא אכפת מאיזושהי מצווה שנראית לא חשובה, אנו צריכים להזדרז לעשות אותה בהתרגשות.

כך גם צריך לקחת את הדברים בפרופורציות נכונות. למהר להגיע לתכלית ולשאוף תמיד ליותר, אך מצד שני לקחת את הכל בקלות כך שלא נתייאש. לא לעשות דברים מתוך חיפזון ולא לקבל על עצמנו יותר מדי, כך שהכול ייעשה מתוך שיקול דעת. עם זאת, למהר לקיים את הדברים שאנו יודעים שיובילו אותנו לתכלית, ולא לחכות למצוות ולהארות הרוחניות שינחתו עלינו לבד מבלי כל מאמץ מצדנו.

טיפול שורש

הבורא מנהיג את העולם מידה כנגד מידה. כאשר משהו לא הולך לנו כשורה, או כאשר אנו רוצים במשהו שאנו לא מצליחים להשיג, אנו יכולים לסדר את העניינים בקלות רבה יחסית על ידי שימוש בעניין הזה. לאדם שדחוק מבחינה כספית וזקוק לכסף, כדאי מאוד לחלק צדקה לעניים, וכך כשם שפתח את ידו לאחרים, גם הבורא יפתח לו את ידו. אדם שמרגיש שיש עליו דינים, ישתדל לדון את כולם לכף זכות ולעשות חסדים ללא תנאי, כך שגם אותו ידונו לכף זכות מהשמיים וילכו אתו בחסד. על פי התנהגות האדם עם סביבתו, כך מתנהגים אתו מן השמיים. אז אם רוצים לזכות לשפע וכל טוב מהשמיים, צריך פשוט לחשוב איך נוכל להשפיע את אותו השפע כדי לעזור לאחרים. אם אנו מרגישים שלא כל כך הולך לנו בתחום מסוים, נחשוב מה אנחנו עושים לא בסדר במצוות הקשורות לאותו תחום ונשפר את עצמנו. תמיד חשוב לטפל בשורש הדברים בעולמות העליונים, ומתוך כך ישפיעו עלינו מלמעלה את רצונותינו.

לחזור בתשובה

בכל רגע בחיינו, אנו צריכים לחזור בתשובה. כולנו עשינו מעשים לא טובים פה ושם, כולנו היינו יכולים לקיים עוד כמה מצוות בדרך וכולנו היינו יכולים ללכת בדרך ישרה יותר. על הדברים האלו אנו צריכים להביע חרטה. לא להפוך לעצובים חס ושלום, אלא להבין שאנו מוכרחים להתרחק מהמעשים האלו בעתיד. למעשים הלא טובים חלק חשוב בבנייתנו, לכן אנו צריכים לשמוח גם מכישלונות העבר. אך עם זאת צריך תמיד לזכור שבזכות הכישלונות אנו יכולים להתעלות, ולכן חשוב לא להישאר באותם כישלונות, שבצורה כזו כלל לא תגיע הצמיחה. אם נספר לכל דורש על כל מה שעשינו בעברנו, עם חיוך שלא יורד לנו מהפנים, אז כנראה שהתשובה אינה אמתית ואז אנו תקועים באותם הכישלונות מבלי להתקדם. ראוי לכל אדם להתוודות כמה פעמים ביום בנוסח הנמצא בסידורים (בימים בהם מותר להתוודות ואין שמחה מיוחדת), ומעבר לכך לערוך וידוי לפני הקדוש ברוך הוא במלים שלנו על כל חטאי העבר שעולים לנו. הווידוי מסייע לנו לשים את החטאים מאחורינו ולהתחיל בדף חדש, תוך כדי שאנו מקבלים על עצמנו לא לחזור לאותם חטאים. ללא חשבון נפש שכזה, אנו כלל לא נזכור את החטאים, לא נבין שאנו עושים משהו לא בסדר וכך נחזור לעשותם שוב ושוב. תהליך התשובה הנו הכרחי לכל אדם הרוצה להתקדם ולעקור את חטאי העבר משורשם.

תפיסה חדשה

עיקר השינוי שצריך להתרחש אצל האדם הוא שינוי התפיסה. פעמים רבות אנשים יכולים לחזור בתשובה וזמן קצר לאחר מכן לפרוק מעליהם עול מצוות. אדם שהתחיל לשמור שבת או להניח תפילין מרעיד עולמות עליונים ללא ספק והולך בדרך טובה שראוי לכולם ללכת בה. אך זו לא עיקר התשובה ואדם כזה לא הופך ביום אחד לירא שמיים. עיקר התשובה היא לקבל תפיסה חדשה ורצונות חדשים, בה אנו מקיימים מצוות לא מתוך הכרח, אלא מתוך רצון. קשה לשמור שבת בהתחלה, ולכן אנו מחכים בקוצר רוח שתצא השבת כדי שנוכל לחזור ל”חיים האמתיים”. אך אדם שעובד על תפיסת העולם שלו, מבין שהשבת היא החיים האמתיים, ולכן הוא מחכה שכבר תגיע מתחילת השבוע ולא רוצה שהיא תצא לעולם. אדם ששינה את התפיסה שלו מבין שכל החיים סובבים סביב המצוות, ולא שהמצוות סתם עוזרות לנו לחיות חיים טובים יותר. כל הגשמיות שלו בכל שנייה בחייו היא בעצם כלי לרוחניות, ואין טעם בשום דבר שלא תורם לאותה התקדמות רוחנית. כדי לשנות את התפיסה אנו צריכים לחזק את סביבתנו הרוחנית ולהכניס למודעות שלנו את הדברים. אנו צריכים לשנות את הרצונות שלנו, את התאוות שלנו, את הסביבה ואת הידע הרוחני. לקרב אלינו את הדברים המובילים לדרך הטובה ולהרחיק מאיתנו את הדברים שיגרמו לנו לסטות מהדרך.

לא לחיות בשני עולמות

הבעיה העיקרית בשינוי התפיסה היא חלוקת החיים שלנו לשני עולמות. אמנם אנו רוצים לצמוח ולהתקדם ולכן שומרים שבת, אך מצד שני אנו מחכים כדי שנוכל לצאת בערב לאיזשהו מועדון. החיים הללו בין שני עולמות הם בעיה שכל חוזר בתשובה מתמודד איתה. זה בסדר אם זהו תהליך זמני, שכן לא ניתן לשנות ברגע אחד את כל תפיסת חיינו. אך ברגע שעושים מזה קבע וחושבים שהמצב הכי טוב הוא להיות באמצע ולשלב בין העולמות, אנו מאמללים את עצמנו. המצוות לוקחות אותנו לכיוון אחד, אך העבירות מושכות אותנו לכיוון אחר לגמרי. כל עבירה מורידה לנו את החשק והתשוקה מההליכה בדרך הטוב ומחלישה את האמונה והביטחון בבורא. לא יתכן מצב שאדם יהיה בסביבה שמזלזלת בתורה ובמצוות והוא לא יושפע מכך. הדבר דומה לנגמל מעישון היושב עם כל החברים בהפסקת הסיגריה שלהם. גם אם הוא הצליח להתגבר על עצמו ולא לעשן, התאווה בכל זאת נכנסה בו כך שמחר יהיה לו קשה יותר.

לשמוח

אולי זה לא נשמע כמשהו הנתון לשליטתנו, אך האמת היא שכל אדם יכול לשמוח בכל מצב שהוא, אם הוא רק יחליט. הניסיון מראה שישנם אנשים שיש להם כמעט הכל בחיים, ובכל זאת הם עצובים, ומצד שני ישנם כאלו שאין להם כמעט כלום, אך הם שמחים ומאושרים. הכל עניין של השקפה ותיקון המידות. מדי פעם כשכלום לא הולך, אנו צריכים להיזכר שהבורא נמצא איתנו, אוהב אותנו ומדריך אותנו אל הדרך הטובה. אין למעשה שום רע בעולם. הבורא רוצה אותנו בדיוק במצב שלנו, שכן אם הוא היה רוצה אותנו שונים, הוא היה עושה זאת. אנחנו ברגע זה נמצאים במצב האופטימלי שאין טוב ממנו. אמנם צריך לשאוף תמיד ליותר, אך השאיפה הזו היא לרגע הבא. אף פעם אסור להצטער על דברים שהתרחשו, משום שכך הבורא רצה שיהיה ודווקא מתוך הדברים הלא טובים כביכול, אנו יכולים לצמוח גבוה יותר. אמנם צריך להתחרט על העבירות שעשינו, אך לא לשם הצער שבדבר, אלא כדי שלא נרצה לחזור לשם בעתיד. כל מה שצריך הוא להבין שהבורא מכוון את העניינים וכל מה שנותר לנו לעשות הוא לשמוח, להתחבר אליו ולהתענג מזיו שכינתו.

להתפלל

בסופו של דבר, לא חשוב כמה השתדלות גשמית נשקיע בדברים, נהיה חייבים את עזרת הבורא. חשוב להרגיל את עצמנו להתפלל על כל דבר, ולו הקטן ביותר. לפעמים אנו מרגישים שאנו מטריחים את הבורא בתפילותינו הרבות, אך אין שום טרחה לבורא. הוא יכול לעשות הכל ללא שום מאמץ. כאשר אנו חושבים שאנו יכולים להסתדר בלעדיו באיזשהו נושא קטן ומתפללים אליו רק בנושאים הגדולים יותר, אנו מתרחקים ממנו. לא צריך לחכות לשלושת התפילות הקבועות של היום. נרגיל את עצמנו להתפלל תפילה קצרצרה במלים שלנו לפני כל מעשה שאנו עושים, ובכך נשאיר את הבורא איתנו בכל רגע בחיינו.

מלות סיום

לאחר שקראנו והפנמנו, ההיגיון היה אומר שכל החיים שלנו כעת צריכים להשתנות. אבל זה לא בדיוק כך, כי רוב האנשים כנראה יגיעו למצב שאף על פי שהכול נשמע להם הגיוני, ולמרות שהם מסכימים שזה באמת נכון, הם ימשיכו בשלהם. הרי מחר יום חדש וכל זה יישכח עד אז, אחרי הכל אנחנו מדברים על קרב שמתחולל בתוכנו בין שעה של היגיון והתבוננות על החיים לבין חיים שלמים של שגרה והרגל רחוקים מיהדות. אך אם אנחנו באמת אוהבים את עצמנו ורוצים ללכת לכיוון הטוב, לא יתכן שנפעל כנגד כל זה. אפילו שזה כבר בשגרה שלנו ואפילו שזה בכלל לא קל, אנחנו חייבים לעשות את הצעד הראשון ולהחליט שאנחנו הולכים לכיוון התכלית שלנו. אם אכן נעשה את הצעד הראשון, אח”כ יהיה לנו הרבה יותר קל ויהיה לנו הרבה סיוע מהשמיים. אבל בלי הצעד הראשון, זה שאומר שאנחנו מוותרים על כל התענוגות והתאוות המזדמנות והלא כשרות בשביל החיים האמתיים והטהורים, בלי זה לא נוכל להגיע לשום מקום. לא מעט אנשים הולכים לשיעורי תורה ושומעים רבנים, הם מסכימים עם כל מלה שהרב אמר, אבל שנייה לאחר מכן הולכים בצורה לא צנועה, עוברים על עשרות איסורי תורה ומחפשים למעשה כל תאווה אפשרית. הרעיון פה הוא לא לקרוא איזה ספר טוב או לשמוע הרצאה נחמדה להעביר את הזמן. זוהי המהות והתכלית של חיינו שבוודאי אף אחד לא ירצה להחמיץ ולגלות בסופו של דבר שכבר נהיה מאוחר מדי. הרי או שזה נכון, או שזה לא נכון, אין אופציה אחרת. אז אם הבנו שזה נכון, אין כבר לאן לברוח, חייבים להתחיל לעשות משהו אם אנחנו לא רוצים לאמלל את עצמנו. ולאחר שנתחיל, נגלה במהרה שגם הדרך עצמה יכולה להיות מאוד מהנה ומספקת. אבל חייבים להתחיל. היצר הרע יכניס מחשבות של ייאוש. זה נראה גדול עלינו. זה קשה ושונה ממה שהכרנו. זה ממש נראה בלתי אפשרי. אבל לא צריך לחשוב על כל הדברים האלו, צריך רק לעשות את שלנו, והבורא כבר יעשה את כל השאר. אין שום דבר קשה ואין הרבה מה לחשוב. רק צריך להתחיל לפעול.

אל תרשו לעצמכם לוותר על הכוח העצום שנמצא בתוככם, ואל תתפתו אחר היצר המנסה להשכיח את האמת ולגרום לנו ללכת בחוסר מחשבה אחרי ההמון שחי ללא מטרה, ללא כוונה וללא שום ידע קיומי אמתי. יש סיבה לכך שאנו נמצאים כאן, וכדאי שנלך בכיוון האמת והתכלית.

בהצלחה..!

1רבינו בחיי כותב בספר חובות הלבבות שער חמישי פרק ה’: “המעט מן האמת ינצח הרבה מן השקר, כאשר המעט מן האור דוחה הרבה מן החושך”.

2ספר שמואל א’, פרק טו’.

3ספר שמואל א’, פרק טו’ פסוק כב’.

4מסכת קידושין דף מ.

5מסכת סנהדרין דף קה:

 

צור קשר | הלכות מתחלפות לבעלי אתרים | ספר חינם להורדה