בע"ה נעשה ונצליח. היום י״ד באדר ב׳ ה׳תשע״ט

מחפשים את האמת פרק ח’ – מוציאים את הבעיות מהחיים

מה בכלל גורם לבעיות שלנו?

לכל אדם יש תכלית, ויהיה לו הטוב המוחלט אם יצליח להגיע אליה. אדם עם כשרון מיוחד לציור למשל, שמאוד נמשך לתחום האמנות יהיה מאושר אם יעסוק בזה. אם הוא יעסוק במקצוע שונה לגמרי משורשו הרוחני והוא יחליט למשל להיות עורך דין, הוא יאמלל את עצמו. הוא אולי יצליח בתחום וירוויח המון, אבל כל זה לא יהיה שווה כלום משום שכל חייו יהיו נטולי משמעות. כמובן שלא רק בבחירת מקצוע זה כך, אלא שבאופן דומה בכל תחום שהוא כל אדם יהיה מאושר אם ילך לכיוון תכליתו הרוחנית. אם האדם ימצא את מקומו ויצליח להשתייך ולבצע את תפקידו במערכת הגדולה, הוא יזכה להיות מאושר. הבעיה היא שעם בלבולי העולם הזה, קשה לנו לזהות את הדרך הישרה והטובה אל התכלית, והתכלית של האחרים נראית לפעמים נוצצת יותר. לכן הבורא עוזר לנו במציאת הדרך האינדיבידואלית שלנו. אם אנחנו הולכים במסלול הנכון, אז הכל בסדר. אבל אם אנחנו סוטים מהמסלול, אז הבורא רוצה לעזור לנו להגיע אל האמת והתכלית, אז הוא מביא לנו קשיים בדרך שיחזירו אותנו למסלול הנכון. ברגע שאנחנו עוברים קשיים, אנחנו נזכרים שיש מישהו שאליו תמיד ניתן להתפלל לעזרה בכל צרה שתבוא, אנחנו מבינים שאולי אנחנו עושים משהו לא בסדר והכי חשוב, אנחנו מתחילים לחשוב מה אפשר לשנות כדי שיהיה טוב יותר. העניין דומה מאוד לאב שמחנך את בנו וכועס עליו ומעניש אותו לפעמים, אבל רק לטובתו, כדי שילך בדרך הנכונה. תארו לכם שאם לא היה כואב לנו כשאיבר בגוף לא מתפקד כשורה, לא היינו נזהרים לטפל באותו איבר והיינו עלולים להסתכן. כדי לעורר אותנו שנבין שמשהו לא כשורה אנו מקבלים כאבים באיבר ואז אנו דואגים לטפל בו. כך גם הבורא חקק חוקים בעולם שיגרמו לנו להרגיש כאב ככל שנתרחק מתכליתנו. כשאנו מרגישים שהכול טוב ויפה, אנו מסוגלים להישאר בשקר ובדמיונות כל חיינו. אך כאשר כואב לנו, לא נוח ולא טוב לנו בחיים, אנו מבינים שצריך לשנות את הדרך, וכך אנו מתעוררים לחקור ולגלות את תכלית החיים. החוקים הללו נועדו לעזור לנו, כי אחרת לא היינו יודעים למצוא את התכלית.

עם כל זה, לפעמים אדם יכול ללכת בכיוון התכלית ועדיין להרגיש קשיים וייסורים, ולעומת זאת אפשר ללכת בכיוון ההפוך ולהרגיש מצוין וטוב. ישנם ניסיונות וייסורים שעוזרים לנו לצמוח גבוה יותר. דווקא אם נלך בדרך הנכונה, אז נגיע להזדמנות הנפלאה של עליה למקום גבוה וטוב יותר. ההזדמנות הזו מגיעה דרך הניסיונות שאנו מקבלים. כאשר אדם הולך בדרך ההפוכה לעומת זאת, אז אין כל טעם לתת לו ניסיונות קשים שהוא לא יעמוד בהם. יוצא שאנחנו רואים אנשים שהולכים נגד תכליתם ועדיין נראים מאושרים ביותר. הם רק נראים מאושרים מבחוץ משום שללא ניסיונות, כיף וקל מאוד לחיות את החיים. אבל מבפנים תמיד תהיה ריקנות, הרגשה של פספוס. משהו תמיד חסר כשלא הולכים לכיוון התכלית. זה שהם לא מקבלים סיוע והכוונה בדרך זה דבר גרוע, כמו תלמיד מופרע שאין לו כל סיכוי להצליח, אז המורה כבר מתייאש ומפסיק להעניש אותו מתוך שהוא יודע שזה לא יעזור. אותם אנשים אמנם לא צריכים להתאמץ, אבל מצד שני הם גם לא יתקדמו לשום מקום בצורה כזו, הם פשוט יישארו תקועים במקום עד שיחליטו להתאמץ ולשנות את המצב. אם נראה מישהו ישן כל היום, נוכל להסתכל מהצד ולחשוב כמה כיף לו. הוא לא צריך לעבוד, לא מתאמץ לכלום, הכל קל, הוא פשוט נח לו כל היום. אבל אותו אדם יודע היטב שזה הסיוט הכי גדול. הוא מבזבז את חייו ולא מתקדם לשום מקום. גם אנחנו יכולים לישון כל היום, אלא שאנו מבינים שישנם דברים חשובים יותר ששווה לקום בשבילם, לכן אנו מכוונים מרצוננו שעון מעורר שייסר אותנו בבוקר כך שנקום למרות התאווה שיש לנו להמשיך לישון. אנחנו בעצמנו מביאים עלינו ייסורים מתוך בחירה כי אנחנו מבינים שזה מה שיביא אותנו למקום טוב יותר. כשאנחנו הולכים למבחן כלשהו, בין אם מבחן עיוני, מעשי או אפילו פגישה עם אדם כלשהו שיתרשם מאיתנו, אנו עושים זאת מרצוננו. גם אם זה לא כל כך קל, גם אם יש קצת פרפרים בבטן, וגם אם אפשר לוותר וללכת לישון בכיף, אנחנו בכל זאת נעדיף לבצע אותו. כי אנו יודעים שאם נעבור אותו, נגיע למשהו שלא נוכל להגיע אליו בלעדיו. רק כך נוכל להתקדם הלאה. אנו מבינים היטב ששווה להתאמץ ולסבול קצת כדי להגיע לרמה טובה יותר. לכן בוודאי שלא טוב להיות תקועים במקום, גם אם נראה שאותם אנשים עושים חיים נפלאים אין לזה שום משמעות אמתית.

אם יעבור לידנו אדם עם שק ענקי מלא באבנים וכבד מאוד, נאנח ומתייגע וכמעט שבוכה מרוב שכבד לו, אנחנו נחשוב שהוא מסכן ואומלל. אבל אם אותו אדם יודע שהאבנים שיש לו בשק הן אבנים טובות שאותן הוא ימכור ויהיה מסודר לכל החיים שלו, אז למרות שהוא מתאמץ, מתייגע ונראה סובל מבחוץ, הוא הבן אדם הכי מאושר מבפנים. אנחנו מרחמים עליו וחושבים שהוא מסכן, אבל הוא מצדו צוחק על כולנו. שווה לעבור קצת קשיים כדי להגיע למשהו הרבה יותר גדול וטוב.

מכאן נוכל להבין, שככל שנלמד ונבין יותר את המהות העמוקה, כך נסבול פחות מהייסורים הפוקדים אותנו. ממש כמו אותו אדם שסוחב את האבנים, והוא נהיה פחות מיוסר ויותר מאושר ככל שהוא מבין טוב יותר את התכלית שלשמה הוא סובל. אם הוא לא יודע למה הוא סוחב את האבנים, הוא הופך לאומלל. האבנים לא הפכו ליותר או פחות כבדות. הסבל הפיזי נשאר בדיוק כפי שהיה. הדבר היחיד שהשתנה הוא המודעות וההבנה שלו. ככל שנבין טוב יותר את התכלית שלשמה אנו נמצאים כאן, נשמח יותר להיות כאן. כאשר נלך לכיוון אותה התכלית, לא תהיה כל סיבה להמשיך את הייסורים שנועדו להחזיר אותנו אל הדרך הנכונה. וגם אם יהיו עוד ייסורים פה ושם, אנחנו נאהב אותם כמו אותו אדם שנהנה מהסבל של סחיבת האבנים הטובות וכולנו היינו בשמחה מתחלפים אתו, כי זו הדרך להגיע אל המטרה.

חוסר מודעות

אנשים רבים פשוט לא מודעים לבעיות שהם מביאים על עצמם. ישנם כל כך הרבה דברים שאנו עושים בצורה שגרתית מבלי לחשוב על התוצאות לטווח הארוך. בדרך כלל אותם דברים נובעים מתאוות שונות שנותנות לנו סיפוק מיידי כלשהו, אך אנו לא מבינים שהצער שייגרם מכך והבעיות שיצוצו מכך לאחר מכן הן גדולות הרבה יותר מאותו סיפוק. לכן המשנה במסכת אבות אומרת “הווי מחשב שכר עברה כנגד הפסדה והפסד מצווה כנגד שכרה”1. הכוונה היא שצריך לחשב את השכר והסיפוק הרגעי שאנו מקבלים מעבירה, ולהשוות את זה להפסד העצום, לכל הבעיות שיצוצו ממנה ולייסורי התיקון שנצטרך לעבור. סוף מעשה במחשבה תחילה. אותו דבר על המצוות, אמנם כרגע נראה לנו קשה ומעייף לקיים אותן, אך זהו הפסד מועט ביותר כנגד השכר העצום שיגיע לנו ממנה.

כאשר אנו משלמים בכרטיס אשראי, ההרגשה נפלאה. שהרי אנחנו לא מוציאים שקל מהארנק ובכל זאת רוכשים את מה שאנו רוצים. אדם שלא יחשוב בהיגיון עלול ליהנות מהמצב, לחשוב שהכול חינם ולנצל את ההזדמנות לקנות דברים יקרים מאוד בהרבה כסף. הוא ירכוש דירות, רכבים יקרים וכל מה שהוא ירצה. לאותו אדם יהיה קשה להבין בסוף החודש למה לוקחים לו כל כך הרבה כסף מהחשבון. הוא ייכנס לחובות רבים, ייאלץ לקחת הלוואות ולאחר כל זה ימצא שהוא נמצא רק בתשלום הראשון מתוך 36. אותו אדם בשנייה אחת של פזיזות וחוסר מחשבה הרס את כל החיים שלו.

גם אנחנו משלמים בכרטיסי אשראי מבלי לדעת על כך. אדם צופה בטלוויזיה בדברים שמעוותים לו את כל התפיסה הנורמלית לחיים ומביאים לו תפיסה דמיונית במקום. הוא נכנס לסערות רגשות מסרטים, סדרות וחדשות שמבשרות לא טוב, וחושב שהוא נהנה מכל זה. הוא לא מבין שהתשלום יגיע לאחר מכן, כאשר לא יצליח לייצב את הרגשות שלו, כאשר הוא ייכנס לדיכאון, כאשר הוא יחיה בפחדים ודאגות, כאשר הוא לא יסתדר עם זיווגו או כאשר הוא יתמקד בדברים שטותיים ולא חשובים מתוך תפיסה שהדמיון שהציגו לו הוא המציאות. אדם אוכל דברים לא כשרים שהופכים לחלק ממנו, ולא מבין איך הוא לא מצליח להתחזק ולהתקרב לקדוש ברוך הוא לאחר מכן. הרי איך אפשר להתקרב לקדוש ברוך הוא בצורה טהורה כאשר חלק מאבני הבניין של גופנו מורכב מדברים טמאים? כך האדם עושה דברים רבים שנראים לו שגרתיים, בלי לשים לב שהוא מזיק לעצמו לאחר מכן. הוא יוצר את הבעיות לעצמו. אנחנו לרוב מחפשים את הדברים שנראים לנו כטובים מבלי לחשוב על התוצאות המזיקות, אז שותים מבלי לזכור שאחר כך נהיה שיכורים, אוכלים אוכל משמין ולא בריא מבלי לזכור שאנו מזיקים לעצמנו או דוחים דברים למחר מבלי לזכור שמחר יהיה לנו קשה יותר להתמודד אתם. כך גם ברוחניות, אנו מדחיקים את הדברים כדי להעביר את ייסורי המצפון. אז עושים כל מה שבא מבלי להבין שמחר נתמודד עם המציאות שיצרנו לעצמנו.

אם כבר נכנסנו למצבים כאלו, השלב הראשון הוא להפסיק לקלקל. כך אם מצאנו שחויבנו בעשרות אלפי שקלים בכרטיס האשראי, אז לפני שנחשוב איך לתקן את זה, השלב הראשון הוא להפסיק להעביר את הכרטיס ולבזבז. פעמים רבות אנו מתייאשים מכך שכבר קלקלנו, ואז ממשיכים לקלקל עוד יותר מתוך מחשבה שגם ככה אין תקווה ואין לנו מה להפסיד. אבל זו אינה הסתכלות נכונה על הדברים. למשל, אדם שצפה בהרבה טלנובלות ששיבשו לו את הרגשות ועיוותו לו את המציאות, יכול לבחור להפסיק עם זה, וכך אמנם בזמן הקרוב הוא לא יראה שינוי מיידי, שהרי הדברים השפיעו עליו, אך לאחר זמן ארוך יותר הוא בוודאי יראה שינוי. הוא מעצב לעצמו את העתיד כך שלאחר תקופה מסוימת הוא יגיע למצב טוב יותר. זה בוודאי עדיף מאשר לוותר על כל החיים שלנו מראש ולומר שגם ככה הרסנו לעצמנו את החיים אז זה כבר לא משנה שנהרוס עוד יותר.

ניסיונות

מתחילת חיינו אנו נמצאים בניסיונות. בכל רגע יש לאדם בחירה ובבחירתו הוא קובע אם הוא יעלה על ידי בחירה בטוב, או ירד על ידי בחירה ברע. הניסיונות לא באים לנו בתור מבחן שממנו הקדוש ברוך הוא מבין באיזה דרגה אנחנו נמצאים. הבורא יודע כבר מראש מה נבחר ובוודאי לא נוכל להפתיע אותו. הניסיונות באים בשבילנו כדי להעלות אותנו בדרגה. משום שאם הם לא היו, לא היינו יכולים לצמוח. כולנו למשל יודעים שאם נתאמן בחדר כושר על בסיס יומי, נשפר את הכושר ואת הבריאות בצורה משמעותית. אך הידיעה הזו לא תפתח לנו שרירים. כדי שהדברים יקרו באמת, אנו מוכרחים לפעול. הידיעה אמנם מניעה אותנו לפעול, אך אם נשב בחיבוק ידיים, הידיעה לא תעזור לנו. כך גם בעניין הניסיונות, הבורא אמנם יכל לא לברוא אותנו בכלל ומראש לדעת את טיבם של כל נשמה וגוף. הוא יכל לוותר על בריאת כל העולם ולדעת מראש מה היה קורה אילו הוא כן היה בורא אותו. אבל אם זה היה כך, לא היינו מתנסים בעצמנו ולא היה ניתן לצמוח. עצם הידיעה לא מוציאה את הדברים לפועל. אנחנו יכולים ללמוד את התאוריה של נושא מסוים במשך שנים, אבל ביום אחד של התנסות בנושא נגלה דברים שלעולם לא היינו מגלים אחרת. לכן בכל מקום עבודה כמעט, הדבר הראשון שיעניין אותם הוא הניסיון. כעת כשהבורא הביא אותנו לעולם ומעמיד אותנו בניסיונות, אנו יכולים לנצל אותם כדי להתעלות עוד ועוד. להוציא אל הפועל את כל הפוטנציאל הגלום בכל אחד מאיתנו. אנחנו, וכל דבר שקיים בעולם, מהווים הגשמה של החכמה העליונה בחומר. אנחנו מביאים את הפוטנציאל לידי ביטוי גשמי.

הבורא נותן לאדם ניסיונות על מנת שנוכל להתקדם ולהתפתח. לפתח את האמונה, את קיום המצוות ולהגיע לתכלית. רק כאשר אנו יוצאים למלחמה מול היצר, אנו יכולים לחזק את הכוח שלנו. שחקן כדורסל ירצה לשחק עם כאלו ברמה שלו כדי להתקדם ולהתחזק. אמנם יהיה לו קל לנצח ילדים קטנים, אבל במקרה כזה הוא לא מתקדם לשום מקום. כמו משקולת קטנה שאפשר להרים בקלות ללא מאמץ והיא כבר לא עוזרת לנו. כדי להתקדם אנחנו צריכים לעמוד בניסיונות הקשים שבאים עלינו בהצלחה. ואם אכן נעמוד בניסיונות בהצלחה, כבר לא יהיה טעם בהם והבורא לא יביא לנו אותם יותר. הם יהפכו למשקולת קטנה שאנו מרימים בקלות.

איתותים

כאשר אנחנו חולים, או מקבלים ייסורים שונים, זהו איתות שאנו מקבלים מהבורא. אם ישנה איזושהי בעיה רוחנית אצלנו, הייסורים יכולים לעזור לנו לתקן את הבעיה. הרעיון הוא שנתייסר ואז נבין שאם לא טוב לנו, אז כנראה שאנחנו לא הולכים בדרך הנכונה, ולאחר שנפשפש במעשינו נוכל למצוא את הבעיה ולעקור אותה מהשורש. ממש כמו בעיות רפואיות, בהן אנו מרגישים כאב שמועיל לטובתנו, כדי שנדע ללכת לרופא לטפל בשורש אותן הבעיות. כך גם בבעיות הרוחניות שיש לנו. אנו צריכים איזושהי התראה כדי להבין שמשהו לא בסדר, כך שנוכל לטפל בבעיה. הרי אם יהיה לנו את כל מה שאנו רוצים בחיים, אז לא יהיה לאן לשאוף ולא יהיה טעם להתקדם. נאבד את המניע שלנו שנותן לנו כוח לרצות לנסות ולהתקדם הלאה. נחשוב שהגענו אל המנוחה והנחלה וכך נישאר תקועים מבלי לנצל את החיים. לכן הבורא ברוב חסדיו נותן לנו איתותים.

הבעיה היא שבהרבה מקרים אנחנו לא טורחים לברר מה הבורא מנסה להגיד לנו, אלא רוצים להפסיק את האיתותים וזהו. אז כשמישהו חולה, הוא פשוט הולך לרופא. כשמישהו בדיכאון, הוא לוקח כדורים. כשמישהו מרגיש בדידות, הוא מתהולל ועושה כמה שיותר עבירות. וכך אנחנו מנסים לטפל בסימפטומים ובאיתותים המציקים במקום לטפל בבעיה עצמה. אנחנו צריכים להבין שהייסורים הללו הם מתנה מהבורא. כמו שיש לנו עצבים בגוף, ולילד קטן זה נראה ממש אכזריות שכואבת לו מכה שהוא קיבל, אך כשגדלים אנחנו מבינים שזו מתנה משמיים, משום שאם לא הייתה לנו תחושת כאב, לא היינו יודעים שצריך לטפל במכה, ואז היא הייתה יכולה להזדהם ולהביא אותנו למצב הרבה יותר גרוע. הפתרון הוא לא לעשות טיפול להסרת העצבים בגוף כדי שלא נרגיש כלום. אנחנו צריכים לטפל בשורש הבעיה – לבדוק מה גרם לאותה מכה (אולי חוסר זהירות, אולי היינו בכעס ויצאנו משליטה וכו’) ולטפל באותה בעיה. זה אמנם תהליך אטי יותר, אבל אם נטפל בשורש שלה אנחנו נדע שלהבא זה כנראה כבר לא יקרה שוב. כך גם בצורה דומה אנו צריכים לטפל בשורש הבעיות הרוחניות שלנו שמביאות אותנו אל החוסרים שיש לנו בעולם.

חז”ל לימדו אותנו לפשפש במעשים כאשר באים ייסורים על האדם. לכאורה זה נראה מובן מאליו שכל אדם יתחיל לחשוב למה ומהיכן הוא קיבל את הייסורים. נראה מוזר שחז”ל ילמדו אותנו משהו כל כך ברור מאליו. אלא שלאחר שבאים עלינו ייסורים, אמנם כולנו ננסה לחשוב מאיפה ולמה הם הגיעו, אך הבעיה היא שההסתכלות שלנו תהיה צרה מדי. אם למשל נגמר הכסף בבנק, אז רוב האנשים יחשבו על זה ויגיעו למשהו בסגנון “אנחנו מבזבזים יותר מדי”. אולי בנוסף יאשימו את בני המשפחה, יזרקו כמה קללות מאחורי הגב על הבוס הקמצן, יחליטו לגור אצל ההורים כדי לא לבזבז סתם כסף ויגיעו לשלל תובנות מוטעות נוספות בסגנון הזה. אבל חז”ל לא סתם אמרו לנו לפשפש במעשים. צריך לחשוב חזק יותר, רחוק יותר. לא צריך לחשוב על הדרכים הטבעיות שנראות לנו, אלו רק ההתגשמות של הדברים בחומר. אנחנו צריכים לחשוב על המעשים שלנו שלא היו בסדר. אולי אנחנו לא נותנים מעשרות ולכן הבורא לא נותן לנו? אולי אנחנו נכשלים בגזל, אז הבורא נותן לנו להרגיש גזולים בעצמנו? אם נגמר הכסף בבנק, אז יש לנו כנראה איזושהי בעיה רוחניות שקשורה לעניין הממון ואותה אנחנו צריכים לתקן. הגשמיות שלנו בסדר גמור, הבעיה היא רוחנית, משהו במעשים שלנו לא בסדר ואותו צריך לתקן.

מידה כנגד מידה

הבורא מנהיג את העולם מידה כנגד מידה כך שאם באים עלינו ייסורים, אנחנו יכולים להקדיש מעט מחשבה והתבוננות ולהבין על שום מה הם באו. זה צריך להיות מובן לנו שאם יש לנו איזושהי בעיה גשמית, היא מצביעה על בעיה רוחנית מקבילה. כל מה שצריך זה לחשוב על כל המצוות והעברות הקשורות לאותן בעיות שיש לנו, לנסות לתקן את הדברים ככל שניתן ומכאן הבעיות כבר יסתדרו מאליהן. אם למשל לאדם יש בעיות זוגיות, כדאי לנסות לתקן דברים הקשורים לתאוות הניאוף והעריות. צניעות לנשים, שמירת העיניים לגברים וכו’. אם לאדם בעיות פרנסה, שינסה לפתוח את ידו לתת לנזקקים וכך הבורא יפתח את ידו אליו. אם אנו מרגישים שמקפידים עלינו בשמיים, זה אומר שאנו מקפידים מדי על אחרים. אם אנו מרגישים שכועסים עלינו בשמיים, זה אומר שאנו כועסים על אחרים. אנחנו צריכים ללמוד לפרש את האותות שאנו מקבלים מהבורא, כך שנדע מה צריך לתקן כדי להעלים את הייסורים הבאים עלינו.

שמתם לב איך שהצרות באות בצרורות? שמתם לב איך שיש לנו בתקופה מסוימת בעיות רבות בנושא מסוים, ובתקופה אחרת בעיות רבות בנושא שונה לגמרי? יש פיצוץ בצנרת ואז כשמתקנים יש נזילה בשירותים שמביאה להצפה של חדר האמבטיה וסתימה בביוב. נסדר בעיה אחת ובעיה אחרת תצוץ, אבל כולן דומות וקשורות זו לזו. מבחינה הסתברותית קשה מאוד להסביר את התופעה הזאת, אבל עכשיו אנחנו יכולים להבין את זה מבחינה רוחנית. הרי אם יש לנו בעיה רוחנית שאנחנו לא מטפלים בה כראוי מהשורש, הבורא ימשיך לתת לנו ייסורים בנושא, כל פעם בצורה אחרת. אם נסדר את הסימפטום לבעיה וננסה להשתיק את האיתותים זה לא יעזור. ברגע שנפתור את הבעיה הרוחנית עצמה, הייסורים ייעלמו כבר מעצמם משום שלא יהיה בהם עוד טעם. אם לא נפתור את הבעיות, אז לא יעזור שנלך לרופא כשהילד חולה, משום שכנראה הבורא יחזור וייתן לנו איתותים נוספים עד שנפתור את הבעיה. לא פעם נהיים חולים מעט זמן לאחר שכבר מבריאים, ואז כל בני המשפחה נדבקים וכו’. צריך לפתור את הדברים מהשורש, ואז לא תהיה סיבה רוחנית למחלות האלו. הרי הבורא הוא הרופא של כולנו, והוא זה ששם את המחלות מלכתחילה. אם צצה בעיה נוספת שדומה לזו שכבר עברה, כנראה שניסינו להתעלם ולא טיפלו בשורש הרוחני כראוי.

בריחה

בדרך כלל אנחנו מעדיפים לא להתעמק בדברים שמעבר למה שאנחנו רואים בעיניים ושומעים באוזניים. לכן כאשר יש בעיה כלשהי, לא ננסה לתרגם את הבעיה לשורש הרוחני שעליו היא מצביעה ואז יוצא שננסה להתמודד עם הבעיות הגשמיות עצמן. אבל גם כאשר ננסה להתמודד עם הבעיות, תמיד יצוצו להן בעיות חדשות. הרי כל עוד השורש לא טופל, אנחנו ממשיכים עם אותה בעיה רוחנית שבאה בתור בעיות גשמיות רבות. כאשר אנחנו נתקלים בבעיה אחר בעיה, אנחנו מגיעים למצב שכבר אי אפשר להתמודד, ואז אנחנו רוצים לברוח. אנשים טסים לחו”ל, נוסעים לטיולים, מחפשים הרפתקאות, עובדים שעות נוספות… הכל רק כדי לא להיות לבד עם עצמנו. בדרך כלל זה רק מחמיר את הבעיה. הרי אנחנו מחכים לאיזה נס שיקרה לו פתאום שיוציא אותנו מכל הצרות, איזו תרופת פלא שתגיע בטיול או עם החברים או בעבודה, אולי אפילו מול הטלוויזיה. אבל מבלי שנעשה שום דבר מצידנו, כנראה שהבורא לא ירצה לתת לנו תרופת פלא שכזו, שכן הייסורים האלו באים לתועלתנו. כשזה לא מגיע, אנחנו מאוכזבים עוד הרבה יותר ממקודם. מלפני כן, הבריחה הייתה התקווה שלנו. לאחר מכן גם את זה אין לנו. הבורא רוצה שנתקדם לתכלית, הוא לא רוצה שנלך לרופא, נטייל בחו”ל, נעבוד שעות נוספות או כל דבר בסגנון. לכן הפתרון יגיע רק כאשר ניקח את הזמן לעצמנו ונחשוב מה גרם לבעיות האלו. כאשר נתפלל אל הבורא ונבקש שיעזור לנו להבין את הבעיה ויעזור לנו כמובן לטפל בשורשה הרוחני. הבריחה רק מרחיקה אותנו מהפתרון לבעיה, היא מביאה אותנו להתעלם מהבעיות ולהחריף את המצב עוד יותר.

צדיק ורע לו

אם הכל היה כל כך ברור והיינו רואים את האמת מול העיניים, לא היה שום ניסיון בעולם הזה. אם מישהו מכוון לנו אקדח לרכה ואומר לנו לתת מטבע של חמישה שקלים לאיש עני ברחוב והוא ייתן לנו בתמורה 1,000 ש”ח, אז מן הסתם כולנו ניתן. כל אדם שפוי יבחר בטוב כשהוא רואה מולו את השכר והעונש. כאשר עושים את זה ללא האיום, בלי האקדח ובלי התמורה, אז כבר הבחירה בידינו. וכך ניתן להתעלות ברוחניות וללמוד, מתוך הבחירות שלנו. הבורא נותן כסף גם לרשעים, חכמה גם לגויים, חולי גם לצדיקים וכל מה שצריך על מנת להפוך את העולם לנסתר. העולם הוא העלם. ברגע שאנחנו לא רואים את את האקדח ואת התמורה, אנחנו עושים דברים מתוך בחירה. רק כך אפשר להגיע גבוה יותר.

הבורא רוצה שנתאמץ בעולם הזה, שנגיע לאמונה חזקה ואמתית. הוא יכל להתגלות לכל אחד מאיתנו ולצוות עלינו בפירוש לקיים את המצוות, כך שכולם יהיו צדיקים. אבל אז לא יהיה בזה טעם ולא יהיה לנו על מה להתגבר. הרי אם הבורא יתגלה אלינו ויצווה עלינו לעשות את הדבר הכי קשה בעולם, אפילו האדם הכי מרוחק ירוץ לעשות אותו מרוב יראה. אין פה שום ניסיון ולכן לא ניתן לצמוח. הניסיון האמתי הוא שיש לנו יצרים, יש רשעים מצליחים, יש צדיקים שנופלים, ואנחנו צריכים לעמוד במבחן ולבחור בטוב. גם משרד החינוך יכול להחליט שמעכשיו במבחן הבגרות, התשובות הנכונות יהיו מסומנות כבר בדף. הרי זה דבר מצוין – זה ייתן 100% הצלחה במבחני הבגרות. זה אולי נשמע מצחיק, אך כל בר דעת יודע שזה יהיה אסון אם דבר כזה יקרה. אולי נקבל 100 במבחן, אבל במציאות לא נעבור את ה20. המבחן נועד כדי לשקף את הרמה שלנו, כדי שנמצא את הפוטנציאל החבוי בנו ונצמח. כדי שנשקיע ונלמד כך שנצליח יותר, ולא סתם כדי שנעבור את המבחן בהצלחה מבלי לדעת דבר. אדם נבחן במקום שקשה לו, לא כשהכול הולך חלק. כדי ללמוד באמת ולעשות סינון והבחנה בין הטוב והרע צריך להתאמץ, לעמוד בניסיונות, במבחנים ובאתגרים השונים. לכן כל העולם הוא נעלם. האמת נעלמת מעינינו רק כדי שיהיה לנו ניסיון שנוכל לעמוד בו על ידי בחירה בטוב. לכן אנו צריכים לקבל ניסיונות וכך אנו רואים צדיקים שסובלים ורשעים שנהנים מכל רגע (לפחות כך נראה מבחינה חיצונית) וזה מה שמביא לנו את הניסיון האמתי. כעת אם נבחר בטוב זה לא בגלל שאנו רואים מול עינינו שכך נרוויח הכי הרבה, אלא בזכות העבודה העצמית שלנו וההשקעה.

בכל זאת, מבחינת הצדק, זה נראה תמוה. למה לצדיקים צריך להיות רע אחרי כל ההשתדלות שלהם? ולמה יש גויים שיש להם כביכול את כל מה שהם צריכים? בשביל מה בכלל כדאי להתאמץ להיות צדיק אם אנחנו מקבלים בסוף ייסורים וניסיונות? השאלות האלו נובעות מההתבוננות שלנו בתמונה החלקית. כאשר מתבוננים בתמונה הגדולה יותר, הדברים הופכים למובנים יותר.

ראשית יש לזכור שאף אחד לא יודע מיהו צדיק ומי רשע. ישנם לא מעט אנשים שנראים כרשעים, אך למעשה מקיימים המון מצוות. אדם שנראה ככופר ועוזר רבות לזולת, אדם גס רוח שמתמיד בקיום מצוות בסתר או שאר אנשים שכלפי חוץ נראים כרשעים, אך בפנים הם לא כאלו. כך גם להפך, ישנם כאלו המתיימרים להיות “רבנים”, אך עם זאת עושים המון עבירות מבלי ידיעת הציבור. גם אם נוכל לדעת על אדם שהוא כולו צדיק או כולו רשע, צריך לזכור שאנו רואים אותו רק בנקודת זמן מסוימת. לא נוכל לדעת מה התיקון של אותו אדם ומה היו מעשיו בגלגול הקודם. בנוסף, חשוב לזכור שאדם יכול לסבול בעולם הזה כדי להגיע למקום טוב יותר בעולם הבא, וכך גם להפך חס ושלום. אז אם אנחנו רואים רשע שטוב לו, יתכן שלא מביאים עליו ניסיונות קשים שהוא לא יעמוד בהם, אך בגלל זה הוא יישאר בדרגה נמוכה יותר ולא יוכל לצמוח.

אילו היינו רואים את התמונה הגדולה, הכל היה אחרת. אך כרגע אף אחד לא יכול לראות את התמונה השלמה, ולכן אסור לנו להסתכל ולהשוות את עצמנו לאחרים. אף אדם לא שווה לשני ואף אחד לא מתחיל מאותה נקודת פתיחה. כשאנחנו רוצים להשוות בין הצדדים, אנו צריכים ללכת על עצמנו בלבד. נסתכל מה אנחנו כרגע, ומה אנחנו יכולים להיות בעזרת קיום המצוות. מאדם שנולד צדיק מצפים להרבה יותר מאדם שנולד רשע. יתכן מצב בו הרשע יחליט להתקדם מעט לעבר הטוב, בעוד שהצדיק הלך אחורה לעבר הרע. כאשר נתבונן בהם מהצד, נראה אדם צדיק ואדם רשע. אך מבפנים, הרשע התקדם לכיוון התכלית והצדיק התרחק ממנה, כך יוצא שאותו הרשע יותר צדיק מזה שנראה כצדיק וסטה מהדרך. לכל אדם יש תיקון אחר, סביבה שונה ואופי שונה אותם הוא קיבל מהבורא כדי לצמוח מאותה נקודה. אנחנו לא יכולים להשוות בין אנשים ולדעת מי טוב יותר ומי פחות טוב.

ישנם לא מעט אנשים שנולדים עם יצר מוחלש ונטייה לעשות טוב. זה לא אומר שהכול בסדר ולא צריך יותר מזה. הטוב שאנו רואים הוא ביחס לאחרים, אבל לא ביחס לאדם עצמו. אם האדם יתבונן על עצמו בלבד, הוא יבין שהוא יכול, כמו שכל אחד יכול, להתקדם הרבה יותר ולהגיע למקום גבוה וטוב יותר. אותו הדבר להפך, אדם עם יצרים חזקים ונטייה לעשות רע צריך לדעת שהוא אינו נמדד ביחס לאחרים, אלא ביחס לעצמו. אף אחד לא מצפה מאיתנו להיות אברהם אבינו או משה רבינו. אנחנו צריכים ללכת לכיוון התכלית על פי הוראות התורה הקדושה בהתאם ליכולותינו. אף אחד לא ישווה אותנו לחברים ולמכרים. לכן חשוב לא להתייאש מתוך הבנה שלא נהיה רבנים גדולים, אלא כדאי להתקדם ככל שנוכל ונגיע לאן שאפשר. האדם נמדד בסופו של דבר על פי הכוחות שקיבל, על פי הכלים שהיו לו, על פי הסביבה שלו, על פי התכונות הראשוניות שניטעו בו, על פי כמות היצר הטוב מול כמות היצר הרע וכו’. הכל נכנס לחשבון ומתוך כל זה בודקים כמה האדם התקדם ביחס לפוטנציאל שהיה לו.

כחוט השערה

בכל זאת, אם הבורא מדקדק עם צדיקים כחוט השערה, נראה כביכול שלהיות טיפש ולא מבין זה הרבה יותר טוב מלהיות צדיק. כך גם הניסיונות יהיו קלים יותר, ואולי מספיק לנו עולם הבא מצומצם, לא צריך יותר מדי… אבל צריך לדעת שהבורא לא נותן לאדם ניסיון שאינו יכול לעמוד בו. אז אם נשווה את העניין להרמת משקולות, כל אדם ירים משקולת בהתאם ליכולות שלו. אין טעם להרים משקולת שלא נרגיש את המשקל שלה, כי זה לא מועיל. לעומת זאת לא נוכל להרים משקולת כבדה ממה שאנו מסוגלים. לכל אחד יש את המשקולות שלו, הניסיונות והייסורים שלו, כדי שיוכל להגיע לתכלית. הצדיק שנמצא במקום גבוה, צריך ניסיונות בהתאם לרמה שלו. הדברים המטרידים אותנו הם משחק ילדים בשבילו. כמובן שברור לכולנו שאדם הרוצה לפתח שרירים בגוף לא יגיד לעצמו “טוב, מספיק לי שרירים קטנים, אז אני ארים משקולות קטנות…” זה טיפשי להגיד את זה. מעבר לכך, לא אנחנו אלו שקובעים לעצמנו את הניסיונות, הבורא קובע לנו אותם ואנחנו רק יכולים לבחור אם לעמוד בהם או לא. אולי עכשיו אנחנו לא מבינים ומוותרים על העולם הבא די בקלות בשביל איזה מאכל לא כשר או עצלנות לקיים מצוות, אבל בסופו של דבר אנחנו נבין שהיה שווה להתאמץ הרבה יותר. כמו תחרות ריצה בה כולם רצים, מזיעים, מתאמצים ובקושי נושמים, אבל לאחר מכן יש את שמחת הניצחון או הרגשת ההחמצה. כל הקושי נעלם ורק רוצים לחזור לשם ולנסות להתאמץ עוד טיפה יותר. אבל אז זה כבר מאוחר מדי.

ליישב את הסתירה בין הרגש והשכל

כדי שנוכל להרגיש את הכל מבפנים, ולפעול מתוך אמונה שלמה תמיד, אנחנו חייבים ליישב את הקונפליקט בין השכל והרגש שלנו. הרגש מראה לנו תאוות שונות ומנטרל את השכל לגמרי. השכל לעומתו מבין שצריך להתחיל לפעול. כביכול זה נראה שהרגש בא מעצמו, אנחנו לא בוחרים את מי לאהוב, מה לרצות, על מה לחשוב… הכל בא לבד. אך האמת היא שהשכל הוא המכתיב לרגש את הדברים הללו, רק שאם לא נשתמש בשכלנו כדי להכתיב לרגש איך לפעול, השכל ותת המודע שלנו, יעשו זאת בצורה אקראית ללא התערבותנו, על ידי מה שאנחנו קולטים מהסביבה. התאוות מגיעות רק לאחר שקלטנו בשכלנו מידע חדש כמו למשל משהו שראינו, משהו ששמענו, משהו שחשבנו עליו וכו’. אם לא נחשוב על דבר מסוים, בוודאי שאין לנו שום סיכוי להרגיש כלפיו סוג של רגש. רק לאחר שנפגשנו עם הדבר בשכלנו הדברים עוברים אל הלב. אם אנחנו מחליטים מה לראות, מה לשמוע ומנסים אפילו לשלוט על מה לחשוב, אז אותם הדברים שבחרנו בשכלנו יגיעו לרגש בסופו של דבר. אך אם נזניח את הדברים וניתן לעצמנו לחשוב על הכל, לראות הכל ולשמוע הכל, אז הרגשות יבלבלו אותנו בכל פעם מחדש. כשנעבור ליד דוכן שווארמה אז נרצה את זה, כשנראה גלידה לא נוכל לומר לא, אם נשמע על אופנה חדשה שנכנסה נשתעבד לה מיד. כך בצורה אקראית כל מה שנכנס אלינו דרך החושים שלנו או שהגיע למחשבה שלנו, ישלוט בנו מיד וילכוד את הלב שלנו מבלי שנבין שאפשר לשלוט על הרגשות. בכל יום נאהב דברים אחרים ונתאווה תאוות חדשות.

אבל אפשר לשלוט על הרגשות. אם אנחנו יודעים שיש ערך מסוים שצריך לפעול לפיו, אנחנו יכולים די בקלות לחשוב עליו במשך היום, רק להשאיר אותו במחשבתנו, ואז הרגש כבר יגיע לבד. כשנרצה לאהוב, אז נוכל לגרום לעצמנו לאהוב. כשנרצה לרצות משהו, אז הרגש ירצה אותו לאחר זמן מה, הרי אי אפשר לרצות משהו שאנו כלל לא חושבים עליו אף פעם. זה בעצם הטריק של הפרסומות, נראה מוצר מסוים בכל חור שאנו נמצאים בו, מלווה בצבעוניות ובמוזיקה קליטה, ואז הרגש יחמוד אותו עד שלא נוכל לעמוד בפניו. במקום אותן פרסומות, אנחנו יכולים לייצר את הפרסומות לעצמנו. לא צריך להרשות לעצמנו לראות את הכל ולשמוע את הכל, כי אם אלו דברים מזיקים אז לא כדאי להתחבר אליהם. לכן התורה מגבילה אותנו, לא צריך לראות מראות לא צנועים, לא כדאי לשמוע דברים לא טובים, אסור להתחבר לרשעים, כי ברגע שדברים לא טובים נמצאים במודעות שלנו, הם עוברים אל הלב בין אם נרצה בכך או לא. אפשר לבחור להיות בחברה טובה ומועילה, לשמוע ולראות דברים טובים ומועילים, כך הרגש יתפתח כלפי דברים טובים שאנו מעריכים ורוצים להכניס לחיינו. אם נתמיד מספיק ונכניס את הדברים שנבחר כחלק מהיומיום שלנו, כל מה שאנחנו רוצים יהפוך להיות מה שאנחנו חיים.

פתחו לי פתח

הקדוש ברוך הוא רוצה לתת לנו כמה שיותר. אך לפני כן הוא רוצה שנעמוד בניסיון, שנגיע לרמה גבוהה יותר ושנתקן את מה שצריך. כולנו לפעמים חושבים לעצמנו שאם הקדוש ברוך ייתן לנו את מה שאנחנו צריכים, אז ניתן לו תמורה כלשהי, אבל כל עוד הוא לא נותן לנו את רצוננו, נישאר כך. אם הוא ייתן לנו לזכות בלוטו, נתרום חצי לנזקקים. אם הוא ייתן לנו את אשת החלומות, נתחיל להסתובב עם כיפה. אם הוא יתגלה ויראה לנו נסים, נתחיל לקיים מצוות. נעזוב לרגע את העובדה שרוב מי שאומר את זה, לא מקיים את זה לאחר שקיבל את מבוקשו. גם אם נניח שאכן נקיים את הבטחותינו, צריך להבין שהקדוש ברוך הוא לא עושה איתנו משא ומתן. הוא לא צריך כלום מאיתנו, ולא נוכל לתת לו שום דבר. זה טיפשי לנסות לעשות תנאים לבורא. אנחנו רק מזיקים לעצמנו בכך.

הבורא נותן לנו את האפשרות לבחור, והכל נמצא בידנו. אם נבחר בטוב, יהיה טוב. אם לא, אז יהיה פחות טוב. אנחנו אלו שצריכים לעשות את הצעד הראשון, אנחנו אלו שנמצאים פה במבחן, לא הבורא. כמו שלא נעשה עסקים עם הבוחנים שלנו שיוסיפו לנו 20 נקודות לציון ורק אז נסכים לעשות את המבחן. הרי אנחנו אלו שנבחנים והבחירה היא בידינו אם להשקיע ולנסות להצליח או לא. אף אחד לא יעזור למי שלא עוזר לעצמו. אם נרצה פרנסה טובה יותר, אז נתחיל לתרום יותר ואז הבורא ירצה לתת לנו. אם נפסיק את כל העבירות שלנו ונתחיל לקיים מצוות, אז תהיה סיבה לבורא לתת לנו את כל מה שנבקש. אם לא נעשה את הצעד הראשון ונגיד לעצמנו שרק ברגע שיהיה כך וכך, רק אז נשתנה, הבורא לא ירצה לתת לנו את בקשתנו, משום שהוא רוצה שנשתנה ללא שום תנאי. אם הוא ייתן לנו את מבוקשנו לפני שעמדנו בניסיונות המתאימים, זה יזיק לנו. לכן הבורא מחכה עד שנפעל. אולי אנחנו חושבים שאנחנו “מענישים” את הבורא בחטאים שלנו, או שאולי אנחנו מחכים לראות מי ייכנע ראשון כמו מיקוח על מחיר בשוק, אבל היחידים שסובלים מכך זה אנחנו בעצמנו.

תשובה

ישנה נטייה לחשוב על חזרה בתשובה כמשהו חד פעמי שעושה האדם הרחוק שרוצה להתקרב ליהדות. צריך לדעת שחזרה בתשובה זה משהו שכל אדם צריך לעשות בכל רגע נתון. כל אדם טועה לפעמים, אף אחד מאיתנו לא מושלם. התשובה עוזרת לנו לקחת את הטעויות שלנו, ולצמוח מתוכם. בצורה כזו אנו מתקנים את הטעויות שלנו בצורה מידית, ללא כל צורך בהכוונה מהבורא. תחשבו על אב מחנך שראה את הבן שלו עושה מעשה לא טוב, ולפני שהאב הספיק לומר משהו לבן, הבן בעצמו בא לאב ומספר לו על המעשה, מביע חרטה גמורה ומצטער על כך כמעט בבכי. אותו אב מוותר לגמרי על העונש באותו הרגע, הרי הוא כלל לא הכרחי. העונש בא כדי להחזיר את הנענש למוטב, אבל אם הוא כבר חזר למוטב, אז אין בו שום צורך. כדאי לכל אדם להרהר במעשיו, לעתים תכופות ככל שניתן, ולבדוק שאכן אנחנו בכיוון הנכון כלפי התכלית, ושלא סטינו אפילו טיפונת מהמסלול. כל חייל שעבר מטווח יודע שסטייה קלה של מילימטר, גוררת אחריה סטייה גדולה הרבה יותר לטווח הרחוק. התשובה היא ההזדמנות לתקן ולחזור למסלול.

רעיון התשובה נראה לכאורה לא מובן כל כך. זה מאוד מתמיה איך יתכן שאדם שעבר כל חייו עבירות, וכעת הוא מתחרט עליהן בצורה אמתית וטהורה, זוכה להיות פתאום צדיק רק מתוך הרהור תשובה. האם זה באמת שווה ערך לאדם שקיים מצוות כל חייו? זה אמנם נראה לא הוגן, אך צריך להבין את עומק העניין. כדי להתנקות מעבירות, צריך לעבור ייסורים שונים. זה אולי נראה אכזרי, אך הייסורים האלו באים לטובתנו. מעין מכונת כביסה שלא נעים להיות בתוכה, אך בסופו של דבר יוצאים ממנה נקיים. לעומת זאת ישנה דרך פשוטה הרבה יותר להזדכך ולהתנקות מעבירות, והדרך הזו היא התשובה. ברגע שאדם מתחרט חרטה אמתית, עוזב את החטא ומקבל על עצמו לא לחזור אליו יותר לעולם, הוא למעשה עקר את החטא ממקומו. גם אם אדם עשה חטאים כל ימיו, הוא יכול להתחרט על כך ולשוב בתשובה. על כל חטא שחטאנו ועשינו עליו תשובה אמתית, הקדוש ברוך מוחל וסולח לנו לחלוטין. כך למעשה אנו מנקים את עצמנו ומסירים את הצורך בניקיון חיצוני על ידי ייסורים.

זה עדיין נראה קל מדי ולא הוגן, הרי כל אחד יכול לרצוח או לעשות את העבירות הגדולות ביותר ואז לעשות תשובה. אבל זה לא כל כך פשוט כמו שחושבים. לא מעט אנשים רצו לעשות חטאים ולאחר מכן לחזור למוטב, ונתקלו בהרבה בעיות. ראשית, הם התמכרו לחטאים. ככל שנחטא יותר, כך יהיה לנו קשה יותר לעשות תשובה. שנית, אף אחד לא יודע כמה זמן יש לו להיות כאן, וכך יוצא שבכל יום נגיד “מחר” אני אפסיק עם החטאים, בעוד שאותו מחר לעולם לא יגיע. שלישית, התשובה צריכה להיות אמתית ומעומק הלב, ואם מראש חשבנו על לעשות חטאים ואחר כך לחזור בתשובה, זה אומר שידענו שאנו עושים משהו לא בסדר וכך התשובה היא כנראה טכנית בלבד ולא אמתית.

ליצר הרע שלנו תפקיד חשוב, והוא יעשה הכל כדי למנוע מאיתנו להתקרב לבורא ולעשות תשובה. לכן, אם עולים בנו ההרהורים על עשיית תשובה, כדאי להזדרז לנצלם לפני שהיצר ישתלט עלינו שוב וימנע מאיתנו לעשות זאת. לא פעם, כולנו חושבים על התנהגות לא תקינה שלנו שברצוננו לשנות, אך לאחר שעה – שעתיים שוכחים מזה לגמרי. אחרי שאנו חוזרים שוב על אותה ההתנהגות ונכווים ממנה, אנו נזכרים שרצינו לעשות שינוי אבל ממשיכים באותה הדרך ללא כל שינוי. כדי להצליח לעשות את השינוי, מוכרחים לקבל אותו באופן מיידי, ובצורה ברורה עם חוקים שלא ניתן לכופף. אם לא נעשה זאת, היצר הרע שלנו יוכל למצוא לנו את כל התירוצים שבעולם למה לא לעשות את אותו השינוי. אם למשל החלטנו היום בצורה חד משמעית וללא פשרות שמחר נקום בשעה מוקדמת, כשתגיע השעה ולא יהיה לנו כוח לקום, נעשה זאת בכל זאת כי כך החלטנו. אבל כאשר אנו לא בטוחים בהחלטה, ומשאירים את הדברים פתוחים כך שנחליט מה לעשות בבוקר, אז היצר יביא לנו את כל התירוצים שבעולם למה כדאי להמשיך לישון ולשכוח מכל מה שהיה.

תשובה מאהבה

כשאנו חוזרים בתשובה השם בוודאי סולח לנו ומקבל אותנו בזרועות פתוחות. אך צריך להבין שיחד עם זאת, הרושם של העבירות נשאר. כמו אבא שסולח לבנו על ששבר איזשהו כלי בזמן שהיה לא זהיר, אך למרות שהאב סלח המציאות היא שהכלי עדיין שבור. לכל עבירה יש שני קלקולים שהיא גורמת, האחד הוא הריחוק הרוחני מהקדוש ברוך הוא, עצם העניין שעשינו משהו נגד רצונו יוצר ריחוק ופוגם. הקלקול השני הוא הרושם שאותה עבירה משאירה אצלנו. כאשר אנו חוזרים בתשובה אמתית אנו מסדרים את עניין הריחוק בכך שאנו מתקרבים בחזרה לקדוש ברוך הוא. אך כדי להתנקות מהרושם של העבירה צריך להתאמץ הרבה יותר שכן חקקנו את רושם החטא במציאות. אדם שרצח מישהו חס ושלום יוכל לחזור בתשובה אמתית והשם יסלח לו, אך גם אם הוא יהפוך להיות האדם הטוב והמתחשב ביותר בעולם, זה לא יחזיר לחיים את הנרצח.

עם כל זה, גם את העניין הזה ניתן לתקן. ידוע שאדם שעושה תשובה מאהבה, כל העוונות נהפכים לו לזכויות. יוצא שככל שהחטא חמור יותר, כך השכר שלו יהיה גבוה יותר כאשר אותו חטא גדול הופך לזכות גדולה. זה כלל לא פשוט להגיע למצב של תשובה מאהבה ונדרשת הרבה השקעה לשם כך. ישנם אנשים שעשו עבירות שונות ולאחר מכן חזרו בתשובה עד שהגיעו למצב בו הם שונאים את העבירות שעשו. הם לא מבינים איך הכעיסו את בוראם והיו עושים הכל כדי למחוק את זה. בדרך כלל אותם אנשים גם פועלים רבות באותו התחום, שמים עליו דגש עיקרי בחייהם ואולי גם מנסים לעזור לאחרים לא להיכשל בזה. ניקח למשל אדם שחטא בגניבה מאחר וחזר בתשובה שלמה מאהבה. פתאום נגלה שהוא כל כך נזהר לא לגזול מאחרים עד שהוא מגזים ושואל את החבר הכי טוב שלו אם הוא יכול לקחת חתיכה קטנה של נייר טואלט, למרות שזה ברור שהחבר לא מקפיד על כך. אדם שנכשל בעריות יצטמרר בכל פעם שיראה מישהי עם מרפק מגולה. אדם שנכשל בלשון הרע יעשה בכל שבוע תענית דיבור. מה שיוצא מכך זה שעצם החטא גרם לו ללכת לקיצוניות השנייה ולהתרחק ככל שאפשר מהעבירה. לכן אותו חטא הופך לסוג של זכות, שהרי רק בזכות החטא אותו אדם הצליח להגיע למקום הנפלא הזה של דקדוק במצווה.

הרחמים שבדין

כולנו מנסים להתרחק ככל שניתן ממידת הדין. כולנו רוצים שהבורא ירחם עלינו ויעשה איתנו חסד. עם זאת, כדאי לדעת לשם מה בכלל ברא הבורא את המידה הזו. הרי הבורא אוהב אותנו, אם המידה הזו הייתה אכן שלילית ללא כל תועלת, היא לא הייתה נבראת מלכתחילה. צריך להבין שהדין הוא צמצום והוא חשוב ונחוץ לנו. ברגע שיש שפע ללא כל מחסור, האינסוף ברוך הוא גלוי לכולם וכולנו נהנים מאורו העצום, לא קיים כלל דין. אלא שבמצב כזה אין לעצמיותנו כל קיום ואנו מתפקדים כמו רובוטים. אם ניתן לאדם מסוים לבחור אם לקבל במתנה שק מלא במטבעות זהב, או לקבל עינויים מייסרים, אז בעצם אין לו שום בחירה. אין אדם שפוי שיבחר מרצונו ודעתו בעינויים. ברגע שאנו חשים את אור הבורא, אין למעשה שום בחירה וכולם הולכים לפי רצונו. רק ברגע שקיימים צמצום והסתרה, אז אדם יכול לבצע חטאים כמו לנסוע ברכבו בשבת ולראות שהוא עדיין חי, והוא אפילו חושב שהוא נהנה. רק בזכות הצמצום, ישנה האפשרות לביטוי העצמי ולקיום שלנו.

האדם אינו מסוגל לקלוט אינסוף. אנו קולטים רק גבולות של דברים. הגבול יוצר לנו את הצורה שמגדירה את הדבר. ללא אותה הגדרה, לא ניתן להבין אותו. אנו לא יכולים להבין למשל כמה זה אינסוף מספרים. אך אנו יכולים להבין מה זה אחד, שניים, אלף או מליון. כי גם מספר גדול מאוד כמו טריליון מוגבל ומוגדר באופן מוחלט והוא לא יכול להפוך פתאום למספרים אחרים או להיות גדול או קטן יותר ממה שהיה. לכן קל לנו להגדיר מושגים שונים ועל ידי כך אנו יכולים לתפוס את הדברים בשכל. ללא גבול וצמצום, אנו לא יכולים לקלוט כלום. החושים שלנו בנויים כך שיקלטו דברים מוגבלים. אנו שומעים טווח תדרים מסוים, אנו רואים טווח צבעים מסוים וכו’. הכל חייב להיות בעל גבול והגדרה כדי שנוכל לקלוט ולהבין אותו. אדם לפעמים יכול להסתכל על אובייקט מסוים מקרוב בלי לראות את הגבולות שלו, והוא כלל לא יבין מה הוא רואה. כאשר הוא מרחיק אותו והוא מתחיל לראות קווי מתאר וגבולות, אז הוא מצליח לתפוס את האובייקט שעומד מולו.

מכאן נוכל לראות שאין לנו כל אפשרות לקליטת אור הבורא האינסופי או השפע שהוא רוצה להשפיע לנו. לכן הבורא ברא את מידת הדין, כך שהוא יצטמצם כביכול, וכך נוכל להרגיש אותו ולתקשר אתו. כאשר נשפוך מים מדלי לתוך בקבוק עם פיה קטנה, שום דבר לא יכנס, חוץ מכמה טיפות אולי. אם נצמצם את פתחו של אותו דלי לעומת זאת, כך שיתאים לפיה של הבקבוק, כל השפע יכנס פנימה. הצמצום והדין נחשבים אולי כלא טובים. כולנו רוצים את הרחמים של הבורא ולא את הדין. אך חשוב לדעת שהדין עצמו הוא גם רחמים גדולים. בזכות מידת הדין יש לנו איזשהו קשר עם הבורא. הבורא ברא את העולם במידת הדין ורק לאחר מכן שיתף את מידת הרחמים. אילו היו רק רחמים, לא היינו מצליחים לקבל אותם. כמו הורים שמרוב רחמים על ילדיהם לא מעירים להם אף פעם וכך לא מחנכים אותם. רחמים כאלו הם פסולים ונובעים מתוך אכזריות, מי שבאמת מרחם על ילדיו צריך לעשות צמצומים ולהגביל אותם. אף אחד לא שמח משלמות כלשהי שהוא כבר התרגל אליה. אנו שמחים ונהנים מהחוסרים שאנו משלימים לאחר שהשתוקקנו להשלים אותם. אדם חולה שמח ומודה לבורא כשהוא מבריא, לעומתו אדם בריא לא יודע בכלל שהוא בריא משום שזה מובן מאליו בשבילו. לאחר שקיימת מידת הדין וישנו הצמצום כך שנוכל לתקשר עם הבורא, ניתן לשתף את מידת הרחמים כך שנוכל לקבל אותה כראוי ותהיה לנו תפיסה באותם רחמים שאנו מקבלים.

הבעיה העיקרית שלנו, היא שישנם אנשים רבים שנתקעים על אותה מידה של דין. הבורא ברא את הגיהינום לטובתנו, כדי שנלמד להתרחק משם ככל שאפשר וכך נלמד להעריך וליהנות בגן עדן. אך אנו מצדנו, הרבה פעמים לא מבינים את השלטים שמרחיקים אותנו משם ומשאירים את עצמנו בתוך מידת הדין. עונש מגיע כאשר אדם מתנהג בצורה לא טובה ואותו עונש בא לתקן את מעשיו ולחנך אותו, אך אם אדם יתרגל לעונש ויחליט לבלות שם את כל חייו, הוא יסבול לחינם, שהרי זו כלל לא מטרת העונש. כאשר ישנו רע, אנו לומדים להעריך את הטוב, כי הכל יחסי בחיים. אם הכל היה טוב, לא היינו מבינים שזה טוב. רק כשאדם חולה הוא מבין שהמצב הטבעי והרגיל שלו הוא טוב. כשאנחנו בריאים אף אחד לא חושב על זה ואנו מוצאים דאגות אחרות להתעסק איתן מבלי לחשוב על כמה טוב לנו להיות בריאים. אמנם ללא רע, לא ניתן להבין את הטוב, אך עם זאת, אין שום סיבה להישאר באותו “רע”. צריך להשתמש באותו רע כדי להגיע למצב של בחירה בטוב, להעריך אותו ולהישאר שם.

התורה והמצוות מדריכות אותנו אל הבחירות הטובות, מרחיקות אותנו מהרע ומלמדות אותנו להעריך את הדברים ולראות את מידת הרחמים על ידי תפילות וקשר יומיומי עם הבורא. אדם שאינו הולך בדרך הזו, מתרחק מהבורא, וכך גורם לאותו אור אינסוף להיות מצומצם יותר. כמו שככל שנתרחק מהשמש, היא תהיה קטנה יותר, ופחות נרגיש את החום והאור שלה, כך ככל שנתרחק מהבורא, יהיה קשה יותר להרגיש את אורו ויהיה צמצום רב יותר. לעומת זאת ככל שנתקרב לבורא, נוכל להסיר עוד ועוד מחיצות וצמצומים, ולחוש מקרוב יותר את השפע ואת מידת הרחמים.

להבין מהו אושר אמתי

כדי להבין איך להגיע אל האושר, כדאי לדעת קודם כל מהו אותו האושר. ניתן בקלות להבין שהאושר הוא דבר פנימי שאינו תלוי בגשמיות. אדם שאיבד את כל נכסיו, אך הוא אינו יודע מכך, ימשיך להיות מאושר. לא המצב עצמו גורם לו עצבות, אלא איך שהוא מקבל את המצב. בצורה הפוכה, אדם שזכה בעושר רב ואף אחד לא סיפר לו על כך, לא יהיה מאושר יותר מהרגיל. יוצא שמקור האושר נמצא בדעת האדם. אדם יכול להחליט להיות מאושר או עצוב, ללא כל תנאי. הכל תלוי בבחירתו.

אדם מרגיש מאושר כאשר הוא משיג איזשהו חוסר שהיה בו. ללא אותו חוסר, אין שום הנאה. המאכל הכי טעים לא שווה כלום לאדם שבע. לעומת זאת, אפילו מאכל פשוט יספק אושר לאדם רעב. יוצא שהחוסר הוא זה שנותן לנו את האפשרות לאושר. אנשים מנצלים את הרעיון הזה ומתמכרים לעישון, אלכוהול ושלל דברים מזיקים, רק כדי לחוש כל פעם מחדש את הרגשת הצורך והחיסרון כך שיוכלו למלא אותה. מיותר לציין שזה בוודאי לא יביא לנו את האושר אלא בדיוק להפך. אדם שמעשן מרגיל את עצמו לחסרונות. הוא הופך עצבני ומתוסכל כאשר אין סיגריה בסביבה שלו ואז כאשר הוא מעשן את הסיגריה המיוחלת, הוא בסך הכל מגיע למצב הטבעי שאדם פשוט שאינו מעשן נמצא בו כל היום. הוא חושב שהסיגריה עושה לו טוב, אבל האמת היא שהיא רק עושה לו פחות רע ממה שהתרגל אליו. עד עכשיו היה לו רע בלי סיגריה, וכאשר הוא מעשן הוא מגיע למצב של אדם נורמלי. בגלל שהוא עובר ממצב של רע לרגיל, אז הוא מרגיש עליה וכך הוא בטוח שהסיגריה עושה לו טוב. הדבר דומה לאדם שמביא על עצמו כאבים בכוונה כדי להיות מאושר כאשר הוא לוקח כדור משכך כאבים שמרגיע אותו מעט. זה טיפשי להביא על עצמנו חוסרים נוספים כדי לשמוח מהמילוי שלהם, החכמה האמתית היא להעריך את המצב הטבעי שלנו ולהיות מאושרים בו, ללא אותם חוסרים שסובבים אותנו ובוודאי שמבלי להגדיל מרצוננו את אותם החוסרים.

כל החוסרים שלנו הם רק כלים שנובעים ממקור עליון. הבורא נותן לנו את החוסרים כדי שנבין שאנו לא שלמים ובכך נתקרב אל הטוב. השלמות האמתית נמצאת בהדבקות בבורא. האושר מקבל לבוש בתור חטיף שוקולד, זוגיות מוצלחת, כסף, כבוד, חיוך של ילד או דברים נוספים ורבים. אך למעשה הכל זה רק צורת לבוש של עונג עליון הרבה יותר גבוה. האושר שאנו מרגישים ממילוי החוסרים הללו הוא אפסי ביחס לעונג האינסופי. יש באפשרותנו להתחבר אל האינסוף ולקבל אושר אינסופי ואמתי בכל עת שנרצה, ללא כל תנאי. רק צריך להתנתק מכל מה שסביבנו, ולתת לנשמה להתחבר אל האינסוף.

כאשר אנו רוצים חשבון בנק מנופח, או רכב חדש, או כל תאווה אחרת, אנו לא מחפשים את עצם התאווה, אלא את הרגשת העונג שתגיע כאשר נשיג אותה. אלא שמתוך תאוות גשמיות לא ניתן להגיע אל העונג האמתי. לכולנו קרה שרצינו משהו הרבה מאוד זמן והשגנו אותו לבסוף. לאחר זמן מה למדנו להתרגל והפסקנו להעריך. דברים גשמיים מביאים לנו רק אושר מדומה ורגעי. אך אם אנחנו יודעים שהסיבה לתאווה היא אותו רצון, נוכל ללמד את עצמנו להתאוות לדברים חדשים. בסופו של דבר, כל אחד מתאווה לדברים הנמצאים סביבו. אף אחד לא מתאווה לדברים שהוא מעולם לא ראה ולא שמע עליהם. אם נסדר לנו סביבה נכונה יותר, נוכל להתרגל להתאוות לדברים אמתיים יותר. במקום לאכול שוקולד כדי להגיע לעונג, נלמד את עצמנו להגיע לאותו עונג בלי השוקולד. נלמד את עצמנו להתאוות למטרות רוחניות, כך שנוכל להתחבר אל הטוב העליון שהבורא נותן לנו וליהנות ממנו. מרוב מרדף אחר תאוות העולם כדי להגיע לעונג הנכסף, כבר שכחנו את הרצון לעונג ונשארנו רודפים אחרי תאוות ריקנות ללא כל טעם. אדם חושב שהכסף יביא לו אושר, אז הוא עובד שעות נוספות ומאמלל את חייו. הוא למעשה משיג את ההפך הגמור ממה שרצה, הוא רצה אושר וחופשיות, אך השיג עבדות ואומללות. הכסף הוא כלי בלבד, הוא לא האושר עצמו. כל הכסף שבעולם על אי בודד ללא אנשים לא יועיל לנו בכלום. אם הייתה לנו האופציה להיות מאושרים ללא אותו כסף, היינו צריכים לבחור בה בשמחה. אך משום מה קשה לנו לחשוב בהיגיון ולראות את התמונה האמתית. אנו שקועים בתוך עולם חומרי מלא בתאוות גשמיות. אם נצליח להבין זאת ולנסות להגיע ישר למטרה, במקום להתעקש על הכלי והדרך, נוכל באמת להתחבר לבורא ולהיות מאושרים.

הגבלות גשמיות

התורה הקדושה מגבילה אותנו. ישנן הרבה מצוות, הרבה איסורים, הלכות, מנהגים ודרכים מאוד מסוימות לחיות את החיים. אנחנו מצדנו בטוחים שהמושג ‘הגבלה’ זה דבר גרוע שלא נותן לנו לחיות בחופשיות. אך אם נתבונן בדברים נוכל לראות שהתורה מגבילה אותנו הגבלה גשמית. ההלכה היהודית אומרת לנו כיצד לנהוג במצבים גשמיים שונים. מה אסור ומה מותר לאכול, לעשות, לדבר וגם איך בדיוק לעשות את כל הדברים המותרים. מתוך ההגבלה הגשמית אנו יכולים לזכות לפרוח מבחינה רוחנית. אדם שרוצה להתרכז היטב ולשמוע דבר מסוים יגביל את שאר החושים שלו. הוא לא יתעסק עם דברים אחרים, הוא יעצום את עיניו וירכז את כל כוחו בחוש השמיעה. כדי להסתכל על משהו מתוך כל הפרטים שסביבנו אנו מגבילים את ראייתנו ומתמקדים באותו אובייקט תוך כדי התעלמות מכל השאר מסביב. כל זה קורה מסיבה פשוטה, אנו לא יכולים לרכז את כל הכוח שלנו במקום מסוים כאשר הוא נמצא במקום נוסף אחר. ככל שנגביל את עצמנו במקומות הפחות חשובים, כך נוכל לרכז את אותו הכוח למקומות טובים יותר.

כאשר התורה מגבילה אותנו בהגבלות הגשמיות, אנו זוכים להתחבר לרוחניות שבנו. מתוך שאסור לנו לעשות דברים שונים ביום השבת למשל, אנו זוכים להתעלות ביום הזה ולהגיע לסיפוק רוחני בצורה יוצאת דופן. ההגבלות האלו מסבירות לנו שאנחנו לא תלויים באותם דברים גשמיים, והאושר שלנו יכול להגיע בלעדיהם. אנו מרגילים את עצמנו להיות מאושרים גם בלי הכלים הגשמיים שסובבים אותנו. התאוות הגשמיות מביאות לנו חוסרים גדולים ורגעי אושר מועטים וקטנים. אך כאשר אנו לומדים להתרגל לחיים ללא תאוות גשמיות, אנו מבינים שאפשר להיות מאושרים הרבה יותר בלעדיהן. במקום להתרכז במה לאכול, איך לעבוד או כמה יעלה לנו לחיות חיים “טובים יותר”, אנו יכולים פשוט להתרכז בהתחברות לרוחניות מכל מקום, בכל רגע וללא כל תנאי מתוך עצמנו ובלי שום דבר גשמי. להתחבר לקדוש ברוך הוא שהוא מקור השפע והאושר ולקבל ממנו שפע רוחני עצום שיביא אתו סיפוק רוחני אדיר.

1מסכת אבות, פרק ב’ משנה א’.

 

צור קשר | הלכות מתחלפות לבעלי אתרים | ספר חינם להורדה