בע"ה נעשה ונצליח. היום י״ד באדר ב׳ ה׳תשע״ט

מחפשים את האמת פרק ד’ – מגלים את התורה

התורה מהווה את הבסיס לכל הדתות והאמונות השונות. היא מסבירה דברים בצורה עמוקה מאוד בדרך בה ניתן להבין את העולם עם מחשבה ישרה והתבוננות אובייקטיבית אמתית ומשלבת עוד אלמנטים נסתרים רבים. היא מרכזת נבואות עתידיות שהיום אנו יודעים שבאמת התגשמו, אפילו שנראו כדבר הכי לא הגיוני בעולם בזמן שנכתבו. היא מלאה במצוות שונות שאנו צריכים לקיים, שהיום הרפואה, המדע והמחקר מתחילים להבין כמה כל אחת מהן חשובה לבריאות ולקיום שלנו. כל כך הרבה הוכחות נמצאו לספר הקדוש הזה, שמספיק היה בנבואה אחת או איזשהו רמז למצווה כדי שהיינו מבינים שזהו ספר ההדרכה שלנו למציאת התכלית, אבל הבורא לא הסתפק בזה ונתן לנו אינספור נבואות, מצוות, סודות וסיפורים שניתן ללמוד מהם, כדי שבאמת נבין עד הסוף שאנחנו לא טועים בדרכנו. ננסה להבין איך באמת ניתן לסמוך על התורה בעצימת עיניים ולהיות בטוחים שאנו הולכים על פי האמת.

למה שנאמין לתורה?

ישנם המון המון הוכחות לאמיתות התורה. ניתן למצוא מידע רב במקומות רבים העוסקים בכך ולבחון את הדברים מקרוב. היהדות סיפרה לנו איך בנוי העולם עוד הרבה לפני שהתחלנו להמציא מכשירים שיעזרו לנו לגלות את הדברים הללו. נושאים כמו נדידת היבשות, הזמן המדויק של מילוי הלבנה, הצורה הכדורית של כדור הארץ, סידור הגלקסיות, החיות הטהורות שאינן סובלות מהשחיטה בניגוד לטמאות, סימני הטהרה בבעלי החיים והדגים שאומרים שלכל דג בעל קשקשת יש בוודאות גם סנפיר וכל בע”ח בעל אחד מסימני הטהרה יש בוודאות גם את השאר חוץ מארבעה המוזכרים במפורש בתורה, ברית המילה שהיום גם גויים עושים מטעמי בריאות, הסינים שגילו שנקודות הדיקור הכי רוחניות הן בדיוק מקום הנחת התפילין, ואפשר להמשיך כך עוד שעות… זה לא נגמר. דברים מדהימים שכל נושא כזה הוא הוכחה מספיקה בפני עצמה. כדאי ושווה לחקור את זה וניתן למצוא על כך חומר בשפע בארגוני קירוב והסברה שונים (בין היתר “הידברות”, “ערכים”…).

אבל אנחנו עוסקים בהגיון והתבוננות ולא בחקירות במדע. אנחנו רוצים להיות שלמים עם האמונה שלנו בתוכנו, מבלי שיבוא מדען ויגיד לנו שאכן זה נכון ונצטרך להאמין לו מפאת חוסר ידיעתנו, אלא שנדע בעצמנו בביטחון מוחלט שאכן זה כך. הבורא דאג גם לעניין הזה, כדי שחלילה לא נוכל לטעון שלא היו לנו את הכלים המתאימים ואת המידע הדרוש כדי להגיע לתכלית. הבורא קיבץ את כל עם ישראל ביחד, וכאשר כולם היו שם הוא נתן לנו את התורה בצורה הכי נחקקת בזיכרון שאפשר לעלות על הדעת. היו שם תופעות טבע שהולכות בדיוק הפוך מכל חוקי הטבע שאנחנו מכירים. נסים ודברים לא מציאותיים התרחשו מול כולם. באותו רגע של קבלת התורה כולם ידעו בידיעה מוחלטת שזוהי האמת, ושהבורא הוא זה הנותן לנו אותה. לא דעה סובייקטיבית, ידיעה מוחלטת. לא היה אחד שפספס את זה. עם קצת היגיון בריא ומבוקר, נוכל כולנו להיות בטוחים בתורתנו גם היום, יותר מ2,000 שנה לאחר שקיבלנו אותה.

מי אמר שזו לא המצאה?

לצורך העניין, בואו נניח שזו כן המצאה. אדם או קבוצת אנשים חכמים מאוד שחקרו את המדע עוד לפני שהיו כלים לכך החליטו לכתוב ספר חכם ולגרום לכולם ללכת על פיו. לאחר שכתבו את הספר, אותם אנשים היו צריכים לשכנע כמה שיותר אנשים שזוהי תורתם כדי שזה יגיע למצב אליו הגענו היום, אבל כאן הם היו מוכרחים להיתקל בבעיות קשות מאוד…

אם כל סיפור יציאת מצריים לא קרה באמת, אז איך הם ישכנעו אנשים שזה כן קרה? אם היו נותנים לנו ספר שמספר סיפור מטורף על שינוי כל חוקי הטבע שנשמע יותר כמו מדע בדיוני, האם נאמין לו? ואיך יסבירו את מעמד הר סיני, עליו כתוב במפורש בספר אותו הם משווקים שכל העם רואים את הקולות? כך גם קריעת ים סוף וכל שאר הנסים הכתובים שאותם כל העם ראה, ואת חלקם גם כל העולם ראה או שמע עליהם. אם האנשים הנתקלים בספר הזה בפעם הראשונה בחייהם קוראים על מאורעות ענקיים שהתרחשו שכל העולם יודע מהם על פי הספר, אבל המציאות מוכיחה שאף אחד לא יודע כי זה לא באמת קרה (בהנחה שזו המצאה), אז מי יאמין ויקבל את הספר הזה?

בעיה נוספת שאותם אנשים יתקלו בה היא לשכנע את האנשים שלמעשה הם שייכים לעם מסוים הנקרא “ישראל”. אם כל הסיפור לא אמתי, אז חס ושלום אין עם ישראל ואין יהודים. הרי מה שהופך אותנו לעם ישראל זה שאנו הצאצאים של ישראל (יעקב אבינו). על פי המסופר בספר התורה, שאותו צריכים האנשים הללו לשווק, כל העולם יודע מי אלו היהודים. הם עשו מהפכות בכל העולם ואין שום מקום שלא שמעו עליהם. אז אם אין עם ישראל ואין יהודים, איך בעצם משכנעים אנשים שהם שייכים לעם שבכלל לא קיים? ויותר מזה, גם אם הוא היה קיים, למה שמישהו בכלל יאמין שהוא שייך לעם אחר, כאשר הוא יודע בוודאות את מוצא הוריו? אם מישהו יבוא אלינו ויגיד לנו שאנו שייכים לאיזשהו שבט אינדיאני, האם נאמין לו? הרי כל אחד יודע את המקורות שלו, מי הם הוריו, מה מוצאם, מהי דתם, היסטוריה כללית וכו’. אם הורינו היו שייכים לעם מסוים, זה משהו שהיינו בוודאי יודעים. אז איך אפשר פתאום לקחת אנשים ולהגיד להם שהם בכלל שייכים לעם ולמוצא אחר, רק שאיכשהו יצא שהם לא יודעים את זה…?

על אותו אופן, מהיכן הגיעו הכוהנים והלויים שנמצאים איתנו ויש להם קבלה מאבותיהם שהם אכן משבט לוי ואלו קיבלו מאבותיהם וכך הלאה. מתי בדיוק זה התחיל ואיך שכנעו אנשים שהם לויים או כוהנים כאשר אבותיהם לא אמרו להם שהם כאלו? הרי דבר כזה עובר אך ורק בקבלה מאב לבן ואין שום אופציה לאף אדם להפוך פתאום להיות כהן או לוי. אז אם לא היה את שבט לוי ואת אהרון הכהן, איך בדיוק הגיעו הכוהנים והלויים הראשונים?

עוד בעיה שהם יצטרכו לפתור היא השכנוע לקיים מצוות. נניח שמישהו התפתה כי ראה שמחלקים ספר בחינם, סיפרו לו סיפורים על שיהיה לו טוב עם הספר הזה ותהיה לו משמעות וכו’… אז הוא הסכים לקבל את הספר ושם אותו אצלו בבית. איך עכשיו ישכנעו אותו לקום כל יום בבוקר ולהניח תפילין? איך יגרמו לו לשמור שבת? מי יסכים לבצע לבנו הקטן ניתוח שלא לצורך באיבר הכי רגיש בגוף האדם כשהוא רק בן שמונה ימים? איך מישהו בכלל יסכים לקיים תרי”ג מצוות שכל כך מגבילות את האדם? אין אנשים מספיק טיפשים כדי להיכנס לכל זה מרצון מבלי לדעת בוודאות שזו האמת.

דבר נוסף בעייתי הוא הצורך בדבקות. זה לא מספיק שהאדם קיבל את הספר ומקיים מצוות. הוא צריך לקיים אותן באדיקות ולהעביר את הכל לצאצאיו שיעבירו לצאצאיהם וכך זה יימשך לדורות. הרי אם הוא לא יהיה מספיק דבק בתורה, אז הוא מהר מאוד יפסיק לקיים מצוות וכמובן שלא יעביר זאת לבניו, וכך המסורת תיתקע בשלב מסוים. כולנו יודעים שזה לא פשוט לקיים את כל המצוות הכתובות בתורה ולהעביר אותן הלאה.

עוד מכשול העומד בפני המשווקים הוא התחלת החגים. באיזושהי נקודה בזמן התחילו כל החגים שאנו מכירים היום. לפני אותה הנקודה לא היו חוגגים את החגים. אז איך אפשר להסביר לבן אדם שהוא צריך לחגוג את ליל הסדר, אפילו שהוא מעולם לא ראה אף אחד חוגג את החג ומעולם לא שמע עליו. הוריו לא קשורים לכל העניין הזה, ובסך הכל אין לו שום קשר לחג עצמו. מה גם שהוא זכר ליציאת מצריים, עליה כמובן לא שמע מעולם והוא גם לא מכיר אחרים ששמעו עליה, אפילו שכתוב במפורש בספר ששווקו לו לא פעם ולא פעמיים שכל העולם שמע על כך.

המסורת שעברה מדור לדור מוכיחה לנו מעבר לכל ספק שזוהי האמת. שהרי עם ישראל חוגג חגים מיוחדים, מקיים מצוות רבות ושונות ושומר על מסורת עתיקה של מעמד עצום בו קיבלו את התורה מבלי שהיה אפילו אדם אחד שלא ידע על כך. אם המסורת הייתה שמשה קיבל את התורה והעביר לעם ישראל, היינו יכולים להתחיל לחשוש שמא יש כאן המצאה של בחור כריזמתי בשם “משה” שמשך חבורת אנשים והפך אותם לעם (בדומה לסיפורים של שאר העמים). אך המסורת אומרת שהייתה יציאת מצריים, קריעת ים סוף, מעמד הר סיני, כל העם רואים ושומעים ואף אחד לא נשאר בספק… דבר כזה בוודאי לא ניתן להמציא ולגרום לאחרים להאמין בזה.

מי שכתב את הספר, הקשה על עצמו מאוד בתהליך השיווק שלו, משום שהוא כתב שם בהרבה מאוד מקומות על כך שכל העם רואה, כל העם שומע, כל העם עד, כל העם יודע וכו’… אם כולם יודעים, שומעים, רואים ועדים, אז איך אין אף אחד בעולם שמכיר את העם הזה או את הספר הזה בהנחה שעם ישראל לא קיים והכל המצאה?

אז מי בעצם יסכים לקבל ספר שכזה? הרי אם ספר כזה באמת היה קיים, היינו כבר יודעים עליו מההורים שלנו. האם ישנו אדם בעולם שלא יודע את מוצאו? איך יכול לבוא אליי מישהו ולהגיד לי שאני צאצא לעם אחר? מאיפה הוא יודע את זה יותר טוב ממני? למה שאני בכלל אאמין לסיפור כל כך מטורף ומופרך שאומר לי בין היתר לעזוב גם את כל החיים שאני מכיר ולחיות על פי ספר מסוים שכביכול צריך לעבור מאב לבן – אבל אף אחד בעולם לא מכיר אותו או שמע עליו ואף אחד לא יודע שום דבר מהתוכן הכתוב בו? למה שאני אקיים חג שאף אחד בעולם לא מקיים ורק עכשיו שמעתי עליו? הייתכן שהסבים שלנו היו עד כדי כך טיפשים שהסכימו לקבל את הספר שהיה המצאה מוחלטת ולהעביר אותו לילדיהם?

לאחר שאנו רואים איך שהעם שלנו שמר במשך אלפי שנים בקנאות על יהדותו, שמר את המצוות והחגים והעביר אותם מאב לבן. במשך 2000 שנות גלות כל היהודים שהיו פרודים זה מזה, כל אחד בתוך עם אחר בקצוות שונים של העולם, שומרים על אותן מצוות ולומדים עם אותן הגמרות, קוראים ומלמדים את בניהם מאותו ספר תורה, מניחים את אותן התפילין וחוגגים את אותם החגים, חיים בנס כנגד כל הסיכויים מול כל העמים והאימפריות שהיו והתמוטטו מולם, ללא צבא וללא כל יכולת הגנה עצמית, ידועים בפני כל ונמצאים תמיד בכותרות על אף המספר האפסי שלנו ביחס לעולם. לאחר שרואים את כל זה, אין שום ספק שהתורה אכן ניתנה מהבורא, וכל הכתוב בה אכן התרחש.

חשבתם פעם איך זה שאף אחד לא מכחיש את נפוליאון או את יוליוס קיסר? איך אנחנו כל כך בטוחים שהם אכן היו קיימים, אבל בנוגע לתורה אנחנו מפקפקים? הרי אפילו שאר העמים בעולם יודעים שהספר הזה הוא לכל הפחות ספר היסטוריה והמאורעות הכתובים אכן התרחשו. האם פעם לפני שהיו בתי דפוס האנשים לא ידעו היסטוריה? האם כולם היו כל כך טיפשים עד שהם לא ידעו מי היו הוריהם, מהיכן הגיעו ואילו מאורעות הם עברו? קל לשלול את הכל מבלי להתאמץ לחשוב יותר מדי, אך כדאי לכולנו לחשוב היטב על הדברים כדי לא לשקר לעצמנו.

אז איך הדתות האחרות הצליחו לעשות את זה?

אצל הדתות האחרות הסיפור התחיל בצורה שונה לגמרי. כל אחד ממנהיגי הדתות הללו מביא לכולם את הדת כמו שהוא קיבל אותה כביכול כשהיה לבדו. הם לא באים לאנשים ואומרים להם שאבותיהם קיבלו עליהם איזושהי דת, ורק יצא איכשהו שכולם שכחו אותה והפסיקו לקיים אותה… זה לא כך, הם יודעים טוב מאוד שאף אחד לא יאמין לסיפור טיפשי שכזה, הם אומרים שהם בעצמם קיבלו את הדת בנבואה, וכשליחים הם צריכים לבשר את הבשורה לכולם. קבלת הדת שלהם לא הייתה במעמד של עם שלם, אין עדויות ואין שום דבר המאמת את הטענות, יש רק אמונה באדם הטוען שהוא נביא. לא שייך לחשוב בהיגיון ולהפעיל את השכל במקרה כזה, אלא פשוט לבחור להאמין לאדם שטוען את זה או לא להאמין. היו הרבה שניסו את זה ולא הלך להם והיום אף אחד לא מכיר אותם. ישנן המון כתות שונות שמבוססות על דברים כאלו. בין כל אלו, היו שניים בולטים בשם מוחמד וישו שכולנו מכירים לצערנו. להם הרבה אנשים החליטו כן להאמין וכך התפתחו להן הדתות הגדולות. הכל מתוך טענות טיפשיות של נבואה, כמו שניתן למצוא גם פה מסביבנו בשפע אצל הרבה “באבות” שמרגישים שהם המושיעים של העולם או אצל חולי נפש שבטוחים שהם המשיח. אפשר בקלות לעשות אליל מאיזה חולה נפש כזה ולהעביר לדורות הבאים ולפתח דת חדשה. אבל מעמד של עם שלם שמדבר עם השכינה ורואה את הבורא זה משהו שבוודאי אף אחד לא יכול להמציא. כמובן ששאר הדתות גם לא דורשות יותר מדי. כמה דברים בסיסיים אולי, בטח שלא תרי”ג מצוות. לזה כבר יותר קל להאמין, לכל בן אדם יש קשיים בחיים, פחד מהמוות, חיפוש משמעות לחיים… מאוד נוח להאמין בשקרים שהופכים את הכל ליפה יותר. כולנו מחפשים את הדרך הקלה והנוחה יותר, אנחנו רוצים ליהנות ולהאמין במשהו שייתן לנו תקווה וכוח, אז הכי נוח להאמין לסיפור כזה. אתם יכולים אפילו להקים דת כזאת משלכם אם תרצו. אם תהיו מספיק כריזמתיים, אולי בעוד 500 שנה הדת שתמציאו תהיה השולטת בעולם…

איפה כתוב בתורה לחבוש כיפה ולברך?

ישנם המון הלכות ומנהגים שקיבלנו איש מפי איש, שעברו מדור לדור. אנשים רבים מחפשים את כל ההסברים בתורה שבכתב, ואכן כל ההסברים נמצאים שם, אך הם רמוזים או מסתתרים מאחורי פסוקים שללא פירוש לא נוכל להבינם. כתוב שצריך לשמור שבת, אבל איך נדע מה המשמעות של שמירת שבת ללא פירוש? איך נוכל לדעת מה זה למול את הבנים שלנו? מה זה סוכה? למעשה אין שום מצווה שנוכל לדעת איך לקיימה ללא הסברים מפורטים לגביה. יש צורך חשוב והכרחי בתורה שבעל פה, התורה היא למעשה קודים וראשי פרקים, לא ניתן להבין אותה בכלל ללא הפירושים שנכתבו עליה.

האמת היא ששום דבר לא יכול לעבור בכתב במלואו כמו שצריך. כל ספר שנכתב אי פעם סומך על הידע הבסיסי שיש לנו ועל ההשגות שהגענו אליהם על ידי לימוד בעל פה. שהרי אילו לא היינו לומדים בעל פה את אותיות האלף בית, את צירופן למלים, הבנת משמעות המלים, צירוף מלים למשפטים, תחביר, פיסוק וכל שאר הדברים הנחוצים לקריאה, לא היינו יכולים להבין שום דבר. אפילו את התמונות לא היינו משייכים למחשבה ולהבנה של מה שאנו רואים, אילו לא היו מלמדים אותנו בעל פה שהדבר הזה הוא שולחן ויש לו שימוש כזה וכזה והדבר ההוא זה ארון ומשתמשים בו לצרכים כאלו וכאלו. כל ספר סומך על כך שאנו יודעים לקרוא ושיש לנו איזושהי ידיעה מסוימת בסיסית באותו עניין (אפילו הספר לטרום מתחילים במחשבים לא יסביר לנו שצריך לשחרר את האצבע מכפתור ההפעלה של המחשב לאחר שלחצנו עליו). ספרים מתקדמים של מתמטיקה, פיזיקה ושאר מדעים מדויקים בוודאי סומכים על זה שאנו כבר יודעים בעל פה פעולות חשבון ומתמטיקה פשוטה. כדי להבין נושא מסוים אנו מוכרחים להבין את הבסיס לאותו הנושא בעל פה וכך ניתן להעביר את העקרונות החשובים בראשי פרקים בכתב. כך גם התורה סמכה על כך שאנו כבר יודעים לקרוא, שאנו מבינים ומקיימים מצוות שעוברות מדור לדור, שאנו יודעים מעט מההיסטוריה של ישראל, מכירים את המסורת ולומדים את התורה גם מחוץ למה שכתוב במפורש. היא אומרת לנו למשל לקשור את הדברים לאות על ידינו. אנחנו לא מבינים מה צריך לקשור, אז הולכים ומבררים אצל אבותינו שכבר ביררו אצל אבותיהם עד לאבות אבותינו שקיבלו את הדברים מהבורא במדבר, ואז הם יכולים לענות לנו בעל פה שמדובר על תפילין שצריכות להיראות בצורה מאוד מסוימת ולהיכתב בצורה מסוימת עם הרבה דקדוקי הלכות שכל סטייה קטנה פוסלת אותן. בוודאי לא ניתן להמציא פירושים על דעת עצמנו כמעשה הקראים ושאר המגזרים שאינם מקבלים את התורה שבעל פה. אין דבר כזה להבין לבד, כמו שלא ניתן להבין לבד מה זו האות ג’ או מה זה פעולת כפל או שאר כל הדברים שלמדנו בעל פה מאבותינו, כך לא ניתן להבין לבד את התורה. כאשר מישהו חושב לעצמו שהוא לא סומך על המפרשים והוא רוצה לקבל את התורה ללא פירוש, זה בעצם אומר שהוא מקבל את התורה עם הפירוש של עצמו מבלי הידע הנדרש כיוון שכל דבר שנבין ממה שכתוב הוא סוג של פירוש שאנו עושים.

בנוסף, ישנן ראיות בתורה עצמה לחיוב ללכת אחר התורה שבעל פה: כתוב “ושמרת לעשות ככל אשר יורוך”, “לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל”. זוהי מצווה מן התורה להקשיב לחכמים ולגדולי הדור, וזו עבירה לא ללכת בדרכיהם. על המצווה הזו אנו מברכים “וצוונו להדליק נר חנוכה” או “וצוונו לשמוע מגילה” או ברכות אחרות על דברים שהגיעו הרבה לאחר קבלת התורה ולא מובן למה מברכים אותן. אם הוא ציווה אותנו ללכת בדרכי החכמים, וחכמים ציוו אותנו לקיים את המצוות האלו, אז יוצא שהוא ציווה אותנו לקיים גם את המצוות הללו, ועל זה אנו יכולים לברך.

התורה שבעל פה

התורה מכילה את כל סודות העולם. כל מה שאי פעם ראינו, הרגשנו או שמענו, מבריאת העולם ועד קיצו, ועוד הרבה מעבר לכך, הכל מוצפן שם. המתמטיקה, הפיזיקה, הפסיכולוגיה, הכלכלה, הצדק ולמעשה כל נושא שקיים בעולם, הכל נמצא שם. בכלל לא פשוט להכניס את כל זה בספר אחד, אבל בשביל בורא העולם הכל יכול, זו ממש לא בעיה. הבעיה היא שלנו, בורא עולם עשה זאת והכניס את הכל בתוך ספר הספרים, אבל השאלה היא איך אנחנו נוכל להוציא את כל הסודות והחכמה לחיינו? לשם כך ניתנה לנו התורה שבעל פה. התורה שבעל פה היא בעצם המפתח להבנת הכתוב בספר התורה והוצאת כל הקודים והסודות הטמונים בה.

אילו היו מבלבלים לנו את אותיות הא’-ב’ בזמן שלימדו אותנו אותיות, או שאולי היו מלמדים אותנו פירושים לא נכונים למלים השונות, לא היינו יכולים להבין גם את הפשט הכי ברור בספר התורה, או שהיינו מבינים אותו בצורה אחרת לגמרי ממה שהוא באמת. אם יבוא מישהו שמבין עברית בצורה עילגת, וינסה לתת פירושים לתורה, מובן שזה לא יהיה אפילו קרוב לאמת. לכן חשוב ללמוד את הפירושים של התורה בעל פה בנוסף לחלק הכתוב, כדי שנהיה בטוחים שקיבלנו אותה כמו שצריך עם הפירושים והכוונות האמתיים שלה. חשוב שנקבל את הפירושים המקוריים שהבורא נתן במדבר ועברו מדור לדור, קבלה של איש מפי איש, ולא נמציא פירושים מודרניים ושקריים שנראים לנו נוחים יותר.

קראים, שומרונים, רפורמיים ושאר מבטלי תורה שבעל פה

לצערנו, זרמים רבים נוטים לבטל את התורה שבעל פה ולהאמין אך ורק בתורה שבכתב, אך המצב הזה הוא אבסורד. לא ניתן להבין כלום בתורה שבכתב ללא התורה שבעל פה. הרי גם הזרמים הללו בעצמם פירשו איכשהו את התורה, על פי דרכם. אם כבר לא מאמינים בתורה שבעל פה, אז עד הסוף. לא לעשות מגזר עם מנהגים והלכות, אלא כל אחד יפרש לעצמו איך שהוא מבין. אבל זה לא כך. אם תשאל אדם קראי כיצד הוא נוהג בעניין מסוים, הוא יביא את מנהג הקראים. הרפורמי הולך לפי מנהג הרפורמיים. לפי ההיגיון שלהם לא צריכים להיות מנהגים שהרי הם לא מאמינים בתורה שבעל פה ובמסורת שעברה מדור לדור. ההיגיון מראה שהם צריכים לא להעביר שום דבר לילדיהם, אלא להניח להם לפרש את התורה כל אחד לעצמו. אך מובן שחייבת לעבור תורה שבעל פה ביחד עם התורה שבכתב, ולכן הם המציאו להם גם תורה שבעל פה, רק שתהיה שונה מהמקורית. מה שקרה למעשה זה שבתקופה מסוימת קבוצת אנשים החליטו להפסיק להקשיב לרבנים, למסורת ולתורה שבעל פה עליה גדלו ולהמציא את הפרוש לתורה בעצמם. את ההמצאה הזו, העבירו לצאצאיהם מדור לדור. עצם ההעברה הזו מדור לדור מצביעה על פגם בזרמים האלו. זה סותר לחלוטין את כל האמונה שלהם ששוללת את התורה שבעל פה ונותנת קיום רק לתורה שבכתב. אז איך בכל זאת הם מעבירים את הפרושים מדור לדור בעל פה? ואם הם מאמינים שכן ניתן להעביר את המסורת והפרושים כראוי, אז מדוע קשה להם להאמין שגם פעם הצליחו לעשות זאת, עוד לפני שקמו ה”חכמים” שהמציאו להם זרמים משלהם בדת והחליטו לבטל את דעת החכמים האמתיים?

למה שנאמין לפירושים של רבנים?

הדעה הרווחת היא שהרבנים השונים המציאו את הפירושים מעצמם. אבל אם נחשוב על כך, נגלה שלא יתכן שהרבנים המציאו את הדברים מעצמם, משום שאם זה היה כך, אז צריך לשאול מה היו עושים לפניהם? נניח שהיה איזשהו רב שהחליט שכך עושים ברית מילה, אז מה היה לפני כן? לא מלו את הילדים? אולי עשו להם ברית במקום אחר בגוף? ומה עם שמירת שבת? האם יתכן ששמרו אותה בצורה אחרת ורק שנים לאחר מכן איזשהו רב החליט לשנות את הדרך ביום בהיר אחד? האם יכול להיות שבני ישראל במדבר כלל לא שמרו שבת לאחר שהבורא בעצמו ציווה אותם? איך נראית ציצית? ומי בדיוק החליט שהתפילין של כולנו ייראו אותו הדבר? הרי המלה תפילין אפילו לא מוזכרת בתורה, הייתכן שבאיזושהי נקודה בזמן מישהו החליט שמהיום כולם מניחים תפילין שנראות כך, אפילו שלפני כן לא היו עושים את זה? אם בימינו מישהו יחליט להניח פתאום תפילין ירוקות, נחשוב אותו למשוגע ואיש לא ישכנע אותנו שגם אנחנו צריכים לנהוג כך. הרי ברור לנו שהתפילין שלנו צריכות להיות שחורות ובצורה מרובעת ומאוד מסוימת של תפילין. מובן שגם אבות אבותינו לאחר מעמד הר סיני הניחו תפילין שנראות כך. אחרי גלות ממושכת ופיזור בכל כך הרבה ארצות אנו רואים בבירור שכולם מניחים את אותן התפילין. אז איך יתכן שזו המצאה שנכנסה על פי רב מסוים באחד הדורות? האם מישהו היה מסכים להניח תפילין כאלו אילו אבותיו וכל שאר ישראל לא היו כלל יודעים מה זה, רק בגלל שאיזה רב החליט? זה כמו לומר שהיום יבוא רב ויחליט שכולם צריכים לשים מקלות כביסה על האף ושזוהי מצווה מהתורה. אף אחד לא יאמין לקשקוש שכזה. אז למה אנחנו משתכנעים שפעם זה כן היה יכול לקרות? ממתי למעשה נכנסו כל ההלכות הללו של התורה שבעל פה? אם לא קיבלנו את כל זה בהר סיני, אז באיזה אופן זה נכנס? יתכן שבאיזה נקודה בהיסטוריה פתאום החליטו את כל ההחלטות האלו והשרישו את זה בעם? אם כן, אז איך נהגו לפני כן? האם לא קיימו מצוות? האם קיימו רק מה שנראה להם על פי שכלם? יש כל כך הרבה דברים שצריך לבאר בתורה, ואין בעצם מי שיעשה את זה ללא התורה שבעל פה. האם זה באמת יתכן שכל אחד יכול לפרש את הכתוב בצורה הנראית לו? אין שום מצווה שניתנת לקיום ללא פרטי ההלכות שלה. את ההלכות הללו לא ניתן סתם להמציא, זו חייבת להיות קבלה איש מפי איש. הרי גם בני ישראל במדבר קיימו את המצוות על פי הציוויים שקיבל משה רבנו מהקדוש ברוך הוא. האם אפשר לחשוב שפעם לא היו מקיימים מצוות ולאחר שנים פסקו הרבנים השונים את ההלכות השונות ורק מאותו היום כל עם ישראל התחיל לקיים מצוות?

מכל זה יוצא, שגדולי הרבנים שפסקו את ההלכות, לא פסקו זאת על דעת עצמם, אלא מתוך קבלה מדור לדור. כולם ידעו את ההלכות, משום שהם ראו איך הוריהם, רבניהם וכל שאר ישראל נוהגים, רק שהיה צריך מישהו שיכתוב אותן ויסביר אותן בצורה מסודרת. שיקול הדעת של הרבנים בפסיקה נכנס לתמונה רק במקרים של ספיקות וחוסר ידיעת הציבור. לאף רב אין סמכות לפסוק נגד ההלכות שקיבלנו מאבותינו. כל הפסיקות מסתמכות אך ורק על התורה הקדושה שקיבלנו בכתב ובעל פה מפי אבותינו, עם ראיות מוצקות לכל פסק הלכה.

הלכות מודרניות

עם הזמן נוצרו מצבים שפעם לא היו ולכן לא דנו עליהם בהלכה. פעם למשל לא היו רכבים שאסור לנסוע בהם בשבת, אז אין במקורות הלכות שנוגעות לעניין הזה (למרות שמובן לכל בעל שכל שבנסיעה מתבצעת מלאכת הבערה האסורה מן התורה). אבל רבותינו הקדומים חשבו על כל הדברים הללו מראש. לכן אם נתבונן בגמרא, אנו נראה כל כך הרבה דעות שונות וויכוחים על כל הלכה קטנטנה, שפשוט מתבקשת השאלה: למה לא חסכו זמן ומשאבים וכתבו רק את ההלכה הסופית במקום לכתוב את כל הוויכוח בין כל הרבנים? זה אומר ככה והשני אומר אחרת והשלישי חולק על שניהם והרביעי חושב שהסברה של הראשון כלל לא סותרת את השני וזה ממשיך וממשיך ואנו יוצאים כל כך מבולבלים מבלי להבין את ההלכה הפשוטה שיוצאת מכל העניין הזה, מותר או אסור? לבסוף הרי נפסקה פסיקה אחת ויחידה בכל נושא, אז מדוע לא לכתוב מההתחלה את הפסיקה הסופית ולסיים את העניין? אז היום, עם התקדמות הטכנולוגיה, ניתן להבין את אחת הסיבות לכך: כל מצב חדש לכאורה שאנו נתקלים בו, נידון כבר בגמרא בצורה קצת שונה. מתוך כל חילוקי הדעות בין התנאים או האמוראים השונים, ניתן ללמוד את פרטי ההלכות וסיבתן, ואז כאשר יש הלכה חדשה לכאורה שצריך לפסוק, ניתן להבין אותה מתוך הדיונים שהיו בבתי המדרש של התנאים והאמוראים עוד אז. “אין חדש תחת השמש”. אז אם היום רב גדול פוסק הלכה (וזה חשוב לדעת שהוא אכן יכול לפסוק משום שמעטים הם אלו שיכולים לעשות זאת ורבים הם אלו שחושבים שהם פוסקים), זה אומר שהוא בדק את הסוגיה מכל כיוון אפשרי בספרים הקדומים, ורק לאחר שברור לו שזה כך, הוא אכן פוסק את ההלכה. כשרואים את כל הסברות והדעות השונות, ואיך מתייחסים אל כל אחת מהן בגמרא, מה הטעמים שנפסקה ההלכה כך או אחרת ועוד דברים רבים שאנו יכולים ללמוד מהוויכוחים השונים, אנו יכולים להבין איך לפסוק את ההלכה בנושא דומה בימים שלנו עם הטכנולוגיה והקידמה תוך התאמה למצב הנוכחי בו אנו חיים.

חשוב לציין שזה טיפשי לחשוב שהתורה מיושנת וההלכות שלה מתאימות רק לימים קדומים, כי אם זה כך, אז אנחנו בעצם אומרים שהבורא הוא לא כל יכול, משום שהוא לא ידע שאנחנו נהיה פה ובעצם חידשנו לו משהו עם הטכנולוגיה שהגענו אליה. האם יתכן שהבורא לא ידע כבר בזמן מתן תורה על העתיד להתרחש בעוד 3,000 שנה? הרי כבר ראינו שהוא בלתי מוגבל בזמן, מה שאומר שכבר אז הוא ראה את כל המתרחש היום. אילו הצלחנו לחדש לו אפילו דבר פעוט, זה רק אומר שהוא מוגבל, מה שראינו שלא יתכן. מי שבאמת מבין שהבורא קיים, מבין שהבורא ידע מה הולך להיות והתורה שהוא נתן לנו היא נצחית ואין סיכוי שתשתנה, כי אם חס ושלום קיים סיכוי כזה, היא כבר לא תורה אלוקית.

ואם בכל זאת הפוסקים טעו?

הבורא נתן סמכות מוחלטת לגדולי הדורות השונים לפסוק. הוא ציווה אותנו להישמע להוראותיהם בכמה מקומות בתורה. אם הבורא בעצמו אומר לנו את הדברים הללו, אז אנחנו יודעים שהוא סומך עליהם. אם הבורא בעצמו סומך עליהם, אז איך אנחנו לא נסמוך עליהם? הבורא הרי יכול לכוון אותם בדיוק להלכה הנכונה ולפסיקה הנכונה אם ירצה בכך, אפילו אם הם נוטים לכיוון ההפוך. ואם מסיבה כלשהי בכל זאת נניח שתהיה איזושהי טעות, אז בכל זאת אנחנו הולכים בעקבות הציווי של הבורא, והוא יכול לשנות את כל הטבע על פי אותה פסיקה כדי שהעולם יתאים לאותה פסיקה. בגמרא ישנם סיפורים רבים כאלו על הטבע שהשתנה כתוצאה מפסיקה של רב חשוב. גם היום יש לנו את גדולי הדור שפוסקים לנו במקרים מסוימים בהם ההלכה אינה ברורה. לפעמים נראה לנו שכדאי יותר לעשות משהו בניגוד לדעה של הרב כי הדעה שלו נשמעת לנו מוטעית. צריך להבין שאם אנו הולכים על פי הרב, יוצא שקיימנו מצווה. אם לעומת זאת אנו הולכים על פי עצמנו, יוצא שעברנו עבירה של לא להקשיב לדברי חכמים. לכן לא כדאי לעשות יותר מדי חשבונות, אלא פשוט להקשיב למה שאומרים לנו.

אשכנזי או מזרחי?

בכל זאת, נראה לכאורה שהרבנים אינם צודקים בכל פרטי ההלכות משום שרבנים שונים פוסקים הלכות שונות. לכאורה נראה שבכל מצב שיהיה, רק אחד מהם קולע להלכה האמתית וכל השאר לכאורה טועים. אך האמת היא כלל לא כך. התורה עצמה היא אחת, אבל ניתן להתבונן בה מהמון זוויות שונות ולראות מכל זווית תמונה שונה. לכל אחד מאיתנו תפקיד קצת שונה ובהתאם לכך אנו יכולים להשתייך לזרם מסוים. לא מדובר רק על עדות, אלא גם לזרמים שונים או חסידויות שונות ביהדות, כל עוד אנחנו אכן נשארים עם היהדות ולא מסלפים את הכל כמו בתנועות הרפורמיות או אלו שלא מאמינים בתורה שבעל פה, הרי כבר ראינו שזה טיפשי לקחת רק את התורה שבכתב ולנסות להבין ולפרש אותה בעצמנו. מהמצב הזה יוצא שכל אחד מבצע את תפקידו וכך אנחנו משלימים אחד את השני. חשוב שיהיו חרדים, ועם זאת גם חשוב שיהיו חב”דניקים וברסלבים וכיפות סרוגות וכל שאר הזרמים, העם שלנו זקוק לכולם. ממש כמו שלכל אחד יש מקצוע שונה וכך כולם משלימים אחד את השני. אם למשל כולם היו רופאים, אז לא היה לאף אחד מה לאכול, מה ללבוש או היכן לגור. אנחנו זקוקים לכולם, כאשר כל אחד עושה תפקיד אחר, אנו משלימים זה את זה. רק חשוב שכולנו נהיה בדרך הנכונה, שכולנו נישאר יהודים שהולכים על פי ציווי הבורא.

אם נתבונן בגלות הארוכה שעברנו, אנו נעריך את זה הרבה יותר ונבין את הכוח הרב של כל המערכת הזו. במהלך הגלות התפצלנו והתורה עברה מאחד לשני ובמקרים רבים גם נשכחו פרטים. הרבה מתלוננים על ההבדלים שיש בין עדות המזרח, האשכנזים, התימנים וכו’. אבל אם נשים לב להבדלים ביניהם, הם ממש מזעריים לעומת הזמן הרב שעבר בגלות שהיה נתק מוחלט בין המגזרים השונים. כולנו הולכים לפי אותן הלכות, על פי אותן משניות ואותן גמרות. לאף אחד אין ספק בצורת התפילין או הציצית, כולנו שומרים שבת בצורה דומה, כולנו נוהגים לפי אותם חוקי מעשרות וצדקה, החתונות שלנו דומות, ברית המילה זהה, ספרי התורה דומים, התפילה כמעט זהה ולמעשה כמעט כל ערכי היהדות שלנו זהים אפילו שעברנו כל כך הרבה זמן בנפרד אחד מהשני. נכון שיש גם שוני, אבל השוני הוא מזערי. יש כאלו שכן אוכלים קטניות בפסח ויש כאלו שלא, אבל האם זה באמת כל כך משמעותי? זהו בסך הכל מנהג שעבר מדור לדור באזורים מסוימים, לכן כל אחד הולך לפי מנהג אבותיו. האם זה מה שמפוצץ את הכל וגורם לנו לחשוב שאולי אנחנו לא צריכים את היהדות? האם מזמור נוסף בתפילה לעדה מסוימת גורם לכל הערכים היהודיים להיראות לא נחשבים? האם צורת העטיפה של ספר התורה בעדות השונות באמת משנה את העובדה שמה שכתוב בו הוא אמת? אלו בסך הכל מחלוקות על נגזרות של הלכות הנובעות בעיקר ממנהגים שונים. מה שבאמת מפתיע בכל העסק הזה, הוא שרוב המסורת היהודית נשמרה בצורה טהורה בין כל העמים שחיינו בתוכם במשך 2,000 שנה, כאשר כל קבוצה חיה בקצה אחר של העולם ללא שום קשר עם השאר. הכל היה בסתר ובפחד, מול אומות שלמות שרצו להשמיד אותנו ואסרו עלינו לקיים מצוות. איך בעצם כל ההלכות הללו נשמרו? איך זה שספרי התורה שלנו זהים? איך התורה עברה מאב לבן מבלי להשתכח בין כל הגויים? ואם זה אכן עבר בצורה כל כך יפה בגלות, אז איך אנחנו מפקפקים בכך שהיא עברה מאב לבן לפני כן, במאות השנים שקדמו לזה? הרי הייתה לנו ארץ משלנו והיה לנו בית מקדש והיה הרבה יותר פשוט וקל להעביר את התורה מדור לדור. מוכרחים להסתכל על הדברים בפרופורציה נכונה.

בכל זאת ישנם מחלוקות הגורמות לנו לחשוב האם הפסיקה שאני הולך על פיה זו האמת? אולי בכל זאת הרב טעה ורב אחר פסק בצורה טובה יותר? אך למעשה ברגע שאנו הולכים על פי פסיקה של רב מוסמך, אנו מכוסים מכל הכיוונים. אנו הולכים על פי התורה שציוותה עלינו לשמוע לחכמים. אז גם אם הרב אמר משהו שנשמע לא הגיוני ואולי הוא אפילו טעה בפסיקה, הקדוש ברוך הוא מחשיב לנו את זה כקיום מצווה והוא יכול אפילו לשנות את הטבע בהתאם לאותה פסיקה.

ובכל זאת למה שלא נסמוך על עצמנו?

טייסים יודעים היטב שאסור להם לסמוך על החושים שלהם בזמן הטיסה. לאחר שמטוס עושה סיבובים באוויר, הוא יכול להגיע למצב שהוא מהופך לגמרי, בעוד שהטייס עצמו יכול להיות בטוח שהוא נמצא בצורה ישרה מעל הקרקע. רק ברגע שהטייס מבין שהוא צריך לבטל את עצמו וללכת על פי שעוני החיווי, המייצגים את האמת האובייקטיבית ללא הפרעות, הוא יצליח לצאת מהמצב בשלום. נניח שטייס מסוים שנמצא במצב הזה חושב ששעוני החיווי לא מבינים עניין והוא חכם יותר מהם והוא בטוח שהוא נמצא בשליטה מוחלטת, באותו הרגע אותו הטייס חרץ את גורלו. ברגע שהוא יחליט לנסוק אל על הוא פשוט יתרסק בקרקע. כך בדיוק גם אצלנו, אין שום מקום לדעה סובייקטיבית בדרך לאמת. או שנבטל את עצמנו ונלך על פי שעוני החיווי האובייקטיביים שהבורא נתן לנו, שזוהי דרך התורה, או שנהנה מהשקר ונחשוב שאנו נוסקים, נהיה בטוחים שאנחנו בדיוק בדרך הנכונה, אך לבסוף כנראה שנתרסק.

אילו נצליח להבין את העניין הזה לעומק, נוכל לחסוך לעצמנו כל כך הרבה כאבי ראש ובלבולים. כולנו עושים מדי פעם דברים שאנו יודעים בוודאות שנוגדים את רוח ההלכה, אלא שאנו בטוחים שזה לא נורא, שאנו יודעים מה אנחנו עושים, שאנו חכמים יותר מגזירות חז”ל ושאנו יכולים לסמוך על חוש השיפוט שלנו שיביא את האמת. מיותר לציין שהאמת לא מגיעה במצב שכזה וגם אם נראה לנו שאנו נוסקים, כדאי להיזהר מאוד כי כנראה שאנו הפוכים ובזמן שאנו בטוחים שאנו ממריאים לשמיים, אנו צוללים למטה עד שחס ושלום נתנגש בקרקע.

מי שיחשוב על הדברים יבין שזה מובן מאליו שזה כך. האמת היא אחת ויחידה ובלתי משתנה, אם היא לא הייתה כזו, היא כבר לא הייתה האמת. מהתבוננות קלה בעולם אנו רואים שכל אחד חושב בצורה אחרת ופועל בצורה אחרת, לכל אחד דעות משלו. זה מובן וברור שלא יתכן שכולם צודקים. כשתובע ונתבע הולכים לבית משפט, שניהם רוצים שיכריעו את הדין, משום שכל אחד בטוח שהוא צודק והשני טועה. מובן לכולם שבמקרה הטוב רק אחד מהם צודק, במקרה הפחות טוב, שניהם טועים. אם זה כך, אז ניתן להבין בקלות שללא הכוונה ממישהו שמתמצא בתחום ושברשותו כלים מתאימים, מפה של הדרך והבנה של המצבים השונים, אין סיכוי להגיע לאמת. ממש כמו שאין סיכוי שמישהו שלא למד כלום מעולם בחייו, אפילו לא קרוא וכתוב, יהפוך להיות פרופסור מעצמו מבלי ללמוד דבר מאחרים.

תארו לכם מישהו שמתגייס לצה”ל, אבל הוא חושב שהמפקד שלו טועה, אז הוא לא שומע בקולו. אולי המפקד של החבר יותר נחמד, אז הוא שומע למה שהוא אומר בחלק מהמקרים, ואולי הוא לוקח קצת מהידע שלו בעצמו. “בשביל מה אימונים? לרוץ..? עכשיו??! ועוד כל כך הרבה? לא צריך המפקד, כשתהיה מלחמה תקרא לנו, כשבאמת נסכים עם מה שאתה אומר, לא עכשיו שיש לנו דברים אחרים על הראש”. נשמע מצחיק? נכון, אבל תחשבו על זה לרגע ותראו שבדיוק כך אנחנו מתנהגים. אנחנו לא יכולים להחליט מה שבא לנו, אם אנחנו רוצים להתקדם לכיוון הנכון אנו חייבים מדריך. אותו מדריך הוא הרב שלנו שמלמד אותנו את התורה ואנו חייבים ללכת בדרכו כמו שאנו חייבים ללכת בדרכו של המפקד כדי לנצח בשדה הקרב. אם כל אחד יחליט לעשות מה שבא לו, לא נוכל להגיע לאמת.

להתבטל

כאשר אנחנו חולים אנחנו הולכים לרופא ועושים את כל מה שהוא אומר לנו. לא נתחיל ללמוד רפואה במשך כמה שנים טובות כדי למצוא את התרופה בעצמנו במקום ללכת לרופא. אנחנו סומכים על הרופא כדי שיסייע לנו בידע שיש לו ולנו עדיין לא. כשהוא אומר לנו לקחת תרופה מוזרה או נותן לנו עצה לא מובנת, אנו אפילו לא שואלים שאלות, אלא מתבטלים מתוך הבנה שהוא הרופא המבין בתחום, ואנו אנשים חסרי ידע שרוצים לקבל על עצמנו כל מה שיגיד, גם אם התרופה לא נעימה כל כך או שיהיה לנו מעט סבל מהטיפול. אותו הדבר קורה כשיש בעיה הלכתית שאין לנו עדיין את הידע הדרוש לפתרונה, במקרה כזה אנחנו צריכים לסמוך על הרב שלמד והשכיל, שייתן לנו את הפתרון המתאים. כשתלמיד ממוצע בכיתה ג’ נשאל על שאלה מורכבת בפיזיקה, מאוד יכול להיות שהוא יענה איזושהי תשובה שנראית לו. ויותר מכך, כאשר ניתן לו את התשובה האמתית, הוא יכול לחלוק עליה ולגמרי לא להסכים על פי מה שהוא מכיר ולמד. אל תשכחו שפעם כשאמרו שהעולם עגול, היו חושבים שהאנשים משוגעים לגמרי, ולעומת זאת אלו שטענו שהעולם שטוח היו נחשבים למשכילים יותר. כאשר אותו ילד יעלה כמה כיתות וילמד יותר לעומק נושאים שונים, יתפתח בלימוד מתמטיקה, ומשם ילמד פיזיקה ואז יגיע גם לאותו נושא בו נשאל, הוא יסתכל על השאלה ממבט שונה לגמרי. כך גם בענייני התורה. אנחנו מבינים שכדי להיות כימאי, רוקח, מהנדס, שופט, רמטכ”ל או כל מקצוע מכובד אחר צריך הכשרה מתאימה, ואנחנו סומכים על בעלי המקצוע בלי להכיר אותם אפילו. אבל משום מה כאשר מדובר ביהדות, כל אחד מסוגל להסביר את המהות של כל העולם בלי לפתוח דף גמרא אחד אפילו. איך זה שכולנו בטוחים שאנחנו יודעים כל כך הרבה ביהדות בלי ללמוד את זה בכלל? אז גם ביהדות, כאשר יש משהו שאנו לא מבינים בו, שואלים את הרב. בסופו של דבר, הכל חייב להיות על פי התורה, הרי היא הדרך שלנו ולא נרצה לסטות ממנה אפילו במילימטר אחד. אנחנו חייבים להתבטל מול גדולי הדור האמתיים ולקבל את פסיקותיהם כשם שאנו מתבטלים מול הרופאים או בעלי המקצוע השונים שאנו סומכים עליהם לגמרי.

אם החלטנו שאנחנו הולכים לכיוון התכלית, לאמת המוחלטת, אז ישנו רק קו ישר אחד המגיע לשם מהמקום בו אנו נמצאים עכשיו. כמו בגאומטריה, כל שאר הקווים לא יגיעו לאותו המקום, או שיגיעו לאחר עקמומיות רבה. אם ילד ישחק עם שקע חשמל חשוף עם מתח גבוה ואביו יזהיר אותו לא לעשות זאת, יש לו בחירה. הוא יכול להקשיב לו והוא יכול להתעלם. אם הוא יקשיב לו, אז אולי חברים יצחקו שהוא הולך אחריו כמו זומבי, ללא הבנה, ללא אופי או אישיות משל עצמו, אבל מצד שני הוא יזכה בחייו. אם לא יקשיב לו, אז הוא באמת אדם ליברלי ומתקדם שעושה מה שבא לו על פי דמוקרטיה, הוא יכול אפילו להגיד לפני כן “אני מצפצף על החשמל” תוך כדי שהוא עושה שריר ביד, רק שתהיה לו בעיה שהוא עלול להינזק קשות. הוא יכול לצפצף על החשמל, אבל זה לא הופך את הזרם לפחות אמתי. הבחירה תמיד בידנו, אבל יש לזכור שהבורא שנתן לנו את התורה אינו טועה אף פעם, אנחנו לעומת זאת טועים הרבה.

תורה לישראל או גם לגויים?

התורה ניתנה לישראל בלבד ורבים מתקשים להבין את הדבר. קשה לראות את ההבדלים בין יהודי לגוי בעיניים רגילות, הרי כולנו בני אדם עם רגשות ומחשבות, אבל חשוב להבין שישנו שוני גדול במהות הפנימית שבתוכנו. את זה רק הבורא יתברך יכול לראות ולכן נתן לכל אחד את התפקיד ההולם אותו. נשמות ישראל ונשמות הגויים לקוחות ממקומות שונים, אמנם הן מתלבשות בגוף שנראה זהה ומתפקד בצורה דומה, אך הנשמה שבפנים שונה לחלוטין. לנו יש תרי”ג מצוות לקיים כפי שמתאים למקום ממנו נלקחה הנשמה שלנו, ולהם יש רק שבע מצוות. הרבה אנשים מרגישים לא נעים עם זה, הרי מי אמר שאנחנו טובים יותר מאחרים? מאיפה הגאווה הזו להיות עם נבחר ולחשוב ששאר העמים פחות טובים מאיתנו? אבל באותו אופן ניתן לשאול מי אמר שאנחנו טובים יותר מהחתולים? ומה עם הצמחים, הם פחות טובים מאיתנו? ולמה יש בינינו כאלו שהם כוהנים וכאלו שלא? ולמה המנהל בעבודה שיירש מאביו את החברה בלי להתאמץ נחשב יותר מפועל שעמל ויגע? הבורא מנהיג את העולם בדרך כזו שאין ברייה אחת שווה לאחרת. כל אחד מאיתנו שונה מהשני. אחד נולד בצורה כזו והשני בצורה אחרת. הבורא החליט שהוא רוצה שזה יהיה תרנגול, ההוא יהיה נמלה, זה מלאך, זה עני, זה עשיר, זה גוי וזה יהודי. לכל אחד יש תפקיד בעולם ואנחנו צריכים את כולם. אם לא היו צמחים, העולם היה נחרב. אנו זקוקים להם לקיום שלנו. באותה מידה אנחנו צריכים את הגויים בשביל קיום העולם והם תורמים את חלקם. כל אחד צריך לדאוג לתכלית ולמהות שלו, ואז כל העולם יבוא לתיקונו.

לא יעזור לאדם מבוגר לזחול כמו ילד קטן משום שזה לא מה שהוא צריך לעשות כעת. לעומת זאת לילד קטן זה מאוד מתאים. אם ננסה למלא תפקידים של אחרים ולהלחם למען שוויון זכויות כך שכולם יבצעו את אותו התפקיד, אנו מחריבים את העולם. אם המפקד בצבא ירצה שוויון זכויות ויתנהג כמו חייל פשוט, הוא מביא מפלה לחייליו. אם התפקיד שלך זה להיות המפקד אז תהיה מפקד, אם התפקיד הוא להיות לוחם אז תהיה לוחם, אם התפקיד הוא להיות טבח אז זה מה שצריך. אילו כולם היו לוחמים בסיירת, לא היה מה לאכול, מה ללבוש, איפה לישון ועם מה להלחם. צבא חזק צריך הרבה פרטים קטנים שמבצעים כל אחד את תפקידו הייעודי. גם בחיים, כל אחד והתפקיד שלו והמהות שלו, לא יעזור לנו לחקות אחרים, זה פשוט לא יעבוד.

כולנו בסופו של דבר חלק ממשהו אחד גדול. כשם שישנם איברים רבים בגוף המרכיבים אדם שלם, כך ישנה מערכת שלמה שמרכיבה את העולם. דמיינו לכם שהמוח יחליט שהוא לא רוצה להיות גאוותן, אז מהיום הוא יתחיל להתנהג כמו הכבד. מובן לכולם שאותו אדם לא יוכל להמשיך לחיות ללא מוח. כל האיברים בגוף משלימים זה את זה, אך עם זאת לכל אחד תפקיד שונה. כך גם לכל אחד בעולם תפקיד משלו, ואם מישהו מסתכל על הדשא של השכן ומחליט לחקות אותו בתפקידו, אז הוא גורם נזק לעצמו ולכל שאר העולם שתלוי בו ובתפקידו. אסור לנו להזניח את תפקידנו. אם נלך בדרכי הגויים, נוכל אולי ליהנות עם לבוש של מעצבים צרפתיים, מדיטציה עם פסלים במזרח ומזון מהיר לא כשר מארה”ב. אבל מהר מאוד נהפוך להיות אומללים משום שהתקדמנו לעבר תכלית של מישהו אחר, ואין אף אחד שיבצע את התפקיד שלנו – להיות יהודים כשרים.

תפקיד היהודי הוא לקיים את העולם בזכות התורה. עצם לימוד התורה שלנו מקיים את העולם ונותן את השפע. בזמן שבית המקדש היה קיים, היהודים היו מתפללים לשפע לכל העולם ורבים מאומות העולם היו מביאים קרבנות להקריב בבית המקדש. אומות העולם אינם יודעים זאת, אבל לא לחינם הם שונאים אותנו. כאשר העם היהודי זונח את התורה והתכלית, ומתעסק עם הבלים, אנו מקטינים את השפע לכולם ומביאים רעה לכל העולם. יוצא שכל העולם סובל בגללנו, ואפילו שזה לא נמצא בתודעה שלהם אבל משהו בתוכם אומר להם לשנוא אותנו. דמיינו לכם מלך אוהב שעוזר לכל נזקק ונצרך, תומך בכל האנשים ומתייחס טוב לכולם. אותו מלך חושב לעצמו על כמה גאוותן הוא בכך שהוא מושל בכולם. הוא מרגיש בחוסר צדק בכך שהוא יושב על כיסא המלכות וכל העם נמצאים מתחתיו. הוא מחליט לעשות מעשה, ויוצא אל העם בלבוש פשוט, שותה קצת, משחק כדורגל, זורק מלים לא יפות וכו’. לאט לאט העם מגלה שהמלך עזב אותו, אין יותר מי שידאג למדינה, אין מי שיפקח על הנעשה, איש כישר בעיניו יעשה. לא עובר זמן רב עד שמתחילים להם רציחות, אונסים, גנבות ושאר דברים המפלים את אותה המדינה. לא רק שהמלך הפסיד מכל העניין הזה בגדול, אלא גם כל העם הפסיד. לא פלא שכעת כולם שונאים את המלך ורוצים לחסל אותו. מי ביקש ממך בכלל להפוך לאדם פשוט? מי התיר לך להוריד את בגדי המלכות? כל העולם תלוי ביהודי, אז איך הוא מעז לעזוב את תפקידו ולהתעסק בדברי הבל?

יש לנו ציווי מפורש בתורה, לא להידמות לגויים. אסור להיגרר אחריהם ואסור ללכת בדרכם. אנחנו חייבים להיות שונים ולשמור על זהותנו. כאשר אנחנו לא שומרים על זהותנו ומנסים להיראות ולחיות כמו הגויים, מנסים ליצור שוויון בין כולם, אז הם בעצמם באים ומראים לנו כמה אנחנו שונים. הם נלחמים בנו, שונאים אותנו, רוצחים אותנו, מקללים אותנו ועושים כל דבר אפשרי כדי לגרום לנו להבין שאנחנו והם זה לא אותו הדבר. אי אפשר לברוח מזה, יש לנו תפקיד חשוב ובורא העולם רוצה שנעשה אותו כראוי.

חכמת המזרח

ישנם דברים רבים במזרח הנראים דומים באופיים ליהדות, אך בכל זאת הכל שונה במהות הפנימית. לאדם יש נטייה לראות למרחק ולא להסתכל על מה שנמצא ממש ממולו, לכן הצעירים המחפשים משמעות ינסו לחפש אותה דווקא במקומות מרוחקים ושונים ממה שהם מכירים ולכן צעירים רבים נמשכים אחר המיסטיקה במזרח. כדאי לשים לב היטב למדריך עליו אנו סומכים שילמד אותנו חכמה כלשהי. כאשר אנו לומדים דבר מה ממישהו, אנו מתבטלים לפניו באותו עניין וסומכים על הידע שלו בנושא. בקלות ניתן לטעות ולקבל ידע שגוי מאדם שאינו הגון. אם הוא ילמד אותנו דברים לא נכונים, אנו נלך בדרך ההפוכה ונתרחק מהתכלית במקום להתקרב אליה. כאשר מדובר על שגיאות במתמטיקה או היסטוריה, אנו לומדים מחדש את הצורה הנכונה וכך ממשיכים. המקסימום שיכול לקרות הוא שבזבזנו מעט זמן מחיינו. אך כאשר מדובר על דברים מהותיים יותר, העוסקים ברוחניות ובשורש נשמתנו, הדבר מסוכן הרבה יותר. אם ניתן לחולה מסוים תרופה לא נכונה משום שהרופא שהדריך אותנו אמנם למד רפואה, אבל ללא בסיס מוצק אצל איזשהו מישהו שחושב שהוא רופא, אנו עלולים לגרום למותו של החולה. לפני שאנו מנסים לתקן את נשמתנו (וכל שכן נשמות של אחרים), כדאי לבדוק את התעודות של אלו שמלמדים אותנו איך לתקן אותה. האם לדברים שהם למדו יש מקורות ובסיס מוצק? או שהכול מסתמך על קבלה מ”בודהה” והכל בדוי מהלב?

אם נתבונן בהנחות היסוד עליהן מתבססת חכמת המזרח, נגלה שהכול מסתמך על עבודת אלילים, אמונה בפסלים וחוסר מידע בקשר למקור לכל החכמה. כל עוד איננו יודעים מהיכן הגיעה החכמה, זה מסוכן להסתמך עליה, שהרי כאשר אין בסיס מוצק בכל רגע כל מה שעבדנו עליו כל חיינו עלול ליפול ואנו עלולים אף להזיק לעצמנו ולאחרים עם השימוש בכוחות שאינם טובים או אינם מתאימים לשורשינו. ביהדות לעומת זאת, המקורות שלנו מסבירים שהחכמה הטמונה שם הגיעה ישירות מהבורא בעצמו שיודע את כל סודות העולם, משום שהוא זה שברא אותם. אם הכל הגיע מאמונה בפסלים ואלילים, או מאתאיסטיות, אז אין לזה כל בסיס. הרי אמונה בפסלים ואלילים היא טיפשית לגמרי, הרי כולנו יודעים שפסל לא יכול לברוא אותנו או לעשות כל דבר אחר, ואתאיזם זו רק התחמקות ממחשבה על איך הגענו לעולם, הרי הכי קל להגיד “אני לא יודע איך נבראתי, אבל מה אכפת לי…?”. כאשר לאמונה אין בסיס מוצק, זה הופך להיות דעות אישיות של אנשים שיכולות ליפול ברגע. אם הם לא היו מספיק חכמים כדי להבין שיש בורא לעולם, אז מדוע שנאמין שהם מספיק חכמים כדי לתקן את נשמותינו?

דמיינו לכם שאתם נמצאים אצל רופא ענק בתחומו, כולם מספרים עליו שבחים רבים, הגעתם אליו בשביל ניתוח חשוב ומסוכן, ועל פי השמועות, הרופא הזה כל כך טוב שהוא יכול להוציא אתכם בשלום מהעניין. ואז כשאתם פוגשים את הרופא, הוא מגיע כשהוא מחופש לצפרדע, קופץ ממקום למקום ואומר לכם “שלום, אני צפרדע”. אתם כל כך נדהמים ובטוחים שהוא סתם משחק אתכם, אבל אז פתאום בלי שום סיבה נראית לעין הוא מתחיל לרוץ בכל בית החולים תוך כדי שהוא צורח לשמיים. מה הייתם עושים במצב כזה? האם עדיין הייתם נותנים לו לעשות את הניתוח? או שאולי הייתם מחפשים רופא שקצת יותר נראה לכם? בוודאי שלא הייתם עוברים אצלו את הניתוח למרות כל מה שמספרים עליו. הסיבה לכך היא שלמרות כל השבחים והסיפורים של כולם, כאשר אנו רואים בבירור שהסיפורים לא מסתדרים עם המציאות מול עינינו, אנו בוודאי לא נאמין לסיפורים. כמו על אותו רופא, גם על המזרח יש שמועות רבות, שיטות ריפוי ומדיטציות שנשמעות מפתות ועוד המון. הכל נשמע נהדר, אבל ברגע שאנו מבינים שאין לזה כל בסיס ואנו רואים בעינינו אנשים ששואבים את אמונתם מפסלים, בוודאי שלא נרצה לקחת חלק בזה. כדאי לכולנו לחקור עוד טיפה וללכת על משהו שהוא הבסיס היציב לכל זה.

כל מה שנאמר כאן לא מתייחס רק לגבי המזרח. לצערנו גם כאן אצלנו ישנם “רבנים”, שהם מתחזים הלוקחים את היהדות והופכים אותה למשהו אחר לגמרי. אנחנו מוכרחים לבדוק ולחקור כל דבר שאנו לומדים, ואם אנו נתקלים באלמנטים של עבודה זרה, מזלות, גילוי העתיד, תשלום רב תמורת ברכה (שצריכה להינתן בחינם), לימוד קבלה על ידי מישהו שאינו ירא שמיים או אינו שומר מצוות (מישהו אמר ערוץ קבלה לעם? המכון לחקר הקבלה?), כל מיני סגולות למיניהן שלא באמת קשורות ליהדות וכו’… לא לתת לזה יד, משום שהנזק יהיה גדול הרבה יותר מהתועלת. ברגע שאנחנו מקבלים הדרכה ממישהו, אנו למעשה סומכים על הידע שהוא נותן לנו. אז אם אנו סומכים על מישהו בנושאים רגישים וחשובים כאלו, שהם הבסיס לכל החיים שלנו, כל טעות קטנה יכולה לגרום נזק בלתי ניתן לשיעור. אנו יכולים לגרום לנזקים כבדים לחיינו ולהיות בטוחים שאנו בכיוון הנכון.

תמיד צריך לזכור שעדיף שיהיה לנו אויב, מאשר שיהיה לנו חבר טוב שרוצה ברעתנו. את האויב כולם מזהים כבר מרחוק ומתכוננים לקראתו. עם החבר אף פעם לא נדע איפה מסתיים החבר ואיפה מתחילה השנאה, וכך יוצא שתמיד ניפגע מבלי לדעת בכלל. אם מישהו יגיד לנו להתנצר או להתאסלם, אנו נזהה את האויב ומיד נסרב לכך. אבל מה יקרה אם מישהו יגיד לנו כמה שהוא אוהב אותנו, ועל הדרך ילמד אותנו מנהג נוצרי קטן, יכניס לנו טלוויזיה שמראה לנו את הכנסייה מקרוב, לאחר תקופה אולי עוד איזשהו מנהג, וכך זה ימשיך מבלי שנדע בכלל שאלו מנהגים נוצריים, עד שיום אחד אנו נגלה שאנו מתלבשים כמוהם, מדברים כמוהם, מתנהגים כמוהם… הרי כולנו בני אדם ונראה שאין הבדל בינינו לכאורה. כך יוצא שהתנצרנו מבלי להרגיש את זה בכלל.

על אותו עניין, ישנן סדרות, סרטים, פורומים, אתרי אינטרנט ושלל כלי תקשורת שונים המתיימרים לגשר בין המגזרים השונים ולהציג בפני הציבור שאינו שומר מצוות את היהדות ואת המגזרים הדתיים והחרדיים. הבעיה עם זה שחלק גדול מההסברים הללו נעשה על ידי אנשים שלא באמת חיים את היהדות אלא מתבוננים מהצד. במקרים הללו, לצפות בזה זה מסוכן יותר מלצפות בקללות ושנאה כלפי המגזרים הדתיים. אילו נצפה בקללות ושנאה, מיד נבחין בכך ואז באופן אוטומטי יופעלו ההגנות שלנו ונבין שזה לא אמתי ולא צריך להכניס את זה למודעות שלנו. לעומת זאת אם נצפה בסדרות הללו, נתבלבל ונחשוב שאנחנו צופים במשהו יפהפה המציג את ערכי היהדות, ועל הדרך יכנסו למודעות שלנו מחשבות כפירה וכל היהדות תשב לנו בראש בצורה עקומה לגמרי. אנשים רבים צופים בסיקורי חדשות על רבנים גדולים, סרטים על חרדים, ערוץ קבלה לעם, שידורי קבלה ברדיו ושאר דברים שכביכול מייצגים את היהדות. הדברים האלו הם בוודאי לא יהדות ולא קבלה. כל אלו מביאים אותנו לחשיבה עקומה ומקולקלת. האדם הרחוק מתורה ומצוות חושב שהוא צופה בחומר יהודי טהור, אך הוא מקבל ללא ידיעתו את הדת בצורה מעוותת וטמאה. גם הדת הנוצרית יצאה מתוך היהדות שלנו, אך באותו רגע שהיא שינתה משהו ולו הקטן ביותר, היא כבר נחשבת לכפירה מוחלטת. ראוי לכולנו להיזהר ולהישמר מכל אלו ולדבוק אך ורק ברבנים בעלי הסכמות שהולכים בדרך האמת אותה קיבלנו מאבות אבותינו.

מגלים את הסוד

גם הגויים מגיעים לתובנות, וכך מוציאים ספרים, סרטים ושלל תכנים שיספרו לנו את רזי החיים שאנחנו משתוקקים לגלות. חשוב לדעת שאמנם אכן יש בתובנות אלו מעט מן האמת, אבל חסרות להם עובדות מרכזיות שמהוות את הבסיס לכל מה שמספרים שם, מה שמפיל את כל התיאוריות הנזכרות שם. אז יספרו לנו שהעולם בנוי על חוקי משיכה, שאנחנו מסוגלים למגנט אלינו דברים, שצריך לחשוב חיובי ושאנו שולטים בחיינו. אבל הם שכחו כמה פרטים מהותיים בכל הסיפור: מאיפה הגיע הכוח הזה? מי מפעיל אותו? מהי המהות הפנימית של חוקי המשיכה האלה? את כל הדברים האלו לא יספרו לכם מסיבה אחת פשוטה – אין להם שמץ של מושג. הם ניסו לחשוב חיובי וראו שזה הולך טוב, אז החליטו שזה יהיה חוק חדש, בדיוק כמו שכשהבינו שדברים נופלים למטה, אז גילו את כוח המשיכה. אבל את זה כל אחד יכול לגלות בצורה שטחית, השאלה היא היכן העומק של הדברים? מהיכן כל זה נובע? הרי כל תורת המזרח, כל הספרים שנכתבו ע”י גויים, כל המיסטיקה ואפילו כל הפסיכולוגיה, כולם הרי נובעים מדברים רוחניים ולא ממשהו שאנחנו מכירים בעולם הזה, איך זה שאף אחד לא מתעניין מאיפה כל זה הגיע? איך לא שואלים מי קבע את החוקיות הזו? מדוע נוצרה אותה חוקיות? מה אנחנו צריכים ללמוד מזה? מה זה בכלל רוחניות? מהי משמעות המלה “נפש” בה משתמשת הפסיכולוגיה? הרי אם מאמינים במפץ גדול או באבולוציה, אז מה שייך בכלל “נפש” ו”רוחניות” לעניין? מי המציא את כל הכוחות האלו שאנו מגלים? מי שולט עליהם? וודאי שאנו זקוקים לבסיס לכל הדבר העצמתי הזה הנקרא “רוחניות” אותו איש אינו מסוגל להסביר, מלבד הבורא שברא אותו.

ציונות

רעיון הציונות הוא מבורך, שהרי מצווה חשובה לגור בארץ ישראל ולחפוץ בבניין ירושלים. אלא שהמשמעות של ה”ציונות” של היום שונה לגמרי ממשמעותה המקורית. היום אנשים נהנים לאהוב את המדינה, מבלי להתייחס לבורא או לתורה הקדושה. הדגל, ההמנון או הטקסים הצבאיים הפכו להיות לחשובים יותר לאנשים מאשר קיום התורה והמצוות. אנשים רבים מרשים לעצמם ללכת כנגד הדת שנחשבת ל”קיצונית” בעוד שהם מוכנים למות למען המדינה. אבל אנחנו שוכחים לשאול את עצמנו מה כל כך מיוחד במדינה שלנו? מה בעצם מאחד את כולנו כעם שמוכן להילחם למען זכויותיו? מה משותף לכולנו בתור יהודים ובמה אנו שונים מהערבים הנמצאים סביבנו עד כדי כך שאנו צריכים להילחם בהם כדי לחיות כאן במדינה? אם אנחנו מוותרים על קיום המצוות ועל עיקרי הדת היהודית, אז אנו הופכים להיות כמו כל הערבים סביבנו ובמקרה שכזה מדוע שנילחם בהם? מה מיוחד כל כך בארץ הזו אם אנו לא מאמינים בתורה?

כדאי להבין שללא היסוד היהודי, אין לציונות שום טעם. היופי האמתי של הציונות הוא להתגורר בארץ שירשנו מאבותינו, הארץ שהבורא נתן לאברהם, הארץ בה קיימות מצוות רבות החלות רק בתוכה, הארץ הקדושה. אדם שאינו הולך על פי דרכי היהדות, אינו יכול להיות ציוני אמתי. הרצל לא רצה למול את בניו, בן גוריון רצה להעלים את הדת וכך כל ראשי ה”ציונות” שאנו מכירים ומעריכים. אז מה שווה ציונות שכזו? הרי כל הטעם נובע מתוך הדת היהודית. אם אין דת, אין ציונות. איך אפשר לחשוב שיש לנו זכות על ארץ ישראל אם אנו לא מאמינים בתורה שמראה שהבורא נתן אותה לאברהם אבינו? איך בכלל הגענו למצב כזה שהפכנו לקבוצה שרוצה מדינה משל עצמה? למה לא הפכנו לגויים כאשר חיינו אתם במשך 2,000 שנות גלות במדינות זרות? מה משותף בין יהודי אחד לשני שהופך את כולנו לעם אחד? התשובות לשאלות הללו נמצאות בספר התורה בלבד. מי שלא מאמין באמונה שלמה באותו ספר קדוש, לא יכול לטעון שום דבר אל מול כל אומות העולם.

העניין הוא שזה הפך נוח להיות “ציוני”, אך זה מאוד לא נוח להיות “דתי”. לכן רבים מאיתנו פשוט מעדיפים לא לחשוב רחוק מדי, לקרוא לכל מה שקשה לבצע “קיצוני” ולהשתייך לזרמים שעושים דברים קלים יותר. אך צריך לזכור שאבותינו הקדושים שעליהם מבוססת כל הציונות לא השאילו טקסים מעובדי כוכבים “לתפארת המדינה” כדי לחייך ולהיראות טוב מול המצלמות, אלא התפללו ועבדו את הקדוש ברוך הוא, על פי התורה הקדושה.

 

צור קשר | הלכות מתחלפות לבעלי אתרים | ספר חינם להורדה